ספרו החדש של אבירם ברקאי, פתאום הייתה מלחמה, מרתק, סוקר בתמציתיות את כל מה שהשתבש בשבת ה-6 באוקטובר 1973, ושואל למה לא אמרו היכון למלחמה. איך קרה שהאחרונים לדעת על המלחמה ולהתכונן אליה כראוי היו דווקא הלוחמים המועטים בסיני וברמת הגולן. הספר מחולק ל"שער השאלות", "שער התשובות" ו"שער ההחמצות", והוא מורה נבוכים למחדל מלחמת יום הכיפורים.

"פתאום הייתה מלחמה" מתמצת את כל מה שהשתבש בשבת ה-6 באוקטובר 1973, ואיך קרה שהאחרונים לדעת על המלחמה היו דווקא הלוחמים המועטים בסיני וברמת הגולן

אשמת המברק

הסעיף השני ב"שער התשובות" נקרא "אשמת המברק", ומקדים אותו בשער רק תיאור אשמת אמ"ן, שסומנה על ידי ועדת אגרנט כסיבה העיקרית למחדל. כלומר, פרשת המברק חמורה מאוד בעיני ברקאי. המברק הוא קצה הקרחון, המפתח של תיבת פנדורה שאותה נעלה ועדת אגרנט והסתירה אי שם במסדונות האפלים של הארכיונים החסויים ל-30, 40, 70 ו-90 שנה. חיסיון שניתן גם להארכה נוספת על ידי המדינה.

עטיפת הספר "פתאום היתה מלחמה" של אבירם ברקאי

ברקאי מתאר את פרשת המברק, שיצא ביום שישי ה-5 באוקטובר 1973 ממשרד ראש הממשלה בירושלים לניו יורק בסיווג של סודי ביותר ולעיני הנמען בלבד – היועץ לביטחון לאומי ומזכיר המדינה האמריקאי דאז – הנרי קיסינג'ר.

תוכן המברק היה אמור להימסר במדויק בפגישה פרטית ב-6 עיניים בלבד, בין שר החוץ אבא אבן, הציר בשגרירות מרדכי שלו וקיסינג'ר. שליחת המברק הבהול ביום שישי בבוקר היה רעיון של שר הביטחון דאז משה דיין ושל יועצו הרמטכ"ל בדימוס צבי (צ'רה) צור.

דיין וצ'רה רצו להעביר מסר לערבים דרך קיסינג'ר, לפיו אנחנו יודעים על תוכניות המלחמה שלהם וכי אנחנו לוקחים אותן ברצינות. צ'רה אמר שאם הערבים יידעו שנשלל מהם אלמנט ההפתעה, אולי הם ישנו את דעתם. דיין אמר שצריך לשבור את מעגל הקסמים התוקפני ושגם הם צריכים לדעת שישראל אינה מתכוונת לתקוף אותם.

דיין ניסח את המברק בעזרת אלי זעירא, ראש אמ"ן דאז, ואמר: אנחנו יודעים שהם עושים זאת, אנחנו מוכנים לזאת. אם הם בונים על אלמנט של הפתעה שידעו שהוא לא קיים. במברק האזהרה לערבים שנשלח לקיסינג'ר ביום שישי ערב המלחמה נאמר שאם בכל זאת יחליטו הערבים לפתוח במלחמה ישראל תגיב צבאית, בתקיפות ובכוח רב.

דיין וצ'רה רצו להעביר מסר לערבים: אנו יודעים על תכניות המלחמה. צ'רה אמר שאם יידעו שנשלל אלמנט ההפתעה, אולי יחזרו בהם. דיין רצה לשבור את מעגל הקסמים התוקפני וליידע שלישראל אין כוונה לתקוף

ברקאי כותב שביום שישי וגם בשבת האמינו קברניטי המדינה שהמברק עושה את דרכו למקומות הדרושים, ושאם המצרים והסורים החליטו משום מה בטיפשותם לצאת למלחמה, המסר שלהם שנמסר במברק הבהול לקיסינג'ר – אנחנו יודעים ומוכנים – יניא אותם מלפתוח במעשה האיוולת.

