1
לחם חוקו של בג"ץ
פסקת ההתגברות שעליה מדברים בקואליציה המתגבשת, איננה רק מהלך תוקפני ממוקד נגד בית המשפט העליון. הפרטים המדויקים אמנם טרם נודעו, אך בסופו של יום כל חקיקה כזו תשפיע לא רק על יכולתו של בית המשפט העליון לפסול חקיקה של הכנסת, אלא על יכולתם של כלל בתי המשפט לתפקד.
חקיקה כזו לא תשפיע רק על מאבק הכוחות בין הרשות השופטת לרשויות האחרות בצמרת הפירמידה הנורמטיבית, אלא על יכולתם של בתי המשפט להושיט סעד לכל אדם במדינה, במקרה שרשויות השלטון יפגעו בזכויותיו.
חקיקה כזו לא תשפיע רק על מאבק הכוחות בין הרשות השופטת לרשויות האחרות בצמרת הפירמידה הנורמטיבית, אלא על יכולתם של בתי המשפט להושיט סעד לכל אדם במדינה
עצם חקיקתה של פסקת התגברות כחלק מהסדרה כוללת של סמכויות החקיקה של הכנסת ושל הביקורת השיפוטית החוקתית של בית המשפט העליון – איננו רעיון מגונה כשלעצמו. חוק יסוד חקיקה שלם וכולל, הכולל הסדר מאוזן ומידתי של התגברות, הוא דבר ראוי ורצוי.
אך לא זה מה שעומד על הפרק כעת: תוכנית הימין מדברת על חקיקת "חוק יסוד התגברות", שכל מה שהוא יעשה מכוון לכאורה לפגוע ביכולתו של בית המשפט העליון להתמודד עם פגיעה חקיקתית בזכויות יסוד על ידי הכנסת.
הדיבורים במערכת הפוליטית בימים האחרונים עוסקים בכך שאותה "התגברות" תאפשר לא רק לכנסת לחוקק מחדש חוקים שבית המשפט העליון פסל, אלא תאפשר לממשלה גם לקבל מחדש החלטות שבית המשפט ביטל במסגרת ביקורת שיפוטית מנהלית.
ביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת – הממשלה וכל אחת מרשויות השלטון ובעלי התפקידים בהן – היא לחם חוקו של בית המשפט הגבוה לצדק מאז הקמתו בימי ראשית המדינה. קשה להאמין שכעת אפילו הפעולה האלמנטרית הזו, שבה רשאי אזרח לפנות לבית המשפט ולבקש סעד נגד השלטון הפוגע בזכויותיו, מאיימת להתבטל או לפחות נחשבת לשנויה במחלוקת.
קשה להאמין שכעת אפילו הפעולה האלמנטרית הזו, שבה רשאי אזרח לפנות לבית המשפט ולבקש סעד נגד השלטון הפוגע בזכויותיו, מאיימת להתבטל או לפחות נחשבת לשנויה במחלוקת
מתן זכות "התגברות" לרשות המבצעת לקבל מחדש החלטות מנהליות שבוטלו בבג"ץ, לצד מתן זכות "התגברות" לרשות המחוקקת לחוקק מחדש חוקים שבוטלו בבג"ץ, פירושם ביטול דה-פקטו של סמכות בית המשפט העליון לקיים ביקורת שיפוטית מנהלית, לצד ביטול יכולתו לקיים ביקורת שיפוטית חוקתית. אפשר לקפל את ההצגה, ועדיף כבר לראות בכך ביטולו של בג"ץ כליל.
בד בבד עם ההישג לימין הפוליטי – שנציגיו יחוסנו מפני התערבות שיפוטית בהחלטותיהם – תישלל מכל אדם במדינה הזכות לפנות לבית המשפט ולבקש סעד.
חוק זכויות החולה, חוק זכויות התלמיד, חוק חופש המידע, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ועוד רשימה ארוכה של חוקים המעניקים לכאורה זכויות לאזרח מול השלטון – יהפכו לאות מתה. החוקים לא יבוטלו, רק שלא יהיה מי שיוודא שהם נאכפים, ולא יהיה למי לפנות כשהשלטון יחליט להפר אותם, באופן כללי כלפי הציבור או באופן פרטני כלפי אזרח.
שתי דוגמאות, מתוך אלפי דוגמאות אפשריות: אם, למשל, הממשלה תחליט לקצץ בסבסוד מעונות יום – צעד שיפגע באלפי משפחות קשות-יום הנאבקות גם כך להישאר עם הראש מעל קו העוני – מדובר בהחלטה חוקית לחלוטין, המצויה בתחום סמכותה של הממשלה. האם ניתן יהיה לעתור לבג"ץ ולתקוף את הסבירות ואת המידתיות שלה? לא.
ואם הממשלה תחליט לפנות אזרחים ישראלים מבתיהם, ותחוקק חוק שיקבע את היקף הפיצוי שיינתן להם – האם ניתן יהיה לעתור לבג"ץ ולדרוש את הגדלת סכומי הפיצוי שיינתן לכל אזרח מפונה? לא.
לכן אסור להתמכר לספין: פסקת התגברות, כפי שהיא מסתמנת בקואליציה הבאה, איננה החזרת המשילות מבג"ץ אל הממשלה והכנסת. פסקת התגברות כזו היא סופן של זכויות האדם בישראל.
אסור להתמכר לספין: פסקת התגברות, כפי שהיא מסתמנת בקואליציה הבאה, איננה החזרת המשילות מבג"ץ אל הממשלה והכנסת. פסקת התגברות כזו היא סופן של זכויות האדם בישראל
2
ראשי מערכת המשפט מתכוננים לבאות
בכירי משרד המשפטים ניצלו השבוע את יציאתם לכנס הפרקליטות וייעוץ וחקיקה באילת, כדי לדבר פומבית לראשונה מאז היוודע תוצאות הבחירות.
כצפוי, האיום המרחף מצד הקואליציה המיועדת על מערכת המשפט שיחק תפקיד מרכזי, וניכר גם בדברים שהשמיעו מעל הבמה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, פרקליט המדינה עמית איסמן והבכירים האחרים שנכחו באירוע.
הסנטימנט המרכזי שנשמע בדברי היועמ"שית ופרקליט המדינה – לצד ההצהרות על כך שהעבודה המשפטית תמשיך להיעשות ללא מורא, ללא הטיות וללא פחד מפני הבאות – היה בניסיון להסביר, במילים פשוטות שאולי יגיעו לאוזני הציבור והפוליטיקאים, מה רבה חשיבותן של המערכות המשפטיות, ומה גדול האינטרס הציבורי בשימור פעולתן התקינה.
"מוטלת עלינו חובה להגן על שלום הציבור וביטחונו, לסייע לממשלה להגשים את יעדיה בהתאם לדין ולשמור על שלטון החוק, למען הציבור כולו", אמרה בהרב-מיארה, "אלו אינן משימות פרסונליות ותפקידנו אינו משתנה משנה לשנה.
"הגדרת התפקידים שלנו ואופן ביצועם אינם תלויים בזהות הדרג המדיני או בזהות ראשי מערכת המשפט באותה עת. כאשר הממשלה הבאה תוקם ותיכנס לתפקידה, נמשיך לפעול כפי שפעלנו עם ממשלות קודמות: במקצועיות ובענייניות להגשמת יעדיה, בהתאם לגבולות הדין. אל לנו לקבל החלטות מתוך מחשבה על מידת הפופולריות שלהן. כך עשינו וכך נמשיך לעשות".
"הגדרת התפקידים שלנו ואופן ביצועם אינם תלויים בזהות הדרג המדיני או בזהות ראשי מערכת המשפט באותה עת. כאשר הממשלה הבאה תוקם ותיכנס לתפקידה, נמשיך לפעול כפי שפעלנו עם ממשלות קודמות"
איסמן המשיך מאותו מקום: "לפרקליטות המדינה חשיבות רבה ביותר בשמירה על הדמוקרטיה הישראלית. דמוקרטיה אמיתית וחזקה צריכה מערכת משפט ישרה ונטולת משוא פנים ומערכת אכיפת חוק חזקה ואיתנה המסייעת לכל רשויות השלטון בשמירה על החוק והסדר.
"החלשתה של פרקליטות המדינה, פגיעה בלגיטימציה הציבורית שלנו, תביא בסופו של יום באופן בלתי נמנע לפגיעה בשלטון החוק, וכפועל יוצא לפגיעה בדמוקרטיה הישראלית".
