בחנו את עצמכם מתוך מה שנשאל בבחינות בגרות בהיסטוריה: "הציגו שלוש תוצאות של המרד הגדול". "הסבירו שלושה גורמים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה". "הציגו שני שיקולים בעד ושני שיקולים נגד היציאה למרד בגטאות". נו, איזה ציון הייתם מקבלים בבחינת הבגרות בהיסטוריה?
בחנו את עצמכם מתוך בחינות הבגרות בהיסטוריה: "הציגו שלוש תוצאות של המרד הגדול", "הסבירו שלושה גורמים לפרוץ מלה"ת הראשונה", "הציגו שני שיקולים בעד ושני שיקולים נגד היציאה למרד בגטאות". נו, איזה ציון הייתם מקבלים?
מנשה שרביט הוא מורה להיסטוריה ואזרחות, התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (יאסא) ירושלים
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
בימים האחרונים התפרסם בתקשורת ש"חוק הלאום" ייכנס לספרי הלימוד ולתכנית הלימודים באזרחות. לראשונה ילמדו תלמידי החטיבה העליונה על חוק הלאום בהכנה לבחינות הבגרות, ושר החינוך החדש, הרב רפי פרץ, הבהיר כי "החוק ממחיש את זכותנו ההיסטורית כעם ריבוני".
כמו בתגובה פבלובית, נשמעו מיד קולות התנגדות לכך. פרסום זה נפל כפרי בשל לידי החוששים מתהליכי ההדתה והאינדוקטרינציה ללאומנות, שמאפיינים את משרד החינוך של בנט, ועכשיו של פרץ.
מנשה שרביט הוא מורה להיסטוריה ואזרחות, התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (יאסא) ירושלים
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
בהחלט חשוב ללמדו.גם על מנת ללמד שכל החוקים שהכניסו שם קיימים כבר בחוקי יסוד אחרים וגם על מנת ללמד מה אין שם ( רמז : המילה 'שוויון' ) ועכשו ילדים נסו להבין בשביל מה היה צריך את החוק הזה.... המשך קריאה
בהחלט חשוב ללמדו.גם על מנת ללמד שכל החוקים שהכניסו שם קיימים כבר בחוקי יסוד אחרים וגם על מנת ללמד מה אין שם ( רמז : המילה 'שוויון' ) ועכשו ילדים נסו להבין בשביל מה היה צריך את החוק הזה….
מערכת הבחירות הנוכחית מאופיינת, כך נדמה, לא בזכות האידיאולוגיה של המפלגות השונות, אלא בעיקר ברצון העז להפיל את נתניהו והמאבק לשרידות פוליטית.
כך, למשל, שאלת ה"איחוד מול פיצול", הייתה השאלה העיקרית עד להגשה הסופית של הרשימות לוועדת הבחירות. וזו לא היתה השאלה תיאורטית בלבד, אלא הובילה לחיבורים שאם היו מספרים לנו עליהם בעבר – היינו חושבים שמדובר בפנטזיה.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
כמה יכולים הפוליטיקאים להיות ציניים? להיכן נעלמה האידיאולוגיה, שהנחתה בעבר את המפלגות? איפה ההבדלים הערכיים והעקרונות שמבדילים בין המפלגות השונות?
אלא שמדובר בהתרפקות על עבר רומנטי מדומיין שלא היה כאן באמת, אלא רק בדמיונם של אנשים, שמתקשים להכיל את הריאל-פוליטיק הנוכחי. ציניות ואופורטוניזם של פוליטיקאים היו כאן תמיד.
זה קרה בעבר הרחוק עם בן גוריון, פרס ודיין בהרפתקאה של רפ"י, וזה קרה בעבר הקרוב כמו במקרה אלכס גולדפרב והמיצובישי, או "התרגיל המסריח" של פרס ו"אברשה חזור הביתה" – קריאתו המפורסמת של יצחק שמיר לאברהם שריר.
ובכל זאת, למרות הדוגמאות מהעבר, משהו בכל זאת השתנה בזמן האחרון, ואנו עדים להתפרקות כמעט מוחלטת של המושג "בית פוליטי". אותו "בית" שלא עוזבים למרות הקשיים.