ההתנהלות החשאית הכושלת וחסרת התועלת של הדרג המדיני מול קיסינג'ר ב-30 השעות שלפני המלחמה נשמרה בסוד ואף אחד לא אמר לחיילים המועטים ברמת הגולן ובסיני להתכונן למלחמה.

ברקאי מסיים את עיסוקו בצד הישראלי של פרשת המברק באמירה, שרק למחרת בשבת בצהריים, כשעה לפני הפתיחה באש, נוצר הקשר עם המצרים (ברקאי אינו מציין אם קיסינג'ר מסר את תוכן האזהרה הישראלית למצרים או לא) ולסורים תוכן המברק כלל לא הועבר.

איך התקבל המברק בניו יורק?

מרדכי שלו, שביום שישי בבוקר עדיין שהה בשגרירות בוושינגטון, הודיע למנכ"ל משרד ראש הממשלה מרדכי גזית במברק בהול שקבע את הפגישה המבוקשת עם קיסינג'ר ושר החוץ אבא אבן לשעה 4 אחה"צ בניו יורק, שהוא יוצא מוושינגטון בשעה 13:00 ומבקש שהמברק של ראש הממשלה ישלח אליו מיד.

מברק מרדכי שלו (צילום: ארכיון המדינה, 5 באוקטובר 1973)

אבל קיסינג'ר דחה את הפגישה עם מרדכי שלו ואבא אבן. הפגישה שנקבעה ל-4 בוטלה ותוכן המברק הועבר אליו לא בפגישה פרטית כפי שביקשה ראש הממשלה גולדה מאיר אלא בכתב, דרך סגנו של קיסינג'ר הגנרל ברנט סקוקרופט.

לפי ברקאי, רק מחרת בשבת בצהריים, כשעה לפני הפתיחה באש, נוצר הקשר עם המצרים (ברקאי אינו מציין אם קיסינג'ר מסר את תוכן האזהרה הישראלית למצרים או לא). לסורים תוכן המברק כלל לא הועבר

קיסינג'ר התעלם מהמברק של ראש הממשלה ולא ענה לישראל עד היום. דיין, יועצו צ'רה וגולדה מאיר, שכל כך בנו על תוכן המברק החשאי והחמור שהם חשבו שהעבירו דרך קיסינג'ר ביום שישי לערבים – על כך שאנחנו יודעים את תכניותיהם ושנהיה מוכנים כ-30 שעות לפני הפתיחה באש, כ-19 שעות לפני שהתקבלה הידיעה מראש המוסד דאז צבי זמיר מלונדון על המלחמה – לא שאלו את עצמם ולא את קיסינג'ר אם המסר של המברק הועבר לערבים ומה היתה תשובתם.

העיתונאים האמריקאים מארווין וברנרד קאלב מתארים בספרם, שיצא ב-1974, איך התקבל המברק בניו יורק, וזה המפתח להבנת מעשיו של קיסינג'ר ערב המלחמה.

קיסינג'ר לא עשה דבר עם המברק הבהול עד למחרת בבוקר כשעה לפני פתיחת המלחמה. הוא גם לא יידע את הנשיא ניקסון על המברק הבהול שקיבל מגולדה מאיר באותו ערב.

ויותר מזאת, האחים קאלב כותבים, שבאותו ערב קיסינג'ר קיבל ידיעה בהולה נוספת מראש המודיעין האמריקאי של מחלקת המדינה, ריי קליין, לגבי מלחמה שתפרוץ למחרת במזרח התיכון, שגם ממנה קיסינג'ר התעלם וגם לא מצא לנכון לשתף עם ישראל את הידיעה שקיבל מקליין לגבי המלחמה.

קיסינג'ר מתעלם משני המברקים הבהולים שקיבל ב-5 באוקטובר לגבי המלחמה, כשהוא מתאר באופן דרמטי איך סגנו ג'ו סיסקו העיר אותו למחרת ב-6 באוקטובר בשש בבוקר בחדרו במלון בניו יורק כדי לבשר לו. לטענתו, זו הייתה הפעם הראשונה ששמע על המלחמה.