קשה לראות איך הדברים הללו, של בכירי מערכת אכיפת החוק, מזיזים למישהו בקואליציה הפוליטית הרואה במערכת המשפט מערכת לעומתית. דווקא שר המשפטים היוצא גדעון סער היה זה שנשמע בכנס מפוכח וריאליסטי: "אני מאמין ששינויים צריכים להתבצע. צריך לצאת ממקובעות. אבל – בזהירות ובאחריות.
"באזור הזה של העולם יש כבר מספיק מדינות שבהן יש רק רשות אחת אפקטיבית. זוהי תוכנית רעה, לא מאוזנת, המנוגדת בעיניי לאינטרס הלאומי של ישראל ואזרחיה. מותר לקוות, גם אם לא להעריך, שבסופו של יום תיבחר הדרך הנכונה".
3
פריבילגיות למיוחסים
השופטת עינת רון מבית משפט השלום בראשון לציון הוציאה את ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, עו"ד אפי נוה, בזיל הזול.
בגזר הדין שניתן השבוע בפרשת מעברי הגבול, דנה רון את נוה ובת זוגו בר כץ לחודשיים מאסר על תנאי, וקנס של 2,000 שקלים לכל אחד מהם. נוה וכץ הורשעו בכך שבספטמבר 2018 חצו יחדיו את מעבר הגבול בנתב"ג ביציאה מישראל ובכניסה אליה מחדש, מבלי שיציאתה וכניסתה של כץ נרשמה במשטרת הגבולות.
מסמך הנימוקים של גזר הדין שכתבה השופטת רון מביך. אין בו כל ניתוח של מתחם הענישה ההולם, אין כמעט שום נימוק מדוע בחרה השופטת לחרוג ממתחם הענישה שלו טענה הפרקליטות – שלפיו ניתן היה להטיל על נוה וכץ עונש של עד שבעה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות.
מסמך הנימוקים של גזר הדין שכתבה השופטת רון מביך. אין בו כל ניתוח של מתחם הענישה ההולם, ואין כמעט שום נימוק מדוע בחרה השופטת לחרוג ממתחם הענישה שלו טענה הפרקליטות
התביעה ביקשה להטיל על השניים ארבעה חודשי מאסר בפועל, בעבודות שירות. רון, כאמור, הייתה במקום אחר והסתפקה בחודשיים מאסר על תנאי.
הפטנט של רון היה למקד את רוב עמודי גזר הדין לשאלה שולית, והיא האם להיענות לבקשת סנגוריו של נוה להסתפק במקרה הזה באי-הרשעה, נוכח ההשפעה שצפויה להיות להרשעתו של נוה על הליכי משמעת הצפויים לו בלשכת עורכי הדין, והאיום שהרשעה כזו מגלמת על יכולתו להמשיך ולעבוד במקצוע עריכת הדין.
להבדיל מהתעלמותה מדרישות הענישה מצד התביעה, רון התייחסה בשיא הרצינות לבקשת הסנגורים להימנע מהרשעה, ובסופו של דבר קבעה את המובן מאליו – שאין מקום להסתפק במקרה הזה באי-הרשעה.
אף שנוה הוא בכיר לשעבר בזירה המשפטית, ורון היא נשיאה לשעבר של בתי משפט השלום במחוז מרכז, גזר הדין מעורר ניחוח לא נעים של מתן פריבילגיות למיוחסים, שלא בהתאם לעקרון השוויון בפני החוק.
אף שנוה הוא בכיר לשעבר בזירה המשפטית, ורון היא נשיאה לשעבר של בתי משפט השלום במחוז מרכז, גזר הדין מעורר ניחוח לא נעים של מתן פריבילגיות למיוחסים, שלא בהתאם לעקרון השוויון בפני החוק
אפשר לראות בכך בעיה מערכתית של שופטים הפוסקים בעניינם של גורמים המקורבים למערכת, ואפשר לראות בכך פשוט מקרה פרטני, של טעות בשיקול דעת של שופטת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנונחש הנחושת משמעותו שדרעי/ביבי/נתן אשל/טופזלוק/אמסלם/ינון מגל וכו' מביטים בכתוב כאן – וקורה מה שקורה. אלה שמבינים את החולניות של ביבי, את הרוע שלו, את מהותו – קוראים את הכתוב כאן, ואחלה להם