רשימה זו מתמקדת בשחקנים הפוליטיים הנוכחיים שרבים מהם עברו בין מפלגות שונות, והפרו בריתות פוליטיות והבטחות לבוחרים, ובכל זאת אנחנו ממשיכים לתת בהם אמון. כי אם יש משהו שעליו יכולים להסתמך הפוליטיקאים זה על הנאיביות והזיכרון הקצר של הבוחרים.
* * *
אביגדור ליברמן הוא ללא ספק הציניקן הגדול מכולם. לאו דווקא בגלל שחצה מפלגות יותר מעמיר פרץ למשל או ציפי לבני, אלא בגלל ההתהדרות העצמית שלו ש"מילה שלי זאת מילה".
ב-1999 הקים את "ישראל ביתנו" ובשנת 2,000 התמזג עם מולדת ותקומה. אצל שרון הוא היה השר לתשתיות לאומיות, התפטר וחזר שוב להיות שר. ב-2004 פוטר על ידי שרון.
בהמשך היה שר אצל אולמרט והתפטר. ואז שר אצל נתניהו ופרש. אחר כך התמזג עם הליכוד במסגרת "הליכוד ישראל ביתנו". שנתיים לאחר מכן האיחוד הזה התפרק. ואז שוב התפטר מממשלת נתניהו, ובהיותו באופוזיציה כינה את נתניהו "שקרן רמאי ונוכל".
שנה לאחר מכן כבר התמנה כשר ביטחון אצל נתניהו. ואז שוב פרש. באפריל האחרון החליט שהוא מתנגד למדינת הלכה. זה קרה אחרי שנים רבות בהן ישב בממשלות עם החרדים, על תקציביהם האדירים, ומסמס להנאתו את ה"שוויון בנטל". אכן, יש לו מילה. בילדותי קראו לזה "מילה של עמידר…"
* * *
הסיפור הנוכחי של מרצ אף הוא מעניין. אין צורך להרחיב כאן על הציניות של אהוד ברק, שפרש ממפלגת העבודה והקים את "עצמאות", רק כדי שיוכל לשבת עם נתניהו, ואז זנח את חבריו ל"עצמאות". ועכשיו חבר למרצ כדי להושיע אותנו מנתניהו.
מרצ, כמפלגה שאינה מתביישת בכך שהיא מפלגת שמאל, חברה לאדם שרחוק ממנה מאוד בדעותיו והתנהלותו האישית. זה שטבע את המושג "אין פרטנר".
אלא שהפחד מכך שלא יעברו את אחוז החסימה גרמה להם לקבל אותו בזרועות פתוחות. הגדיל מכולם עיסאווי פריג' שרק "תעודת ההכשר" שלו לברק גרמה לחתימה הסופית של כניסת ברק למרצ.
בזכות פריג' קיבלה מרצ עשרות אלפי קולות מהערבים בבחירות אפריל, וכעת פריג' הכשיר את ברק בעקבות ההתנצלות של ברק על חלקו במהומות אוקטובר. כיצד יגיבו על כך הבוחרים הערבים שבניגוד לפריג' לא סלחו לברק? ימים יגידו.
* * *
לאורלי לוי אבקסיס לא היתה שום בעיה להיות חברה במפלגתו הימנית של ליברמן וכעת לחבור למפלגת העבודה.
התירוץ של לוי אבקסיס לפרישה היה שליברמן לא התעקש על דרישות חברתיות במו"מ הקואליציוני מול נתניהו. אבל הסיבה כנראה פרוזאית ואישית יותר: ליברמן לא החשיב אותה כמספר 2 שלו, ולכן נתן את התיק השני שהוא קיבל (משרד הקליטה) לסופה לנדבר ולא ללוי אבקסיס.
אז עכשיו היא במפלגת העבודה. ישראל ביתנו, גשר, מפלגת העבודה, מה זה משנה, אם זה הסיכוי היחיד שלה להיכנס לכנסת אחרי שלא עברה את אחוז החסימה בבחירות אפריל.
* * *
על פטרונה הפוליטי עמיר פרץ לא ארחיב, זה שהיה במפלגת העבודה, "עם אחד", "קדימה" ואז שוב מפלגת העבודה, הכל בהתאם להזדמנות הרגעית. או כמו שאמר גראוצ'ו מרקס "יש לי עקרונות, ואם הם לא מוצאים חן בעיניך אין לי בעיה לשנות אותם".