קיסינג'ר התעלם מהמברק ולא ענה לישראל עד היום. דיין, צ'רה וגולדה, שבנו על המברק החשאי והחמור, לא שאלו עצמם או את קיסינג'ר אם המסר הועבר לערבים ומה הייתה תשובתם

אין זכר בספריו של קיסינג'ר למברק הישראלי הבהול ולידיעה של ריי קליין מיום שישי ה-5 באוקטובר, כשהוא ואולי גם הנשיא ניקסון היו יכולים לפעול כפי שציפה לשווא הדרג המדיני בישראל שיעשו.

אשמת הפיל שבחדר

ברקאי נוגע בתיבת הפנדורה ומציין את פרשת המברק כאשמה השנייה בשער התשובות. מה שמסתתר בתיבה הם לא שדים ורוחות אלא האיש החזק בוושינגטון בשנת 1973 – הנרי קיסינג'ר.

היועץ לביטחון לאומי, שכיהן תחת נשיא מוחלש בשל פרשת ווטרגייט, ניהל מאחורי הקלעים בנכלוליות לא רק את מלחמת יום הכיפורים אלא גם את מלחמת וויטנאם, את הפצצות השטיח בקמבודיה, תמך בפקיסטן בפלישתה לבנגלהדש, תמך באידונזיה בפלישתה למזרח טימור, תמך בדיכוי אכזרי של זכויות אדם בדרום אמריקה, צ'ילי וארגנטינה, בהתנקשות פוליטית ברמטכ"ל צבא צ'ילי רנה שניידר ועוד ועוד.

קיסינג'ר היה המפקד העליון, אדון המשחק, וכמו הנשיא פוטין, שדחף את רוסיה למלחמה באוקראינה, קיסינג'ר דחף את המזרח התיכון למלחמה בשנת 1973. מלחמות לא קורות פתאום.

הדמיון בין פוטין לקיסינג'ר הוא במניפולטיביות, בהסתרה ובהתחמקות מאחריות של איש הערוצים החשאיים. אחרי כמעט חמישים שנה הגיע הזמן להפסיק להתעלם מאשמת הפיל, שקברניטי המדינה ידעו שהיה בחדר.

קיסינג'ר הטעה את מנהיגי ישראל וחרץ את גורלם של חיילי הצבא הסדיר המועטים שהיו ברמת הגולן ובסיני לעמוד לבדם מול המתקפה הערבית בשתי החזיתות.

הדמיון בין פוטין לקיסינג'ר הוא במניפולטיביות, בהסתרה ובהתחמקות מאחריות של איש הערוצים החשאיים. אחרי כמעט 50 שנה הגיע הזמן להפסיק להתעלם מאשמתו

קיסינג'ר לא שיתף את המידע שהיה בידיו ביום שישי שקיבל מריי קליין על המלחמה עם ישראל. קיסינג'ר דרש מישראל לעצור את המכה המקדימה של חיל האויר בתחילת המלחמה למרות שידע שהערבים עומדים לתקוף וגם עצר את הסיוע הצבאי לישראל בשבוע הראשון של המלחמה כדי לכפות על ישראל הפסקת אש בתנאים של תבוסה בסיני.

המברק הוא המפתח של תיבת פנדורה, שבתוכה מסתתר פושע מלחמה, לכאורה. כפי שתיאר כריסטופר היצ'ינס בספרו "המשפט של הנרי קיסינג'ר" ב-2001 וכפי שהסופר האמריקאי סימור הרש אומר בסיום הסרטון – הצד האפל של הנרי קיסינג'ר מאוד מאוד אפל.

ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.

התרבות הפוליטית שלנו, השיטה הפוליטית שלנו, שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא רק עוד ביטוי של השבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר ו"נירמל" שוחד, מירמה והפרות אמונים בכל תחום שבו נגע, כולל שיחוד פוליטיקאים כשיטה.

התרבות הפוליטית והשיטה הפוליטית שלנו שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא עוד ביטוי לשבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר

נכון שהיו דברים כאלה גם בעבר. המונח "כלנתריזם" – קניית בגידה של נבחר ציבור בבוחריו תמורת טובת הנאה – בא לעולם כבר ב-1956, המיצובישי של גולדפרב שסייעה להעברת הסכמי אוסלו זכורה היטב גם היא.

