נכון שמדי פעם עולה דיון על הפללת לקוחות זנות, ואז שומעים אנשים אומרים שזה יפגע בזונות ולכן אסור לעשות את זה, ואז מתברר שהאנשים האלה הם גדולי הזנאים או בכלל סרסורים? אז ככה חופש העיתונות וביבי-מוזס-נוניתניהו (ובל נשכח את אלוביץ').

את שני המקומות הראשונים ברשימת אויבי חופש העיתונות בישראל, ואת שני המקומות הראשונים ברשימת המזיקים הגדולים לעיתונות בישראל, מאיישים נוני מוזס וביבי נתניהו, ביבי נתניהו ונוני מוזס. השניים קשרו קשר כנגד העיתונות למען האינטרסים האישיים שלהם.

והנה בכל זאת, ומבלי להתבלבל, שמענו השבוע את עורכי דינו של ראש הממשלה ועוד כמה כותבים מטעמו ואולי גם מטעם מוזס, תוהים מה יעלה בגורלו של חופש העיתונות אם חלילה תוכן של סיקור עיתונאי יוכל להיחשב למתת בעסקת שוחד.

התשובה לתהייה הזאת פשוטה מאד – רק טוב יקרה.  ברכה גדולה תבוא לעיתונות מאמירה ברורה של פרקליטות המדינה ובהמשך של בתי המשפט, לפיה תוכן של ידיעה עיתונאית ואפילו של מאמר דעה, אינם יכולים להיות מושפעים  מאינטרס כלכלי או אינטרס פוליטי אישי של  מאן דהוא בשום צורה, ישירה או עקיפה, מפורשת או משתמעת, גלויה או סמויה.

תמונתו של נוני מוזס מאחורי סורג ובריח, אם יוכח בבית משפט שהדברים הם כפי שהם נשמעים עתה, תהיה נכס שלא יסולא בפז עבור חופש העיתונות בישראל. גם זו של נתניהו במדי אסיר. זו התמונה שתצוץ, יש לקוות, בראשו של כל איש עסקים שישקול להשתמש בכוחו כדי להשיג סיקור אוהד או לאיים על עיתון כדי שימנע מסיקור שלילי. זאת האימה שתזרים אגלי זיעה, יש לקוות, במורד מצחו של כל פוליטיקאי שיטכס עצה עם מקורביו כיצד להשיג סיקור אוהד, מבלי הטרחה שבלהיות ראוי לו.

כל עיתונאי אמיתי, כזה שעסוק באיסוף מידע עובדתי ומהימן ופרסומו לציבור, יחוש רגשי תודה עמוקים למי שיוריד מגבו את כל המתעלקים על מקצוע העיתונות – בין אם הם מוציאים לאור שבמקום להגן על העיתונאים שלהם מנסים לסחור בהגינותם, ובין אם הם פוליטיקאים שחושבים שהעיתונאי הוא שותף פוטנצאלי לסחר סוסים.

כמובן שיש תמיד יחסי תן וקח בין עיתונאים. תן סיפור טוב, קבל סיקור טוב. בעסקה הזו שניהם ממלאים את חובתם לציבור. הפוליטיקאי שנותן לעיתונאי טיפ על מהלך בעייתי בועדת הכספים בכנסת, או על תכניות להקמת התנחלות או לפירוקה – פועל לקידום האג'נדה הפוליטית שלו, המטרה לשמה נבחר, והעיתונאי שמפרסם את המידע ומציין את פועלו של הח"כ בנושא, ממלא את חובתו להעביר את המידע לציבור ואומר אמת בהנחה שהוא מאמין שלפוליטיקאי מגיע את הרקדיט שנתן לו. התן וכך האלה אינם קשורים ולו באופן רופף למה שקרן בין נתניהו למוזס (ואל נשכח את אלוביץ').

חופש העיתונות הוא לא צעצוע של פוליטיקאים או אנשי עסקים ואפילו לא של בעלי כלי תקשורת. הוא אפילו לא רכושם של עיתונאים. חופש עיתונות הוא זכותם של אזרחי המדינה ליהנות מעיתונות חופשית המזרימה אליהם מידע ללא מורא וללא משוא פנים, מחויבת למצפונה בלבד. האזרחים והעיתונאים ידאגו לחופש עיתונות, מוציאים לאור ופוליטיקאים טוב יעשו אם ירחיקו את ידיהם ממערכות כלי התקשורת.

רועי פלד הוא מרצה למשפט מינהלי בביה"ס למשפטים ע"ש חיים שטריקס במכללה למינהל, והשנה משמש כמרצה אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

משברים, גדולים כקטנים, הם חלק בלתי נפרד מהחיים. הם מערערים את שגרת יומנו, מעוררים חרדה ואי-ודאות. אך למרות התהפוכות, שמירה על שגרה מסוימת יכולה להיות עוגן יציב שיעזור לנו להתמודד עם המצב בצורה טובה יותר. משברים יכולים להגיע בצורות שונות ולהשפיע על חיינו באופן עמוק. הם מערערים את השגרה המוכרת ומעמידים אותנו בפני אתגרים חדשים.

משברים רבים עשויים לשבש את השגרה, כמו משברים אישיים: אובדן של אדם קרוב, מחלה קשה, פרידה, אובדן עבודה, בעיות כלכליות, משבר זהות; משברים משפחתיים: גירושין, מחלה של בן משפחה, מעבר דירה, בעיות חינוך, אלימות במשפחה; משברים חברתיים: אסונות טבע, מלחמות, מגפות, משברים כלכליים, משברים פוליטיים; משברים הקשורים לשינויים גדולים בחיים, כמו נישואים, לידה, פרישה לפנסיה ועוד.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

כבר יותר משנתיים אנחנו מתבכיינים! מה עשינו השנה כדי לעצור את הדיקטטורה? כמו בכל מדינה דמוקרטית יצאנו להפגין, מחינו, צעקנו, התנהלנו כמו אותו ילד ששם את האצבע בסכר. אבל אצבע בסכר מול נחשול מטורלל של צונאמי – לא יכולה להחזיק לאורך זמן.

לתומנו חשבנו שפעולות הזעם שלנו יעצרו את שטף החוקים הדיקטטורים. מחריבי הדמוקרטיה עצרו בשלב הראשון, לאלפית השנייה, הסתכלו ימינה ושמאלה והבינו שחומות המאבק הדמוקרטי הן נמר של נייר. מאז, לא המאבק האזרחי ולא המלחמה בה ממשיכים להיהרג ילדינו עצרה אותם. בזה אחר זה הם המשיכו בדרך אל הניצחון המוחלט על עם ישראל.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.