לפני שבוע הנחיתי פאנל בחירות במזכרת בתיה. לפאנל הוזמנו חברת הכנסת לשעבר עידית סילמן (ליכוד) וחברי הכנסת נעמה לזימי (עבודה) וולדימיר בליאק (יש עתיד).

התוכנית הייתה לקיים דיון אינטליגנטי וענייני על נושאי השעה. כך גם אמרתי לסילמן בטלפון, כשביקשה להבין רגע לפני אם היא צריכה להתכונן לעימות על "הפרישה". אמרתי לה שהדיון בפרישה כבר דוסקס לא מעט ויותר חשוב לי להבין מה עמדתה האמיתית בנושאי דת ומדינה או יוקר המחיה מאשר להצביע עליה באצבע צרדה ומלאת תוכחה ולזעוק "אבל הבטחת, אבל הבטחת".

הבהרתי לה שחוץ מנאמנות לבנימין נתניהו יש עוד כמה נושאים על הפרק במדינת ישראל, ולמרבה התדהמה הם מעסיקים את הציבור לא פחות מאשר המשחקים הפוליטיים המייאשים. אמרתי והתכוונתי.

עם טריבונל של שלושה חברי כנסת שקנו לעצמם שם כעוסקים בנושאים חברתיים (לזימי יזמה שורה של חוקים בתחום השכר וזכויות העובדים, בליאק הרבה לעסוק בנושאי דיור, סילמן הייתה יו"ר ועדת הבריאות בכנסת) הנחתי שאפשר לכוון את הדיאלוג לנושאים אזרחיים.

ח"כ לשעבר עידית סילמן לצד חברי הכנסת נעמה לזימי וולדימיר בליאק בפאנל בחירות במזכרת בתיה

סילמן הוכיחה שלא רק שערקה חזרה לזרועותיו של נתניהו, במהלך שהוביל בסופו של יום לשריונה, אלא שהיא מתעקשת להוכיח נאמנות נחרצת אליו ואל דרכו, גם כשאינה נשאלת או מותקפת על כך

מה גם ששלושת האורחים לא בהכרח נחשבים בחלוקה הדיכוטומית לחלק מ"ישראל השבעה" שנולדה עם כפית של כסף בפה. כלומר, זאת הייתה הזדמנות להבין איפה הם עומדים בוויכוח הזה.

הפתגם הידוע אומר שהאדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. סילמן הוכיחה שלא רק שערקה חזרה לזרועותיו של נתניהו, במהלך שהוביל בסופו של יום לשריונה, אלא שהיא מתעקשת להוכיח נאמנות נחרצת אליו ואל דרכו, גם כשאינה נשאלת או מותקפת על כך.

הדיון הפך מהר מאוד לאנדרלמוסיה שבמסגרתה סילמן מזמרת סיסמה אחרי סיסמה – ולא נותנת לאיש לפתוח את הפה. מהר מאוד היא גם התחילה להתגונן בשם "המדינה היהודית, המדינה היהודית, המדינה היהודית" – אף שאיש מהנוכחים, כולל המנחה, לא ביקש לאתגר את קיומה.

נאמנה לדרכו של המנהיג, היא התנהגה כאילו איימן עודה המטאפורי ועאידה תומא סלימאן המדומיינת נמצאים על הבמה ברוחם. היא תקפה את יריביה לשולחן (שהיו עד לאחרונה חבריה לקואליציה) על שמכרו את המדינה לערבים ולאויבים ולמועצת השורא, וסירבה לעצור גם כשניסו להסביר לה שזה לא תוכנו או מהותו של הדיון.

עידית סילמן ומירי רגב במליאת הכנסת, 10 במאי 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

סילמן לא בחורה טיפשה כלל וכלל. למעשה, יש הסבורים (גם בשמאל) שהיא פורצת דרך בקרב הציבור אליו היא משתייכת: פמיניסטית, דוגלת בשיתוף נשים בריטואלים הדתיים ופוליטיקאית ממולחת שהצליחה לקיים שיתופי פעולה מרהיבים כיו"ר קואליציה. היא גם הייתה חלק מהתקווה לשפיות במקום הזה, עד שפרשה מהממשלה בגלל ההתנגדות לחיטוט בתיקים של רופאים ורופאות בחיפוש אחרי חמץ בחג הפסח.