אבל נתניהו לקח את המעשים הללו כמה וכמה מדרגות הלאה, והפך אותם לכלי העבודה המרכזי שלו, לצד הקמפיינים השחורים ברשתות, והשגת כספי טייקונים למימונם ולמימונו. אלו העוגנים של השיטה הביביסטית, אלו הערובות והבטוחות להישרדותו הפוליטית, וזו תהיה מורשתו הבאושה שאתה נחייה עוד שנים ארוכות, ושאת מחיריה כולנו משלמים כבר שנים.

עכשיו, עם עריקתה המפתיעה של זועבי – חברת כנסת שלא נבחרה בבחירות פנימיות אלא שוריינה ברגע האחרון ברשימת מרצ – מן הקואליציה, אם אכן תתפזר הכנסת וישראל תלך לבחירות חמישיות רק בגלל חוסר המעצורים הטוטלי של נתניהו וחסידיו, אנחנו עלולים לשלם בעוד הידרדרות משמעותית לעברי פי פחת.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל כאן נתניהו, והוא העברת חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו של נתניהו ושל כלל הנאשמים והמורשעים האחרים מן הכנסת ומן החיים הציבוריים בכלל. הכנסת צריכה לסמן קו ברור ולקבוע נורמות חדשות לאישי ציבור.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל נתניהו: חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו וסילוק כלל הנאשמים והמורשעים מהכנסת והחיים הציבוריים

אילו היה חוק כזה מובא למשאל עם הוא היה זוכה לרוב מוחץ. אף אזרח/ית הגון/ה איננו מעוניין להפקיד על הקופה הציבורית ולהושיב בחדרי קבלת החלטות גורליות נוטלי שוחד או חשודים בנטילתו, וגם לא רמאים או מפירי אמונים.

הדיון בנושא הפך פרסונלי, ממוקד-נתניהו, אבל מדובר בנושא עקרוני וקיומי.

דמוקרטיה אכולת-שוחד לא תשרוד ככזו, וישראל בתקופת נתניהו כבר הידרדרה משמעותית בכל המדדים הבינלאומיים של שחיתות ושל דמוקרטיה. אם לא נשכיל לעצור את ההידרדרות, נצלול לחברתן של מדינות עולם שלישי, ביטחוננו הלאומי ייפגע אנושות, ומירקם חיינו כישראלים ישתנה לבלי הכר.

לחוק טוהר המידות בנוסח מורחב, שינקה את הממשלה, הכנסת והחיים הציבוריים בכלל מנאשמים/ות ועבריינים/ות, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – חוק שימנע מחבר/ת כנסת לגנוב את המנדט שהעניקו בוחריו/ה למפלגתו/ה, ולהישאר בכנסת.

המנדט צריך להיות נכס של המפלגה, ולא של הח"כ הבודד. ח"כ/ית שלא ירצה להמשיך להיות חלק מסיעתו מכל סיבה שהיא – אידאולוגית עם או בלי מרכאות, בריאותית, פסיכולוגית, תעסוקתית או כל סיבה שלא תהיה –  יחוייב להתפטר מיידית מהכנסת והמנדט שלו/ה יוחזר אחר כבוד למפלגתו/ה. לא תהיה לא שום אופציה לערוק או להתפטר רק מהמפלגה, ולהישאר בכנסת. מספיק עם השיגעון הזה.

לחוק טוהר המידות שינקה את החיים הציבוריים מנאשמים ועבריינים, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – שימנע מחכ"ים לגנוב את המנדט שהעניקו הבוחרים למפלגתם ולהשאר בכנסת

גם את החוק המאפשר פיצול של שליש מחברי סיעה מכהנת צריך לעדכן. במפלגות קטנות של מתחת ל-10 מנדטים אין לאפשר פיצול בשום אופן. במפלגות של מעל 10 מנדטים ניתן אולי לאפשר פיצול של מינימום 50% מהסיעה, וגם זה בהתניות מחמירות שצריך להגדיר במדויק.

פיצול כזה צריך להיעשות רק כאשר יש סיבה אידאולוגית מוצקה, ורק כשניתן לוודא שאין מדובר בשוחד פוליטי או מתן טובות הנאה מכל סוג. לא ברור שניתן ליצור תנאים כאלה כלל.

במצב הנוכחי, לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה והממשל הישראלי, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת ח"כ/ית בבוחריו/ה מבלי שיתפטר מהכנסת, ההצבעה שלנו בבחירות היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי.

אם כל ח"כ/ית יכול/ה לגנוב את המנדט ולערוק לצד השני, וכך קורה בפועל והופך ל"נורמלי החדש", מה משמעות ההצבעה שלנו למפלגת X או Y? אנחנו בידיים של הנוכלים/ות, של המשחדים/ות ושל המשוחדים/ות.

בנוסף, העובדה שסחר-מכר בחברי/ות כנסת, הפעלת טרור כלפיהם/ן וכלפי בני משפחותיהם/ן, מתן שוחד וטובות הנאה, כל אלה עוברים מתחת לאפן של רשויות אכיפת החוק שהפכו אסקופה נדרסת תחת ממשלות נתניהו, מוציאה עוד לבנה משמעותית מחומת ההגנה על הדמוקרטיה.

לדוגמה, בעלה של עידית סילמן והיא עצמה היו אמורים להיחקר מיידית במשטרה על סמך דבריהם-שלהם באשר להבטחות שניתנו להם. ההבטחות שניתנו לכאורה לחברי כנסת נוספים מסיעת ימינה מהוות גם הן עילה מוצקה לחקירה יסודית. אבל המשטרה והפרקליטות מעדיפות לעצום עיניים.

לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת חכ"ים בבוחריהם, הצבעתנו היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי

כך קורסות דמוקרטיות. כך קורסות מדינות. ישראל נמצאת בצומת הסטורי, והציבור חייב לאלץ את נבחריו/ותיו להניח חסמי-עורקים על הפצעים המדממים שפצע הביביזם בדמוקרטיה שלנו. מיד אחר כך, ומשתיכון ממשלה מתפקדת ויציבה, יש לגשת לשינוי יסודי של שיטת הממשל ושיטת הבחירות כולה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו השבוע בלבנון (15 במאי), הן הראשונות מאז פריצתה של המחאה הציבורית במדינה באוקטובר 2019. התוצאות מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אולם יש בהן מספר התפתחויות מעניינות, שעשויות להשפיע על מגמות ארוכות-טווח יותר בזירה הלבנונית.

תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע בלבנון, לראשונה מאז פרוץ המחאה הציבורית ב-2019 מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אך עם התפתחויות מעניינות

חשוב להצביע על מספר תוצאות בעלות עניין:

• מחנה ה–8 במרץ, במילים אחרות מחנה החזבאללה ותומכיו, נחלש בהשוואה לבחירות הקודמות. הוא מונה כעת 61 חברי פרלמנט (מתוך 128), לעומת 71 בפרלמנט היוצא. המשמעות: אובדן הרוב בפרלמנט. עם זאת, היחלשותו נובעת מירידה בכוחם של בעלי בריתו של חזבאללה, ולאו דווקא של העדה השיעית (חזבאללה ואמל), ששמרה ככלל על כוחה וזכתה יחד ב–27 מנדטים.
• בעדה הנוצרית חל שינוי משמעותי למדי, לפיו מפלגת "הזרם הפטריוטי הלאומי", בהנהגת חתנו של הנשיא אעון, ג'בראן בסיל, איבדה מכוחה ואיננה המפלגה הנוצרית הגדולה ביותר. מפלגת "הכוחות הלבנוניים" בהנהגת סמיר ג'עג'ע, יריבתה המרה, חלפה על פניה עם 20 מושבים בפרלמנט על-פני 18 ליריבתה.
• "העצמאיים" – "מחנה" חדש, המונה כעת 14 חברי פרלמנט, נבחרו על בסיס מצע אזרחי, שהדגיש את ההכרח בשינוי ויצא נגד השחיתות ושליטת המשפחות הגדולות והאליטות המסורתיות. לא מדובר במחנה מגובש, ויהיה מעניין לבחון את התנהלותו או חבירתו לגורמי כוח אחרים בשבועות ובחודשים הבאים.

האם מדובר בכיוון חדש אליו צועדת לבנון? וכמובן, מהן המשמעויות לישראל?

