במהלך ההפגנות בבלפור מול מעון ראש הממשלה לפני כמה שנים, התראיין איש ציבור – פנסיונר של המערכת ששימש בתפקידים בכירים תחת ממשלות הליכוד לפני עידן נתניהו – לערוץ "כאן 11". הוא הביע תרעומת על הכיוון אליו מושכת מפלגת השלטון וסלידה מסגנון שלטונו של בנימין נתניהו.

כמה ימים אחר כך, נדהם הפנסיונר לגלות שמשתמש מוכר, כפי הנראה בוט, אשר נחשד כמי שמופעל על ידי גורמים בסביבות לשכת ראש הממשלה, מרח את שמו בציוצים מכפישים הכוללים רמזים בוטים ומכוערים במיוחד, הנוגעים לתקופת שירותו.

הפרטים המעטים שנמסרו היו מגוחכים, ברובם שקריים לחלוטין, אבל היה בהם די כדי להשחיר את דמותו ולהפוך אותו מאדם ישר-דרך עם סרגל ערכים מהסוג שפעם אנשי הליכוד יכלו רק להתגאות בו, לאדם שמסתיר "משהו" דוחה מעברו. מה בדיוק? זה לא משנה. המטרה, חשוב לזכור, אינה האמת אלא שתילת פחד.

הפרטים המעטים שנמסרו היו מגוחכים, ברובם שקריים לחלוטין, אבל היה בהם די כדי להפוך אותו מאדם ישר-דרך עם סרגל ערכים מהסוג שפעם אנשי הליכוד יכלו רק להתגאות בו, לאדם שמסתיר "משהו" דוחה מעברו

עתה עמד איש הציבור (ששמו ופרטיו לא ייחשפו כאן) בפני הדילמה המוכרת כל כך אצל כל האהוד ברקים, גדעון סערים, מני נפתלים ושאר מתנגדי השלטון ששנים מתמודדים עם סיפורים, רמיזות ולחשושים בלתי פוסקים ברשתות החברתיות: להבליג ולהתעלם, או לפתוח במלחמה נגדית.

האיש בחר בתחילה בדרך השנייה. הוא פנה לקצינים בכירים באגף החקירות של המשטרה (שניסו לסייע וגילו אמפתיה, אך לא הצליחו מעבר לכך), חקר מעט על חשבון המשתמש המדובר – שבזמנו השחיר רבים וטובים – וניסה להתניע חקירה פלילית.

שלט בהפגנה בבלפור, אוגוסט 2020 (צילום: ניצן ויסברג)

משלא קרה דבר, הצער והפחד הכריעו אותו והוא החליט שלא יופיע עוד בהפגנות ולא ייתן ראיונות. מול מכונה כה משוכללת שבמחי ציוץ יכולה למחוק קריירה ושם טוב של אדם, החליט שהוא מוותר גם על הזכות להשתתף במשחק הדמוקרטי.

נפגשתי עם האיש בעבר מספר פעמים וניסיתי לשכנע אותו להיחשף. הוא סירב. בדקתי את הסיפור שלו גם עם בכירי משטרה שאישרו את דבריו. הם הבהירו עוד כי השיטה מוכרת להם, ותפחה לממדים נרחבים במיוחד בתקופה שבה ראש הממשלה נתניהו היה נתון בחקירות.

קמפיין במסווה של "תחקירים" ו"חשיפות"

למרות המידע שנאסף לאורך השנים לגבי אופן הפעולה השיטתי שנועד להשחיר אנשי ציבור באמצעות פיזור רמזים ופרשיות חצי-אפויות – ולמרות שמכונת הרעל הזו הופנתה גם לעבר בכירי המשטרה עצמם (וגם נגד שופטים, פרקליטים ושאר גורמי אכיפת החוק) – לא הצליחו, או אולי לא רצו, במשטרת ישראל לרכז את המידע שהצטבר ולהפוך אותו לחקירה פלילית שתחשוף אחת ולתמיד את השיטה הסחטנית לאור השמש ולבחינה מסודרת של מערכת המשפט.

במשטרת ישראל לא הצליחו, או אולי לא רצו, לרכז את המידע שהצטבר ולהפוך אותו לחקירה פלילית שתחשוף אחת ולתמיד את השיטה הסחטנית לאור השמש ולבחינה מסודרת של מערכת המשפט

מרבים לדבר פה על מכונת הרעל – מעגל משפיענים המונה קבוצת מלחכי פנכה בסביבת ראש הממשלה המנצלת בעיקר את הרשתות החברתיות ואת ערוצי הבית (ערוץ 14, גלי ישראל). מכונה שעסוקה בהדהוד בלתי פוסק של השמצות, שיימינג, הסתה וקרעי מידע (מטופש לעיתים) נגד כל מי שדף המסרים מכתיב את השמדתו באותה העת.

מכונת הרעל נגד אזרחי מדינת ישראל. אשכרה בוגדים. https://t.co/dOEGqKWPre pic.twitter.com/bO86XDWVFn

— Yoav Glasner (@Yoglas74) October 27, 2023

האויב יכול להיות רגעי ומפתיע, והוא מתחלף בקצב מסחרר. השבוע, למשל, הפכו משפחות החטופים לאויב העם והשלטון, ובמהלך מדהים ברשעותו החלה מקהלת הרעל לפקוד בטונים קצובים על המדינאים והציבור לחדול מפעולה שתביא לשחרור החטופים בתמורה לשחרור מחבלים או עצירת הלחימה, רק מכיוון שזה מאיים על יציבות הממשלה וראשה. וממשלה הרי לא מחליפים בעת מלחמה.

מגוחכים ככל שיהיו, הטרנדים האלה תופסים חזק בעיקר ברשתות החברתיות ומנרמלים עמדות מכוערות ומשסות בשביל לקדם אג'נדה ברורה: כאוס חברתי מוחלט שבו איש אוחז בגרון רעהו עם או בלי כל סיבה נראית לעין, ומאחוריו שלטון שמצליח לאחוז בקרנות המזבח ומנצח על המקהלה הרקובה הזאת.

אלא שפחות מדברים על השימוש שעושה מכונת הרעל בעיתונות. אולי כי קשה יותר להוכיח אותה, אולי כי ההתמודדות איתה מחייבת פתיחת פצעים שאיש לא אוהב לחטט בהם. ואולי כי קמפיין השחרה מתיימר לדבר במונחים גבוהים של "תחקירים" ו"חשיפות" אך מנצל את כוחה של העיתונות המיינסטרימית בקידום מידע שלא מצדיק את הניפוח שקיבל, לרוב חסר קונטקסט ופרטים, משרת אג'נדה ברורה, וחסר את כל הבלמים המערכתיים הנדרשים מעיתונות מקצועית.

קמפיין השחרה מתיימר לדבר במונחים גבוהים של "תחקירים" ו"חשיפות" אך מנצל את כוחה של העיתונות המיינסטרימית בקידום מידע שלא מצדיק את הניפוח שקיבל, לרוב חסר קונטקסט ופרטים, ומשרת אג'נדה ברורה

בשבועיים האחרונים נראה ששרביט המשחירים הונפה על ראשי המחאה. אחרי סיבוב אינסופי על שקמה ברסלר (שזכה לבוז גם בימין בגלל האופן המטורלל בו הודהד על ידי טלי גוטליב – אבל בכל זאת חידש גל של השמצות נגד ברסלר כאויבת העם בכל ערוצי השופרות) הגיעה תורה של עינת גז, מייסדת פפאיה השקעות.

מנכ"לית פפאיה גלובל עינת גז (צילום: באדיבות המצולמת)

גז הייתה מראשי המחאה בשנה החולפת. היא הראשונה שהודיעה – זמן קצר אחרי ההכרזה על ההפיכה המשטרית של שר המשפטים יריב לוין – על הוצאת הכסף של החברה שלה מהמדינה, מהלך שנתן את האות למחאת הייטק גדולה שהיוותה דלק כלכלי משמעותי למחאות קפלן.

עמית סגל פרסם במהדורה המרכזית של ערוץ 12 סיפור בעיתוי ובמסגור מוזר: גז, לפי הדיווח של סגל, ביקשה באוקטובר מהמגזין הפיננסי "ביזנס אינסיידר" לא להזכיר את שמה במסגרת תחקיר שעסק בפפאיה בכדי לא לפגוע בקרובי משפחתה החטופים, שספק אם קיימים.

גז, לפי הדיווח של סגל, ביקשה באוקטובר מהמגזין הפיננסי "ביזנס אינסיידר" לא להזכיר את שמה במסגרת תחקיר שעסק בפפאיה בכדי לא לפגוע בקרובי משפחתה החטופים, שספק אם קיימים

בינתיים, סיפר סגל, גז עצמה הפרה את דרישתה לשקט תקשורתי והרבתה להתראיין בשמה. תגובותיה העמומות של גז לפרסום של סגל (לטענתה מתוך סירב לשתף פעולה עם "מכונת הרעל") מחזקות את התחושה שהיא מסתירה משהו.

כל זה דרבן את הפרשן הפוליטי הבכיר של חדשות 12 לבדוק עם כל הגורמים בסביבת ראש הממשלה – לרבות המל"ל והאחראי על החטופים גל הירש – אשר הבהירו כי מעולם לא נתנו לגז הנחיה להימנע מפרסום שמה וכי אינם יודעים על קרבה משפחתית בינה לבין מי מהחטופים.

בהנחה שהסיפור נכון, הוא מעלה כמה שאלות. מדוע, למשל, לא פרסם "ביזנס אינסיידר" בעצמו  שגז שיקרה להם? או לפחות את האייטם המקורי שגנז, אחרי שגילה כי גז החלה להתראיין בלי שום עכבות?

הדיווח המלא:

הסיפור המוזר של עינת גז , התחקיר שנגנז והחטוף המסתורי pic.twitter.com/4jJnt5gtxa

— עמית סגל (@amit_segal) February 5, 2024

לכאורה, גם המגזין ודאי הבחין בשקר שבו סגל (ומקורותיו) הבחינו. אולי הפרסום שנגנז לא היה כל כך חשוב? המסגור של סגל לפיו גז "בלמה תחקיר" לא בדיוק תואם את בקשתה: היא לא ביקשה להימנע מפרסום שם החברה, אלא רק משמה שלה, על פי המייל שסגל חשף.

אבל נניח לזוטות אלה ונתהה מדוע הפרשן הפוליטי מתמסר ומתמכר לסיפור קטן יחסית, פיסת "מאחורי הקלעים" בעלת עניין בינוני, בשיאה של המהדורה הנצפית ביותר בישראל. מדובר באייטם לא רע למדורי החברה, ידיעה ברמה של עמוד 11 בעיתון, סיפור נחמד למדור הכלכלי ביום די משמים שבו אין מהפכות בסלולר או בבנק ישראל.

נניח לזוטות אלה ונתהה מדוע הפרשן הפוליטי מתמסר ומתמכר לסיפור קטן יחסית, פיסת "מאחורי הקלעים" בעלת עניין בינוני, בשיאה של המהדורה הנצפית ביותר בישראל

האופן שבו סיפורים מתחומים שונים ומשונים – משפט, כלכלה, צבא ועוד – נוחתים תמיד אצל אותו הסגל, ומטופלים על ידו באופן מניפולטיבי, מעלה חשש שמישהו מתזמר לו את הליין-אפ העיתונאי מלמעלה, ודואג שהסיפור יתפרסם בדיוק כמו שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה – ולא כמו שהאמת הצרופה מכתיבה.

דוגמאות לא חסר. הפתק של סנוואר (שמשרת באופן מעורר השתאות בדיוק את המסרים של נתניהו), ההאשמות הפרועות של משה סעדה נגד שי ניצן (ללא גילוי נאות על ריצתו לפוליטיקה, שניה לפני שריון נדיב בליכוד), ההדלפה של החלטת בית המשפט העליון בעניין עילת הסבירות (שכללה ספין מטעה על "חודו של קול" שהתהפך בזמן אמת לרוב מוצק בעד ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד), ועוד.

חתירה נגד חשיפת האמת

במקרה של סגל, מותר לחשוד בו שפחות מעסיקה אותו ההשחרה ויותר צבירת סקופים בלי אבחנה בגודלם, רמתם – והאם הם בכלל שייכים לתחום הסיקור שלו. הדיווח הנמרץ של סגל על גז מזכיר במשהו את הרגע שבו הכתב המדיני המצחיק של ערוץ 14 נתי לנגרמן התגייס לדווח על מעלליה של חברת שטראוס, שנייה אחרי שזאת הפסיקה לפרסם בערוץ.

הצביעות של שטראוס – והעסקים ברוסיה: החברה מדווחת על צמיחה דו ספרתית ברווחי מכירת הקפה שלה במדינה, כשהיא מנצלת את הסנקציות מהמערב ואת המלחמה באוקראינה#המהדורה_המרכזית@MaggieTabibi @sharongal @NatiLang32 pic.twitter.com/zG4GFv9QF5

— עכשיו 14 (@Now14Israel) August 6, 2023

כן, כל הדיסקליימרים חשובים כאן: עיתונות זקוקה למקורות מרירים ונקמניים כדי לחשוף אמת; עיתונות לא יכולה לאתרג אף אחד בשום שלב; סיפור עיתונאי שנחשף באיחור הוא עדיין סיפור עיתונאי; וכולי.

ואחרי כל אלה, ראוי שעיתונאים יתחילו להיזהר מסיפורים שצצים לפתע בעיתוי מתוזמר וכוללים השמצות פרועות ומופרזות נגד כל מי שמעז להתנגד לשלטון. תפירת "תיקים" נגד אישי ציבור ושחרורם המניפולטיבי בשנייה שבה הפרסום משרת את השלטון לצורך חיסול יריבים היא פרקטיקה סחטנית ומסוכנת של עולם תחתון – לא עיתונות חוקרת שנאבקת בשחיתות.

תפירת "תיקים" נגד אישי ציבור ושחרורם המניפולטיבי בשנייה שבה הפרסום משרת את השלטון לצורך חיסול יריבים היא פרקטיקה סחטנית ומסוכנת של עולם תחתון – לא עיתונות חוקרת שנאבקת בשחיתות

היא חותרת נגד חשיפת האמת, מזמינה מחול שדים מופרך, ומרחיקה אנשים מעשייה ציבורית תחת ההנחה שמישהו תמיד יחטט להם בזבל וימצא שפעם איחרו שבועיים בתשלום המע"מ או לא קיבלו אישור על פי דין מהג"א לחצי מטר של חריגה בגובה הארובה.

לא צריך ללכת רחוק. כולנו זוכרים מה עוללו לפרקליטה ליאת בן-ארי ולמשפחתה על רקע פרשת הדירה המפוצלת שלה בראש העין. בשיאה של הפרשה זכתה התובעת הראשית במשפט נתניהו לאיומי מוות על דלת ביתה, ובנה התיכוניסט הוטרד בבית הספר על בסיס קבוע.

התובעת הראשית במשפט נתניהו ליאת בן-ארי מגיעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, 10 במאי 2022 (צילום: ראובן קסטרו/פול)

"עיתונאים" הקדישו פינות קבועות ומתמשכות להשמצתה של בן-ארי, ועו"ד כינרת בראשי, חברת כבוד במכונת הרעל, הצהירה בריש גלי שבידיה ראיות חמורות נגד בן-ארי (זמן ישראל בדק היטב, לבקשתה, את הראיות ומצא שהן לא מחזיקות מים).

כולנו גם שומעים שנים זמזומים סביב "מעלליו" של השר גדעון סער, מבלי שהוצגה בפנינו עד כה ולו עובדה אחת קשיחה. איך זה נגמר, בסוף כולם יודעים: עם תחקיר האסלות של אילה חסון.

אפרופו חסון: פחות הצליח ניסיון ההשחרה של עמי אשד, מפקד מחוז תל אביב שהפך ליריב השלטון וכיכב ב"תחקיר" תמוה של חסון. ופחות תפסו בציבור ניסיונות השחרה שיטתיים בתקשורת נגד המפכ"ל רוני אלשיך, בשיאן זכה לצד שורה של הכפשות בעלוני בית הכנסת בו הוא מתפלל גם להצקות חוזרות ונשנות לבנו בשמועות נדל"ן מופרכות. גם את ה"תחקיר" המגוחך של ערוץ 14 על השיפוצים בביתה של נשיאת בית המשפט העליון דאז אסתר חיות פחות זוכרים.

חיות ניסתה אז את פרקטיקת בית הספר לשקיפות, ושיתפה פעולה עם התחקירנים: היא סיפקה תשובות מדויקות לכל השאלות שהביאו לפתחה, הוכיחה שלא נפל כל פגם בפעולותיה, ואף ביקשה ממשפטנית חיצונית לבדוק את פעולותיה ולשקף אותן.

חיות שיתפה פעולה עם התחקירנים: היא סיפקה תשובות מדויקות לכל השאלות שהביאו לפתחה, הוכיחה שלא נפל כל פגם בפעולותיה, ואף ביקשה ממשפטנית חיצונית לבדוק את פעולותיה ולשקף אותן

זה לא עזר כמובן: בערוץ 14 המשיכו להדהד את הסיפור המופרך, וכשאנשי הליכוד סירבו לשתף עימם פעולה בהדהודו (כנראה בגלל שהעיתוי התאים פחות למתקפה על בית המשפט העליון) גינו אותם בערוץ ותהו מדוע הם לא מסייעים בתהליך ההכפשה.

נשיאת בית המשפט העליון בדימוס אסתר חיות (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מכונת הרעל היא מורסה חברתית מכוערת שמעכירה את השיח ומפלגת את הציבור ללא צורך למטרות תעמולה פוליטית. כשהיא יורדת לתהומות ההשחרה – בין אם מדובר ביריב פוליטי כמו בני גנץ ("חצי אפוי") עובד ציבור כמו מני נפתלי או אזרח פרטי כמו שקמה ברסלר – היא עוסקת בדיני נפשות.

מכונת הרעל היא מורסה חברתית מכוערת שמעכירה את השיח ומפלגת את הציבור ללא צורך למטרות תעמולה פוליטית. כשהיא יורדת לתהומות ההשחרה, היא עוסקת בדיני נפשות

קמפיין השחרה יכול לגרום לאנשים לאבד את זהותם, לאבד את עולמם ואפילו את חייהם. זו טקטיקה שמכתיבה לנו עתיד מבהיל שבו אנשים יבקשו להתרחק ככל הניתן מעשייה ציבורית רק כדי שלא יחסלו אותם בכיכר העיר. כדאי לעיתונות להתרחק ממנה כמו פצצה, ולקרוא לחבלנים המתאימים לבוא ולפרק אותה, לפני שיהיה מאוחר מדי.