כשהייתי נער אי שם בשנות ה-90, מה ידענו? המעגלים החברתיים שלי הסתכמו בבית ספר, משפחה, שכונה וזהו בגדול. כולם ידעו שמנשה, חסר הבית שזרוק ברחוב כל היום, עם שקית של פחיות בירה, הוא הדוגמה הרעה ל-מה שקורה למי שלא הולך לבית הספר, והכול היה פשוט, לא היה תחום אפור, זה טוב וזה רע. כך פחות או יותר עבד מנגנון החינוך החברתי גם בדור של הורינו, וסבותינו וכן הלאה.

כשהייתי נער בשנות ה-90, מה ידענו? המעגלים החברתיים שלי הסתכמו בביה"ס, משפחה ושכונה. ידענו שמנשה, חסר הבית שזרוק ברחוב עם שקית פחיות בירה, הוא הדוגמה ל-מה שקורה למי שלא הולך לביה"ס

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כיום, כמה פעמים יוצא לכם להגיד או לשמוע מישהו מתבונן על ילדים משתוללים או שקועים בפלאפון, ומיד איזה מישהו דואג לצקצק ולהעיר ש"איזה דור אבוד גדל לנו פה" או משפט אחר באותו הסגנון. אני נוטה להסכים עם האמירה הזו, אבל אני בהחלט יכול להגיד שמי שאשמים בהיעדר החינוך המתאים כיום, זה כולנו.

אמירות כאלו מצביעות על הקיבעון החברתי ששורר בדור שלנו כיום. נדמה כאילו אנחנו, ההורים ואנשי החינוך, פשוט עומדים כנועים ומתבוננים מהצד על האופן בו הדור הצעיר מפגין חוסר עניין מוחלט בערכים אותם אנחנו מנסים להנחיל להם בכוח בלתי סביר ועיקש. בטח תהיתם לעצמכם לא פעם איפה הצניעות? אהבת האדם? הרעות? החיבור הדדי? העזרה לזולת? איפה כול הדברים הללו שבלעדיהם לא היינו מקימים רבע מדינה, שלא נדבר על הגשמת איזשהו חזון.

אז ברוכים הבאים לעידן המודרני חברים יקרים, תרשו לי לרגע לתת לכם מעט מהידע שצברתי כקרימינולוג ויזם חברתי, וכאיש תקשורת ויוצר תוכן בפלטפורמות הדיגיטליות.

אתחיל בעובדה שהצניעות מתה.

בעידן הדיגיטלי כיום, רשתות חברתיות ופלטפורמות אינטרנטיות הם מרחב חברתי אפילו יותר משמעותי מהשכונה מהמשפחה ומבית הספר. יותר מזה, המרחבים הדיגיטליים, במידה רבה מאוד, קובעים נורמות והתנהגויות שמתורגמות תוך מאית שנייה למציאות סביבנו.

בעידן הדיגיטלי כיום, רשתות חברתיות ופלטפורמות אינטרנטיות הם מרחב חברתי אפילו יותר משמעותי מהשכונה, מהמשפחה ומביה"ס. במידה רבה המרחבים הדיגיטליים קובעים נורמות והתנהגויות

כיום זה נורמלי לחלוטין ששתי ילדות רוקדות 10,000 פעם את אותו הריקוד מול לבנה שחורה קטנה, וכולנו התרגלנו למראה הזה. יותר מזה, אנחנו מרגישים אשמים כאשר אנחנו לא מצליחים להבין למה לילדים שלנו כל כך חשוב להתעסק ב"זוטות" האלו בכלל. במקרים קיצוניים אנחנו לא מצליחים למצוא שפה משותפת עם בני הנוער, שכן אנחנו נכנעים להיעדר הידע שלנו ופשוט מפסיקים להיות דמויות להשראה עבור ילדינו.

אני רוצה להגיד לכם שבעידן המודרני, בשביל לחנך את ילדינו אנחנו צריכים להבין ולקבל את חוקי המשחק, הגיע הזמן להפסיק לוותר, ולהפסיד עוד לפניי שניסינו. אבל אתם שואלים את עצמכם בטח, איך עושים את זה?

