לא קל לעקוב אחר מגוון ההתרחשויות בהצגת היחיד של רן כרמי בוזגלו. כמו השם שלו, גם הוא עצמו מהווה הלחמה בין כמה פרסונות במקביל: פרובוקטור, לוחם-צדק, קמב"ץ, פעיל חברתי, סטנדאפיסט ומוזיקאי.

רגע אחד הוא מוכר זמבורות לאופניים בחנות "כלי-זמר" שבבעלותו באשדוד ("אנחנו משתמשים בצופר הזה בהפגנות. הוא כמו אימוביליי, יתריע כשאת מתקרבת יותר מדי", הוא אומר לקונה פעורת פה). שעה לאחר מכן הוא כבר מנופף בדגל ישראל ענק בכיכר גורן בפתח תקווה, ומזמין את מי שחרד מפלישת "השמאל החתרני" להפגין במוצ"ש נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.

בשעת צהריים מיוזעת להפתיע של נובמבר, אין איש ליד כרמי בוזגלו והדגל שלו, מלבד מכוניות בודדות הנוסעות סביב הכיכר, וכמה נשים במדרכה ממול, שחיברו שולחנות ליום כיף ברולדין. אבל נראה כי העובדה הזו אינה מטרידה אותו. ממילא הוא נואם למציאות אלטרנטיבית, זאת שחיה ובועטת בין סיבי הרשת.

אל חמשת דפי הפייסבוק שהוא מפעיל מגיעים גדודי לוחמים כדי להאזין לדבריו בסרטוני וידאו שהוא מרבה להעלות: "הצלחנו לגרש את השמאל החתרני מכאן… אנחנו צריכים להעביר למנדלבליט את המסר שאם יהרהר בהגשת כתבי אישום נגד נתניהו תהיה פה רעידת אדמה. אם יש לו שמץ של אחריות למדינה ולעם…".

"אנחנו צריכים להעביר למנדלבליט את המסר שאם יהרהר בהגשת כתבי אישום נגד נתניהו תהיה פה רעידת אדמה. אם יש לו שמץ של אחריות למדינה ולעם…".

אבל הנאום שהוא נושא בשידור חי נקטע בדיוק ברגע הדרמטי הזה לקול צלצול הטלפון הנייד שלו, אותו טלפון נייד שממנו הוא גם מתעד את הנאום. בזריזות הוא מצמיד את הטלפון לאוזן, אומר קצרות: "לא עכשיו, אני אחזור אליך", מנתק את השיחה, וממשיך לשלהב את הציבור ברשת.

איך שלא נסתכל על זה, כרמי ואנשיו כבשו את כיכר גורן בפתח תקווה – עד לפני מספר לא רב של שבועות מעוז מחאת השמאל נגד היועמ"ש. אתמול הגיעו לכיכר כ-2,000 פעילי ימין להפגנת התמיכה בנתניהו (מול כמאה פעילי שמאל מנגד). בזמן שחיכה לנהירת המפגינים בהמוניהם באוטובוסים, כרמי בוזגלו – לנצח האחראי על הבידור והחוויה – אירגן לנוכחים ריקודי עם עם תמי דביר. ארץ ישראל הישנה במיטבה.

"יאללה בוא, מלך", הוא קורא לי אחרי שצילם חמש ורסיות שונות למניפסט השבועי שלו נגד היועמ"ש, אחד לכל עמוד פייסבוק, ומזמין אותי להתלוות לכיבוש הפיסטין הבא: בית הדין הצבאי ביפו, שם יכתר ויתקוף חזיתית את אויב-הלוחמים האולטימטיבי, הפרקליט הצבאי, אלוף שרון אפק.

"זה אבנר, הוא עיתונאי מעולה. ושמאלן", הוא מציג אותי לפעילה שלו גילה, שביקשה שלא לפרסם את שמה האמיתי.

איך אתה יודע שאני שמאלן? אני תוהה. "אתה מכיר איך כלבים מריחים את הפחד מרחוק?" הוא מבסוט מהבדיחה, משחרר עוד "מלך" לאוויר העולם, ולוחץ על הגז.

