השיחה ביום שישי בערב סביב שולחנות האוכל בוועידת ה-Israeli American Council הייתה על הריאיון שנתן נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ לעיתונאי ברק רביד.
ישראלים לשעבר שהגיעו לכנס בפלורידה התכנסו בשולחנות עגולים, על גדות האוקיינוס האטלנטי ופטפטו: הקללות העסיסיות של טראמפ, האכזבה שלו מראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, ואורך החיים הקצר של הקשר הלוהט בין המנהיגים – סיפקו חומר רב לסמול טוק בין הנוכחים.
כנס ה-IAC הוא האיפא"ק של תפוצות ישראל באמריקה. המארגנים לא רוצים להיות מושווים לאיפא"ק, אך בהעדר כינוסים יהודיים גדולים מזה שנתיים, הפך האירוע של ה-IAC לדבר החם. ראשי קהילות ויהודים בתפוצות זקוקים למפגשים פנים אל פנים, והכנס הזה שימש אכסניה ראשונה לכך מזה כמה שנים.
להבדיל מכינוסי הענק של הפדרציות ושל איפא"ק, פה במיאמי רואים פחות יהודים-אמריקאים ויותר ישראלים-אמריקאים. ורבים מהנוכחים, בין אם תושבי פלורידה או מקומות אחרים בארה"ב, אוהדים של טראמפ ו/או נתניהו.
אחרי אירועי 6 בינואר 2021, טראמפ נתפס כבלתי-לגיטימי מבחינה פנים-אמריקאית והרי הישראלים שמסתובבים כאן במלון הכנסים "דיפלומט", הם כיום אמריקאים יותר מאשר ישראלים. אך יש ביניהם קונצנזוס מקיר לקיר שלמרות התנהגויותיו, סגנון הדיבור והניסיון לחרב את הדמוקרטיה האמריקאית, ככל שזה נוגע לישראל, טראמפ היה נשיא מצוין.
ההחלטה שלו להעביר את השגרירות לירושלים, הסכמי אברהם, ההכרה ברמת הגולן – אלו החלטות הזוכות לתמיכה רחבה. בנוסף, יש מי שחושבים שהמהלך המשפטי שנעשה במחלקת המדינה בנוגע למעמדם של היישובים הישראלים ביהודה ושומרון היה משמעותי ומועיל.
באשר לנסיגת ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן, גם בקרב הישראלים בחו"ל מתחילה לחלחל ההכרה, שזו הייתה החלטה אומללה שדחפה את איראן לסף הגרעין. כמו בשיח בישראל, גם במיאמי כבר לא מהללים את מומחיותו העצומה של נתניהו בתחום המאבק בגרעין האיראני ומבינים שההסכם, רע ככל שהיה, נתן לישראל זמן לנשום במשך 12-15 שנים. כיום, לישראל אין יותר מרחב נשימה.
באשר לנסיגת ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן, גם בקרב הישראלים בחו"ל מתחילה לחלחל ההכרה, שזו הייתה החלטה אומללה שדחפה את איראן לסף הגרעין
אז למה טראמפ בעט במערכת היחסים עם המנהיג הישראלי לשעבר? שניהם בחוץ כיום, שניהם רוצים לחזור ואם זה יקרה – אולי בשנים 2024-2025 – טראמפ יהיה בן 79 ונתניהו בן 75. שני קשישים נרגנים, שיביאו איתם לתוך החדר טינה, קנאה וקטנוניות. קשישים ילדותיים? לפחות אחד מהם הוא כזה.
ילדותיות המנהיג לשעבר של העולם החופשי כמעט בלתי נתפסת. בגלל שיחת ברכות של נתניהו לנשיא הנבחר ג'ו ביידן, הוא קילל את ראש האופוזיציה? אגב, הריאיון נערך בחודש אפריל – לפני שמונה חודשים – כך שהקללות שוגרו למי שעדיין היה אז ראש ממשלת ישראל. ואולי טראמפ הריח כבר באפריל, ועוד לפני הקמת הממשלה ה-36, שנתניהו נחלש ועשוי להיות לא רלוונטי.
הפופוליזם הזול של שני המנהיגים משך כל אחד מהם למטה – ובסוף משך את שניהם מחוץ לזירה. במהלך שלוש מערכות בחירות חזר נתניהו וגייס את טראמפ כניצב בקמפיין לתועלתו האישית.