לא מדובר, לצערם של גורמים רבים בלבנון ומחוצה לה, ב"שחר של יום חדש". למעשה, תמונת המצב הפוליטית מסובכת ומורכבת יותר, ומלאכת הרכבתה של ממשלה חדשה תהיה מאתגרת ביותר. מבחינה זו, לא מדובר בשורה תחתונה חיובית, מיידית לפחות, מבחינת הציבור הלבנוני, שכן תנאי מוקדם והכרחי להזרמתו של סיוע בינלאומי ללבנון הינו ממשלה ומוסדות מתפקדים.

Voters in Lebanon drove the Hezbollah militant group and its political allies out of a parliamentary majority, and a dozen new independents won seats, according to official results released on Tuesday. https://t.co/wWs8QmYna3

— The New York Times (@nytimes) May 18, 2022

אין בכך גם כדי לבשר על שינוי משמעותי שיבלום את כוחו והשפעתו של חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. חשוב להבהיר, כי הצרת צעדיו של הארגון, ובעיקר כוחו הצבאי, לא הייתה ואיננה על הפרק מבחינה מעשית. אולם תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שיש בידיו.

לא שחר של יום חדש, ואף לא שינוי משמעותי שיבלום את כוח והשפעת חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שלו

העדה הנוצרית מפולגת אולי יותר מתמיד, ותידרש לחשבון נפש לגבי המשך דרכה. קשה להניח שזה יקרה כך שהפילוג ישרת בהכרח את מחנה החזבאללה ותומכיו, כפי שהיה בשנים האחרונות. מדובר בתהליך היסטורי של היחלשותה של העדה הנוצרית, דמוגרפית ופוליטית, שמצליחה לשמור על מעמדה הבכיר רק מכוח החוקה (הנשיא חייב להיות נוצרי), אשר שוחקת משנה לשנה את החיבור שלה למציאות הדמוגרפית בשטח.

התופעה המרעננת ביותר הינה כאמור המועמדים העצמאיים שנבחרו לפרלמנט – 14 חברים חדשים. יש בכך ביטוי מעודד לטלטלה שעוברת על החברה הלבנונית בשנים האחרונות, ובעיקר מאז אוקטובר 2019. ההשלכות המיידיות אינן ברורות, ויש להמתין להתרוצצויות שיתקיימו במסדרונות הפוליטיים בתקופה הקרובה. אולם, יתכן שהשלכותיהן ייראו ויורגשו בטווח הארוך יותר.

Lebanon's next parliament will feature fragmented blocs including:
– A smaller share of seats for Hezbollah’s allies
– A more empowered pro-Saudi party
– A surprise showing for reform-minded first-time MPs.https://t.co/tRJ5tbbUn6

— Timour Azhari (@timourazhari) May 18, 2022

מבחינת ישראל, אין הרבה בשורות, לבטח לא בטווח הזמן המיידי-קרוב. חוסר היציבות הפוליטית בלבנון צפוי להימשך, כמו גם ההשפעה הרבה (מאד) של החזבאללה ומחנהו.

המשוכות הפוליטיות המידיות שעל הפרק: כינונה של ממשלה חדשה. והאתגר המשמעותי והמסקרן ביותר: בחירתו של נשיא חדש, שצריכה להתקיים באוקטובר השנה. סיכוייו של  ג'בראן בסיל, חתנו של הנשיא המכהן מישל אעון, הנושא עיניו לתפקיד, הסתבכו עוד יותר. לא ברור כלל ועיקר אם חזבאללה יחליטו לתמוך בו, או שהנסיבות החדשות תכתבנה כיוון אחר.

כך או כך, ולמרות שכאמור לא צפוי שינוי בכוחו של חזבאללה, אין לבטל על הסף את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בכל מה שנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושה של הישגיות, שיש לקוות שתישמר, ולא תגווע במהרה.

למרות שלא צפוי שינוי בכוח חזבאללה, אין לבטל את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושת הישגיות, שיש לקוות כי תישמר

חשוב שישראל תביט על כך באורח חיובי, אמנם זהיר ובערבון בהחלט מוגבל, אך לא תבטלה על הסף.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/