ראש הממשלה היוצא יאיר לפיד הילך בסוף השבוע שעבר קרוב מאוד לגבול הפלילי, שמצידו האחר מצויה עבירת ההמרדה, המעוגנת בסעיפים 133 עד 138 לחוק העונשין.

לאחר שנודע כי ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו החליט במסגרת המשא-ומתן הקואליציוני להפקיד בידיו של יו"ר מפלגת נעם אבי מעוז את האחריות על תוכניות לימודים חיצוניות בחינוך הממלכתי, שיגר לפיד מכתב מטעמו לראשי הערים והרשויות המקומיות, על נייר מכתבים רשמי של ראש ממשלת ישראל.

וכך כתב:

"אני קורא לכם לא לשתף פעולה עם היחידה לתוכניות ושותפויות חיצוניות במשרד החינוך, כל עוד היא בשליטתו של מעוז. כדי לשמור על מערכת החינוך ממלכתית וליברלית, כפי שהייתה עד עכשיו, ולהפעיל את זכותו של השלטון המקומי לעצב את החינוך בתחומו, עליכם לשמש כעת כשומרי סף. אני סומך עליכם שתעשו כל שביכולתכם כדי למנוע את ההרס הערכי של מערכת החינוך".

מהלכו של לפיד הוביל, כמעט מיידית, לביקורת של ח"כים מימין, ואף לפנייה של ח"כ שלמה קרעי (ליכוד) ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה בדרישה לפתוח נגד לפיד בחקירה בחשד לביצוע עבירת המרדה.

"זוהי קריאה מפורשת לאי-נאמנות לרשויות השלטון, והסתה לשינוי דבר שבדין בדרכים לא כשרות", כתב קרעי. "לפיד ביצע דבר מה חמור ביותר: הוא מנסה לחבל בתקינות העברת השלטון, ולהביא לסיכול מדיניות של ממשלה נבחרת באמצעות התמרדות של ראשי רשויות".

ח"כ שלמה קרעי (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

קרעי לא טועה בהרבה, אם כי כדי לרדת לעומקה של מדיניות האכיפה בעבירת ההמרדה נדרש קצת יותר מאשר קריאת סעיפי החוק. לפי חוק העונשין, המרדה, שהעונש בגינה עומד על חמש שנות מאסר, פירושה אחד מאלה:

• להביא לידי שנאה, בוז או אי-נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין;
• להסית או לגרות את יושבי הארץ שינסו להשיג, בדרכים לא כשרות, שינויו של דבר שיסודו בדין;
• לעורר אי רצון או מורת רוח בקרב יושבי הארץ;
• לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין.

ההגדרה הכל כך רחבה של מעשה המרדה עלולה כמובן להוביל לשימוש יתר בכלי הפלילי הזה, תוך יצירת אפקט מצנן דרמטי על חופש הביטוי, ובעיקר חופש הביטוי הפוליטי.

ההגדרה הכל כך רחבה של מעשה המרדה עלולה כמובן להוביל לשימוש יתר בכלי הפלילי הזה, תוך יצירת אפקט מצנן דרמטי על חופש הביטוי, ובעיקר חופש הביטוי הפוליטי

משום כך קובע החוק עצמו כי לשם העמדה לדין בעבירה זו נדרש אישור של היועץ המשפטי לממשלה. החוק גם קובע מעין הגנות, שמטרתן להחריג התנהגויות שונות מגדר העבירה, ולהגדיר אותן כלגיטימיות:

• להוכיח שהממשלה הוטעתה או טעתה במעשה שעשתה;
• להוקיע טעויות או פגמים בדיני המדינה או בסדריה, או במוסד ממוסדותיהם שהוקמו כדין, או בסדרי השלטון והמשפט, והכול כדי להביא לידי תיקון הטעויות או הפגמים;
• לשכנע את אזרחי המדינה או יושביה שינסו להביא בדרכים כשרות לשינוי דבר שיסודו בדין;
• להוקיע, מתוך מגמה לסלק, דברים המעוררים או העלולים לעורר מדנים או רגשי עוינות בין חלקים שונים של האוכלוסין.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, 29 במאי 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

פסק הדין המרכזי העוסק בפרשנות העבירה הזו, ניתן על ידי הרכב מורחב של בית המשפט העליון בשנת 1997 בעניינו של בנימין כהנא, בנו של מייסד תנועת "כך" מאיר כהנא. במהלך מערכת הבחירות של שנת 1992 פרסם כהנא כרוזים שקראו "להפציץ את אום אל-פחם. על כל פיגוע בישראל – להפציץ כפר ערבי – קן רוצחים במדינת ישראל".

השופטים נקטו פרשנות מרחיבה של העבירה, שפירושה הגבלה משמעותית על חופש הביטוי באותם מקרי קיצון. הם הכריעו כי עבירת ההמרדה אינה מכוונת רק להגנה על מבנה המשטר הדמוקרטי, אלא גם על ערכיו.

השופטים נקטו פרשנות מרחיבה של העבירה, שפירושה הגבלה משמעותית על חופש הביטוי באותם מקרי קיצון. הם הכריעו כי עבירת ההמרדה אינה מכוונת רק להגנה על מבנה המשטר הדמוקרטי, אלא גם על ערכיו

הערך המוגן בעבירת ההמרדה, קבעו השופטים, הוא שמירת יכולתם של חלקי האוכלוסייה השונים במדינה לחיות זה לצד זה. פגיעה חמורה בלכידות החברתית הזו נגרמת במצב שבו היא עלולה להביא לשסע חברתי עמוק.

ואולם, אין די בכך שהאמירה היא בעלת פוטנציאל להביא לשנאה בין אדם אחד לאחר, אלא שעליה להיות בעלת פוטנציאל לליבוי שנאה בין חלקים שונים באוכלוסייה.

שופט בית המשפט העליון תאודור אור ב-2013 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

השופט תאודור אור ציין מפורשות באותו פסק דין, כי "פרסום הקורא ברצינות ובלשון ברורה לאלימות כלפי חלק מהאוכלוסייה יש בו 'לעורר מדנים ואיבה', וטמונה בו אותה פגיעה שהסעיף מבקש למנוע".

השופט אליהו מצא כתב כי בעבירות של הסתה לגזענות והמרדה אין צורך בתוצאה שעלולה להיגרם בעקבות ההסתה.

מה כל זה אומר לגבי מכתבו של ראש הממשלה לפיד? קשה לחמוק מהמסקנה, שראש הממשלה היוצא, המביט בבעתה במהלכים שבאמצעותם הולכת ונרקמת מפת השלטון של הממשלה החדשה, קרא לראשי השלטון המקומי להימנע מלשתף פעולה עם גורם ממשלתי, שעתיד להיות אחראי על תחום שלטוני ספציפי בתחום החינוך.

בצעדו של לפיד, ובפרט בעובדה שפרסם את קריאתו על גבי נייר מכתבים רשמי של ראש הממשלה ולא תחת הלוגו הפוליטי של יו"ר מפלגת יש עתיד, גלום פגם עמוק, אך מתעוררות מייד כמה שאלות.

בצעדו של לפיד, ובפרט בעובדה שפרסם את קריאתו על גבי נייר מכתבים רשמי של ראש הממשלה ולא תחת הלוגו הפוליטי של יו"ר מפלגת יש עתיד, גלום פגם עמוק, אך מתעוררות מייד כמה שאלות

האחת, האם הדברים חוסים תחת אחת ההגנות הקבועות בחוק, לגבי מעשים שלא ייחשבו המרדה; השנייה, האם הדברים חוצים את הקו שבין התבטאות בשדה הציבורי-פוליטי, אל עבר התחום הפלילי, נוכח מדיניות האכיפה בעבירות הללו; והשלישית, האם קריאה להימנע משיתוף פעולה עם גורם מנהלי-שלטוני כמוה כקריאה להפרת חוק.

אשר לשאלה הראשונה, ניתן לטעון כי צעדו של לפיד כוון במטרה להלהיט את הסערה הציבורית נוכח מינויו של מעוז והתפקידים שהופקדו בידיו, וזאת על מנת שהציבור ינסה "להביא בדרכים כשרות לשינוי דבר שיסודו בדין" – כלומר, אולי לשכנע את נתניהו ליטול ממעוז את הסמכויות שהוא התכוון להפקיד בידיו.

הדברים קשורים כמובן גם לשאלה השלישית: הממשק שבין אגפי החינוך ברשויות המקומיות לבין משרד החינוך בשלטון המרכזי, הוא ממשק מרובה פנים וצדדים, שהרבה מתרחש בו.

ראש הממשלה יאיר לפיד, שרת החינוך יפעת שאשא ביטון, ראש עיריית רחובות רחמים מלול ומזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד בבית הספר היסודי ניצני המדע ברחובות, 1 בספטמבר 2022 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

שיתופי פעולה, חיכוכים, מחלוקות, ובאופן כללי שיח מתמיד בנוגע לתכנים, תוכניות לימוד ותקציבים. אין מציאות שבה הרשויות המקומיות מחויבות לאמץ, בבחינת כזה ראה וקדש, את בת הקול המקודשת היוצאת ממשרד החינוך בירושלים.

קריאה להימנע משיתוף פעולה עם גורם שלטוני, בתחום שממילא מצוי כל העת בשיח בלתי פוסק בין הצדדים, לא יכולה כנראה להיחשב כקריאה להפרת חוק. היא יכולה כמובן להיחשב כקריאה המעוררת "מורת רוח, מדנים ואיבה" בין קבוצות שונות באוכלוסייה – אך פרשנות כזו של עבירת ההמרדה תאיים להושיב מאחורי סורג ובריח אחוז ניכר מהפוליטיקאים שלנו, העוסקים תדיר בהפצת מדנים ואיבה.

קריאה להימנע משיתוף פעולה עם גורם שלטוני, בתחום שממילא מצוי כל העת בשיח בלתי פוסק בין הצדדים, לא יכולה כנראה להיחשב כקריאה להפרת חוק

משום כך, נדרשת היועצת בהרב-מיארה למבחן המשפטי החשוב ביותר: מבחן השכל הישר. הוא זה שמכריע בסופו של דבר אם התבטאות מסוימת, בעייתית ככל שתהיה, תיחשב לפלילית או שתישאר במגרש הטבעי שלה, הוא המגרש הציבורי. בדיוק כפי שפרקליט המדינה החליט להימנע מלהעמיד לדין את ח"כ מיקי זוהר בעבירת איומים, לאחר ראיון רדיופוני שבו השמיע דברי איומים על היועץ המשפטי הקודם, אביחי מנדלבליט.

מכתבו של לפיד מרמז על נורמות שלטוניות לא בריאות, שאין לעודד אותן. אך נוכח מדיניות האכיפה המצמצמת, המבקשת להימנע ככל הניתן משימוש בכלים פליליים בתחום חופש הביטוי, מוטב למערכת אכיפת החוק להבליג גם הפעם, אפילו במחיר של ספיגת חיצי ביקורת, צפויים לעייפה, מכיוון הקואליציה המתגבשת.