שגיאה קשה והרסנית יצאה תחת ידיו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, כשהוציא אתמול (שני) צו ארעי שהורה לעצור את השביתה הכללית במשק, שעליה הכריזה ההסתדרות.
נשיאת בית הדין האזורי, השופטת הדס יהלום, ונציגי הציבור דוד זיו ואורנה לוי, נימקו את מתן הצו הארעי בכך שמדובר בשביתה פוליטית – טיעון החותר תחת זכויות היסוד של אזרחי המדינה ותחת הבסיס הערכי שעל בסיסו הוקמה המדינה.
"נציין כי נושא השבויים והחטופים, כמו גם רצח ששת החטופים בימים האחרונים, קורע את ליבות כולנו", כתב בית הדין בהחלטתו, "העם כולו בוכה על האובדן ועל ההחמצה".
"בנוגע לסיווג השביתה, האם שביתה כלכלית או פוליטית, ברי שעסקינן בשביתה פוליטית. לא מצאנו בהכרזה על השביתה איזשהו טיעון כלכלי. לא הובהר הקשר בין הרג חטופים בידי בני עוולה, לבין היבט כלכלי למשק"
אך לגופו של עניין קבע בית הדין כי "בנוגע לסיווג השביתה, האם שביתה כלכלית או פוליטית, ברי שעסקינן בשביתה פוליטית. לא מצאנו בהכרזה על השביתה איזשהו טיעון כלכלי. לא הובהר הקשר בין הרג חטופים בידי בני עוולה, לבין היבט כלכלי למשק".
כזכור, כך הסביר יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד את השביתה, בדבריו בתקשורת:
"שוחחתי עם הרבה אנשים בפוליטיקה הישראלית, עם אנשי המערכות הביטחוניות שלנו. עסקה לא מתקדמת משיקולים פוליטיים, ואת זה בלתי אפשרי לקבל. החלטתי שצריך להפסיק את ההפקרה של החטופים, של העקורים, של הכלכלה המתרסקת".
בהודעה כתובה הוא הוסיף: "יש להגיע לעסקה, זה הדבר הכי חשוב". בהודעת ההסתדרות צוין עוד כי השביתה הוכרזה "עקב מצב החירום שנוצר במדינה". יו"ר הסתדרות עובדי המדינה אופיר אלקלעי הציב את הדברים בהקשרם:
"אנחנו יוצאים לשביתה שאינה פוליטית. מטרתה היחידה להחזיר הביתה את כלל החטופים עכשיו".
בבקשה הבהולה שהגישה הפרקליטות לבית הדין לעבודה בשם משרד האוצר, נטען כי השביתה שעליה הכריזה ההסתדרות היא "בלתי חוקית ואסורה", מאחר שלטענת המדינה "זוהי שביתה פוליטית מובהקת, באשר מטרתה המוצהרת היא להשפיע על מדיניות הממשלה ביחס למו"מ לעסקה, שבה ישוחררו חטופים כחלק ממתווה הנוגע להמשך המלחמה ברצועת עזה".
לטענת המדינה "זוהי שביתה פוליטית מובהקת, באשר מטרתה המוצהרת היא להשפיע על מדיניות הממשלה ביחס למו"מ לעסקה, שבה ישוחררו חטופים כחלק ממתווה הנוגע להמשך המלחמה ברצועת עזה"
יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד מכריז על שביתה כללית במשק, 1 בספטמבר 2024 (מתוך השידור בערוץ 12)
ההסתדרות הסבירה כי מדינת ישראל מצויה במשבר חריף בשל המלחמה, וכי המשבר יוצר איום ממשי ומוחשי על החברה הישראלית, באופן המשליך על כלכלת המדינה ועל מצבם הכלכלי של עובדים רבים במדינה. עוד טענה ההסתדרות כי פסיקת בתי המשפט הכירה בזכות השביתה ממניעים של אהדה וסולידריות.
אך עיקר הטיעון חסר אצל כל הצדדים, ובעיקר בהחלטתו של בית הדין לעבודה. פסיקת בית הדין הארצי לעבודה הכירה בהבחנה בין "שביתה כלכלית" לגיטימית לבין "שביתה פוליטית" אסורה, כשבתווך מצויה קטגוריה נוספת של "שביתה מעין פוליטית" המערבת לכאורה שיקולים משני עולמות התוכן.
השגיאה היא בפרשנות הקטגוריה של שביתה פוליטית כמעין קבוצה שיורית, שאליה מסווגת כל הפגנה שמניעיה אינם נטועים ברצון העובדים לשפר את שכרם ותנאי עבודתם.
דיכוטומיה כזו מניחה שלא תיתכן לעולם שום הצדקה להפגנה שאינה מהתחום של תנאי העובדים, וכי כל עניין המצוי במחלוקת כלשהי, לרבות בזירה הפוליטית, הוא בהגדרה "עניין פוליטי"
דיכוטומיה כזו מניחה שלא תיתכן לעולם שום הצדקה להפגנה שאינה מהתחום של תנאי העובדים, וכי כל עניין המצוי במחלוקת כלשהי, לרבות בזירה הפוליטית, הוא בהגדרה "עניין פוליטי". די בכך שהזירה הפוליטית משתלטת על זירת מחלוקת מסוימת, ושחלקים ממנה מביעים עמדה תומכת ואחרים עמדה מתנגדת, כדי לסווג את הנושא כפוליטי ואת ההפגנה בעדו או נגדו כאסורה.
זוהי פרשנות צרה ומעוותת של המונח "פוליטי". בני אדם משתמשים בזכות המחאה שלהם, בין בדרך של הפגנות, בין בדרך של שביתות, בין בדרך של התאגדות למען מטרה משותפת, בשל קיומן של מחלוקות בציבור ומתוך רצון להביע תמיכה או התנגדות לעמדה מסוימת.
יצירת זהות מוחלטת בין עצם קיומה של מחלוקת לבין ההגדרה "הפגנה פוליטית אסורה", פוגעת אנושות בזכות המחאה, ויש בה כדי לצמצם בעבור הציבור ובעבור כל אחד מהאזרחים את טווח הנושאים והמטרות שבשמם מותר לממש את חופש המחאה.
יצירת זהות מוחלטת בין עצם קיומה של מחלוקת לבין ההגדרה "הפגנה פוליטית אסורה", פוגעת אנושות בזכות המחאה, ויש בה כדי לצמצם את טווח הנושאים והמטרות שבשמם מותר לממש את חופש המחאה
גם אם מקבלים את הנחת המוצא של בית הדין, שלפיה שביתה שתכליתה פוליטית היא אסורה – יש דברים שאסור להגדירם כפוליטיים. אלה הם נושאים המבוססים על ערכי היסוד של המדינה, כמדינה יהודית ודמוקרטית.
הערך בדבר החזרת כל אחד מבני הציבור, חי או מת, לחיק משפחתו או לקבר ישראל, אינו יכול להיות מוגדר פוליטי. הערבות ההדדית בישראל אינה יכולה להיות מסווגת כפוליטית, כעניין שיש לו בעד ונגד.
דווקא בעידן שבו בתוך צמרת השלטון יושבות מפלגות ויושבים פוליטיקאים הנראים כפועלים לפרק כל סממן של שיתוף והסכמה, כל ערך חברתי שנחשב מקודש לאורך כל שנות קיומה של המדינה – דווקא בתקופה הזו, חייבים בתי המשפט לשמר את האתוסים המשותפים. פסיקה הנוגדת את הרוח הזו, היא זו הנגועה בפוליטיזציה ובהתקרנפות.
דווקא בתקופה הזו, חייבים בתי המשפט לשמר את האתוסים המשותפים. פסיקה הנוגדת את הרוח הזו, היא זו הנגועה בפוליטיזציה ובהתקרנפות
בית הדין לעבודה שגה מרות כשהחליט לסווג כפוליטית את השביתה שתכליתה תמיכה בעסקה להחזרת החטופים, ולהורות על סיומה. גם אם מומנטום השביתה חלף, ההסתדרות חייבת לערער על ההחלטה, ולו מטעמים עקרוניים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואני חולק עליך.
אני תומך בעסקה הגיונית להשבת החטופים, ומתרשם שראש הממשלה לא מקם אותה ממניעים פוליטיים. לכן, שמחתי מאוד על החלטת ההסתדרות לקיים את השביתה.
עם זאת, בהסתכלות כנה שלא מונעת מדעותיי האישיות, אני חושב שבית המשפט צדק.
בקרב משפחות החטופים עצמן יש מי שמתנגדים לעסקה (זה לא ברור לי, אבל זו עובדה), וברור שיש מחלוקת בציבור, ובין מפלגות פוליטיות.
אילו השאלה הייתה כפי שהצגת אותה – האם להחזיר חטופים או לא – כאן ברור שזו השאיפה של רוב רובו של הציבור. אבל השאלה האמיתית היא מה המחיר שנכון לשלם על אותה ערבות הדדית, וכאן זה לגיטימי (,ופוליטי) שיש דעות שונות.
המאבק לקיום מה שאנחנו חושבים שמוסרי ונכון צריך להיעשות בכלים מתאימים. אחרת נואשם, בצדק, כמי שמגמישים את הכלים והתפישות לפי האינטרס – אותו הדבר שבו אנחנו מאשימים, ובצדק רב בחלק מהמקרים, את הממשלה ותומכיה.
יובל שלום, לכל אורך הכתבה לא עצרת להגדיר מה אתה מבין, או מה בית המשפט מבין, במילה 'פוליטיקה' עצמה. אולי למעט 'כפוליטית, כעניין שיש לו בעד ונגד'. כלומר משורה זו משתמע שפוליטיקה הוא עניין הנתון במחלוקת (להבדיל מ'האתוסים המשותפים' אותם ציינת בהמשך).
זו הגדרה תמוהה של פוליטיקה, ומשם גם ההסתבכות בסוגיה עצמה. על מה לא ניתן לטעון שיש לגביו מחלוקת?
יש להבחין בין תעמולה מפלגתית ודיון בשאלות מדיניות – אך גם שאלות מדיניות הן בבחינת פוליטיקה, דהיינו עיצוב החיים המשותפים בכלים מדיניים. גם הערכים היסודיים שלנו כחברה באים לידי ביטוי במדיניות א או ב, לא רק הערכים שמפלגים בינינו.
אתה מציע דה-פוליטיזציה של השבת החטופים, אבל אז אין לה סיכוי, כן – סיכוי פוליטי. ולעומת זאת ההתעקשות על ציר פילדלפי נתמכת על ידי קואליציה, פוליטית, ובכך קובעת מציאות.
כמובן העובדות לא מבלבלות את הכתב. בית המשפט לא אסר מחאה או הפגנה פוליטית מעולם. אך הוא אסר על ההסתדרות בהיותה גוף המייצג עובדים להתערב בסוגיות שאינן קשורות לרווחת העובדים ולתנאי העסקתם. זהו גוף בריוני שלא ערך משאל בקרב חבריו האם דעתם בעד או נגד ההסכם הנוכחי אלא החליט בשביל כל הציבור במדינת ישראל, גם חלקים שלא מיוצגים על ידו, להכריח את הממשלה לשנות את מדיניותה הבטחונית לפי דעתו. משמע, הוא שם את עצמו מעל כולנו. זה לא מוסרי, ולא חוקי.