הפופוליזם הזול של שני המנהיגים משך כל אחד מהם למטה – ובסוף משך את שניהם מחוץ לזירה. במהלך שלוש מערכות בחירות חזר נתניהו וגייס את טראמפ כניצב בקמפיין לתועלתו האישית
ההכרזה על הכרת ארה"ב ברמת הגולן בבחירות אפריל 2019, הודעת הסיפוח של היישוב מבואות יריחו, ההצהרות על סיפוח הבקעה והציוץ של הנשיא טראמפ שהוא שוקל לכונן ברית הגנה – כל אלה התרחשו במהלך מערכת הבחירות של ספטמבר 2019. וכך גם הודעות הסיפוח של נתניהו לקראת הבחירות במרץ 2020 במקביל להצגת תכנית המאה של טראמפ.
במערכת הבחירות בארה"ב, לקראת נובמבר 2020, ניסה טראמפ לגבות מנתניהו השתתפות פוליטית בתמורה.
בקיץ 2019 נתניהו – באמצעות החלטה של שר הפנים אריה דרעי – חסם את כניסתן לישראל של חברות הקונגרס הדמוקרטיות אילהן עומר ורשידה טאליב, שתיהן מוסלמיות. בכך הפך את השתיים באחת לפוליטיקאיות עם נוכחות בולטת, כמעט סלביות בקרב קהיליות מסוימות.
כך נתניהו עצבן (שוב) את הממסד של המפלגה הדמוקרטית שדווקא מסתייג מהשתיים, איפא"ק גינתה את ראש הממשלה על הפגיעה בערכים דמוקרטיים, ואילו הנשיא לשעבר טראמפ היה מאושר – מכיוון שקיבל חומר קמפיין מעולה לידיו.
בהמשך, 11 יום לפני הבחירות בארה"ב ב-2020, העלה טראמפ את נתניהו לשיחת טלפון לברכו על הסכמי הנורמליזציה עם סודאן וניצל את השיחה כדי להכפיש את ירי – ג'ו ביידן כשהוא קורא לו "סליפי ג'ו". הפעם, כל כך קרוב לבחירות, נתניהו לא נפל לבור והצליח לנתב את השיחה הלאה מלהיות חומר קמפיין מובהק של טראמפ.
יחד עם זאת, עבור טראמפ כל תמונה עם נתניהו נחשבה להישג. חתימה על הסכמי אברהם, חתימה על הכרה ברמת הגולן, תמונת שיחת הטלפון בנושא סודאן. האיש שמנהיגי העולם הגדול ברחו ממנו כמו מאש, התגנדר במשך שנים בתמיכה הגלויה והחמה מנתניהו.
עבור טראמפ כל תמונה עם נתניהו נחשבה להישג. האיש שמנהיגי העולם הגדול ברחו ממנו כמו מאש, התגנדר במשך שנים בתמיכה הגלויה והחמה מנתניהו
טראמפ ונתניהו, נתניהו וטראמפ, כל אחד בתורו הפך את המדיניות חוץ של מדינתו לאירוע אישי. טראמפ היה כלי עבור נתניהו. ונתניהו התנדב בשמחה להיות כלי עבור טראמפ. הם רקדו, זה בחתונה של זה, ושכנעו את העולם שההישגים המדיניים שלהם נחים על 90% יחסים בין-אישיים. הכול אישי. וטראמפ בכלל הציל את ישראל מהשמדה, כך הוא אמר לברק רביד.
השניים הללו אינם הראשונים להתערב ולהשפיע על בחירות דמוקרטיות במדינת הגומלין ביחסים בין ישראל וארה"ב. עשו זאת לפניהם אהוד ברק, ביל קלינטון ואחרים. אך זו הפעם הראשונה שהדברים הוצגו, נארזו ושווקו לציבור, פה ושם, כהישגים אישיים המושתתים על מערכת פרסונלית של נאמנות אין קץ.
בנוסף, ארבע מערכות בחירות, זו אחר זו, העצימו את המרקם האישי בין המנהיגים. עם כל קמפיין בחירות הגיע טריק פוליטי חדש – עד שלעיתים היה נראה שעוסקים פה בשטיפת מוח, כאילו לולא נוכחות אישית של השניים, זה בקמפיין של זה, אף התפתחות מדינית לא תוכל להתרחש.
כגודל ניפוח בלון מערכת היחסים בין השניים, כך מרעיש השבוע פיצוץ הבלון. נתניהו נהג באלגנטיות, ביום שישי האחרון, כשפרסם הודעה מתונה ושקולה ביחס לקללות של טראמפ.
כגודל ניפוח בלון מערכת היחסים בין השניים, כך מרעיש השבוע פיצוץ הבלון. נתניהו נהג באלגנטיות, ביום שישי האחרון, כשפרסם הודעה מתונה ביחס לקללות של טראמפ
אך מנגד, מי שבמשך שנים ביסס את המוניטין הציבורי שלו על הפלגה בסיפורי הכימיה האישית, ועשה פרסונליזציה לענייני מדיניות, אין לו להתפלא שגם פיצוץ היחסים נעשה בין אדם לאדם, בבוטות ומתחת לחגורה.