הדור הבא של המפקדים

בעולם שבו אקטיביסטים זועמים משמאל ומימין נהנים למשוך תשומת לב באמצעות עיגולי זיעה בבית השחי, וריד בצוואר, מעצר שווא או תביעות השתקה, כרמי בוזגלו הוא משב רוח מרענן, גם אם מתיש, למרות הפרובוקציות הזולות לעתים והחלוקה הילדותית לטובים (מי שמסכים איתו) ורעים (שמאל).

רן כרמי בוזגלו ופעילים בבית הדין הצבאי ביפו, בשבוע שעבר (צילום: אבנר הופשטיין)

הוא מקפיד לשמור על רוח טובה והתנהגות לבבית כלפי שוטרים ועיתונאים, מה שמאפשר למסרים הקשים שהוא לא פעם מעביר, להחליק טוב בגרון.

בין אם הוא מתפרץ לעצרת "שוברים שתיקה" עם מיקרופון, מנהל מאבק לשחרורו של החייל היורה אלאור אזריה, "מפוצץ" קונצרט של יצירות ריכארד ואגנר, מחכה בנתב"ג ל"פרקליטה שסרחה" ליאת בן-ארי, מסמן את הפצ"ר כאויבם של הלוחמים הקדושים, מתעמת עם רחלי רוטנר סביב השאלה מי היה הפרובוקטור האמיתי בהפגנת התמיכה לכבוד יום ההולדת של בנימין נתניהו, קוטע תערוכה במכללת ספיר בגלל מיצג של חמסות עם הכיתוב "איטבח אל-יהוד", ובין אם הוא מפריח חזרה לעזה עפיפון בוער בניסיון מגושם להשיב "אש באש" (זה נגמר בדליקה בשדות הדרום ובחקירת משטרה).

בקלות הוא יכול היה להפוך לנביא זעם נגד תקשורת עוינת, או להפוך לפרסונה נון-גראטה במחוזות המיינסטרים כמו חבריו, יואב אליאסי (הצל) וברוך מרזל. אך כרמי בוזגלו מוכיח בהתמדה את האמירה: "אם אינך יכול לנצח אותם – הצטרף אליהם", ובין לבין הוא גם מסייע להרבה אנשים קשי-יום לצלוח את עוולות הביורוקרטיה. "אני לא פרובוקטור", הוא מתעקש. "אני נלחם בכל הכוח, אבל במסגרת החוק".

מעין ברק כהן בגרסה ימנית?
"אל תשווה אותי אליו. אני נראה לך בסגנון שלו?"

יש דמיון ביצירתיות של האקטיביזם, לא?
"שום דמיון. מה הוא עושה? מציק לאנשים? מפריע לאבנר (נתניהו) באמצע ארוחה? אני הבאתי חמור למשרדים של בצלם!"

רן כרמי בוזגלו וחיילי נצח יהודה (צילום: אבנר הופשטיין)

פקודות לקראת מבצע

הטלפון באוטו מצלצל. על הקו, אחד החיילים המשרתים יחד עם לוחמי נצח יהודה (הנח"ל החרדי), ועומדים לדין בחשד לתקיפת אזרחים בדואים.

"מלך!", קורא כרמי בוזגלו לחייל, ונדרך במושבו. "תקשיב", מתלונן החייל, "קיבלנו עכשיו הודעה מהמג"ד לא להגיע היום לבית הדין להארכת המעצר שלהם".

כרמי מתחיל להתחמם. "עזוב, לא אכפת לי, לא אכפת לי", אומר החייל.

"תקשיב לי עד הסוף. אנחנו ברגילה ומתכננים לבוא. אתה יכול לברר לנו אם על פי החוק הצבאי הוא יכול לעשות לנו משהו?"