* * *
במפלגת הימין המאוחד מחדש עומדת שקד. מדובר במפלגה דתית שלא תתיר לשקד לשיר בכנס מפלגתי למשל. מפלגה שהבסיס האידיאולוגי שלה הם רבנים הומופובים מיזוגנים. אבל אין למפלגה הזאת שום בעיה להעמיד בראשם אישה חילונית, ולה אין בעיה לעמוד בראש מפלגה שאלה עקרונותיה.
העובדה שבסופו של יום לא היה חיבור עם "עוצמה יהודית" הכהניסטית לא נבעה מהבדלים אידאולוגיים, אלא מחוסר הסכמה על מיקומו של איתמר בן גביר ברשימה הסופית.
השידוך בין שקד ל"בית היהודי" מתאפשר רק בגלל ששקד "מביאה הכי הרבה קולות" יחסית לשאר המועמדים. לשקד ולבנט לא הייתה בעיה לפרוש מ"הבית היהודי" ולחזור לשם רק בגלל שזה מה שמתאים להם עכשיו.
"הכל צפוי והרשות נתונה": אנחנו הבוחרים משתאים מול החיבורים האלה, המעברים בין המפלגות, נטישת ה"בית" הפוליטי, וגם אם אנחנו יודעים שיש סיכוי סביר שנבחרינו יעשו זאת שוב, כנראה שנמשיך לתמוך בהם, ונאמץ את הנראטיב החדש שהם משווקים לנו. התקווה שאולי משהו בכל זאת ישתנה לטובה תמשיך לגרום לנו ללכת לקלפי גם בספטמבר הקרוב, למרות, ולא בזכות הפוליטיקאים.
מנשה שרביט הוא מורה להיסטוריה ואזרחות, התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (יאסא) ירושלים
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
נקודה למחשבה: "עלייה מטאורית" הוא מושג שגוי. המטאור דווקא נופל ומרגע שהוא נכנס לאטמוספרה הוא נשרף, מתכלה ונעלם.
אבל בפוליטיקה הישראלית של שלושים השנה האחרונות יש מטאור בלתי מתכלה: אהוד ברק. הוא בלתי מתכלה לא רק בגלל שבעיני עצמו רק הוא האיש שיציל אותנו מהפורענות, אלא בעיקר בגלל הסניליות והייאוש של בוחריו.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
מרגע שברק חזר לפוליטיקה לפני כמה שבועות התכדרר אצלי בבטן גוש מעיק, והייתי בטוח שהוא לא רציונאלי. אלא שהיום, אחרי שהוא פרסם את ההתנצלות שלו על אירועי אוקטובר, פתחתי את הארכיון והבנתי למה יש בי רתיעה, והיא לגמרי רציונאלית ומגובה במעשיו המבישים בעבר.
לא אכנס לאינתיפאדה השנייה ואירועי אוקטובר, לא על פספוס השיחות עם הסורים והפלסטינים, וגם לא על האמירה המפורסמת "אין פרטנר", ביטוי שהפך לסלוגן הנפוץ ביותר מאז ועד היום בידי כל מי שמתנגד לחלוקת הארץ לשני עמים.
גם לא אכנס לפער בין המיתוס של ברק כאסטרטג מזהיר כשבתקופת כהונתו אצל נתניהו היו את מבצעי חורף חם, עופרת יצוקה ומבצע עמוד ענן, כולם עם אותו דפוס פעולה בדיוק שרק עושה פסק זמן לסבב הבא. אתייחס להתנהלותו הפוליטית ולהתנהלותו האישית.
הבטחות צריך לקיים?
בשנת 2006 נבחר פרץ לראשות העבודה לאחר שפרס עזב ל"קדימה". חלפה רק שנה וחצי, וביוני 2007 – ברק עם עוד כמה חברי כנסת הדיחו את פרץ וברק חזר להיות יו"ר המפלגה.
במהלך הבחירות להנהגת העבודה התחייב ברק לפרוש מן הממשלה, מיד לאחר פרסום הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השנייה, אם אהוד אולמרט לא יקדים אותו ויתפטר מתפקידו.
אלא שמיד לאחר היבחרו, הוא הוזמן על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט להחליף את עמיר פרץ ולכהן כשר הביטחון. בפברואר 2008, לאחר פרסום הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד, הודיע ברק כי לא יפרוש מהממשלה בשל האתגרים בפניהם ניצבת ישראל. הפטריוטיזם תמיד היה מפלט לאנשים מסוימים.
