אין אדם שחגג יום הולדת ולא שמע לפחות פעם אחת את הברכה: "עד מאה ועשרים שנה". ומי מאתנו לא שר בילדותו או שמע את השיר "שתזכה לשנה הבאה, עד מאה ועשרים שנה"?

מפתיע לגלות, אך הברכה הפופולרית הזו אינה המצאה מודרנית, אלא מיוחסת למנהל הקריאטיבי הגדול מכולם: אלוהים. בספר בראשית (פרק ו פסוק ג) נכתב:

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.

העלייה הדרמטית בהיקף התקריות האנטישמיות באוסטרליה גורמת לזעזוע ולכעס בקרב רבים מאזרחי המדינה, הרואים כיצד תקריות אלה מערערות את הלכידות החברתית שארצם מתגאה בה.

מנתוני מועצת יהדות אוסטרליה (ECAJ) – הגוף העליון של יהודי אוסטרליה – היקף התקריות האנטישמיות בספטמבר 2024 גדל ביותר מ-300 אחוז בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה הקודמת. ומגמה מסוכנת זו רק הולכת ונמשכת, כפי שנוכחנו לדעת באופן טרגי רק באחרונה, בעקבות הצתת בית הכנסת העתיק במלבורן, והמתקפה של מפגינים פרו פלסטינים על מסעדה בבעלות יהודית בעיר.

שרה וויי היא מנהלת סניף השגרירות הנוצרית הבינלאומית באוסטרליה. מנהלת משאבי אנוש לשעבר, שעזבה את העולם התאגידי לטובת פעילות נוצרית פרו-ישראלית, לאחר שהושפעה עמוקות מלימודיה בבית הספר הבינלאומי ללימודי השואה של יד ושם בירושלים. הסולידריות שלה עם העם היהודי ומדינתו העמיקה עוד יותר בזמן שהייתה בישראל במהלך טבח ה-7.10.

אפשר להמשיך להעמיד פנים, להקים ועדות ולקיים דיונים סוערים בכנסת. אולי לאיים בבג"צים ולשחק במספרים של מכסות או ללטף עם הצעה של שירות אזרחי. כל עוד מדינת ישראל ממשיכה לאפשר למערכת החינוך החרדית לפעול ללא כל פיקוח, בלי לימודי ליבה, בלי אחריות ממלכתית, ולקיים מציאות מקבילה לחזון הציוני – המאבק על גיוס חרדים לא יסתיים.

מדינה שמאפשרת לחלק מאזרחיה להתחנך בערכים שאינם משיקים לערכי הכלל, לא יכולה באמת לצפות מאותם האזרחים להתייצב בשעות משבר לאומיות.

נתנאל הרש הוא דובר ארגון "עתים" ופעיל חברתי הפועל למען מדינה יהודית ודמוקרטית. ירושלמי מלידה, דתלש בוגר הימלפרב. נשוי ואבא ליוני. מאמין באדם וביכולת שלנו לתקן ולהתגבר על הקיטוב