הסיטואציה נשמעת הזויה במקצת. לא בכל יום חייל בסדיר מתקשר לפעיל חברתי כדי להתלונן על פקודה של מג"ד להימנע מהגעה לבית הדין להארכת מעצר.

כרמי בוזגלו לא מהסס וממהר לסגור את הריץ'-רץ' של היוניקלו הווירטואלי: "עכשיו תקשיב טוב, בן. קודם כל אני מצדיע לכם. אתם מגלמים עבורי את כל הדברים שאני מטיף להם ונאבק עבורם".

רן כרמי בוזגלו (צילום: אבנר הופשטיין)

מכאן מתחיל תדרוך-לקראת מבצע: "עכשיו אתם עושים בדיוק מה שאני אומר לכם. אתם יכולים להגיע לשם על אזרחי. אני אנחה אתכם גם בקבוצת הווטסאפ שלכם. תגיד לחברים שלך ככה: יכולים להגיע על אזרחי. אתם רואים אותי ואת האנשים שלי, אתם תופסים מרחק. אתה אחראי על הכוח, אתה שומע? אם אתה רואה מישהו שחורג – באחריותך להפסיק אותו. ותדע שאתם גדולים מהחיים".

בתום התדרוך אומר כרמי בוזגלו: "האחריות הפיקודית והערבות הדדית הם נושא מרכזי אצלי. חייל ששלחנו לקרב, חייבים להחזיר אותו בכל תנאי, גם אם שגה וחמתו בערה בו להשחית".

בית הדין הצבאי לא קיבל עד כה את גרסתם של החיילים החשודים כי הותקפו על ידי הבדואים בטרם הכו אותם. בהחלטה להאריך את מעצרם לפני שבועיים נכתב: "למרבה הצער, התמונה העובדתית הנלמדת, לפי שעה, היא של תקיפת חלק מהחיילים את האזרחים ממוצא בדואי, מבלי שקדמה לכך אלימות מצדם".

בינתיים נרקמת עסקת טיעון עם שלושה מהם, במסגרתה יודו בתקיפת הבדואים וירצו 50 ימי מאסר. כרמי בוזגלו גאה בחיילים שמסרבים לעת-עתה לעסקה.

"כל מערכת המשפט הצבאית פסולה מהיסוד", הוא קובע. "חייל עשה משהו, עולה למשפט ונשפט בפני ילד שגדול ממנו בעשר שנים. לחייל אין מושג כיצד להתגונן"

כרמי בוזגלו, מצדו, רואה בבית הדין הצבאי ערכאה בלתי-לגיטימית, ונלחם בה בכל הכלים שברשותו פעם אחר פעם: במשפט אזריה; במאבק למען לוחם מג"ב בן דרי, שהואשם בגרימת מוות ברשלנות של נער פלסטיני ונשלח ל-9 חודשי מאסר; וכעת במשפט חיילי "נצח יהודה" מחטיבת כפיר.

"כל מערכת המשפט הצבאית פסולה מהיסוד", הוא קובע. "חייל עשה משהו, עולה למשפט ונשפט בפני ילד שגדול ממנו בעשר שנים, השופט שעבר קורס שיפוט של שלושה חודשים. לחייל אין מושג כיצד להתגונן".

הוא מגיע לבית דין צבאי מלווה בעורך דין, בדיוק כמו בבית משפט רגיל.
"אני יוצא נגד כלל המסגרת השיפוטית הצבאית. אני רוצה שלכל חייל שהולך להישפט יצמידו קצין מילואים קרבי שייצג אותו. היום הצבא מתנער ממך. מביאים את החיילים למשפט באזיקים, למרות שיש חוק שאסור להוליך כך לוחמים. ואז מתחילה מסכת של עינוי דין. השופטים שם לא מקצועיים. אני נגד להביא לוחמים לבית-דין צבאי. בשביל זה יש מח"ט או אוגדונר שישפוט אותם בבסיס.

"שאלו פעם את רפול מה זה טוהר הנשק והוא אמר 'שהנשק נקי, זה טוהר הנשק'. הכל בגלל שלאנשים שיושבים על כורסאות עם מזגן, ושהיום שלהם מתחיל בעשר עם מקיאטו, ממשיך בסושי ומסתיים בארבע, אין יכולת להבין את הסיטואציה".

שופט הוא מקצוע שכל מהותו לשפוט בזירות שאינו מכיר. כשהוא שופט עבירות של הלבנת הון הוא לא יודע איך בורסה עובדת. כשהוא שופט ראש ממשלה הוא לא מכיר מבפנים איך עובד הקבינט. אבל יש לו חוק וניסיון שיפוטי לצדו.
"אין מקבילה לזירת קרב. אתה לא יכול לתת דוגמאות מהאזרחות. קרב זה דבר אחר, שגרה שכוללת הקפצות, סיורים ומארבים. אין לשופטים אפילו את הזכות – שלא לדבר על היכולת – לשפוט אותם. מי שצריך לשפוט זה המפקד בבסיס".

גם באירועים פליליים?
"כן, לא אמרתי שהחייל צריך לחמוק מעונש".

ונניח שחייל אנס חיילת, ניתן למח"ט לשפוט אותו על אונס?
"זו כבר לדעתי עבירה אזרחית. ברור שאני מחריג מקרים של עבירות מין".

אז אתה אומר שקטטה עם אזרחים בדואים בתחנת דלק, או חשד של הרג מחבל מנוטרל, הם חלק מהפעילות המבצעית של לוחמי צה"ל?
"כן, אני מדבר על לוחמים. השופט לא יכול לבדוק אם אזריה הרגיש סכנה או לא".

פרפרים, מכרסמים ופסנתר

כשאנו מתקרבים לבית של אזריה ברמלה, מבקש כרמי בוזגלו מצ'ארלי, אבא של אלאור, לרדת. בנו כבר השתחרר, וכעת כותב ספר על הפרשה שהסעירה את הצבא והמדינה ("כשתקרא אותו תבין הרבה דברים", מבטיח לי כרמי בוזגלו).

אבל צ'ארלי לא ישכח לכרמי בוזגלו איך נשכב עבור המשפחה על הגדר, והקדיש את כל כולו למען שחרור בנו מן הכלא. בכלל, פרשת אזריה הייתה נקודת מפנה בחייו של כרמי בוזגלו, והאירוע שהפך אותו לפרויקט מחאה פול-טיים.

רן כרמי בוזגלו (צילום: אבנר הופשטיין)

הוא נולד בחולון לפני 56 שנה. אביו המנוח היה ניצול שואה, שהקים בעיר את קונסרבטוריון כרמי, הנחשב עד היום לבית גידול למוזיקאים. רן למד מוזיקה מגיל צעיר ואהב לנגן בפסנתר. עד היום הוא מלחין ומאלתר על קלידים.

את הלימודים אהב פחות. חוסר השקט אפיין אותו כבר בילדותו, ובראיון לפני כמה שנים סיפר שהעדיף את חברת הפרפרים והמכרסמים באחו על פני ישיבה על כיסא בית הספר. "יום אחד", הוא אומר חצי בצחוק, "אולי עוד אסיים בגרות".

הצבא, לעומת זאת, היה בית הגידול המועדף עליו, ועד היום השירות הצבאי נתפס בעיניו כערך עליון. פעמיים נפצע בשירות. הפעם הראשונה הייתה באימון בבקעת הירדן, כשנפגע בעורק הראשי. "איבדתי את כל הדם וחיפשו משאיות לפנות אותי, אבל התברר שהן היו בהפסקת אוכל.

"הגעתי לבית החולים במצב של מוות קליני. נתנו לי 9 מנות דם, והכניסו אותי לניתוח. כשיצאתי התקשרתי לאשתי, אז היא הייתה חברה שלי, ואמרתי לה 'כן,  נפצעתי קצת'. כשהיא הגיעה לבית חולים ואמרו לה 'הוא כנראה יחיה, אנחנו מנסים להציל לו הרגל', נפלה לה מהידיים הפיתה עם החומוס שהיא הביאה לי".