בבחירות 2008 ירדה מפלגת העבודה בראשות ברק מ 19 מנדטים ל 13. ברק הבטיח שלא יישב בממשלת נתניהו. גם את ההבטחה הזאת הוא הפר והתמנה כשר ביטחון של נתניהו.
בינואר 2011 ברק פיצל את מפלגת העבודה, פרש והקים את "עצמאות", רק כדי שיוכל להמשיך לכהן כשר ביטחון של נתניהו. לברק לא היה ממש אכפת מהחרבת מפלגת העבודה והבגידה בבוחריו. בנובמבר הוא פרש מהפוליטיקה והתחיל "לעשות לביתו" תוך נטישת ה"גמדים" שהצטרפו אליו למפלגת עצמאות.
ובמישור האישי הכל תקין?
הנה כמה מקרים המזכירים ראש ממשלה מכהן שמנסים להדיח: עם שובו לפעילות פוליטית ב 2007, העביר ברק את עסקיו לבעלות בנותיו. מבקר המדינה ציין ב-2011 כי הליך ההעברה לקה בפגמים ושפעולות ברק לא עלו בקנה אחד עם הנורמות המצופות משר.
בשנים 2004–2006 קיבל ברק כ-2.3 מיליון דולר מקרן וקסנר. הקרן וברק סירבו לתת פרטים בעניין מהות העבודה. לדברי ברק, קיבל את הכספים כשהיה אזרח פרטי תמורת מחקר שביצע.
רגע, העניין הזה נשמע מוכר, לא? נכון. בתו של ליברמן הרוויחה אף היא הון תועפות, כמובן ללא קשר לאביה. וגלעד שרון קיבל מאות אלפי דולרים על "מחקר" באינטרנט שהוא עשה בשביל דוד אפל. מדוע ברק לא מוכן להסביר מה היה המחקר שעליו הוא קיבל 2.3 מיליון דולר?
בשנת 2009 פרסם מבקר המדינה, מיכאל לינדנשטראוס, דו"ח שהצביע על כשלים ארגוניים חמורים במשלחת מערכת הביטחון לסלון האווירי בפריז ביוני אותה שנה. המשלחת נדרשה לשלם הוצאות גבוהות, ובכלל זה סוויטה בה השתכן שר הביטחון, אהוד ברק, במלון אינטרקונטיננטל בעלות של 2,500 יורו ללילה.
"בזבוז משווע וחוסר התחשבות בכספי ציבור בנסיעת משלחת משרד הביטחון לסלון האווירי בפריז ביוני השנה" קבע לינדנשטראוס. מנהיג מפלגת הפועלים הישראלית היה כבר אחרי כמה שנים בעולם העסקים הפרטי, ולכן אולי בתקופתו עלו הוצאות הסוויטה פי כמה מההוצאות של קודמו בתפקיד.
על כל אלה יש להוסיף את פרשת העמותות שממנה יצא בשן ועין, הטחת הבוץ ההדדית בינו לבין הרמטכ"ל אשכנזי ב"פרשת הרפז", הניסיון הכושל למנות את גלנט כרמטכ"ל – או שלפני הבאת המינוי לממשלה ברק לא בדק את התנהלותו של גלנט, או שהוא ידע ולא חשב שיש עם זה בעיה. בכל מקרה, מינוי בעייתי מאוד.
אשתו של ברק, נילי פריאל, שילמה את המחיר על העסקת עובדת זרה בביתם בניגוד לחוק, עבירה שנקשרה אליה בלבד ולא אליו, למרות שמדובר בעובדת ששהתה בביתו שבעה חודשים. יופי של לקיחת אחריות, ברק. נכון, מקרה הרבה פחות חמור מההתחמקות מאחריות בפרשת צאלים, אבל עדיין מעיד במשהו על אופיו.
ועכשיו הוא חוזר אלינו שוב. מה יש לברק לומר לבוחריו? "רק לא ביבי". זה יהיה באמת נחמד אם תיפסק מלכות נתניהו, אבל מי שנושאים עיניהם לברק הם אנשים פתאים ששכחו את ברק הפוליטיקאי הציני, המקיאבליסט שאינו נרתע מאופורטוניזם כשזה משרת אותו, ולא נרתע מהליכה על הקצה בשמירה על החוק.
