בפברואר 2022 הרשיע שופט בית משפט השלום בחיפה זאיד פאלח שוטרת במשטרת ישראל בשורת עבירות פליליות. בין היתר, היא הורשעה בזיוף מסמך בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה, איומים, פגיעה בפרטיות – וגם בעבירות מרמה והפרת אמונים. בית המשפט גזר על השוטרת שנתיים וחצי מאסר בפועל, וכן 12 חודשי מאסר על-תנאי.

"הכיצד ייתן אדם את מבטחו במשטרה", כתב השופט בגזר הדין, "אם יאמין שמתוך המשטרה ישנם אנשים המועלים באמון הציבור במשטרה. במעשיה, הפכה הנאשמת משוטרת שומרת חוק לעבריינית מפרת חוק, ומעשיה פגעו לא רק באמון הציבור במשטרה, אלא גם באמון של חבריה השוטרים בגוף עליו הם נמנים".

הרבה ביקורת ספגה לאורך השנים עבירת מרמה והפרת אמונים – סעיף 284 לחוק העונשין. נטען כלפיה שמדובר בעבירה אמורפית, מעורפלת, המטילה כתם פלילי על עובדי ציבור מבלי שהם יכולים לדעת בוודאות אילו מעשים שהם עושים במסגרת מילוי תפקידם נכנסים לגדר האיסור הפלילי.

נטען כלפי העבירה שהיא משמשת שוט בידי מערכת אכיפת החוק, המשמש כאמצעי שליטה בפוליטיקאים באמצעות הטלת אימה. היו מי שהציעו למקד את העבירה, לפרט את המקרים הקונקרטיים שעליהם היא חלה, לפזר חלק מהערפל סביבה.

דוד אמסלם ובנימין נתניהו, ארכיון (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אך הצעת החוק שהניח שלשום (שני) ח"כ דודי אמסלם (ליכוד) על שולחן הכנסת, אינה באה לעשות את כל זה. אמסלם לא מעוניין בשיפור או בדיוק האכיפה הפלילית בגזרת הפעילות של השחיתות השלטונית. הוא מעוניין שלא תהיה אכיפה כזו, ושהמעשים הבלתי חוקיים שעושים עובדי ציבור ונבחרי ציבור, לא ייחשבו לבלתי חוקיים. הצעת החוק שלו כוללת שורה אחת בלבד: ביטול סעיף 284 שבחוק העונשין.

זהו נוסח העבירה, כפי שהוא קבוע כיום בחוק:

"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים".

"עבירת מרמה והפרת אמונים היא עבירה המתייחסת לעובד ציבור", כתב אמסלם בדברי ההסבר להצעתו, "מדובר בעבירת סל עמומה שכיום אין לה כמעט אח ורע במדינות בעולם. עבירה זו לא עומדת בקנה אחד עם כלל היסוד בשיטת המשפט הישראלית לפיו אין עונשין אלא אם כן מזהירין מאחר שהיסוד העובדתי של עבירה זו לא מוגדר באופן ברור, ומי שמואשם בעבירה זו לא יכול לצפות שמעשיו ייכנסו בגדר עבירה זו".

את אותה הצעת חוק הגיש אמסלם גם לפני שנה, בתקופת כהונתן של הכנסת והממשלה הקודמות. אז לא היה להצעת החוק שום סיכוי להתקדם במדרגות החקיקה. כעת, נוכח העובדה שהיא מיועדת לשרת באופן ישיר את ראש הממשלה בנימין נתניהו – העומד לדין בגין העבירה הזו לצד האישום בעבירת שוחד – היא הופכת להיות חלק מחבילת החקיקה ההרסנית של ההפיכה המשטרית.

כעת, נוכח העובדה שהיא מיועדת לשרת באופן ישיר את נתניהו, הצעת החוק של אמסלם הופכת להיות חלק מחבילת החקיקה ההרסנית של ההפיכה המשטרית

בנימין נתניהו ועו"ד עמית חדד בבית המשפט המחוזי בירושלים, 10 במאי 2022 (צילום: אורן בן חקון/פול)

מעבר למניע הפוליטי הברור של אמסלם – המצטרף לשורת חברי כנסת זוטרים ממנו המגישים הצעות חוק הבאות להיטיב את מצבו האישי של נתניהו, כמעין מנחה למנהיג – הצעת החוק הזו, אם אכן תתקבל ותהפוך לחוק, תשים קץ למאמץ הסיזיפי של מערכת אכיפת החוק בישראל להתמודד עם נגע השחיתות השלטונית.

כל התנהגות של שר, חבר כנסת, ראש עיר, חבר מועצה, פקיד בכיר או זוטר הנגועה בניגוד עניינים, בהעדפת מקורבים, בשיקול אינטרסים אישיים ופרטיים על פני אינטרסים ציבוריים – תיחשב לנורמטיבית. הכלי היחיד שיישאר בידי מערכת האכיפה להתמודד עם שחיתות בשלטון יהיה עבירת השוחד, המכסה רק נתח זעיר וקיצוני של תופעות שחיתות.

כל התנהגות של שר, חבר כנסת, ראש עיר, חבר מועצה, פקיד בכיר או זוטר הנגועה בניגוד עניינים, בהעדפת מקורבים, בשיקול אינטרסים אישיים ופרטיים על פני אינטרסים ציבוריים – תיחשב לנורמטיבית

גם הביקורת המופנית כלפי עבירת מרמה והפרת אמונים מוגזמת במידה רבה. עד שנת 2004 אכן היה בה הרבה מן האמת: כל פרקליט מדינה, כל יועץ משפטי לממשלה, וכל שופט בבתי המשפט יצק לתוכה את הפרשנות שלו בשאלה מהי התנהגות של עובד ציבור שיש בה הפרת אמונים.

ב-2004 נתן בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של תשעה שופטים בראשות הנשיא דאז אהרן ברק, פסק דין מכונן בעניינו של שמעון שבס, שהואשם בעבירות שחיתות בנוגע להטבות שסידר למקורבים בעת ששימש מנכ"ל משרד ראש הממשלה יצחק רבין בשנות ה-90 של המאה הקודמת.

שמעון שבס (צילום: פלאש90)

בית המשפט, בדיון הנוסף, הפך את התוצאה והרשיע את שבס בהפרת אמונים, תוך שהוא יוצר תורת הפעלה סדורה לעבירת הפרת אמונים: הערכים החברתיים שהעבירה מגינה עליהם הם אמון הציבור בעובדי הציבור, טוהר המידות של עובדי הציבור, ושמירת האינטרס הציבורי שלטובתו אמורים עובדי הציבור לפעול – לרבות נבחרי הציבור.

עוד נקבע באותו פסק דין כי עבירת מרמה והפרת אמונים היא עבירה התנהגותית ולא תוצאתית, כך שהיא חלה גם במקרים שבהם לא נגרמה תוצאה שלילית, אלא שדי בהתנהגות המגלמת מרמה או הפרת אמונים, הפוגעת באופן ממשי בערכים המוגנים.

בית המשפט הדגיש שלא כל מקרה של פגם בהתנהלות עובד ציבור הופך לעבירה פלילית של הפרת אמונים. עובד ציבור יכול להימצא בניגוד עניינים, או שהוא "סוטה מן השורה" (כלומר, פועל בניגוד לכללים) אך ללא פן מיוחד של חומרה, יהיה מדובר בפגם ברמה המנהלית ולא הפלילית.

גם למעמדו של עובד הציבור בהיררכיה של השירות הציבורי יש חשיבות לצורך סיווג ההתנהגות כפלילית או כלא פלילית: ככל שמעמדו גבוה יותר, כך יישפטו מעשיו יותר לחומרה. מנבחרי ציבור בכירים מצפים לסטנדרט התנהגות גבוה יותר.

גם למעמדו של העובד בהיררכיה של השירות הציבורי יש חשיבות לצורך סיווג ההתנהגות כפלילית או כלא פלילית: ככל שמעמדו גבוה יותר, כך יישפטו מעשיו יותר לחומרה

ברק, שכתב את פסק הדין העיקרי בפרשת שמעון שבס, היה ער לביקורת שהופנתה לאורך השנים, לרבות מכיוון גורמים באקדמיה, כלפי עבירת הפרת האמונים. אך ניסיון החיים של עבודת בתי המשפט הוביל אותו למסקנה חד-משמעית ביחס לחיוניותה בספר החוקים:

"האיסור הפלילי על הפרת אמונים הוא מכשיר מרכזי למאבקה של החברה לשמירה על טוהר השירות והשורות, למניעת סטיות מהשורה, ולהבטחת אמון הציבור במשרתי הציבור. ביטולה של העבירה או אף צמצומה מעבר לנדרש יפגע בכוחה של החברה להגן על עצמה מפני עובדי ציבור העושים שימוש לרעה בכוח השלטון".

אולי דווקא משום כך, מבקש כעת אמסלם לבטל את העבירה.