הרופא הבטיח לכרמי-בוזגלו שיוכל ללכת, וכך אכן קרה. בתוך כמה שבועות הורדו התפרים והוא חזר לקורס קצינים בבה"ד 1. למרות שנקבע לו פרופיל 21, הצבא אפשר לו לחזור לגדוד, ולדבריו הוא שב בחדווה לשגרה המתישה.

אבל כשהתחילה הרגל להתנפח במסעות, הוא חזר לרופא. "הרי הבטחת שאוכל ללכת", התלונן. "הפרופסור צחק. הוא אמר לי 'התכוונתי שתוכל ללכת מהספה למקרר. לא שתחזור להילחם'".

כרמי בוזגלו נשאר בצבא עוד שנה וחצי לאחר הפציעה כקצין, הוא השלים קורס מ"פ במילואים, ונהנה ממעמד של הקשיש הכי נמרץ בקורס.

הפציעה השנייה הגיעה כשמטוס יסעור התרסק מגובה 80 מטר ונשבר לשניים. כרמי לא נפגע קשה, אבל אחרי שחילץ את עצמו הבחין שאחד החיילים שנותרו מאחור קשור בחגורה. הוא חזר למטוס, שלף סכין יפנית וחילץ אותו.

"דקה אחרי שדרכנו על האדמה, המסוק התפוצץ מהתחמושת שהייתה בו, ולא נשאר ממנו זכר", הוא מספר. הוא קיבל מכתב הוקרה מאלוף פיקוד צפון אורי אור על החילוץ. "אתה יכול לדבר עם הקצין שחילצתי. הוא שמאלני", הוא צוחק בקול.

לאחר שחרורו הצטרף לתנועת צומת בראשות רפאל איתן, כאשר התמודדה לראשונה באופן עצמאי בבחירות ב-88'. במקביל התחתן והביא לעולם ארבעה ילדים: בן (היום בן 30), בת (25) ותאומות (20). אשתו והילדים לא אוהבים את פעילותו הציבורית, וכשהגזרה בחזית רותחת הוא צריך להרגיע את הרוחות בנמל הבית. "הם מכסחים אותי. רוצים שקט. מאוד לא אוהבים את תשומת הלב והרעש".

רן כרמי בוזגלו (צילום: אבנר הופשטיין)

בזכות מכונות המלחמה

לפני ארבע שנים ניגש למשרד הפנים ודרש להוסיף את השם בוזגלו לתעודת הזהות שלו, במחאה על "ליל הגרבוזונים", כפי שהוא מכנה את כנס הבחירות שהתקיים במרץ 2015 ושבמהלכו התייחס האמן יאיר גרבוז ל"מנשקי הקמעות" ו"המשתטחים על קברי הקדושים", והצית סערה תקשורתית שניכרה גם בקלפי.

"מבחן בוזגלו" הפך למטבע לשון המסמל שוויון בפני החוק, ללא הבדל מעמד או מוצא, בעקבות החלטה שקיבל אהרן ברק, אז היועץ המשפטי לממשלה, ב-1976 לפתוח בחקירה נגד בכיר מפא"י, אשר ידלין, וקבע כי "דין ידלין – כדין בוזגלו".

"שיניתי את השם למען רעיי לנשק שנפלו בקרב בביירות ולא נתנו בהם סימנים – אשכנזים או ספרדים, דתיים או חילונים. גם היום הם מטילים בי דופי וקוראים לי אספסוף ומתלהם וצ'חצ'ח", הוא מסביר.

מי קרא לך צ'חצ'ח?
"דודו טופז".

זה היה לפני 40 שנה, בן אדם. אפשר להתקדם?
"אבל ככה זה, כשהשמאל משתלח מדובר בחופש ביטוי, וכשהימין משתלח זאת הסתה ומיד שולפים את רצח רבין".