חושבים שרק לו יש את "זה" מול נתניהו? אין בעיה. רק אז לא תוכלו לומר יותר שהמנהיג שלכם הוא מנהיג נקי כפיים החושב על טובת העם יותר מאשר על טובתו האישית.
מנשה שרביט הוא מורה להיסטוריה ואזרחות, התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (יאסא) ירושלים
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
היחיד שהתנדב להציל אותכם מידי עצמכם, אפשר לחשוב שבכלל חשבתם על מועמדים או שהמחנה ככ מגובש שברק תופס מקום של עילוי שעדיין לא התגלה. מזל שלכם שהוא חדור מוטיבציה ולא מקשיב -או מקשיב אבל עו... המשך קריאה
היחיד שהתנדב להציל אותכם מידי עצמכם, אפשר לחשוב שבכלל חשבתם על מועמדים או שהמחנה ככ מגובש שברק תופס מקום של עילוי שעדיין לא התגלה. מזל שלכם שהוא חדור מוטיבציה ולא מקשיב -או מקשיב אבל עובר לו -לכל דברי החכמים שמגיעים לבחירות לא מוכנים אף פעם, או שבוחרים אבי גבאים, ובוז'יס כי לא רוצים להתאמץ יותר מדי….
קוטרים יש תמיד, מי שרוצה שיתנדב.
לעתים אני נתקל ביצירת אמנות או סרט, שיר או ספר, שמכים בי חזק בבטן וגורמים לי לזעזוע. את "גרניקה" הכרתי לראשונה רק כסטודנט להיסטוריה, ואני זוכר את ההלם למראה היצירה המפוארת. "צייד הצבאים" ו"אפוקליפסה עכשיו" היו קו פרשת מים מבחינתי להפסקת הערצת הגבורה של סרטי המלחמה המטופשים ומלאי הפאתוס. והיה את הסרט "הנאשמים".
האימה אחזה אותי, כשבדומה לצופים האחרים בסרט רציתי להטיח את הראש בקיר מרוב תסכול למראה המעטפת של הרשע. האנסים עצמם, בוודאי, אבל גם חבריהם שצפו באונס ועודדו את מי שתקפו בפועל, ולא פחות מכך, "המדינה": חוקרי המשטרה והתובעים.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
באותה השנה שבה יצא לאקרנים הסרט, 1988, התפרסמה פרשת האונס בשמרת. כרוניקה של מוות (נפש הנאנסת) ידועה מראש- אנסים זחוחים שמגובים בחברים שיודעים ושותקים, ובמקרה הספציפי הזה, הקיבוץ שנתן תמיכה לאנסים במקום לנאנסת.
"מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" נאמר בקהלת. אחת לכמה זמן אנחנו מזדעזעים מסיפור חדש, סיפור נוסף עם אותם המאפיינים, אותם כוחות רשע שמאשימים את הקורבן: "מדובר בילדי טובים, לא נהרוס להם את העתיד", "היא מתנהגת באופן פרובוקטיבי, אז מה הפלא", "שלא תתלבש ככה", "זה היה בהסכמה" ועוד ועוד.
מעבר לעובדה שאני הורה לשלושה ילדים, אני מורה ומחנך מזה עשרים שנה, רוב השנים בחטיבה עליונה וחלק מהזמן גם בחטיבת ביניים. כפי שהורים דואגים לילדיהם, אני נמצא בחשש מתמיד שמרחף מעל לראש, שלא יקרה כלום לילדיי, לתלמידיי.
כמותקפים בוודאי, אבל לא פחות מכך, אם אחד מתלמידיי יתגלה כתוקף. הפחד הזה לא מנטרל אותי מעשייה, אבל הוא נטוע עמוק בתת מודע, נוכח בתודעה ומדרבן אותי לשוחח עם תלמידיי באופן הגלוי ביותר האפשרי על מהי מיניות בריאה, זוגיות ואהבה ושתקיפה מינית היא לא מין, אלא תקיפה.
לאחרונה אחזה אותי האימה שוב. כשצפיתי בתחקיר של תכנית המקור על אייל גולן, ובימים האחרונים כשהתפרסם סיפור האונס של הילדה בת ה-11. מעבר למאפיינים שחוזרים על עצמם כמו במקרים אחרים, הפעם התחדדה לי ביתר-שאת הסיבה למסובב: מילים שיוצרות מציאות.
"משחקי חברה" כונתה תופעת הסירסור בנערות צעירות וניצול של נערות תמימות לסיפוק צרכיהם של מבוגרים מהן בהרבה. לא היה פה שום משחק וזו לא הייתה פעילות חברתית. אבל כשזה המונח שמשתמשים בו, האם לא יצרנו את המקרה הבא?
גולן וחבריו, על פי העדויות, השתמשו במילה "לפנק" כשהמשמעות היא אחת: סיפוק היצר המיני של החבורה הנלווית לזמר. לגולן יש דף פייסבוק שנקרא "אייל הגולן הזמר הלאומי וזמר העשור". בין היתר נכתב שם "ברכות ואיחולים לבביים לזמר הלאומי זמר העשור והזמר של המדינה לרגל זכייתו היום בטקס בכנסת 'פרס יקיר הזמר העברי' אייל שלנו גאווה לאומית!"
אין בכוונתי להיכנס לעומק הסיפור, עשו את זה לפניי טוב ממני, אבל תפקידי כמחנך הוא לתווך את המציאות לתלמידיי, לנסות להבין ביחד למה חברת הכנסת נאוה בוקר יזמה את הענקת אות יקיר הזמר העברי למי שבזמן ההחלטה על הענקת הפרס היתה כבר חקירה גלויה נגדו.
יתרה על כך, להטיל זרקור על ההשתלחות של רני רהב יח"צנו של גולן נגד אם שבתה נאנסה בגיל 14 ויזמה עצומת מחאה, ומה שהיה לרני רהב לומר לה זה "חרפה אמיתית. את הבעיות הכואבות שלך שמרי לעצמך" .
לפנק, בהסכמה מלאה, זמר לאומי, שמרי לעצמך את הבעיות שלך ו"חרפה". של מי החרפה? לפי רני רהב, של האמא. מילים מילים שמכסות על ניצול ציני ואכזרי של נערות תמימות על ידי גברים מבוגרים, או על ידי נערים בני גילן.
סיפור האונס של הילדה בת ה-11 הוא עוד מקרה שמזכיר את הסרט "התפוז המכני". כמחנך, ההתמודדות בכיתה עם התלמידים נראית כלא מורכבת, בגלל שיש כאן רוע מוחלט מול תמימות, כאשר לרוע של התלמידים מצטרף אביו של אחד התוקפים שאמר שזה היה "מעשה קונדס" של ילדים.
או, באופן מחריד בהרבה, האשמת הקורבן שמעולם לא נשמעה באופן כל כך ישיר וציני כפי שאמר אח של אחד מהתוקפים: "הם (משפחת הילדה) היו צריכים לבדוק ולראות שהבעיה נמצאת וחבויה בבת שלהם. אני לא חושב שהוא צריך לבקש סליחה, אבל חושב שיש בו המון חרטה בכל זאת… לדעתי זו או נימפומניה או שזאת באמת ילדה חולת נפש או שזאת ילדה שזה מה שראתה בבית" .
התלמידים מבינים לבד שנעשה כאן מעשה נורא. בהזדמנויות שונות גם מעבירים לתלמידים את המסר שהעברת סרטונים פוגעניים זאת עבירה על החוק. "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום, מהווה הטרדה מינית."
המקרים היותר קשים לדיון בכיתה הם על ה"תחום האפור". הערות לתלמידות על מראן, לבושן, מתי הן מחמאות ומתי פגיעה? מהו "לבוש בלתי הולם" ומתי אסור למישהו להעיר למישהי על לבושה, האיפור שלה, צבע שיערה או כל ביטוי עצמי חיצוני אחר שלה (ספוילר- כמעט אף פעם…).
יש עוד המון מה לכתוב על נושא זה ומסגרת המקום הנוכחי לא מאפשרת הרחבה, אבל מה שהכי חשוב זה לדבר על הנושא בכיתה, ובבתים שלנו כהורים, מכיוון שהמחקרים מראים שככל שמדברים יותר בבית ובבית הספר על מיניות כך מצטמצמת התופעה של פגיעה מינית. במקרה הזה, המילים הנכונות יכולות לצמצם את היקף תופעת הפגיעות המיניות.