סילמן הפגינה תסמונת סטוקהולם כלפי הבוס החדש. "התיקים קורסים, התיקים קורסים, כולם רואים שהתיקים קורסים", זעקה שוב ושוב, אף שלא נשאלה על תיקי האלפים

במהלך הדיון נחשפה שיטת נתניהו במלוא עוצמתה: סילמן הפגינה תסמונת סטוקהולם כלפי הבוס החדש. "התיקים האלה קורסים, התיקים האלה קורסים, כולם רואים שהתיקים האלה קורסים", זעקה שוב ושוב, אף שלא נשאלה על תיקי האלפים.

לרגעים חיפשתי טלפרומפטר נסתר. אולי מישהו התקין בגב האולם מכונת מסרים אוטומטית שגורמת למועמדת הליכוד לדבר כמו תקליט שרוט מבלי להקשיב לסביבתה?

לקראת סוף האירוע שלפה סילמן את הנשק הסמלי האולטימטיבי, זה שמירי רגב בנתה עליו קריירה, והצהירה כי תחת שלטון הליכוד "הדגל שלנו יונף בגאווה". זה היה ביזארי שכן איש מהנוכחים, כולל היושבים בקהל, לא ניסה לרגע לאתגר את הדגל. מזכרת בתיה מוצפת בדגלים ביום העצמאות – מגדר ועד ראש תורן. היה ברור שסילמן פשוט חייבת לומר את הדברים, אחרת היא לא ממלאת את ייעודה.

עידית סילמן ובנימין נתניהו במליאת הכנסת, 13 ביוני 2022 (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

אולי מישהו יושב עם צ'ק ליסט ומסמן וי: "מכרו אותנו לערבים"; "התיקים נגד נתניהו קורסים"; "נגן על המדינה היהודית"; "נניף את הדגל בגאווה" ועוד דברים שהמוח האנושי כבר התקשה לקלוט.

בשלב מסוים שאר הנוכחים בפאנל נואשו. הם לא הצליחו להשחיל מילה כי סילמן לא לקחה אוויר. זה היה מחזה מאלף לראות חברת כנסת משכילה ובעלת יכולות נשבית בפוזיציה שלה. לעובדות, כמובן, לא היה שום תפקיד בסרט האימה הזה.

כשביקשתי להבין אם תתמוך בתוכנית של בצלאל סמוטריץ' לביטול סעיף המרמה והפרת האמונים – היא התחילה לנאום ש"זה לא יהיה רטרואקטיבי" ושזה "בכלל לא קשור למשפט נתניהו". מבחינה משפטית, האמירה הזו, כמובן, כבר הוכחה כלא נכונה. לסילמן זה לא הזיז.

פגז קומפוט

נזכרתי בייאוש שחוויתי אחרי הדיאלוג עם סילמן כשצפיתי השבוע ב"פגוש את העיתונות" בתצורתה הנוכחית עם עמית סגל ובן כספית. נכון לעכשיו, הגלגול החדש של התוכנית, שפעם היה נחלתה של רינה מצליח, הפך בעצם לבמה (חיננית, קשה להכחיש. החיבור בין כספית לסגל מצוין מבחינה טלוויזיונית ולאין שיעור מתפקד יותר משהיה) עבור כוכבו הזוהר של סגל.

בן כספית ועמית סגל, מתוך "פגוש את העיתונות" (צילום מסך, ערוץ 12)

"פגוש את העיתונות" קיימת קודם כל כדי לאפשר לסגל לדחקק את בדיחות הסאחי שלו, להזכיר שוב ושוב לכל ערבי עלי אדמות שהוא "לא גינה", לנאום נאומים ולהפגין ידע היסטורי ומספרי מרשים. בן כספית הוא אפילו לא סיידקיק במשוואה הזאת. לעיתים נדמה שהוא שם בשביל להגיש למארח קפקייקס או כוס שתייה, אם יהיה צמא.

"פגוש את העיתונות" קיימת קודם כל כדי לאפשר לסגל לדחקק את בדיחות הסאחי שלו, להזכיר שוב ושוב לכל ערבי עלי אדמות שהוא "לא גינה", לנאום נאומים ולהפגין ידע היסטורי ומספרי מרשים

זה חבל כי לכספית יש יכולות לא רעות כמראיין, והוא יכול, לו בכלל היה רוצה או טורח, לפתח דיון עמוק יותר מאשר להזכיר כל חצי שנייה למרואיין שהוא "ככה" (שתי אצבעות צמודות) קרוב לאבד את אחוז החסימה או שבן מפלגתו מדור שלישי לא גינה פעם אחת את הפרעות בתרצ"ח.

בתחילת "פגוש" עוברים סגל וכספית אל האורקל של העידן הנוכחי: "היועץ האסטרטגי". הוא הקואוצ'ר של חיינו, האיש שמסמן לנו מה נכון ומה לא, אחרי שהעיתונות התפרקה מכל נכסיה. למרבה האירוניה, דווקא משה קלוגהפט – אדם שמתפרנס מהנדסת ספינים לפוליטיקאים – היה זה שהמליץ לעיתונאים שמולו להתחיל לשאול שאלות עם מהות.

הוא הצביע על הייאוש והאדישות המתהווים בציבור לנוכח הדיבור המסיבי על בחירות שישיות כמובנות מאליהן, ודחק בעיתונאים לנסות ולהבין מי מראשי המפלגות יוכל לפתור את הפלונטר הזה. סגל וכספית הנהנו מול ראש השבט ככלבלבי דאשבורד, ואז החליטו בכל זאת לדבוק במה שהם הכי אוהבים לעשות – שעה ומחצה של דיונים מייאשים במיוחד על פרודות של מנדטים.

בן כספית, משה קלוגהפט ועמית סגל, מתוך "פגוש את העיתונות", צילום מסך

בזה אחר זה התחלפו ראשי הסיעות לסדרת ראיונות שהיה בהם הכול חוץ ממהות, תכלית, אידיאולוגיה, השקפת עולם, תוכניות מעשיות או נושאים המטרידים את הציבור. לא יוקר מחיה, לא שחיתות, לא משפט, לא תחבורה, לא סביבה, לא דת ומדינה. גם כשהמרואיין ניסה לדחוף מילה על משהו שחשוב לציבור, הוא מייד חטף כאפה שהחזירה אותו אל המסלול לשומקום.

שוב ושוב נלעסו הסוגיות הנומרולוגיות המייאשות במן מטחנה מעלה גרה, שיורקת ולועסת חליפות. כל אחת ואחד מהנוכחים (מרב מיכאלי, איילת שקד, סמי אבו־שחאדה, איימן עודה, מנסור עבאס) נאלץ להשיב על ורסיות חוזרות ונשנות של השאלה: "ומה יהיה אם לא תעבור?" ולכל אחד הייתה, פחות או יותר, אותה תשובה: "אנו מתחזקים מסקר לסקר".

שוב ושוב נלעסו הסוגיות הנומרולוגיות המייאשות. כל אחת ואחד מהנוכחים נאלץ להשיב על ורסיות חוזרות ונשנות של השאלה: "ומה יהיה אם לא תעבור?" ולכל אחד הייתה אותה תשובה: "אנו מתחזקים מסקר לסקר"

נו, מה ציפיתם שיגידו? "אנחנו קונים מצבור טישואים לקראת שלישי בלילה"?

הדיאלוג נע בין תוכחה ("היית שאננה", הטיחו במיכאלי, שהשיבה בעיניים פקוחות לרווחה: "אני שאננה?") לבוז ("מנו גבע אומר שאין תקדים למפלגה שלא עברה בסקרים ואז עברה ביום הבחירות", סיפרו לאיילת שקד, כאילו שהיא או אנחנו לא יודעים), לבדיחות קרש (עם זהבה גלאון מדובר בז'אנר שתמיד עובד), לדרישות גינוי מלאות פאתוס (סגל מול ערבי. כל ערבי).

במינון סביר אפשר לקבל שהציבור מתעניין גם בדברים האלה. אי אפשר להימלט מהמתמטיקה, ממש כמו שאי אפשר לשכנע משפחה להוריד את הגפילטע פיש מהשולחן בסדר או מפולנים להימנע מקינוח שנקרא "קומפוט". אבל תארו לעצמכם סדר פסח שכולו גפילטע פיש, ארוחה שכולה משמוש בקערת קומפוט – תחזיקו מעמד?

גינה לי גינה לי

וכך, הריאיון עם סמי אבו־שחאדה, מנהיג בל"ד, הפך סימפטומטי. דעותיו של אבו־שחאדה, שמתנגד לקיומה של מדינת יהודית, הן לצנינים עבור רובינו. אבל לאולפן הגיע בחור מעודכן, עם עברית מעולה (לא פחות מן הסתם מזו של רוב עובדי חברת החדשות), עם אידיאולוגיה סדורה והתנהגות מופתית.

אם הוא "אויב" כפי שסגל התעקש להציגו, אז הוא למד היטב את רזי אויביו, את יהירותם הבלתי נסבלת (באולפן ומחוצה לו) ואת חוסר היכולת שלהם להקשיב או לקיים דיון אינטליגנטי, ועוד בשפה שלהם.

אפשר כמובן להתנגד להזמנתו של אבו־שחאדה, כמי שמתנגד לקיומה של ישראל כמדינה יהודית, מכנה אותה מדינת אפרטהייד וטוען שהצבא הישראלי הוא צבא רוצחים. זאת החלטה עריכתית לגיטימית. בעבר נאלץ סגל להתנצל בפומבי כשכינה את המפלגה "ארגון תומך טרור" ונתבע על כך. אבל בריאיון הוא היה מקצועי יותר, למרבה הפליאה, מכספית.

ראשי בל"ד בבית המשפט העליון, 6 באוקטובר 2022 (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

כשביקשו מאבו־שחאדה להשוות בין החיים הטובים של ערביי־ישראל לחיים של ערבים במדינות ערב אחרות, הזכיר אבו־שחאדה לצמד המגישים שבישראל אין תחנות רכבת שעוצרות בערים ערביות, אין בתי חולים ממשלתיים בערים ערביות, ואזרחים ערבים רבים עדיין צריכים לחכות לחשמל.

לספור בתי חולים במגזר זה הכי לא שרלטנות בעולם. קירבה לבית חולים היא אחד המרכיבים המשמעותיים בתוחלת החיים, והפליה בתחומי הבריאות היא נתון עימו נולד לעולם הזה כל ערבי ישראלי

איך הגיב בן כספית? האם התווכח עם הנתונים? האם הציג נתונים מנוגדים? (למשל, שתוחלת החיים של ערביי־ישראל גבוהה מזו של אזרחי מדינות ערב) חלילה. הוא פשוט הגיב בדמגוגיה טיפוסית והפטיר: "לספור בתי חולים זה שרלטנות".

מתחשק לומר לכספית: תוציא לפעמים את הראש מהישבן. העולם לא מורכב רק מ"כן ביבי, לא ביבי" וממשחקי היעלבויות עם יינון מגל. נכון, תקשורת היא גם רייטינג ופורמט ומיצוב ולבוש ואיפור וסגנון – אבל יש דבר כזה שנקרא השקפת עולם, צרכי קיום, מצוקות יום־יום.

בבחירות בסוף הולכים האזרחים לקלפי על הדברים הללו, וחובתך בתור עלה התאנה העיתונאי של "פגוש את העיתונות" – היות שחתן התוכנית כבר הפך מזמן לסוג של תועמלן – לעשות לפחות מאמץ להביא אותם אל השולחן.

לספור בתי חולים במגזר זה הכי לא שרלטנות בעולם. קירבה לבית חולים היא אחד המרכיבים המשמעותיים בתוחלת החיים, והפליה בתחומי הבריאות (כמו גם בתחומי החינוך, התשתיות ואכיפת החוק) היא נתון עימו נולד לעולם הזה כל ערבי ישראלי.

זה שתזרוק לאבו־שחאדה בפטרונות "אז תלך לסוריה" לא יעלים את הבעיה. לתוכנית קוראים "פגוש את העיתונות" למען השם, מה דעתך להתנהג כעיתונאי?

אני חייבת לעצור אותך

בנימין נתניהו ויתר הפעם על בליץ הראיונות המסורתי בערוצים המרכזיים, שהתרגלנו לראות במערכות הבחירות הקודמות, והסתפק בריאיון בנמל הבית המוכר, ערוץ 14 (אותה אכסניה שהכשיר בכנסת כדי לשרתו). במערכת הבחירות הקודמת, לפני כשנה וחצי, הוא דווקא הקפיד להגיע לכל אולפן שהיה מוכן לפתוח את הדלת בפניו, כולל בערוצים וברשתות הרדיו הממלכתיות.

סביר להניח שהזובור שקיבל בראיונות המצוינים שביצעו עימו אודי סגל בחדשות 13 ואריה גולן בכאן רשת ב בפעם שעברה פגעו ביוקרתו העצמית, והביאו אותו למסקנה שהוא לא כל יכול תקשורתית, למרות מה שסיפרנו לו בעיתונות כל השנים הללו.

האמת היא כי קשה שלא להתרשם שבסיבוב הזה נתניהו היה חד פחות. אפילו מול מגי טביבי בנמל הבית 14, שהייתה מדודה יחסית (אם כי מקצועית), הוא התבלבל יותר מפעם אחת. בעיקר כשנשאל אם יגיע לעימות מול יאיר לפיד.

בהיעדר השואו הקבוע של "נה נה נה נה נה" ו"תוציא את האוזנייה" מהפעמים הקודמות, נאלצנו להסתפק בראיונות הסתמיים עם ראש הממשלה יאיר לפיד, שהתגלה כממחזר מסרים יעיל לא פחות מקודמו

בהיעדר השואו הקבוע של "נה נה נה נה נה" ו"תוציא את האוזנייה" מהפעמים הקודמות, נאלצנו להסתפק בראיונות הסתמיים עם ראש הממשלה יאיר לפיד, שהתגלה כממחזר מסרים יעיל לא פחות מקודמו, ואולי אפילו יותר נונשלנטי. "ליהיא לביאה", "לא נשב עם המשותפת" ו"ביידן היה הראשון שהתקשר אלי להגיד לי שעשינו מעשה היסטורי, ואחריו מקרון  – כי הם לא רצים לבחירות בישראל".

לפיד הוכיח בראיונות הללו עד כמה התבגר בתפקידיו האחרונים – ושידר ממלכתיות ואחריות. אלה היו ראיונות "סבירים" (גם ב־12 וגם ב־13), רוצה לומר ראיונות שלא חידשו דבר. דני קושמרו ב־12 לא שאל שאלה אחת הקשורה למדיניות (חוץ מביטחון), הילה קורח – על אף הרקע הרפואי המוצהר שלה, שהיא לא מהססת לנפנף בו – כמעט שלא שאלה שאלות על בריאות (או חינוך, רווחה, חברה, תחבורה).

רק אחרי 15 דקות מתישות של ריאיון ממוחזר על ליהיא ולבנון וביבי ובן גביר ומיכאלי וגלאון, פנתה לראש הממשלה כמעט בהתנצלות והפטירה: "אני חייבת להעביר אותך לנושאים חברתיים". ניסיון חביב, אבל לא יעיל במיוחד, שלא הניב אף בשורה חדשה או מעניינת על יוקר המחיה או על התוכניות של הממשלה הבאה, אם בכלל תקום. לפחות, בניגוד לקושמרו, היא ניסתה.

ראש הממשלה יאיר לפיד בראיון להילה קורח, צילום מסך

אני חייב לצאת חוצץ

חברת החדשות של 12 לא נוהגת לאוורר נושאים פנימיים בחוץ, ובדרך כלל גם לא טורחת להתנצל מרצון או להסביר את מהלכיה. מדובר בתרבות ניהולית שאומצה לפני שנים, כנראה מתוך ביטחון של מנצחים: יש ביקורת ויש רייטינג. אנחנו נשחק במגרש שחשוב לנו.

ביום שישי חרגה החברה מנוהגה ופרסמה גינוי פומבי למגיש ערד ניר, לאחר שבדבריו על "היעדר הכרעה" בין הגושים בחר להכניס מילות ביקורת אישיות על נתניהו ועל עוצמה יהודית.

"מנכ"ל חברת החדשות נזף הערב בערד ניר על דבריו שנאמרו בתכנית 'סדר עולמי' וזימן אותו לבירור. חברת החדשות מתנערת מהדברים", דיווח בהתלהבות המלשינון־של־הכיתה עמית סגל והוסיף כי בכיר בחברה מסר: "אנו מעודדים ריבוי דעות אבל לא נסכים לזליגת עמדות אישיות לדיווחים חדשותיים".

סגל לא הסתפק בריקוד בודד על דם חברו. "שקר הוא רפש", כתב בציוץ חוזר. "אני מוחה מחאה נמרצת על דבריו של ערד ניר הערב. התעמולה הבוטה הזו לטובת צד אחד מביישת את חברת החדשות". אם לא היינו מכירים את סגל ואת נטייתו להפרזה, היינו עלולים לחשוב בטעות שהציוץ שלו הוא סאטירי: עיתונאי שלא מפסיק להשמיע את דעתו (הקיצונית לעיתים) מעל כל במה, מזועזע ממש מקיומו של עיתונאי דעתני אחר.

תעצרו רגע!!! זה אמיתי? pic.twitter.com/ij5pmibxLT

— shlomit cohen???????? (@c_shlomit) October 29, 2022

המסגור של הפתיח החדשותי־דעתני של ניר אכן היה חריג באופיו ואולי לא הכי מקצועי בעולם אבל זאת רחוקה, רחוקה מאוד מלהיות הפשלה הקשה ביותר בתולדות החדשות

המסגור של הפתיח החדשותי־דעתני של ניר אכן היה חריג באופיו ואולי לא הכי מקצועי בעולם (במיוחד ההערה הסרקסטית על מפלגת עוצמה יהודית שעצם שמה "מעורר אי נוחות") אבל זאת רחוקה, רחוקה מאוד מלהיות הפשלה הקשה ביותר בתולדות החדשות.

מעניין שכשסגל נמנע מלציין כי מרואיינו משה סעדה רץ לפוליטיקה, לא ביצע ה"בכיר" בחברת החדשות בירור מקיף ולא גינה (על אף שסעדה קיבל, בעקבות אותו ריאיון, שריון נדיב בליכוד). גם כשסגל קרא להרוג בלי אבחנה אזרחים ערבים (אפילו חפים מפשע) במהלך המהומות בלוד, איש לא טרח לגנות.

גם כשעופר חדד פרסם מידע לא בדוק שהגיע מחיילים על פעיל בצלם באסל אל־עדרה, וייחס לו מעשה שככל הנראה לא עשה (הצתת מבנה) – לא נעשה בירור ולא נשמע גינוי, על אף העובדות שהתפרסמו והוכיחו שהפרסום שגוי.

להפך, באירוע המביש הזה, שיגרה חברת החדשות את אחת התגובות המביכות בתולדותיה, והצהירה: "אנחנו עומדים מאחורי חייל צהל", שהעידו כי אל־עדרה הוא המצית.

מגיש חדשות 12 עופר חדד, 15 בספטמבר 2021 (צילום: Arie Leib Abrams/Flash90)

רק תלונה בבית הדין לאתיקה חילצה בדיעבד, ובאיחור רב, בשעת צפייה נידחת תיקון רפה: "למיטב ידיעתנו ובניגוד למה שעשוי היה להשתמע מהדברים, צלם 'בצלם' באסל אל־עדרה לא היה מעורב בניסיון ההצתה". גם התיקון הזה רחוק מלהיות מדויק, מכיוון שמהדברים לא "ניתן היה להשתמע" – הם נאמרו בצורה ברורה ומרשיעה.

זמן קצר אחרי שניר ביצע פשע בינלאומי והביע עמדה בתוכנית שהוא מגיש, דיווחה חברת החדשות ברשלנות על ירי שבוצע לעבר ביתו של ח"כ בן גביר. את המידע הראשוני והמוטעה הזה הם שאבו מהודעת הדובר של בן גביר

זמן קצר אחרי שניר ביצע פשע בינלאומי והביע עמדה בתוכנית שהוא מגיש, דיווחה חברת החדשות ברשלנות על ירי שבוצע לעבר ביתו של ח"כ איתמר בן גביר.

את המידע הראשוני והמוטעה הזה הם שאבו מהודעת הדובר של בן גביר, אורח הכבוד מספר 1 באולפני האקטואליה (באחד הימים השבוע הוא התארח בתוכניות של חדשות 13 ארבע פעמים רצופות). כשהתברר שהירי בכלל היה במקום אחר, לא נרשמה התנצלות על הנמהרות הזאת, וככל הנראה איש לא ננזף.

ערד ניר במהדורת ערוץ 12, צילום מסך

בניגוד לסגל וחדד, ניר לא שידר דבר מה לא נכון או מטעה או מסית לאלימות. העובדות שהצמיד לדיווחו החדשותי – אודות כתבי האישום נגד נתניהו, החיבור שעשה נתניהו בין סמוטריץ' לבין בן גביר והתמיכה של סמוטריץ' במדינה שתתנהל על פי הלכות התורה – היו מדויקות. לכל היותר הוא טעה מקצועית במסגור עמדתו במשבצת המתאימה.

למרות זאת הוא חטף נזיפה "חמורה" וגם זובור פומבי מכוער ומתלהם מהקולגה הכי מפורסם. אין ספק, השמאלנים האלה השתלטו על התקשורת.