כרמי בוזגלו עוצר רגע, אולי הבין שהאווירה נהייתה כבדה מדי. "אתה יודע, תמיד כשמזכירים לי את רצח רבין אני אומר שהייתי בישיבה לפני הרצח, אבל הנחיתי את הרוצחים רק לדפוק לו על הדלת ומיד לברוח".

"הכותרות דיברו על משפחה שגידלה רוצח. כי הוא אזריה מרמלה אז הוא לא משלנו. גלעד שליט ממצפה הילה כן משלנו. זה עניין מובהק של מבחן בוזגלו, בפירוש"

אלאור אזריה הוא סוגיה של ימין-שמאל?
"לא. אבל מכורח המציאות מי שקם להגן עליו זה אנשי ימין. כי השמאל קפץ על המציאה כמוצא שלל רב. הכותרות דיברו על משפחה שגידלה רוצח. כי הוא אזריה מרמלה אז הוא לא משלנו. גלעד שליט ממצפה הילה כן משלנו. זה עניין מובהק של מבחן בוזגלו, בפירוש. בגלל זה הוספתי את השם בתעודת הזהות".

אז אם גלעד שליט היה דופק כדור במחבל ששוכב על הרצפה, היו מוותרים לו?
"אני משוכנע שהיחס היה שונה. קראו לנו 'עדר', 'בריונים'. אייזנקוט כינה אותנו 'אספסוף'. אין סיכוי בעולם שהיו אומרים אספסוף לאנשי מצפה הילה אם הם היו מפגינים למען ילד שלהם. היו אומרים 'מלח הארץ שכואב להם'. ודאי. תהיה אמיץ עם עצמך להיישיר מבט. אלאור אזריה היה מטרה קלה. ואני ראיתי בו לוחם".

הקרקס הנודד מגיע ליפו

צ'ארלי אזריה נכנס לאוטו, וכשהמכונית מתפתלת בסמטאות יפו, רן מתחמם. כל האקשן של היום מתכנס לרגע המזוקק שבו יהיה עם החיילים. שעת השין מתקרבת ואפשר לחוש את האדרנלין זורם מפתחי האוורור של הנגמ"ש (כלומר ה-SUV).

"עכשיו אתה תראה איך מחכים כאן לרן כרמי בוזגלו", הוא אומר. "תכף תראה ניידות, משטרות. אפשר לחשוב מי מגיע, דון קורליאונה!".

אנחנו חוצים גינה קטנה עם עץ וספסל. "בחייאת, צ'ארלי, זוכר מה עשינו כאן בפינה הזאת? לא תזכור, אין סיכוי שתזכור. בעץ הזה!"

"פה?" מצביע אזריה בלאות. "אני זוכר שעצרנו כאן".

"ומי ראיין אותך? רינה מצליח. קבעתי איתה כאן שתראיין אותך!".

מול בית הדין הצבאי ברחוב שבטי ישראל, זירת הקרב מנומנמת. צוות חדשות 13 ממתין בינתיים ללא ניוז ממשי, והש"ג בבסיס מסתכל בעיניים פעורות של ילד, באיש המתבגר ששולף מהאוטו מגבר ענק של מועדונים, ומציב אותו מול השער.

"אני פונה לשרון אפק, אני מזהיר אותך! אל תשלח את הידיים האפלות שלך אל הלוחמים… איפה יאיר לפיד שינק שנאת חרדים? איפה ליברמן שדרש לגייס את החרדים?"

כמו תקליטן בבר מצווה, כרמי בוזגלו מתחיל להלהיט את הכביש והמדרכה הריקים מאדם ושואג למיקרופון: "הבריונים התוקפים, הבדואים, לא עשו להם כלום, אבל את הלוחמים האמיצים – כיסו את פניהם בשק.

"אני פונה לשרון אפק, אני מזהיר אותך! אל תשלח את הידיים האפלות שלך אל הלוחמים… איפה יאיר לפיד שינק שנאת חרדים? איפה ליברמן שדרש לגייס את החרדים? מדוע הם לא קראו לשחרורם (של החיילים החרדים)?"

