הניסיון הבזוי של מנסחי "ההצהרה המשותפת" להיכנע למכונת הרעל ולהטיל את האחריות על "כולם" למצב המדינה הוא לא פחות מהאשמת קורבן ● לשון המודעה המשווה בין המוחים נגד ההפיכה לבין מי שמקדם אותה היא לא "שיח" אלא שקר ● האמת היא שאלמלא "אחים לנשק" כנראה לא היינו מצליחים לקום על רגלינו בשמונה באוקטובר ● דעה
מלחמת "חרבות ברזל" מיקדה את המבט, בין יתר הסוגיות שהונחו על השולחן, על מערכת היחסים בין ישראל וארה"ב, ובעיקר סביב יכולת ההשפעה האמריקאית על מדיניותה של ישראל.
ממשל ביידן התייצב לצידה של ישראל מייד לאחר ה-7 באוקטובר ולמעשה עד היום, למרות חילוקי דעות, שעלו (ולעיתים העמיקו ואף קיבלו ביטוי פומבי) בין שתי המדינות במהלך השנה. אלו נגעו בעיקר לאופן ניהול המלחמה ברצועה, בדגש על ההיבט ההומניטרי, כמו גם בסוגיית "היום שאחרי" והחשש מהסלמה אזורית.
השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
בערב השקת הספר "חיים במלחמה זו שאף פעם אינה נגמרת", הסופר תת-אלוף בדימוס, ד"ר דב תמרי (88) עמד בפני הנוכחים הרבים בחולצה כחולה, תמיר, עם שיער לבן, עיניים כחולות וארשת פנים עקשנית, חכמה ונדיבה.
עבור הצעירים שבקהל תמרי הוא דמות שהתגבשה מתוך סיפורי גבורה ששמעו ומתוך ידיעה על החותם העז שהטביע על המדינה בהקשר הצבאי, בשדה המחקר ובאקדמיה. עבור נוכחים אחרים, עמיתיו וחייליו מהעבר, מחילות הצנחנים, סיירת מטכ"ל, שריון ומודיעין, הוא אישיות נערצת – דמות הלוחם והמפקד האגדי העטור בשישה עיטורי עוז ומופת; אך בעיניהם הוא גם אישיות שעתה הם יראים מפני ההתהוות החדשה שלה – המושכת ומרתיעה אותם בעת ובעונה אחת.
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
דב תמרי הוא שם ענק לאורך שנים רבות..
אחיו נהרג בתאונת מסוק וגם היה קצין
בכיר בצה''ל.
אני מסכים בכל מה שקבע לגבי גבולות
המדינה..
באין גבולות יש בזה גם חיסרון גדול.
כי היריב יכול לפלוש ולהתמקם גם
בתוך הקו הירוק כי אתה לא קבעת
גבול מוכר על-ידי אומות העולם..
צודק כשהוא אומר שבמצב הנוכחי
של כוחות משיחיים שמתרבים יחד
עם כוחות חילוניים לאורך זמן מקצרים
את חיי המדינה..
נהנתי מאד לקרוא את הכתבה.
כתובה בעברית משובחת..
על החתום:: זך שאול
תמרי צודק היעדר סימון הגבול, הטריטוריה, מביא לטשטוש גבולות מוסריים ונורמטיביים ויוצר סביבה ארעית שאין לה גבולות ואין בה סדר חברתי, והכל בה קורא דרור לטבע השפל ולאכזריות, גם כלפי החטופים הנמקים בעזה. למדינה כזאת באמת אין תקומה.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
הי אבנר,
אנחנו לא מכירים וכנראה גם לא נכיר לעולם. האמת היא שאין לי עניין בך או בחייך הפרטיים. כן קיימת בי סוג של הערכה על בחירתך להתרחק ככל הניתן מאור הזרקורים. אני מקווה שגם בחדרי חדרים אתה מקפיד להתרחק מענייני ניהול המדינה, אשר נוכחים באופן חריג בתוך בית משפחתך.
לירז רימון הוא אדם מן הישוב. פועל חברתי, ידידותי לסביבה ומיודד עם החברה. מנהל תוכן ושיווק לפרנסתו וכותב לנשמתו. שואף ליותר ונהנה ממה שיש.
לירז יקר,
אני לא יודע מה סיפור הפרטי שלך עם החתונה שלך, אני מקווה שקבלת חירות מוחלטת מהמשפחה שלך ושל זוגתך. גם אני קיבלתי חירות יחסית כזאת, אם כי היו כמה קווים אדומים מצד המשפחה של זוגתי שאליהם היינו חייבים להתיישר (הם הסכימו לחתונה ביער אבל בשום פנים לא הסכימו שהאורחים יביאו את האוכל לחתונה החברתית שרצינו להפיק. בסוף רק החברים הביאו את אוכל).
אבל, יש לי הרבה חברים.ות שלא קבלו כזאת חירות מהמשפחה שלהם. חתונה היא לא אירוע רק של בני הזוג אלא גם של ההורים שלהם והמשפחות. וכשההורים שלך הם אנשים כמו ביבי ושרה, חירות לא תהיה שם. אני לא מכיר את אבנר ובטח שלא את זוגתו, אבל יש לי תחושה, שאם זה היה תלוי בו, אכן היה שם אירוע צנוע רחוק מאור הזרקורים. אם אני מנחש נכון, זאת ממש לא הבחירה שלו.
לכן, בעיני זה זאת תהיה טעות אסטרטגית למחאה וגם מוסרית לעשות הפגנה שם.
ראש הממשלה ורעייתו הגיעו השבוע לניחום אבלים וחיללו ברגל גסה את הטקס היהודי המקודש ביותר בישראל
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם