בעוד שהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה הגישה ביום חמישי האחרון לשר המשפטים יריב לוין את חוות דעתה הנרחבת ביחס להצעת החוק שגיבש להחלשת מערכת המשפט, הדיונים בוועדת החוקה של הכנסת נמשכים במלוא הקצב, תחת שרביט ניהולו של יו"ר הוועדה, ח"כ שמחה רוטמן.

הצעת החוק הנדונה בוועדת החוקה היא הצעה מקבילה, שכתב רוטמן עצמו, והיא נדונה – באישור היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק – כהצעת חוק מטעם הוועדה. הדיונים תכליתיים ומתמקדים בהכנסת תיקונים ושינויים בהצעת החוק, ואולם הם מצויים בשלב שלפני הקריאה הראשונה במליאת הכנסת.

אתמול (ראשון) פרסם העיתונאי זאב קם בכאן ב' כי בכוונתו של רוטמן לפצל את הדיון בהצעת החוק שלו כך שבשלב ראשון יקודמו הפרקים הנוגעים לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ולאיסור מוחלט על בית המשפט העליון לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד.

הפרקים האחרים, הנוגעים לביטול עילת הסבירות, ביקורת חוקתית של בית המשפט על חוקים רגילים ופסקת התגברות – יידחו לשלב הבא של הבליץ המכונה "רפורמה".

הרציונל של רוטמן ברור. בהנחה שבכלל מדובר בהחלטה של רוטמן – שהרי ברור שהוא מתואם עד שורשי שערותיו עם השר לוין – ומשמש זרוע פרלמנטרית קדמית של ההפיכה המשטרית מבית היוצר של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל שר המשפטים.

ח"כ שמחה רוטמן מנהל דיון בוועדת החוקה על חוק יסוד השפיטה, 5 בפברואר 2023 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

מבחינה פוליטית, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים תוך מתן רוב מוחלט לנציגי הקואליציה היושבים בוועדה, הוא ככל הנראה הצעד שעליו שורר קונצנזוס בתוך הקואליציה, ומבחינה פוליטית יהיה לרוטמן הכי קל להעביר. במהלך הדיונים אתמול בוועדת החוקה, חשף רוטמן את העובדה שגם בתוככי הקואליציה שוררים חילוקי דעות ביחס לחלקים שונים של יוזמת החקיקה.

אך מלבד הבעיות הפוליטיות של רוטמן, ליוזמת הפיצול יש ממד דרמטי של הכנעת היריב. שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הפועלת באותו הרכב זה 70 שנה, הוא כנראה המהלך ההרסני ביותר מבין כלל המהלכים שמתכננת הקואליציה במסגרת יוזמת ההפיכה המשטרית.

שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הפועלת באותו הרכב זה 70 שנה, הוא כנראה המהלך ההרסני ביותר מבין כלל המהלכים שמתכננת הקואליציה במסגרת יוזמת ההפיכה המשטרית

כזכור, תגובתו הראשונה של יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד ליוזמת ההפיכה המשטרית הייתה כי עם חזרת מפלגתו לשלטון, תדאג הממשלה הבאה לבטל את כלל מרכיבי ה"רפורמה" ולהחזיר את המצב לקדמותו. אך ביחס למינוי שופטים, לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור. הנזק יהיה בלתי הפיך.

הנה פרטי הצעתו של רוטמן ביחס להרכב הוועדה: כיום מונה כידוע הוועדה לבחירת שופטים תשעה חברים, מהם שלושה שופטי העליון שאחד מהם הוא הנשיא; שני שרים שאחד מהם הוא שר המשפטים, המשמש יו"ר הוועדה; שני ח"כים שבוחרת הכנסת בהצבעה חשאית; ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שבוחרת המועצה הארצית של הלשכה.

רוטמן מציע להותיר את ההרכב על תשעה, אך לסלק את נציגי לשכת עורכי הדין ובמקומם להגדיל את נציגות הממשלה והכנסת לשלושה לכל סקטור. בנוסף, במקום שלושה שופטי עליון, ישבו לצד נשיא העליון שני שופטים בדימוס, לאו דווקא מבית המשפט העליון, שאותם ימנה שר המשפטים, בהסכמת נשיא העליון. מוטת השליטה הקואליציונית בוועדה תהיה מוחלטת.

מהארכיון: שרת הפנים איילת שקד, שר המשפטים גדעון סער והשופטת אסתר חיות בוועדה לבחירת שופטים, 21 בפברואר 2022

משמעות ההצעה הזו, כפי שהיטיבה להגדיר זאת בהרב-מיארה ביחס להצעתו של יריב לוין – היא שליטה אבסולוטית של הקואליציה במינוי שופטים לכלל הערכאות, לא רק לבית המשפט העליון.

כל עורך דין שיחפוץ להציג את מועמדותו לשיפוט, וכל שופט שלום או מחוזי שיבקש להתקדם במעלה הערכאות, יהיה תלוי באופן מוחלט בחסדי הקואליציה. הממשלה אולי לא תשלוט על 100% מחברי הוועדה לבחירת שופטים, אך היא בהחלט תשלוט על 100% מהמינויים השיפוטיים.

כל מי שיחפוץ להציג את מועמדותו לשיפוט יהיה תלוי באופן מוחלט בחסדי הקואליציה. הממשלה אולי לא תשלוט על 100% מחברי הוועדה לבחירת שופטים, אך היא בהחלט תשלוט על 100% מהמינויים השיפוטיים

מי שמדמה לעצמו כאילו אין בכוונת הדרג הפוליטי לעשות שימוש בוועדה, וכי על אף השליטה המוחלטת שתהיה בידיו של השלטון במינויים השיפוטיים האוזן עדיין תהיה כרויה לשמוע את העמדות המקצועיות ביחס למועמדים – לא הפנים את דינמיקת הכוח שבה פועלות הרשויות הפוליטיות בעת הזו. אין יותר "כך לא ייעשה". אם יש בידי גורמים פוליטיים כוח, הנחת העבודה היא שהם יעשו בו שימוש.

הנה דוגמה קטנה: החוק קובע כי נשיא של בית משפט מחוזי או שלום יתמנה לתפקידו בידי שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון. "חוק הקדנציות" שהעביר פרופ' דניאל פרידמן בעת כהונתו כשר המשפטים, בשנת 2007, הגביל את משך הקדנציה לנשיאי בתי המשפט הללו לשבע שנים בלבד. אחרי תום הקדנציה, הנשיא המסיים עשוי לפרוש מכהונה שיפוטית, או "לרדת בדרגה" למעמד של "שופט בכיר".

בשבוע שעבר הודיעה דוברת בתי המשפט כי השר לוין מינה, בהסכמת נשיאת העליון אסתר חיות, את השופט משה סובל לנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. הוא מונה, באופן חריג, לתקופה של שנתיים בלבד. כשנשאלה מדוע לתקופה כה קצרה, השיבה דוברת בתי המשפט, איילת פילו: "זו ההסכמה שהושגה בין השר לנשיאה לעת הזו".

שופטי נתניהו – עודד שחם (מימין), רבקה פרידמן פלדמן ומשה בר-עם, בבית המשפט המחוזי ירושלים, ב-24 במאי 2020 (צילום: Amit Shabi/POOL)

ההנחה היא ששר המשפטים לא הסכים לכך שהמינוי יהיה לתקופה ארוכה יותר. סיבה אפשרית – להותיר את תפקיד הנשיא פתוח, כדי לאותת לשופטיו של נתניהו, היושבים בבית המשפט המחוזי בירושלים, כי מי שיפסוק באופן נוח לשלטון עשוי לזכות בקידום.

שליטה על המינויים השיפוטיים מובילה באופן ודאי לאובדן העצמאות השיפוטית. זה יהיה הקץ של הרשות השופטת כרשות עצמאית. מבחינת רוטמן, זו תהיה קביעת עובדות דרמטיות בשטח, כך שבמידה רבה המשך יישום ה"רפורמה" יהיה כבר לפרוטוקול בלבד. המבצר כבר ייפול מאליו.

מבחינת רוטמן, זו תהיה קביעת עובדות דרמטיות בשטח, כך שבמידה רבה המשך יישום ה"רפורמה" יהיה כבר לפרוטוקול בלבד. המבצר כבר ייפול מאליו

במצב כזה, יש רק מהלך אחד שניתן יהיה לעשות – והוא לעתור לבית המשפט העליון, בבקשה שיורה על פסלות התיקון המדובר, לחוק יסוד השפיטה. אלא שכאן בדיוק משתלב הפרק הנוסף שרוטמן זומם לחוקק כבר עכשיו, במקביל לשינוי הרכב הוועדה: אטימה מוחלטת של סמכות בית המשפט העליון לבחון את חוקתיותם של חוקי יסוד.

כזכור, עד היום נמנע בית המשפט מלפסול הוראה בחוק יסוד, אך כבר פסק כי ייתכנו מקרים – קיצוניים ונדירים – שבהם הוא עשוי לפסול הוראה בחוק יסוד, בשל שימוש לרעה של הכנסת בסמכותה המכוננת.

ביטול עקרון העצמאות של הרשות השופטת – זהו בדיוק המקרה החריג והנדיר, שבו הפגיעה במרכיבים הגרעיניים של היותה של המדינה דמוקרטית מצדיקה התערבות שיפוטית. את זה בדיוק רוטמן מבקש למנוע.