מי שבמשך שנים ביסס את המוניטין הציבורי שלו על הפלגה בסיפורי הכימיה האישית, ועשה פרסונליזציה לענייני מדיניות, אין לו להתפלא שגם פיצוץ היחסים נעשה בין אדם לאדם, בבוטות ומתחת לחגורה
ובחזרה לישראלים לשעבר מסביב לשולחן, בארוחת הערב, על חוף האוקיינוס האטלנטי. מה יקרה אם טראמפ יחזור לשלטון, הם שואלים את עצמם. הפופולריות שלו לא בשמיים, הוא מפחיד את האנשים, ועכשיו נוסף לפורטפוליו המשוגע שלו גם יצר נקמה אישי נגד ראש הממשלה לשעבר.
אז מהו טראמפ עבור הישראלים במיאמי? יותר מרתיע, יותר מפחיד? האם הוא בכלל אוהב את ישראל או שכל האהבה שלו הייתה שיקוף של חלום האהבה החלולה שהוא חשב שקיבל מנתניהו? אולי מוטב שלא נגלה זאת לעולם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהנחות יסוד מוטעות:
"טראמפ נתפס כבלתי-לגיטימי מבחינה פנים-אמריקאית" האם יש לך עדויות לכך?
ממה שאני רואה, הוא לא לגיטימי רק למי שלא תמך בו ממילה בעבר.
חוסר הלגיטימיות שלו הוא רק דעה פוליטית של מתנגדיו. ויש שיאמרו שהעמדת דעות כעובדות יכולה להיות הולכת שולל.
"אורך החיים הקצר של הקשר הלוהט בין המנהיגים" הקשר הלוהט היה כאורך הקרירה הפוליטית של טרמפ. (שאולי היא קצרה) ומי אמר שפעם אחת כשביבי עשה משהו בניגוד לרצונו, יגרום לקרע תמידי? אם שניהם יחזרו, נוכל אז לדעת.
"יש ביניהם (חברי IAC) קונצנזוס מקיר לקיר שלמרות התנהגויותיו (של טרמפ), סגנון הדיבור והניסיון לחרב את הדמוקרטיה האמריקאית"
1. קונצנזוס? מי אמר? איפה העדויות?
2. מי אומר ש"התנהגויותיו" ו"סגנון הדיבור" הם "למרות", שהם משהו רע? הרי זה מה שגרם לו להיבחר, ומי שחושב שהוא היה נשיא טוב, יכול בקלות לחשוב ש התנהגויותיו" ו"סגנון הדיבור" , הם למעשה משהו חיובי.
3. " והניסיון לחרב את הדמוקרטיה האמריקאית"? איפה העדויות לכך? אני יכול למצא הרבה עדויות שדווקא הדרך של מתנגדיו, מהווה סכנה לדמוקרטיה האמריקאית.
" החלטה אומללה שדחפה את איראן לסף הגרעין" גם זה עניין של דעה מוקדמת, הביטוי "מתחילה לחלחל" מראה שהכותבת חשבה כך מראש, ומשליחה את הבנתה על משתתפי הכנס.
גם בישראל, וגם במיאמי מהללים את מומחיותו העצומה של נתניהו בתחום המאבק בגרעין ביתר שאת.
יש רואים "במנהיג הילדותי" הזה את הנשיא הכי טוב שהיה לארה"ב הרבה זמן.
הדמוקרטים לא מסתייגים מה"סקואד" להיפך, הם מובילים את האג'נדה.
יש אולי עוד אבל אין לי זמן להמשיך, אבל,
אם הנחות היסוד מוטעות, איך נסמוך על המסקנות?
אוהבים את טל שניידר וזמן ישראל – איכות בגובה העיניים. טראמפ וביבי זה זן של מנהיגים נרקסיסטים רודפי בצע החולים פסיכיאטרית אנושות. בעתיד, רק מנהיגים הדוגלים ברגישות לכדה"א ושיוויון טוטאלי כללי/כלכלי בכל האנושות – ישמשו כמגדלור: הטבע יכוון לכך – אמא אדמה/אלוהות/קארמה וכו' יבצעו תפקידם, הגיון פשוט
זה נכון שישראל הרוויחה בזכות התמיכה של הימין האוונגליסטי המטורלל האמריקאי, אבל להסתמכות על מטורללים יש מחיר, וזה חלק מהתשלום.
לדעתי בטווח הארוך נכון שמדינת ישראל תפעל בדרך הקשה לקבל את תמיכת הציבורים הדמוקטיים והליברלים באמת בעולם, גם אם זה יותר קשה – זה יעזור לה לבסס את עצמה טוב יותר.