קו השבר הגדול של דורנו נמתח בין הנקודה שבה שוב התעוררנו מופתעים לקול הצופרים בשבת, לבין הנקודה שבה הבנו ששמחת תורה היא יום כיפור החדש.

הבלתי מתקבל על הדעת הסתער עלינו בחמת זעם, רומס בדרכו את כל מה שעשה אותנו למי שהיינו.

קווי הגנה קרסו. הצער התפשט כמו מגפה. מילים איבדו משמעות, דווקא כשהן הפכו נחוצות מאי פעם.

רגשות סותרים שצפו בנהר הסוער של הנפש. תדהמה. זעם. רצון יוקד לנקום. אימה. תסכול. השפלה. הזדהות. צער. יגון. תחושת הקלה ש"לנו זה לא קרה" ו"אנחנו נהיה בסדר". בושה ברגשות האלה, כשעל רבים כל כך חרב העולם ורבים אחרים עומדים לסכן את חייהם ולהיכנס לעזה.

רצון לקום ולעשות מעשה. רצון להתחבא מתחת לשמיכות.

קמנו ועשינו את המעשה היחיד שאנחנו יודעים לעשות. יחד עם חבריי ללהקת "אבטיפוס" הגענו אל מי שחרב עליהם עולמם ואל מי שהורחקו מביתם לתקופה בלתי ידועה ואל מי שעזבו את ביתם בהודעה של רגע ויצאו למלחמה, שצודקת ממנה לא זכורה לי.

סלפי אבטיפוס: טל יניב, אייל שכטר ואמיר בן-דוד בהופעה מול חיילים בצפון, אוקטובר 2023 (צילום: אמיר בן-דוד)

שרנו להם ואיתם על מועקה ועל מצוקה ועל תקווה ועל אהבה, בין בתי המלון שהפכו מחנות פליטים בים המלח, סביב הכינרת ובמעלה החמישה ועד בסיסי ההתארגנות המאולתרים של צה"ל על גבול הצפון.

אומרים זה לזה "יחד ננצח" ושואבים עידוד וכוח מה"יחד" הזה שנגלה לעינינו.

ההתנדבות. ההתגייסות. הסולידריות. המסירות. הרוח הישראלית הזו, שמדברים עליה עכשיו המון. הכול נכון. ובדרך מנסים להתמסר ולספוג אל קרבנו את האומה החדשה שנולדת עכשיו מתוך הטראומה.

ההתנדבות. ההתגייסות. הסולידריות. המסירות. הרוח הישראלית הזו, שמדברים עליה עכשיו המון. הכול נכון. ובדרך מנסים להתמסר ולספוג אל קרבנו את האומה החדשה שנולדת עכשיו מתוך הטראומה

למדנו איך מבחינים בין ניצולי נתיב העשרה לניצולי זיקים על פי טביעת האימה שבעיניים.

ואיך מבדילים בין מילואימניקים בלי ילדים למילואימניקים שהם כבר הורים? על פי עוצמת השירה ביחד.

שמענו סיפורים שבני אנוש לא אמורים לספר זה לזה.

גילינו שאנשים מבקשים שירים שמחים גם כשעולמם התרסק והם ניצבים על סף התהום, אולי כדי להזכיר לעצמם שהשמחה עצמה לא הוצאה להורג בחג הנושא את שמה.

נזכרנו שמוזיקה היא גם תרופה.

הפגנה למען שחרור החטופים מעזה בקריה בתל אביב, אוקטובר 2023 (צילום: אמיר בן-דוד)

וברדיו, בדרך לגליל, שמעון אלקבץ האהוב מספר ליעל דן על השעות הבלתי מתקבלות על הדעת בכפר עזה, כשהוא הסתגר בממ"ד והרגיע את בתו סיוון ובן זוגה נאור שהסתתרו בממ"ד לא רחוק, שהיריות שהם שומעים בחוץ אלה חיילי צה"ל שכבר הגיעו להגן עליהם. ובין לבין שמעון התקשר מוטרף מדאגה לכל מי שהוא מכיר. והזעיק עזרה. ושלח מיקומים. בטוח שהעולם בחוץ מתנהל כפי שהאמנו שהוא מתנהל. עד שהבין שחיילי צה"ל לא הגיעו, וסיוון ונאור נרצחו.

"זו הבגידה הגדולה של הדור שלנו", הוא אמר, והלב התרסק איתו שוב.

בשבת בצהריים, ליד שער הכניסה לקריה בתל אביב, עצרת תמיכה במשפחות החטופים. שרים ביחד "מי האיש החפץ חיים" ו"העיקר לא לפחד כלל". כולנו חפצי חיים, אבל איך אפשר לא לפחד כלל כשחושבים על ילדים כלואים בעזה?

ליד שער הכניסה לקריה בתל אביב, עצרת תמיכה במשפחות החטופים. שרים ביחד "מי האיש החפץ חיים" ו"העיקר לא לפחד כלל". כולנו חפצי חיים, אבל איך אפשר לא לפחד כלל כשחושבים על ילדים כלואים בעזה?

היינו תמיד אנשי הגם וגם. גם עמק הסיליקון וגם עמק יזרעאל. בני בית גם באינדינגב וגם בפרימוורה. לעולם לא צועדים לבד גם בבלומפילד וגם באנפילד. ופתאום התברר שזה לא בדיוק ככה.

ועוד התברר שחמאס הם שליחי השטן עלי אדמות. ושזה לא רק קומץ מופרעים, אלא אלפים על אלפים, ושכניהם החוגגים, וחבריהם שמתענגים על סרטוני הסאדיזם, והוריהם שצוהלים כשהילד מתקשר באופוריה וצורח שהוא טובל בדם של יהודים.

מבט מהאוויר על קיבוץ בארי אחרי הטבח של חמאס, 14 באוקטובר 2023 (צילום: אריק מרמור/פלאש90)

ובקמפוסים של העולם ממשיכים להתייחס אליהם כאל לוחמי חירות. גם ברחובות לונדון ובשידורי הבי-בי-סי. איזה כיף היה בלונדון רק שבוע לפני השבת השחורה. הרגשנו כל כך בבית. לא נרגיש ככה יותר?

חבר כתב: "מעולם לא הרגשתי כל כך יהודי".

"כן", עניתי לו, "אבל זה לא קשור לדת או לאלוהים, שבו אני לא מוצא סיבה להתחיל להאמין דווקא עכשיו. יהדות כגורל. כתדר משותף".

"בול", הוא ענה.

ובחדשות: הולכות ונשלמות ההכנות לתמרון הקרקעי. התמרון הגדול הסופי, שמגיע בסוף כל התמרונים המדומיינים החלולים שהובילו אליו והבטיחו שישראל חזקה מאי פעם וכבר לא זקוקה לאף מעצמה כי היא מעצמה בעצמה, והיא מטילה אימה על חמאס המורתע ועל חזבאללה המפוחד ואפילו על האיראנים, שהשפלנו אותם עד עפר כשהוצאנו מתחת לאף שלהם את ארכיון הגרעין, ועכשיו הם אוכלים את הלב כשאנחנו בדרך לעוד הסכם שלום היסטורי.

ובחדשות: הולכות ונשלמות ההכנות לתמרון הקרקעי. התמרון הסופי, שמגיע בסוף כל התמרונים המדומיינים החלולים שהובילו אליו והבטיחו שישראל חזקה מאי פעם וכבר לא זקוקה לאף מעצמה כי היא מעצמה בעצמה

הנה, תראו את המפה שציירתי כאן, אנחנו נחבר את אסיה עם אירופה ואת אמריקה עם סעודיה – הכלכלה תשגשג, וכולם ייווכחו שישראל יכולה לחתום על הסכמי שלום עם כל העולם הערבי ולהתעלם מ"הבעיה הפלסטינית" שלא קיימת כי הפלסטינים הם בכלל לא עם, חוץ מאשר בדמיונם החולני של קומץ שמאלנים סהרוריים, ששולטים בעולם באמצעות אמצעי התשקורת שלהם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם פיקסלים בדרום, 24 באוקטובר 2023 (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

והפרקליטות. והדיפ סטייט. וגלי בהרב מיארה. וישראל הראשונה של הקיבוצים. והטייסים שהם מוגלה. ואהרן ברק. ואיך קוראים לו, זה עם החמצוואר.

אוי, אוי, אוי!

ופתאום צבע אדום. בום! וואו, זה נשמע קרוב. "איך אתם? הכול בסדר אצלכם?"

שום דבר לא בסדר אצלנו.

ובמהדורת הערב – מחכים להצהרת ראש הממשלה. שוב. כי התמרונים נמשכים כל הזמן, ואסור להוריד מהם את העיניים.

"שבעה באוקטובר היה יום שחור בתולדותינו", הוא פותח את דבריו במה שלעולם כבר לא נשכח, "נברר עד תום מה קרה בגבול הדרום ובעוטף עזה. המחדל הזה ייבדק עד תום. כולם יצטרכו לתת תשובות. גם אני. אבל כל זה יקרה רק אחרי המלחמה".

נתניהו הוא איש של מילים. מאמין גדול בכוחן המאגי של מילים. בעיקר מילותיו שלו. הן פילסו לו את הדרך עד הלום. ועכשיו הוא מודע לנוכחותה של ההיסטוריה בחדר ובורר את מילותיו בקפידה. כדאי להקשיב לו רוב קשב, ולשים לב מה הוא אומר ומה הוא לא אומר.

נתניהו הוא איש של מילים. מאמין גדול בכוחן המאגי של מילים. בעיקר מילותיו שלו. הן פילסו לו את הדרך עד הלום. ועכשיו הוא מודע לנוכחותה של ההיסטוריה בחדר ובורר את מילותיו בקפידה

ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאום לאומה, 25 באוקטובר 2023 (צילום: צילום מסך, יוטיוב)

"נברר עד תום מה קרה בגבול הדרום ובעוטף עזה" – שם תיעצר הבדיקה. היא לא תתרחב ותבדוק מה קרה קודם, ומה היה חלקם של הדרג הפוליטי ושל ראש הממשלה עצמו ב"מה שקרה בגבול הדרום".

"המחדל הזה ייבדק עד תום" – שוב: המחדל שקרה בגבול הדרום ובעוטף עזה. רק הוא ייבדק. אבל עד תום.

"כולם יצטרכו לתת תשובות. גם אני" – קודם יצעדו בסך "כולם", מאחרון החיילים באוגדת עזה ובפיקוד דרום, ועד הממונים עליהם במטכ"ל. אם יישאר זמן ואם לא אהיה עסוק בביצורה של ישראל, אולי גם אני אקפוץ להגיד כמה מילים.

"אבל זה יקרה רק אחרי המלחמה" – ומי יודע לומר עכשיו מתי המלחמה תסתיים? אתם יודעים איך זה מלחמות. קודם הן פורצות בגלל מחדלים בגבול הדרום ובעוטף עזה, ובגלל הרצחנות המופרעת של חמאס, ואז אני צריך להציל לבדי את עם ישראל. נו, מה לעשות – ההיסטוריה הטילה עליי את תפקיד "שומר ישראל".

אתם יודעים איך זה מלחמות. קודם הן פורצות בגלל מחדלים בגבול הדרום ובעוטף עזה, ובגלל הרצחנות המופרעת של חמאס, ואז אני צריך להציל לבדי את עם ישראל

"אני אחראי להבטחת עתידה של המדינה" – שמעתי שיש ביניכם חלשי דעת, רכי לבב, אכולי תסכולים ולבטים וחשבונות נפש, שמוטרדים עכשיו ממידת האחריות שלי לשמירת ישראל, במקום לעזור לתושבי הדרום ולעודד את חיילי צה"ל.

אז ככה: אני אחראי, אבל רק מעכשיו והלאה. אני אחראי על העתיד. עזבו את העבר. אמנם גם בעבר שלפני שבעה באוקטובר הייתי אחראי על העתיד, אבל אופס, זה כבר מאחורינו. כי זה טבעו החמקמק של הזמן. ואנחנו כבר בתקופה חדשה.

ישיבת הממשלה על כל 38 שריה בקריה בתל אביב, 15 באוקטובר 2023 (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

"תפקידי להוביל את העם לניצחון מוחץ" – וכעת אספר לכם איך הניצחון המוחץ הזה ייראה, ונראה מי מכם יעז לא להתייצב מאחורי חיילינו, שיצאו להגשים אותו בהנחייתי ועל פי הוראתי המפורשת.

"לחסל את חמאס על ידי השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות שלו, ולעשות כל דבר אפשרי להשיב את החטופים שלנו הביתה" – מאחר שאלה שתי מטרות עצומות, אני נאלץ לעזוב עכשיו ולמהר אל בנק המטרות, ולכן לא אוכל לענות על השאלות שלכם, או להסביר לכם איך ישראל תגשים את שתי השאיפות הסותרות האלה: חיסול חמאס (עניין שמחייב הפעלת כוח צבאי עצום), ו"לעשות כל דבר אפשרי להשיב את החטופים הביתה" (עניין שידרוש, ובכן, הימנעות מהפעלת כוח צבאי עצום).

"אנחנו בני האור, הם בני החושך, והאור ינצח את החושך" – אז אל תטרידו אותי בשאלות קשות ותגידו תודה שאחרי כל מה שעשיתם לי, עם הפרקליטות שלכם וערוצי התבהלה שלכם וכוח קפלן שלכם, אני בכל זאת מתנדב לחלץ אתכם מהבור העמוק ושורץ הנחשים, שלא אני דחפתי אתכם לתוכו.