בית המשפט העליון אישר היום (ב') פסיקה של בית המשפט השלום בירושלים, שחייבה את חברת הבנייה מי-טל לפצות ב-40 אלף שקל את בני הזוג חאלד סלמאן ורימא סלמאן בשארה, מהכפר אעבלין שבצפון הארץ, על כך שסירבה למכור להם דירה בפרויקט שלה בפסגת זאב בירושלים, בשל היותם ערבים.
חברת הבנייה עתרה לבית המשפט העליון בטענה שהאיסור על אפליה במוצרים לא חל על מכירת דירות, אבל חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה פסלה את טענת החברה ובעליון דחו את הערעור.
השופטים ניר הנדל, מני מזוז ואלכס שטיין, ציינו: "אם זה היה תלוי בנו היינו פוסקים פיצוי גדול יותר מזה שפסק המחוזי, אך הערעור לא עוסק בגובה הפיצוי".
חאלד סלמאן הוא עובד סוציאלי, המשמש כמנהל מחלקת הרווחה של עיריית ירושלים בכפר סילואן, ואשתו רימא, היא מזכירה בבית ספר ממלכתי יהודי. הם גרים בגבעת זאב מאז שנת 2004, ומגדלים בה שלושה ילדים.
אחד מילדיהם הוא נכה וב-2011 נאלצו למכור את הבית שגרו בו בשכונה כדי לעבור לבית חדש ונגיש. אלא שאז גילו שאף חברת בנייה לא מוכנה למכור להם בית כזה. נציגי חברת מי-טל אמרו לבני הזוג סלמאן בפירוש, בשיחה מוקלטת, "אנחנו לא מוכרים דירות לערבים".
"את חברות הבנייה לא עניינו המעמד והתפקיד שלי, או הזמן הרב שאני חי בשכונה", מספר חאלד. "הגעתי למצב שניסיתי להתחזות לארמני כדי לקנות בית – וגם זה לא עזר"
בסופו של דבר הם קנו בית אחר בשכונה בעזרת מכר יהודי. אך הבית שקנו, ובו הם גרים כיום, אינו נגיש, וההורים נאלצים לסחוב את בנם במדרגות הכניסה.
"את חברות הבנייה לא עניין המעמד והתפקיד שלי, והעובדה שאני חי בשכונה כל כך הרבה שנים", מספר חאלד לזמן ישראל, "הגעתי למצב שניסיתי להתחזות לארמני כדי לקנות בית, וגם זה לא עזר".
"כיום אני בקשר טוב עם השכנים. הם מכבדים אותי וחושבים שאני 'יותר טוב מכל יהודי'", מספר חאלד, "אבל החודשים הראשונים היו קשים. כשיהודים פוגשים ערבי שהם לא מכירים הם מגיבים בפחד, כאילו שאני בכל רגע עלול לשלוף סכין ולצעוק אללה-הוא-אכבר (ואני בכלל נוצרי).
"איך אמר סגן הרמטכ"ל, יש כאן ניצנים של פשיזם? אז לדעתי זה כבר בכלל לא ניצנים" (סלמאן מכוון לדבריו של סגן הרמטכ"ל לשעבר, יאיר גולן, ת"ג)
"יש הרבה מאוד מקרים כאלה"
עורך הדין דאוד עזי, שייצג את המשפחה, ייצג כבר ארבע משפחות ערביות מצפון הארץ בתביעות שהגישו נגד חברות בנייה שסירבו למכור להן דירות בשכונות יהודיות של ירושלים. "לצערי זאת תופעה נפוצה", הוא אומר לזמן ישראל.
"רוב הלקוחות משכילים לסיים את העניין בפשרה, שבה הם מקבלים פיצוי והולכים למקום אחר: חלקם לשכונות ערביות, וחלקם מוצאים בכל זאת יהודי שימכור להם בית בשכונה יהודית.
"הרוב הגדול של המקרים אפילו לא מגיע לבית המשפט. במקרה הנפוץ של אפליה בהשכרת דירות אף אחד לא יגיע עם זה לערכאות. אני מכיר הרבה ערבים שניסו למצוא דירה בשכונות יהודיות אבל כשהבינו שהם לא רצויים ויתרו על זה מראש"
"חאלד ורימא ראו בזה משהו עקרוני והתעקשו ללכת עם ההליך המשפטי עד הסוף. אני מעריך אותם על כך, אבל לרוב האנשים אין ראש לכאב הראש הזה, הם מעדיפים לקחת את הפיצוי וללכת", אומר עזי.
"הרוב הגדול של המקרים אפילו לא מגיע לבית המשפט. במקרה הנפוץ של אפליה בהשכרת דירות אף אחד לא יגיע עם זה לערכאות. אני מכיר הרבה ערבים שניסו למצוא דירה בשכונות יהודיות אבל כשהבינו שהם לא רצויים ויתרו על זה מראש".
איך אתם יודעים שלא מכרו או השכירו להם בתים בגלל שהם ערבים?
"יש מקרים שבהם דירה עומדת למכירה זמן רב, ומנסים באגרסיביות למכור אותה ליהודים בזמן שמתחמקים מלקוחות ערבים, ויש מקרים, כמו זה של משפחת סלמאן, שאומרים להם את זה בפירוש".
"חברות הבנייה אפילו לא מנסות להצניע את הגזענות שלהן, להפך, זה נראה כאילו הן מנופפות בה. נראה לי שיש חברות שחושבות להיות גזענים זה יחסי ציבור טובים ומקדם מכירות מול לקוחות יהודים, ולצערי לפעמים זה נכון".
עו"ד עזי עצמו הוא דרוזי מבית ג'אן שמתגורר בשכירות בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים. "אני לא מרגיש בגזענות, אני בסבבה עם השכנים שלי, הם אנשים טובים שמתייחסים אל האדם כאדם. אבל יש לי חברים, גם דרוזים, שכן מרגישים אותה היטב".
הטענה הנפוצה במגזר היהודי בנושא הזה היא "אני כיהודי לא יכול לקנות בית באום-אל פחם".
"זה פשוט לא נכון. יש יהודים שקונים ושוכרים דירות באום אל פאחם ובמשולש ובפקיעין וירכא, ובהרבה כפרים ערביים בצפון בלי שום בעיה. יכול להיות שלא תוכל לקנות בית בבית לחם, וגם אני לא, אבל אני חושב שזה עניין פוליטי, זה בגלל שאנחנו ישראלים, לא בגלל שאני דרוזי ואתה יהודי".
"חברות הבנייה לא מנסות להצניע את הגזענות שלהן, להפך, זה נראה כאילו הן מנופפות בה. נראה לי שיש חברות שחושבות להיות גזענים זה יחסי ציבור טובים ומקדם מכירות מול לקוחות יהודים, ולצערי לפעמים זה נכון"
"בכלל, בצפון הארץ כל הגישה היא אחרת, גם מצדם של היהודים וגם מצד הערבים. בעכו ובערים מעורבות אחרות וגם ביישובים יהודיים וערביים בצפון אף אחד לא אכפת לו מי יהודי ומי ערבי, הם מתייחסים לאדם כאדם, ואל ביזנס כביזנס. אבל כאן בירושלים, גילויי הגזענות ושנאת האדם פורחים ותופחים. ואין פלא, כי השלטון מלבה אותם".
עורכי דינה של חברת מי-טל, יעקב אמסטל וחגי מאירי, סירבו להתראיין לכתבה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו