במשרד להגנת הסביבה נשמו אתמול לרווחה. קרב הבלימה הצליח, לפחות זמנית. עלה בידה של השרה עידית סילמן, ממש בדקה ה-90, להסיר מסדר היום של ישיבת הממשלה את ההצעה להעביר את השליטה בקרן הניקיון מהמשרד להגנת הסביבה למשרד הפנים.

בימים הקרובים הצדדים ינהלו משא ומתן אינטנסיבי, ובשבוע הבא ההצעה אמורה לעלות שוב על שולחן הממשלה. במשרד להגנת הסביבה הרוויחו כמה ימי חסד, אבל לא מן הנמנע שיתברר שזו בסך הכול הייתה דחייה קלה של הקץ.

קרן הניקיון היא כנראה המקור התקציבי עם השם הכי אפרורי במשרדי הממשלה. החשיבות שלה עומדת ביחס הפוך לאטרקטיביות של השם: מדובר במיליארדי שקלים שאמורים לממן הקמת מתקני טיפול בפסולת שמיועדים לחלץ את ישראל מהמבוי הסתום שבו היא תקועה בתחום המסובך הזה.

אם השליטה בכספים הללו תעבור לידי משרד הפנים, שלא ידוע במוטיבציה שלו לטפל במפגעי סביבה, זו תהיה לא רק סטירת לחי מצלצלת למשרד להגנת הסביבה ולשרה – אלא גם עלול לסתום את הגולל על הסיכוי שמשהו ישתנה, ולקבור את ישראל מתחת להר הולך וגדל של אשפה.

אם השליטה בכספים הללו תעבור לידי משרד הפנים, זו תהיה לא רק סטירת לחי מצלצלת למשרד להגנת הסביבה – אלא גם עלול לסתום את הגולל על הסיכוי שמשהו ישתנה, ולקבור את ישראל מתחת להר אשפה

אתר פסולת פיראטי. אילוסטרציה (צילום: גילי יערי/פלאש90)

במשרד להגנת הסביבה נחשפו רק ביום שישי לעובדה שהעברת הקרן כלולה בסדר היום של ישיבת הממשלה, ונדהמו. גורם ממשלתי מכנה את המהלך "שוד לאור היום".

בקרן הניקיון יש מספר חשבונות שהכספים זורמים אליהם מכמה מקורות: המשמעותי ביותר הוא היטל ההטמנה – אותו תשלום שהרשויות המקומיות נפרדות ממנו בתמורה להטמנה של כל טון אשפה. כספי ההיטל מכניסים לקופת הקרן כ-600 מיליון שקל בשנה. מקורות נוספים – חוק השקיות, והפיקדון על בקבוקי המשקה.

בהנהלת הקרן יש רוב לנציגי המשרד להגנת הסביבה ובראשה יושב מנכ"ל המשרד. מתוך הסכומים שמצטברים בקרן, הם מקצים כספים להקמת מתקני טיפול בפסולת שמהווים חלופה להטמנה, שהיא האופציה הכי מיושנת ומזהמת לטיפול בפסולת.

בהנהלת הקרן יש רוב לנציגי המשרד להגנת הסביבה והם מקצים כספים להקמת מתקני טיפול בפסולת שמהווים חלופה להטמנה – האופציה הכי מיושנת ומזהמת

השבוע, למשל, חתם מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה גיא סמט על הקצאת מאות מיליוני שקלים למתקן מתקדם למיון וטיפול בפסולת שמתוכנן לקום בפאתי ראשון לציון.

מנכ"ל משרד להגנת הסביבה גיא סמט (צילום: המשרד להגנת הסביבה)

על הנייר, הקרן שהוקמה בשנות ה-80' מבוססת על העיקרון המוצדק "המזהם משלם": המדינה גובה מיסים על פרקטיקות מזהמות (הטמנת פסולת, שימוש בשקיות ובבקבוקי פלסטיק) ומשתמשת בהם כדי לקדם מעבר לאפיקים ירוקים יותר.

רק שבפועל העסק תקוע, לכוד במעגל קסמים: היזמים לא עומדים בתור להקים מתקני טיפול בפסולת – על אף מענקי ההקמה הנדיבים שמוצעים להם – משום שאין להם ודאות שיקבלו אספקת פסולת שוטפת מהעיריות; והעיריות לא מוכנות להתחייב להעביר את הפסולת שלהן למתקנים העתידיים, משום שלהטמין זה עדיין יותר זול.

בנוסף, ראשי ערים רבים עושים הכול כדי למנוע הקמת מתקנים בשטחם מחשש לתגובות התושבים, כולל הגשת עתירות לבתי המשפט והתנגדויות סדרתיות למוסדות התכנון. את המתקן המיועד בראשון לציון מקדמים כבר 13 שנים, והוא עדיין לא התחיל לפעול. הרבה יותר נוח לעיריות המבוססות במרכז לשנע את הפסולת לנגב, פח האשפה הלאומי, ולטמון אותה שם.

את המתקן המיועד בראשון לציון מקדמים כבר 13 שנים, והוא עדיין לא התחיל לפעול. הרבה יותר נוח לעיריות המבוססות במרכז לשנע את הפסולת לנגב, פח האשפה הלאומי, ולטמון אותה שם

התוצאה היא שבקרן הניקיון מצטברים סכומים נכבדים, ואריה דרעי ואנשיו זיהו את הבוננזה ודרשו בעלות עליה במסגרת ההסכם הקואליציוני בין ש"ס לליכוד. לאיזה צורך בדיוק? לא ברור, אבל מותר לנחש שטיפול בפסולת, הייעוד המקורי של הכספים הללו, לא בדיוק עומד בראש מעייניו של משרד הפנים.

כדי להשתלט על השלל בפועל צריך רוב בהנהלת הקרן, וזה בדיוק מה שאומרת ההצעה שהייתה אמורה לעלות שלשום (ראשון) על שולחן הממשלה.

אם עד היום למשרד הפנים כלל לא הייתה נציגות בקרן הניקיון, מעתה יהיו לו ארבעה נציגים, ועוד שני נציגי ציבור שייבחרו על ידי שר הפנים. מולם נותר המשרד להגנת הסביבה עם שלושה נציגים בלבד. עם רוב מוצק כזה אפשר יהיה לנייד מאות מיליונים למטרות אחרות בלי למצמץ.

מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה לשעבר גלית כהן (צילום: חיים צח/לע"מ)

"כואב לי הלב", אומרת גלית כהן, מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה עד לאחרונה. "לפי התוכנית שעשינו, כדי לעמוד בהיקף הפסולת שהמדינה מייצרת צריך להקים בשנים הקרובות 51 מתקני מיון וטיפול בכל רחבי הארץ. מה הסיכוי שזה יקרה? עושים למשרד סיכול ממוקד".

"האינטרס הבסיסי של משרד הפנים זה לחלק את הכסף לצד הלא נכון שמתנגד להקמת מתקני פסולת – הרשויות המקומיות", אומר סמט, המנכ"ל הנוכחי של המשרד להגנת הסביבה. "רוצים לקחת את הכסף שמיועד לפתרון בעיית הפסולת, ולתת אותו למי שאחראים לבעיה ומטרפדים כל פתרון.

"רצינו להקים מתקן להשבת פסולת במישור אדומים – ראש עיריית מעלה אדומים התנגד; ראשון לציון – רז קינסטליך התנגד; וכן הלאה.

"מעכשיו, כשראש עיר ירצה לטרפד הקמת מתקן, הוא לא יצטרך ללכת לבתי משפט או למוסדות התכנון – הוא ירים טלפון לנציג בקרן הניקיון ויבקש ממנו לתקוע את הכסף. אפשר לטרלל ככה את המערכת עד אין סוף. אני מקבל שהם צריכים להיות מיוצגים בקרן, אבל ממצב שהם לא היו בכלל להפוך פתאום לרוב?"

"מעכשיו, כשראש עיר ירצה לטרפד הקמת מתקן, הוא לא יצטרך ללכת לבתי משפט או למוסדות התכנון – הוא ירים טלפון לנציג בקרן הניקיון ויבקש ממנו לתקוע את הכסף"

סילמן נאבקה לדחות את ההחלטה לא רק בגלל עתיד הטיפול בפסולת. אם קרן הניקיון תילקח מידי המשרד להגנת הסביבה, הוא יהפוך סופית לשק החבטות הרשמי של הממשלה.

שורה של מהלכים חברו להחלשת המשרד, לקריעת סמכויות מידיו ולהרחקתו ממוקדי ההשפעה וקבלת ההחלטות בתחומים שעליהם הוא מופקד. העברת המשטרה הירוקה למשרד לביטחון לאומי, העברת הייעוץ הסביבתי במוסדות התכנון לידי יועצים פרטיים, החלשת סמכויות המשרד במסגרת חוק אוויר נקי ועכשיו קרן הניקיון. דומה שכל שר שבמקרה עובר באזור מצליח לקרוע לעצמו נתח מהסמכויות והתקציבים של המשרד להגנת הסביבה.

אריה דרעי בטקס חילופי שרים במשרד הפנים, עם חזרתו למשרד כשר הפנים, 1 בינואר 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מהלכי פירוק והרכבה מופרכים כאלה מתרחשים, כידוע, גם במשרדים אחרים, אבל לסילמן אין גייסות וחברי מרכז, ונראה שכולם מריחים דם.

הנוסח הדורסני של הצעת המחליטים ממחיש את זה היטב: בהצעה נכתב שעל השרה להגנת הסביבה יוטל לתקן את חוק שמירת הניקיון בתוך 14 יום – כלומר לנסח במו ידיה את הצעת החוק שמנשלת את משרדה – ואם לא תעשה זאת, המשימה תעבור לידיו של שר הפנים. וכל זה "בשים לב לעמדתה של השרה להגנת הסביבה לפיה הינה מתנגדת לקידום ההליכים הנדרשים". יש את זה ביותר משפיל?

בהצעה נכתב שעל השרה להגנת הסביבה יוטל לתקן את חוק שמירת הניקיון בתוך 14 יום – כלומר לנסח במו ידיה את הצעת החוק שמנשלת את משרדה – ואם לא תעשה זאת, המשימה תעבור לידיו של שר הפנים

אם מוסיפים לכל זה את הזובור שעברה סילמן באוניברסיטת בן-גוריון, ואת הביקורת הקשה שספגה בגלל הפגישה עם מכחישי האקלים, מקבלים מצב מדאיג בו המשרד הכל כך חשוב הזה – שכה משווע לשר דומיננטי ובעל השפעה שיעמוד בראשו – הפך לגורם המוחלש והשקוף בתוך ממשלה שלא בדיוק ידועה בחמלתה כלפי חלשים.