בגיל ארבעים טסתי בפעם הראשונה בחיי לברלין. ביקרתי במוזיאון היהודי בברלין, שם שמורים בארכיון חומרים מתערוכה על מכבי ברלין, קבוצת הספורט בה סבי ואחיו התחרו לפני שנסו לישראל ב-38'.
הדירה של סבי נהרסה בהפצצות והאזור נבנה מחדש כך שלא היה בית לבקר בו. אך בכניסה לבתים אחרים ראיתי את אריחי הסטולפרסטיין הזהובים שמנציחים בצניעות את קורבנות וניצולי השואה שגרו בבתים. הפרויקט נגע בי ונתן לי את השלווה להכיל ביקור שיש בו גם הנאה תיירותית וגם הכרה באובדן.
אבי לטנר הוא ייזם הייטק המתמחה בבניית מוצרי תוכנה שמשתמשים אוהבים. למד הנדסה בבן גוריון וב-MIT והוא פעיל חברתי בלוחמים לשלום.
אם זה הולך כמו שטאזי ועושה קולות של שטאזי
שיח סוער פרץ לאחרונה בעקבות סרטון של לוחמים, העונים בעוצמה ובדבקות אחר מפקדם בקריאות שנתפסו בידי חלק כקריאות אמוניות מחזקות, ובידי אחרים כהצהרות דתיות כופות ומתגרות. החיילים נראו נלהבים. מלאי רוח.
ניסיתי להבין מה יצר את הפער הזה – בין מי שמתרגש מהחיזוק הרוחני, לבין מי שהרגיש שנכפתה עליהם שפה דתית.
עו"ד סא"ל במיל' אורי אגוז, לשעבר בפרקליטות הצבאית, שופטת בעבירות טרור. חברת פורום דבורה.
שנתיים וחצי חלפו מאז שהעם בישראל החל במחאה – תחילה נגד ההפיכה השלטונית ובהמשך למען החזרת החטופים. ההפגנות המתמשכות והמתרבות, בהן משתתפים רבבות אזרחים זועמים, מכל קשת החברה – לא מצליחות להביא לשינוי. על אופי המאבק להשתנות באופן רדיקלי.
* * *
ההפגנות במתכונתן עד כה לא הועילו. די למצגים, די לזהירות ולפחד מבנימין נתניהו ומעושי דברו; די לשחיקת כוחות בני משפחות החטופים – אלו שיקיריהם עדיין במנהרות עזה ואלו שמותם נגרם כתוצאה מהתמשכות המלחמה, ללא יעדים ברורים ואסטרטגיים אשר יובילו לעתיד טוב ומבטיח.
דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
עתירה לבג"ץ? מצחיק מרוב שזה עצוב. "אין כבר בג"ץ. מבג"ץ נותרו רק שאריות" אמר גורם בכיר במערכת אכיפת החוק ביום חמישי האחרון לעתונאי גידי וייץ באתר "הארץ". פניה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג – רעיון מעניין, אבל ביומיים שלאחר הפניה ייעצרו בידי הדיקטטורה של ביבים שקרניהו חלק מהפונים להאג.
בקיץ הזה תלבשי מזגן
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
וואוו! עוד נושא שחושבת עליו שנים ! לא רק שצריך כמו בחו"ל גם כאן שירותים ציבוריים, צריך גם שהם יתוחזקו כמו בחו"ל ולא יהפכו למרכז ריח רע ולכלוך, אחרת לא הועלנו…באירופה , עובדי הניקיון של השירותים לובשים חליפות נקיות , כולן/ם אסתטיים ונקיים , כן, גובים תשלום סמלי אך זה שווה , השירותים תמיד נקיים ומבושמים , גם אלו שלא מקפידים להשאיר אחריהם נקי לצערינו… מרגישים לא נוח ללכלך. בכלל בארץ היכן שיש שירותים ציבוריים כמו בקניונים בתל אביב וכנראה בעוד ערים, זה ברור שכדאי לךלהתאפק.. תמיד הסרטון חוגג ! לחשוב שתיירים באים לעיר הקודש ירושלים לשירותים בתחנה המרכזית , טראומה !!! זה חלק מהפנים של המדינה ונורא מביש! כתבה חשובה הלוואי שזה יעזור.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כל הכבוד. אתה בן-אדם אמיתי עם יכולת לחוש את הכאב של הזולת, גם אם אין לו שום אינטרס קיומי לעשות זאת. הלוואי וירבו כמוך בין בני-ממנו, בני-האדם. אולי יגיע היום בו תהיה לנו אמפטיה כלפי כל יצור המסוגל לחוש כאב, ולא רק בני אדם. רחוק היום. בקושי מסוגלים רובנו לחוש את כאבם של שכניהם בני אותו לאום עם דיעות פוליטיות שונות…
השוואות הזויות: מצדה וטנטורה. למה אתם לא מבינים שהערבים פשוט לא רוצים אותנו כאן, וכי עושים ויעשו הכל כדי לסלקנו הימה או אל תחת האדמה? זכותנו וחובתנו לעמוד כנגד "אין רצון" זה. מה שעצוב הוא שכלום לא השתנה, ובסדר העדיפויות שלי אני מעדיף לבסס את דורי והדורות הבאים כאן, ולא להיתפס לתאורים עצובים ככל שיהיו, של "תרבות נכחדת".