אז קודם כול כמה חוקים שאתם חייבים להכיר על הרשתות החברתיות:

• הרשתות החברתיות הן בעצם זירות קרב על תשומת ליבם של המשתמשים. המנגנון הוא מאוד פשוט, מה שמעורר יותר זמן צפייה, תגובות ואינטראקציות, יזכה ליותר חשיפה ויוצג ליותר אנשים.
• בהמשך לחוק הראשון, לרשתות לא אכפת אם התגובות הן כתוצאה מתוכן שלילי, לא ערכי, אכזרי, קיצוני, לא אמיתי, מוגזם, מופרך. לרשתות אכפת רק ממדדי ההשתהות שלנו אל מול התוכן, וכמות האינטראקציות שלנו איתו. אפילו אם הגבתם "נוראי, מזעזע ולא ראוי!" – לרשתות זה מצויין כי זה אומר שהתוכן עורר בכם את הצורך להגיב, ובכך הוא דוחף אותו לעוד אנשים.
• מה לדעתכם מעורר הכי הרבה אינטראקציות? ניחשתם נכון, תוכן קיצוני, שיקרי, מניפולטיבי שמפעיל את הרגש. זוכרים את ערך ה "צניעות" שהזכרתי קודם וכל כך חשוב לנו? אתם יודעים מה יקרה לתוכן צנוע אל מול תוכן צעקני וראוותני? נכון מאוד, ייעלם כאילו לא היה בכלל.

לרשתות לא אכפת אם התגובות הן כתוצאה מתוכן שלילי, לא ערכי, אכזרי, קיצוני, לא אמיתי, מוגזם, מופרך. לרשתות אכפת רק ממדדי ההשתהות שלנו אל מול התוכן, וכמות האינטראקציות שלנו איתו

שימו לב מה קורה.

אנחנו אנשי המוסר, החינוך, הצנועים והערכיים, מפסידים לגמרי במלחמה על תשומת ליבם של הילדים שלנו. כל זה בזמן שאנשים רעים מפיצים טונות של תוכן צעקני, ראוותני וקיצוני שזוכה לפופולריות רבה בקרב המשתמשים, ומקבע תפיסות חברתיות נוראיות בקרב הילדים שלנו.

ומה אנחנו עושים? מצקצקים עם הראש וממשיכים במקרה הטוב להאמין שנצליח להסביר איכשהו לילדים שלנו, שמה שזוכה לפופולריות הוא לא דבר חיובי. אז מצטער לבשר לכם שאנחנו קצת חיים בסרט, לנוכח המציאות הזו שבה, אם נרצה או לא נרצה, הסטטוס החברתי של ילדינו נקבע על פי הפופולריות שלהם ברשתות.

אז מה אני מציע?

אני יודע שזה ירים הרבה גבות, אבל אני רוצה להגיד לכם שהגיע הזמן ש"הטוב" יתחיל לנצח. בשביל זה אנחנו חייבים להניח בצד את התפיסה שהצניעות שלנו מזיזה למישהו משהו היום. אני אומר לכם באופן חד משמעי, שברגע שאנשים ערכיים, יזמים חברתיים, עמותות וארגונים קהילתיים יתחילו לייצר תוכן "צעקני" "ראוותני" שישקף אורח חיים כיפי, משוחרר, חיי מותרות, שפע, הנאה והישגים ללא גבולות, אנחנו ננצח.

אנשי המוסר, החינוך, הצנועים והערכיים, מפסידים במלחמה על תשומת לב הילדים, כשאנשים רעים מפיצים טונות של תוכן צעקני, ראוותני וקיצוני שזוכה לפופולריות ומקבע תפיסות חברתיות נוראיות

אסיים בדוגמה פשוטה,

כאשר נער שיושב בבית ומחפש בקפדנות את הדמויות בהן הוא רואה מודל לחיקוי והשראה, יצפה בסרטון של עבריינים שנוהגים על B.M.W ואז יראה את ביל גייטס או אילון מאסק או יזם חברתי שפועל לטובת הכלל נוהג על Lamborghini, תסלחו לי, אבל שימשיכו לצקצק כול ה"צנועים" בינינו. הרכב המפואר הוא החכה שתמשוך את הנוער למודל החיובי. לי חשוב שהמודל של אותו הנער יהיה זה שפועל לקידום החברה, ולא ההפך. הגיע הזמן שהטובים יתחילו לנצח.

https://www.tiktok.com/@igor_vepretski/video/7128498401364282625?_r=1&_t=8XQVm4tzd7i&is_from_webapp=v1&item_id=7128498401364282625

איגור ופרצקי, בן 32, אבא ל 3, הוא קרימינולוג ויזם חברתי, יוצר תוכן, וסטודנט לתואר שני בתקשורת באוניברסיטת תל אביב. לאחר שירות ביטחוני של 13 שנים החליט להתמקד בקידום פרוייקט חברתי אותו יזם לאחרונה. כיום יו״ר ומייסד עמותת סטארט און – המקימה מרכזים טכנולוגיים בשכונות מצוקה עבור נוער בסיכון.