מהר מאד הזירה משתנה. קודם מגיעות הוייבערס, סבתות חינניות עם כובעים רחבים שמחזיקות שלטים. אחר כך נשאבים לאתר האקשן פרחחי-השכונה, שעושים שמיניות עם האופניים החשמליים סביב כרמי בוזגלו (בהמשך יחטפו מהמשטרה קנס של אלף שקל על שימוש באופניים חשמליים מתחת לגיל המותר).

כשדבוקת חיילים קצוצי שיער מ"נצח יהודה" נכנסת בשער, ההתרגשות בשיאה. שתי ניידות עוצרות בצד הכביש, וארבעה שוטרים ניגשים לוודא שהמעבר נשאר פתוח. חיילת מדובר צה"ל אוספת את השמות של הכתבים, והמגפון של גילה מרעיד את השכונה ביבבות. צוות החדשות מתעורר לחיים והחיילים מתחילים לשיר בהתלהבות על מרפסת בית הדין: "אנחנו אוהבים אותך, הקדוש ברוך הוא!"

"תקשיבו אלי, לוחמים!" זועק כרמי בוזגלו מהרחוב לעבר המרפסת. "אני אוהב אתכם. באנו לחזק אתכם, ולא נעצור עד שכולם יהיו בבית".

פלוגת הלוחמים המעורבת והחצויה – הנאשמים בפשע במדים לצד חבריהם שהגיעו מהרגילה על אזרחי – זוכה לרגע של עדנה בסיטואציה לא מוכרת.

שוב הם שווים זה לזה כמו באוהל בטירונות, שוב המשימה הכי חשובה שלהם היא רק מורל גבוה. "והעיקר, לא לפחד כלל!" הם זועקים מהמרפסת לקול מצהלות המגפון והצפירות מחרישות האוזניים של המכוניות החולפות ברחוב.

גילה תציין במשך כל הערב שזה היה "אחד הרגעים המרגשים בחייה", וכרמי-בוזגלו לוחץ "שגר" על הסרטון לקבוצת ווטסאפ שכוללת עשרות עיתונאים. עכשיו הוא גם מפקד המבצע, גם סוכנות ידיעות נודדת וגם מש"קית חוויה.

הארכת המעצר אמנם התקיימה כמתוכנן, והפצ"ר כלל לא הגיע למקום, אך רן מסמן לעצמו וי: החיילים עומדים כחומה מול כוחות הרשע של הפרקליטות הצבאית, וכאמור, חלקם יסרבו ככל הנראה, להערכתו, גם לעסקת טיעון.

חמש דקות אחר כך, באוטו, הוא מקבל טלפון מפעיל בדואי שצפה בסרטון שהעלה. הפעיל, ששיתף פעולה עם רן בפעילויות חברתיות למען חיילים בדואים, רוטט מזעם נגד ה"התייחסות הגזענית" אל כל הבדואים כאל ציבור תוקפני.

כרמי בוזגלו מנסה להרגיע ולהסביר, ובפעם הראשונה מבין שגם המסרים שלו יכולים לפגוע ברגשות, ולא רק של הצד השני. הוא מתעשת, מתנצל ומבטיח לתקן את המסר. אבל לרגע הוא לא מאמין לאפשרות שהחיילים היו האשמים באירוע.

בנימין ידיד השם

בחזרה במשרד הוא מראה לי את הבייבי החדש: הקליפ של אריאל זילבר למען נתניהו, ששחרר לקראת הפגנת התמיכה בראש הממשלה שנערכה במוצ"ש. הפעילות למען נתניהו חריגה בארסנל של כרמי בוזגלו, שלרוב מתאמץ להתרחק מפוליטיקה מפלגתית, ומשתדל להזדהות עם קשי היום ופשוטי העם.

אבל בחודשים האחרונים הוא נמצא שם למען נתניהו, ומוכן לתת הכל וכל מה שצריך כדי להוכיח שהמנהיג חף מכל פשע.

"קודם כל אני אוהב את נתניהו", הוא מסביר, "כי הוא מגלם את הפנים היפות שלנו. הוא רהוט ומדבר אנגלית, הוא חכם בצורה בלתי רגילה, היה השגריר הכי טוב באו"ם. אני אוהב את דרך החיים שלו. הוא הקריב עבור המדינה, ויאיר לפיד – שהוא בגילי – ישב בקריה כשאני נלחמתי".

באמת אתה אוהב את דרך החיים של נתניהו? הנהנתנות, הדילים המלוכלכים מאחורי דלתות סגורות? את ההתחככות עם המיליארדרים, האדנותיות והיוהרה? אתה, שמספר לי בהתלהבות שאפילו תרומות לפעילות שלך אתה מסרב לקחת?
"שום דבר לא הוכח. אתה מדבר על חשדות".

בקבלת המתנות הוא הודה.
"לאה רבין הייתה רעה, ואף אחד לא דיבר על זה. פולה בן גוריון – הנהג של בן גוריון היה הולך ומשלם אחריה. לא דיברו על זה. אני רואה כאן דברים שלא בסדר ואז אני בודק אותם ובודק את המצפון שלי. נתניהו הוא כרגע המחסום האחרון בפני השמאל החתרני להשתלט על המדינה ולמחוק את זהותה הלאומית".

"אני לא פוגע בהם (בשמאלנים), אני נותן להם להתקיים, אני לא שם אותם במחנות הסגר, אני מביס אותם במגרש שלהם, אף פעם לא פרייר. המצב האהוב עלי הוא ארבעה שמאלנים עלי"

אם לאדם בשמאל אכפת מהמדינה ויש לו גישה אחרת, נגד מה הוא חותר?
"הוא עדיין חתרני, גם אם אכפת לו מהמדינה, ואני פועל נגדו במסגרת החוק. אני לא פוגע בהם, אני נותן להם להתקיים, אני לא שם אותם במחנות הסגר, אני מביס אותם במגרש שלהם, אף פעם לא פראייר. המצב האהוב עלי הוא ארבעה שמאלנים עלי ואני לבד, ואני זורם בהומור. כשאמרו לי 'רחלי רוטנר מאשימה אותך שדחפת אותה והיא בהיריון', עניתי: 'לא הבנתי, היא טוענת שבגללי היא נכנסה להריון?'"

מי אצלך חבר ב"שמאל החתרני"? זה כולל גם את כחול-לבן?
"בהחלט, בהחלט".

אז כל מי שלא נתניהו?
"כל מי שלא דוגל בעקרונות שלי, שהם מוצקים ומוחלטים".

בני בגין?
"כל מי שחושב להחליף את השלטון לא על ידי בחירות דמוקרטיות בקלפי, מפעיל קרנות זרות ומעצמות אירופיות, משתמש בסוכני תעמולה בתקשורת שעושים כרצונם, ומציק לחיילים, הוא שמאל חתרני מבחינתי".

נתניהו ראש ממשלה 13 שנה. נניח שהוא היה מנהיג טוב לשיטתך. אתה אומר שאתה דמוקרט – לא הגיע הזמן להחליף? גם מנהיג טוב יכול להסתאב.
"שאלה שמראה את הצביעות של השמאל. מנכ"ל מצליח שמוביל תאגיד לרווחיות, לא צריך להחליף אותו. אז למה את נתניהו, שמוביל את המדינה להישגים שלא היו כדוגמתם? אני זוכר תקופה שנשיאים בארצות הברית לא רצו לדבר עם ראש הממשלה".

אכן, אובמה וקלינטון, לא רצו לדבר עם נתניהו.
"בסדר, אבל עכשיו יש לנו ראש ממשלה שמכובד בכל העולם. השטות הזאת שכאילו הוא כבר סוס זקן… לדעתי, דווקא בשנים האחרונות הוא עוד משתפר. הוא במלוא כוחו! וכל עוד הוא מספק את הסחורה, אני אבחר בו".