במאמץ לנקות את בנימין נתניהו מאחריותו לטבח השבעה באוקטובר, מכונת התעמולה האימתנית שלו פעלה להחדיר לתודעה הקולקטיבית את המסר, לפיו ככל שהיו התרעות על כוונת אויבינו להכות בנו, נתניהו לא עודכן בהן. בטח לא בזמן שהיה מאפשר לו לעטות את גלימת "מר בטחון" ולהציל אותנו. ואולם בניגוד לדף המסרים, נתניהו עודכן גם עודכן.

כידוע, שר הביטחון יואב גלנט התריע כבר במרץ אשתקד על הסכנה הביטחונית הנשקפת מהמשך קידום חוקי ההפיכה המשטרית, ובימים האחרונים התפרסם כי ערב ההצבעה על ביטול עילת הסבירות, ראש השב"כ מסר לנתניהו התרעה מפורשת למלחמה.

עוד נודע כי לא רק ראש השב"כ התריע בפני נתניהו – שביום ההצבעה על ביטול עילת הסבירות נמנע מלפגוש את הרמטכ"ל על מנת שלא לשמוע מפיו אזהרה דומה – אלא גם מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, שהוסיף והתרשם כי נתניהו מקבל את הדברים באדישות מפוהקת.

לא רק ראש השב"כ התריע בפני נתניהו – שביום ההצבעה על ביטול עילת הסבירות לא פגש את הרמטכ"ל כדי להימנע מאזהרה דומה – אלא גם מזכירו הצבאי של נתניהו התרשם שהוא מגיב לדברים באדישות מפוהקת

קל ואולי אף מפתה לטעון שנתניהו התעלם מההתרעות החוזרות ונשנות של ראשי מערכת הביטחון על האיום הגדול שניצב לפתחנו, משל נהג בחוסר אחריות בלבד. ואולם תהיה זו טעות מסוכנת לפרש את עמדת נתניהו לנוכח ההתרעות שקיבל בתור רשלנות פושעת מצידו או כהיבריס שסימא את עיניו – אלא אם מסכימים לקבל את הטענה שהאיש אינו מחובר עוד למציאות ברמה דלוזיונלית המצדיקה אשפוז.

אך בהינתן שנתניהו עדיין צלול במחשבתו, אין אלא להסיק שראש הממשלה לא התעלם מההתרעות שזרמו אליו מכל עבר, כולל ההתרעות שניסה בכל מאודו שלא לשמוע, אלא שמע והבין היטב את משמעותן; שמע, ובכוונת מכוון בחר להשאיר את הדלת למלחמה פתוחה בפני אויבינו; שמע, הבין ועם עיניים פקוחות לרווחה ונפש חפצה בחר להוביל את ישראל לעימות רחב היקף שאותו יוכל לנצל לצרכיו הפוליטיים.

נתניהו הוא טורף-על פוליטי בעל חושים חדים, ציניות אכזרית והיעדר כל שריד של מצפון. עם הגב לקיר על רקע המחאה האדירה נגד ההפיכה המשטרית, מחאה שאיחדה חלקים נרחבים מהציבור ושהעזה לשלוף את נשק יום הדין של אי-ההתנדבות למילואים, נתניהו היה הראשון לזהות שאיום המלחמה נופל לידיו בעת הזו כמתנה משמיים.

יודע כל עריץ מתחיל שמצב מלחמה לעולם משרת את המשטר ומחליש את מוסדות הדמוקרטיה, וכי שפיכות דמים לעולם דוחקת הצידה את שוחרי השלום והתקווה. על רקע רוח הקרב המפתיעה של המחאה הציבורית נגד ההפיכה שהובילה ממשלתו, נתניהו היטיב להבין כי מלחמה בעת הזו תפגע במחאה אנושות ותסייע בידו לפרום את לכידותה ולערער את נחישותה. כי נתניהו, בדיוק כמו תאומו האידיאולוגי יחיא סנוואר, היטיב לזהות את נקודות החולשה של החברה הישראלית ולא היסס ללחוץ עליהן בהתאם.

בחושיו החדים, נתניהו הבין כי אם תפרוץ מלחמה, הקריאה אל הדגל, הציות האוטומטי שמתעורר אל מול כל איום חיצוני וכמובן הציווי האוטואימוני של האחדות והממלכתיות – זה שכבר שיחק לידיו בעקבות רצח רבין – כל אלה יחד יתקעו מקל בגלגלי המחאה, יפצלו אותה, יפרקו אותה מנשקה העיקרי –  האיום באי-התייצבות לשירות מילואים – ואף ירתיעו מפני שימוש חוזר בו בעתיד.

בחושיו החדים, נתניהו הבין כי אם תפרוץ מלחמה, הקריאה אל הדגל, הציות האוטומטי מול כל איום חיצוני, וכמובן הציווי האוטואימוני של האחדות והממלכתיות, כל אלה יחד יתקעו מקל בגלגלי המחאה

נתניהו לא התעלם מההתרעות למלחמה אלא נראה שבירך עליהן, ורק ביקש לוודא כי לא תוכלנה לשמש נגדו במקרה של ועדת חקירה עתידית. אפשר שציפה לתרחיש אחר ולא למתקפת טרור רצחנית כל כך בתוך שטחי ישראל עם מספר בלתי נתפס של אזרחים חטופים, דבר שיכול להסביר את ההלם הראשוני שאחז בו בבוקר השבעה באוקטובר. אבל מרגע שהפוקוס עבר מהמתקפה הרצחנית אל המלחמה הבלתי נמנעת שפרצה בעקבותיה, עלה בידו – הרבה בזכות האידיוטים השימושיים שממהרים לקפוץ מתחת לכל אלונקה – להמשיך ולנצל אותה לצרכי ביצור שלטונו וקידום ההפיכה, כמתוכנן.

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני ואקטיביסט. כותב על פוליטיקה וחברה. מתגורר וחי בתל אביב.