והכי חשוב: חכמים, היזהרו בלשונכם. "יבוא לך דינה" זה כבר לא מצחיק. "למה את מתכוונת כשאת אומרת לא" גם פאסה. והטרדה ותקיפה מינית הן לא משחק חברה, אלא אלימות ותוקפנות.
מנשה שרביט הוא מורה להיסטוריה ואזרחות, התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (יאסא) ירושלים
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
מחבלי חמאס ליד קיבוץ ניר עוז במהלך הטבח ב-7 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo/Hassan Eslaiah)
המשטרה תחל מחר להציג למשפחות הנרצחים את ממצאי הבדיקות שבחנו את תפקוד הארגון בטבח 7 באוקטובר 2023, כך הודיעה המשטרה, לאחר שנה של חקירה.
בחודש אוגוסט פתחה המשטרה בחשאי בכמה בדיקות, בפיקוח קצינים בכירים, שנועדו לבחון כיצד הגיבה למתקפות בהובלת חמאס על יישובים ישראליים ברחבי עוטף עזה.
המפכ"ל דני לוי הדגיש כי הבדיקות לא יטילו אחריות על אנשים מסוימים, כך דיווחו אז כלי תקשורת בעברית. לפי הדיווחים, מטרתן הייתה לסייע למשטרה להפיק מסקנות מבצעיות ולשפר את היערכותה למצבי חירום.
בשלב זה אושרו כל הבדיקות בידי הפיקוד הבכיר של המשטרה, נמסר מהארגון. עוד צוין כי ממצאי הבדיקות הוצגו לפני שבוע לשוטרים ששרדו את הקרבות נגד מחבלי חמאס במהלך הפלישה.
לו הבחירות לכנסת היו נערכות כעת, מחנהו של ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מקבל 52 מנדטים, יתר המפלגות הציוניות היו משיגות 58 מנדטים, וחד"ש־תע"ל ורע"ם – עשרה מנדטים, כך נמצא בסקר שפורסם הערב בתאגיד השידור כאן.
שלוש רשימות שנסקרו לא עברו את אחוז החסימה: הרשימה החדשה של חילי טרופר ויועז הנדל, שקיבלה 3.1% מהקולות, רשימתם של בני גנץ ושל דדי שמחי, שגרפה 2.7% מהקולות, ובל"ד, שהשיגה 2% מהקולות.
רשימתם של טרופר והנדל אמנם לא עברה בסקר את אחוז החסימה, שעומד על 3.25%, אך הייתה מאוד קרובה אליו.
זו הפעם הראשונה שבה מפלגתו של גדי איזנקוט, ישר!, קיבלה יותר מנדטים מהליכוד בסקר של תאגיד השידור.
תרחיש נוסף שנבחן הוא שבנוסף ל־14 הרשימות שנסקרו יתמודדו רשימה בראשות יולי אדלשטיין, גלעד ארדן ואיילת שקד ורשימה בראשות עופר וינטר.
בתרחיש זה רשימתם של טרופר ושל הנדל השיגה 2.7% מקולות הבוחרים, רשימתו של וינטר – 2.4% ורשימתם של גנץ ושל שמחי – 2.1%.
אם אדלשטיין, ארדן ושקד יבחרו לחבור לישר!, ישראל ביתנו, ביחד והדמוקרטים, יהיו להם יחד 61 מנדטים. למחנה נתניהו, המורכב מהליכוד, עוצמה יהודית, ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית, יהיו 49 מנדטים.
מיכאל ראבילו במשכן הכנסת בירושלים, 1 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
ראש הממשלה בנימין נתניהו נוטה שלא לערוך סיבוב בחירות נוסף לתפקיד מבקר המדינה על רקע החשש שלא ישיג את הרוב הדרוש לבחירת מועמדו, מיכאל ראבילו, כך דיווח הערב יובל שגב בחדשות 13.
ועדת החוקה, חוק ומשפט אישרה הערב לקדם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק, שלפיה, הממשלה תוכל לסטות מחוות הדעת של הייעוץ המשפטי לממשלה.
לפי ההצעה, הממשלה לא תוכל לסטות מחוות הדעת אם זו תעסוק בהפעלת סמכויות בתחום הפלילי או ביחס לסמכויות שהוקנו לייעוץ המשפטי בחוק.
