בימים האחרונים התפרסם בתקשורת ש"חוק הלאום" ייכנס לספרי הלימוד ולתכנית הלימודים באזרחות. לראשונה ילמדו תלמידי החטיבה העליונה על חוק הלאום בהכנה לבחינות הבגרות, ושר החינוך החדש, הרב רפי פרץ, הבהיר כי "החוק ממחיש את זכותנו ההיסטורית כעם ריבוני".

כמו בתגובה פבלובית, נשמעו מיד קולות התנגדות לכך. פרסום זה נפל כפרי בשל לידי החוששים מתהליכי ההדתה והאינדוקטרינציה ללאומנות, שמאפיינים את משרד החינוך של בנט, ועכשיו של פרץ.

כמו בתגובה פבלובית, נשמעו מיד קולות התנגדות ללימוד "חוק הלאום", מצד החוששים מתהליכי ההדתה והאינדוקטרינציה ללאומנות, שמאפיינים את משרד החינוך של בנט, ועכשיו של פרץ

כמורה להיסטוריה ואזרחות, שרואה מתוך המערכת מה קורה במשרד החינוך, אני נמנה על המודאגים בנוגע לפעילותם של שרי החינוך המשתייכים למפלגה מיזוגנית, הומופובית ולאומנית.

אלא שבמקרה הספציפי של חוק הלאום אני חושב שזה דווקא צעד מבורך. אדרבא, כמה טוב שהפיקוח על האזרחות מאלץ את המורים לדון בחוק החשוב הזה עם בני הנוער.

בניגוד למקצועות כמו מתמטיקה ופיזיקה, או אפילו בתחומי מדעי הרוח כמו ספרות והיסטוריה, מורים לאזרחות נדרשים לגמישות יחסית בתוכן ההוראה שלהם.

או כפי שמוגדר בתכנית הלימודים הרשמית של משרד החינוך (בתוך אתר המפמ"ר לאזרחות): "מקצוע האזרחות הוא מקצוע דינמי העוסק באקטואליה. לצד רכיבים קבועים יחסית דוגמת מבנה וערכי היסוד של המשטר בישראל, רכיבים רבים הקשורים למציאות החברתית הפוליטית התוססת הם דינמיים במידה רבה. הלמידה וההיבחנות במקצוע האזרחות מחייבות היכרות עם נושאים אקטואליים. ההמלצה היא ללמד את הנושאים השונים תוך מתן דוגמאות אקטואליות, דיונים בדילמות והצגת מגוון דעות סביב סוגיות שנויות במחלוקת תוך יישום מושגים מתחום האזרחות".

הנכון לדעתי יהיה – אם המורים יתחילו  בכך שהתלמידים יכירו את תוכן החוק המדובר (זה אף פעם לא מזיק לדעת את העובדות כשאתה מתנגד למשהו או תומך בו)

[1]  בנוגע ל"חוק יסוד: ישראל- מדינת הלאום של העם היהודי" נאמר בהנחיות להוראת הנושא: "הכרת תוכן החוק והשלכותיו על אופי המדינה והדיון המתקיים אודותיו במרחב הציבורי".

מי שמפחד מהכנסת "חוק הלאום" לתכנית הלימודים – יוצא מנקודת הנחה שהמורים ילמדו את החוק על פי תכתיב אידיאולוגי של שר החינוך, ולא היא. כמספר המורים, כך מגוון אופי השיעורים שיתקיימו.

הנכון לדעתי יהיה – אם המורים יתחילו בכך, שהתלמידים יכירו את תוכן החוק המדובר (זה אף פעם לא מזיק לדעת את העובדות כשאתה מתנגד למשהו או תומך בו) ואחר כך יקיימו בכיתה דיון על מה שיש בחוק ומה אין בו. אילו קבוצות המהוות את המרקם החברתי הישראלי מקבלות עדיפות בחוק, ומי מופלה לרעה.

ספר הלימוד בבתי הספר נקרא "להיות אזרחים בישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית". מה המחיר הדמוקרטי שהמדינה היהודית משלמת כשבספר החוקים שלה קיים החוק הזה?

אני בעד הוראת החוק, ולימדתי אותו עוד לפני שזה נכנס לתכנית הלימודים הרשמית. כשם שאני מלמד על חוק הלאום, אני מלמד גם על "חוק הנכבה", "חוק המרכולים", "הצעת חוק המואזין", "בג"ץ הכנסת חמץ לבתי חולים" ועוד דוגמאות מהשנים האחרונות של חקיקה ופסיקות בג"ץ בנושאי דת ומדינה.

אני בעד הוראת החוק, ולימדתי אותו עוד לפני שנכנס לתכנית הלימודים הרשמית. כשם שאני מלמד על חוק הלאום, אני מלמד גם על "חוק הנכבה", "חוק המרכולים", "הצעת חוק המואזין", "בג"ץ הכנסת חמץ לבתי חולים" ועוד

"הוראה" אין פירושה בהכרח אינדוקטרינציה דרך הרצאה פרונטלית מצומצמת, בבחינת "כזה ראה וקדש". שיעור אזרחות יכול להתקיים גם על ידי כך שהתלמידים יקראו בעצמם את החוק וינסו לאתר, על פי ההיגיון הבריא שלהם, את כוונת המחוקק.

הם ינסחו את השאלות והדילמות העולות מן החוק, ויזהו את המאבקים וחילוקי הדעות בין הרשויות השונות, ואת השסעים החברתיים המתבטאים בחוקים ובדיוני והכרעות בג"ץ, כפי שהם מתבטאים בדוגמאות למעלה.

כאשר יתקיימו שיעורים כאלה, על חוק הלאום ועל חוקים נוספים הרלוונטיים לחיינו, הרווח שלנו כחברה אזרחית יהיה בני נוער המעורבים בנעשה במדינתם, כאלה שמגבשים דעה על סמך ידע ולא על סמך פוסטים ברשתות החברתיות או דמויות הפוליטיקאים הנלעגות בתכניות הסאטירה. ואם בזכות הוספת נושא זה לתכנית הלימודים נצליח לעשות זאת, אשרינו.

מנשה שרביט הוא מורה להיסטוריה ואזרחות, התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (יאסא) ירושלים