נכון שמדי פעם עולה דיון על הפללת לקוחות זנות, ואז שומעים אנשים אומרים שזה יפגע בזונות ולכן אסור לעשות את זה, ואז מתברר שהאנשים האלה הם גדולי הזנאים או בכלל סרסורים? אז ככה חופש העיתונות וביבי-מוזס-נוניתניהו (ובל נשכח את אלוביץ').

את שני המקומות הראשונים ברשימת אויבי חופש העיתונות בישראל, ואת שני המקומות הראשונים ברשימת המזיקים הגדולים לעיתונות בישראל, מאיישים נוני מוזס וביבי נתניהו, ביבי נתניהו ונוני מוזס. השניים קשרו קשר כנגד העיתונות למען האינטרסים האישיים שלהם.

והנה בכל זאת, ומבלי להתבלבל, שמענו השבוע את עורכי דינו של ראש הממשלה ועוד כמה כותבים מטעמו ואולי גם מטעם מוזס, תוהים מה יעלה בגורלו של חופש העיתונות אם חלילה תוכן של סיקור עיתונאי יוכל להיחשב למתת בעסקת שוחד.

התשובה לתהייה הזאת פשוטה מאד – רק טוב יקרה.  ברכה גדולה תבוא לעיתונות מאמירה ברורה של פרקליטות המדינה ובהמשך של בתי המשפט, לפיה תוכן של ידיעה עיתונאית ואפילו של מאמר דעה, אינם יכולים להיות מושפעים  מאינטרס כלכלי או אינטרס פוליטי אישי של  מאן דהוא בשום צורה, ישירה או עקיפה, מפורשת או משתמעת, גלויה או סמויה.

תמונתו של נוני מוזס מאחורי סורג ובריח, אם יוכח בבית משפט שהדברים הם כפי שהם נשמעים עתה, תהיה נכס שלא יסולא בפז עבור חופש העיתונות בישראל. גם זו של נתניהו במדי אסיר. זו התמונה שתצוץ, יש לקוות, בראשו של כל איש עסקים שישקול להשתמש בכוחו כדי להשיג סיקור אוהד או לאיים על עיתון כדי שימנע מסיקור שלילי. זאת האימה שתזרים אגלי זיעה, יש לקוות, במורד מצחו של כל פוליטיקאי שיטכס עצה עם מקורביו כיצד להשיג סיקור אוהד, מבלי הטרחה שבלהיות ראוי לו.

כל עיתונאי אמיתי, כזה שעסוק באיסוף מידע עובדתי ומהימן ופרסומו לציבור, יחוש רגשי תודה עמוקים למי שיוריד מגבו את כל המתעלקים על מקצוע העיתונות – בין אם הם מוציאים לאור שבמקום להגן על העיתונאים שלהם מנסים לסחור בהגינותם, ובין אם הם פוליטיקאים שחושבים שהעיתונאי הוא שותף פוטנצאלי לסחר סוסים.

כמובן שיש תמיד יחסי תן וקח בין עיתונאים. תן סיפור טוב, קבל סיקור טוב. בעסקה הזו שניהם ממלאים את חובתם לציבור. הפוליטיקאי שנותן לעיתונאי טיפ על מהלך בעייתי בועדת הכספים בכנסת, או על תכניות להקמת התנחלות או לפירוקה – פועל לקידום האג'נדה הפוליטית שלו, המטרה לשמה נבחר, והעיתונאי שמפרסם את המידע ומציין את פועלו של הח"כ בנושא, ממלא את חובתו להעביר את המידע לציבור ואומר אמת בהנחה שהוא מאמין שלפוליטיקאי מגיע את הרקדיט שנתן לו. התן וכך האלה אינם קשורים ולו באופן רופף למה שקרן בין נתניהו למוזס (ואל נשכח את אלוביץ').

חופש העיתונות הוא לא צעצוע של פוליטיקאים או אנשי עסקים ואפילו לא של בעלי כלי תקשורת. הוא אפילו לא רכושם של עיתונאים. חופש עיתונות הוא זכותם של אזרחי המדינה ליהנות מעיתונות חופשית המזרימה אליהם מידע ללא מורא וללא משוא פנים, מחויבת למצפונה בלבד. האזרחים והעיתונאים ידאגו לחופש עיתונות, מוציאים לאור ופוליטיקאים טוב יעשו אם ירחיקו את ידיהם ממערכות כלי התקשורת.

רועי פלד הוא מרצה למשפט מינהלי בביה"ס למשפטים ע"ש חיים שטריקס במכללה למינהל, והשנה משמש כמרצה אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

המתקפה האיראנית לא ניסתה לשחזר את הפתעת ה-7 באוקטובר. זו הייתה כוריאוגרפיה כמעט מתואמת בין ישראל לאיראן שדווחה ימים מראש, ודחקה את החטופות והחטופים לשולי סדר היום.

*  *  *

כאשר מודיעים לו מראש על אודות מתקפה מתוכננת, לא באמצעים מתוחכמים במיוחד – צה"ל מסוגל להתמודד ולסכל אותה, ולא לחזור על תסריט ה-7 באוקטובר. כך עולה מאירועי הימים האחרונים.

יעקב צלאל הוא עיתונאי

התקיפה האיראנית הנרחבת על ישראל הינה אירוע חסר תקדים, שאין להקל ראש בחומרתו. מדובר בעימות ישיר איראני-ישראלי ראשון מסוגו, במהלכו שוגרו לעבר שני אתרים עיקריים בישראל, בסיסים של חיל האוויר, מעל ל-300 פריטי חימוש שונים. אירוע שעלול היה לגרום לאבדות ונזק רב.

סיכול הכוונות האיראניות, הישג מרשים בפני עצמו, איננו מפחית מעוצמת האתגר שהונח לפתחן של ישראל, ארה"ב ולמעשה האזור כולו.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/