עוד קובעת ההצעה שאם שר בממשלה סבור שעמדת הממשלה, הנוגעת לתחום שבו הוא עוסק, לא מוצגת כראוי, הממשלה תוכל לקבוע שעורך דין אחר, ולא הייעוץ המשפטי לממשלה, ייצג את הממשלה בבית המשפט.
אם הממשלה בחרה להיות מיוצגת באמצעות עורך דין אחר, היועץ המשפטי לממשלה לא יוכל להתייצב באותו הליך ללא אישור הממשלה, השר או גורם שהוסמך לכך. הוראה זו לא תחול בהליכים פליליים.
הצעת החוק קובעת שהיועץ המשפטי לממשלה יהיה נתון לפיקוחו של שר המשפטים.
לפי ההצעה, אם החוק יאושר, הוא ייכנס לתוקף ב־1 בינואר 2027.
כבר למעלה משלושים שנה שהיא איתנו, שיטת הפריימריז. מצב הדמוקרטיה לאורך השנים האלה בירידה מואצת. הפריימריז אינם משרתים את הדמוקרטיה בישראל, כי אם להיפך: הם מעצימים את החולשות והמורכבויות בחברה הישראלית. נניח לרגע לצורך הדיון לעצם מהות השיטה ולרלוונטיות שלה למציאות הגאופוליטית והאוניברסלית, ונתמקד בישראל.
בבסיסה, שיטת הפריימריז מושתתת כולה על מעורבותו האזרחית של הציבור. אזרחים בוחרים בעצמם את נציגיהם מתוך רשימת מועמדים. רף האחריות האזרחית-ציבורית שלהם נדרש, לכאורה, להיות גבוה יותר: האזרח כבר נדרש להכיר יותר לעומק לא רק את המועמד ועמדותיו, אלא גם איפה הוא בהשוואה למועמדים אחרים.
חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט ממייסדי חבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
בשעה שהשיח הציבורי בישראל מתמקד בביטחון, בשוויון בנטל, במשילות ובמאבקי זהות, כמעט לא מתקיים דיון בשאלה שתעצב את החיים של כולנו בעשורים הקרובים. איך נזדקן כאן.
דווקא בתקופה שבה הוויכוח הציבורי עוסק שוב ושוב בשאלות של חלוקת משאבים, אחריות משותפת וחוסן לאומי, כדאי לזכור שהזדקנות האוכלוסייה אינה סוגיה של מגזר אחד אלא של החברה כולה.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
המצב בהחלט כן פתיר, אך הוא דורש הקרבה, שהמערב האימפוטנטי לא מוכן לה: עליית מחירי הנפט ומוות של חיילים (שזה, אם מישהו שכח, מטרת הצבא). צריך לפתוח במלחמה עצימה ולהשתלט על המיצרים. זה הפתר... המשך קריאה
המצב בהחלט כן פתיר, אך הוא דורש הקרבה, שהמערב האימפוטנטי לא מוכן לה: עליית מחירי הנפט ומוות של חיילים (שזה, אם מישהו שכח, מטרת הצבא). צריך לפתוח במלחמה עצימה ולהשתלט על המיצרים. זה הפתרון. כל דבר אחר לא יפתור את הבעיה.
איראן פשוט עושה צחוק, בעזרת המיצרים, מהעולם כולו.
והעולם מקבל את היריקות בפנים ואומר: הי, תראו, גשם. אל ניניו. סופר אל ניניו.
וכבר נאמר על ידי חכמים: זה בכלל לא משנה כמה כוח יש לך. משנה בכמה כוח אתה מוכן להשתמש. והתשובה כרגע היא: אפס.
לכל המצקצקים שקובלים על הסדרת עין-יהודה: ("לקחו לנו את הטבע") הייתם במקומות לא מוסדרים? ראיתם מה קורה שם? אנחנו לקראת 'בין-הזמנים'. ממליץ לכם בתקופת בין הזמנים ללכת למקומות כאלה. תראו מ... המשך קריאה
לכל המצקצקים שקובלים על הסדרת עין-יהודה: ("לקחו לנו את הטבע") הייתם במקומות לא מוסדרים? ראיתם מה קורה שם? אנחנו לקראת 'בין-הזמנים'. ממליץ לכם בתקופת בין הזמנים ללכת למקומות כאלה. תראו מה זה יהודים. מה זה ישראלים. תראו מה זו "תרבות" בת אלפי שנים. גועל נפש.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו