התקשורת והזירה הציבורית־פוליטית ממוקדות באירועים גדולים ומטלטלים: טבח 7 באוקטובר, החטופים הנמקים בעזה, מלחמה בשבע חזיתות (שהסתיימה אולי בשתיים מהן), ההפיכה המשטרית המתמשכת, והמאבק סביב גיוס החרדים.
במקביל, מיליוני ישראלים ממשיכים בשגרת חייהם ומתמודדים עם אתגרים יומ־יומיים: כלכלה ותעסוקה, יוקר המחיה, תאונות דרכים, אלימות ופשיעה, חינוך ובריאות. העיסוק הציבורי בתחומים הללו נדחק לשוליים, אבל אי אפשר להתעלם מהם.
בדיקת זמן ישראל בשורה של תחומים מרכזיים בחיים האזרחיים מגלה כי כולם מצויים בהידרדרות מתמשכת. תהליך זה, שהחל לפני שנים, החריף עם הקמת הממשלה הנוכחית, והחמיר עוד יותר מאז פרוץ המלחמה.
החמרה בתאונות הדרכים
2024 הייתה השנה הקטלנית ביותר בכבישי ישראל מאז 2008 – ואחת הקטלניות ביותר בשלושת העשורים האחרונים, כך עולה מנתונים שפרסמה בשבוע שעבר עמותת "אור ירוק".
לפי הנתונים, מאמצע נובמבר 2023 ועד אמצע נובמבר 2024 נהרגו בתאונות דרכים בישראל 430 בני אדם, ומינואר עד אמצע נובמבר השנה – 385 בני אדם. לעומת זאת, ב־2019 נהרגו בכבישים 365 בני אדם; ב־2020 – 305 (המספר ירד בזמן סגרי הקורונה), ב־2021 – 364; ב־2022 – 351; וב־2023 – 361.
אנשי מקצוע שהתראיינו בתקשורת בנוגע לנתונים המדאיגים העריכו כי העלייה במספר ההרוגים השנה קשורה למלחמה. לדבריהם, המלחמה הביאה למחסור בשוטרים ואנשי הצלה, לפגיעה בתחזוקת הכבישים, לתקלות במערכות GPS, לתאונות ולשיבושי תנועה בזמן ירי הרקטות, לעלייה במתח הנפשי של הנהגים ואולי גם במספר הנהגים הנוהגים תחת השפעת תרופות וסמים.
מספר ההרוגים עלה בעשור האחרון מכ־300 לכ־350 בשנה בשל הזנחה. עד 2012 מספר ההרוגים ירד בזכות הסברה, שיפור בבטיחות הכבישים ותגבור מערכי החילוץ. המהלכים הללו נעצרו ומאז המצב הידרדר
עם זאת, מספר ההרוגים בתאונות החל לעלות עוד לפני פרוץ המלחמה, בעקבות הזנחת הטיפול בבטיחות בדרכים. בעשור האחרון זינק מספר ההרוגים מכ־300 בממוצע בשנה בתחילת העשור הקודם לכ־350 בשנים האחרונות. זאת, לאחר שמשנות ה־70 ועד 2012 חלה ירידה מתמדת במספר ההרוגים, שעמד בשנת 2000 על ממוצע של כ־400 לשנה.
מספר התאונות ירד בעבר בזכות הסברה וחינוך, שיפור בבטיחות המכוניות והכבישים, בניית שוליים, מדרכות, עמדות התרעננות, תאורה, תגבור מערכי החילוץ ושיפור בטיפול בפצועים. ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים וב"אור ירוק" אומרים כי המהלכים הללו נעצרו, ומאז המצב הידרדר.
בזמן שמספר ההרוגים בישראל עלה, במדינות אחרות הוא המשיך לרדת. מספר ההרוגים העולמי ירדה בעשור האחרון ב־16%. ב־2009, ישראל הייתה אחת המדינות עם מספר ההרוגים הנמוך בעולם לנפש בתאונות דרכים. כיום, מספר ההרוגים בתאונות לנפש בישראל גבוה מאשר ברוב המדינות המפותחות.
בדיון שנערך לאחרונה בנושא בוועדת הכלכלה של הכנסת, אמר יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ניצב בדימוס יורם הלוי: "כולם יודעים מה צריך לעשות, אבל זה לא נעשה, יש חוסר תפקוד של ההנהגה". הלוי ציין כי תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים קוצץ בעשור האחרון מכחצי מיליארד שקל ל־62 מיליון, והוסיף: "איך מצפים שנעבוד ככה? הרשות כבר לא רלוונטית".
מספר ההרוגים בישראל עלה, במדינות אחרות הוא ירד. ב־2009, ישראל הייתה אחת המדינות עם מספר ההרוגים הנמוך בעולם לנפש בתאונות. כיום, מספר ההרוגים לנפש בישראל גבוה מרוב המדינות המפותחות
ראש אגף התנועה במשטרה ניצב יהודה בן עטר השתתף בדיון ואמר כי למשטרה חסרים כ־80 שוטרי תנועה. בן עטר התריע: "אין לי יכולת לאכוף". מנכ"ל "אור ירוק" יניב יעקב הגדיר בדיון את מדיניות הממשלה בנושא "פשוט כישלון".
מנתונים שפרסמה בספטמבר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי מספר הדיווחים על תאונות דווקא ירד. לפי הנתונים, בשנתיים האחרונות חלה ירידה של כ־12% בדיווחים על תאונות עם נפגעים.
בכתבה באתר "דבר" צוטטו אנשי מקצוע ממשרד התחבורה שהסבירו כי תאונות קלות אינן מדווחות כיום לרשויות. זאת, כיוון שהמשטרה מתקשה לטפל בהן בשל העומס על פעילותה בזמן המלחמה. המשטרה מסרה לאתר בתגובה: "השוטרים מגיעים לכל תאונה (אבל) היכולת (שלהם) להגיע לתאונות בזמן אמת מוגבלת".
המצב חמור במיוחד בחברה הערבית: כמחצית מההרוגים בתאונות דרכים השנה היו אזרחי ישראל הערבים – פי 2.5 משיעורם באוכלוסייה. 36 מהרוגי תאונות הדרכים השנה היו ילדים מתחת לגיל 14., רובם – 26 מהם – מהחברה הערבית.
אנשי מקצוע ממשרד התחבורה הסבירו כי תאונות קלות אינן מדווחות כיום לרשויות כיוון שהמשטרה לא מצליחה להגיע אליהן. המשטרה בתגובה: "השוטרים מגיעים לכל תאונה, היכולת להגיע בזמן אמת מוגבלת"
אבל אל דאגה, בצל הנתונים הקשים, משרד התחבורה הודיע השבוע כי תוקם ועדת שרים ייעודית למאבק בתאונות הדרכים. בראש הוועדה יעמוד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת התחבורה מירי רגב תשמש כממלאת מקומו. בוועדה יהיו חברים גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שר הבריאות אוריאל בוסו, שר המשפטים יריב לוין, הלוי ובן עטר.
הסלמה בפשיעה
היקף הפשיעה הפלילית בישראל נמצא בעלייה חדה בשנתיים האחרונות, מאז מינויו של איתמר בן גביר לשר לביטחון לאומי. הביטוי הבולט ביותר לכך הוא הזינוק המשמעותי במספר מקרי הרצח.
ב־2023 נרצחו בישראל בנסיבות הקשורות לפלילים (ולא לטרור לאומני) 299 בני אדם – כפול מב־2022. רובם היו ערבים: לפי מעקב ארגון "יוזמות אברהם", ב־2023 נרצחו בישראל 233 אזרחים ותושבים ערבים בנסיבות הקשורות לפשיעה פלילית, לעומת 109 ב־2022. בחברה היהודית נרצחו ב־2023 נרצחו באירועי פשיעה פלילית 66 בני אדם, לעומת 38 ב־2022.
המצב ב־2024 דומה. לפי "יוזמות אברהם", מתחילת השנה ועד יום ראשון השבוע נרצחו 216 אזרחים ותושבים ערבים בנסיבות פליליות, לעומת 217 נרצחים בתקופה המקבילה אשתקד. עד כה לא פורסמה סטטיסטיקה רשמית של נרצחים יהודים וזרים. מבדיקה שערכנו לפי פרסומים שונים עולה כי עד כה נרצחו לפחות 35 יהודים, קרוב למספר הנרצחים היהודים ב־2022.
שיעור הפשיעה בחברה היהודית ירד בעשורים האחרונים באופן דרמטי. במקביל, בחברה הערבית מספר הרציחות נסק. ב־2021 הופעלה תוכנית למלחמה בפשיעה בחברה הערבית ושנה לאחר מכן מספר הנרצחים ירד
שיעור הפשיעה בחברה היהודית ירד בעשורים האחרונים באופן דרמטי הודות לעבודה שיטתית, מקצועית ונחושה של המשטרה. לפי מחקר של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בשנות ה־80 וה־90 נרצחו באירועי פשיעה בממוצע כ־50 יהודים בשנה, ובעשור הראשון של המאה הנוכחית כ־100 בשנה.
בעשור הקודם ירד מספר הנרצחים מפשיעה בחברה היהודית לכ־70, אחר כך ל־60, ולבסוף עמד על 50 בממוצע לשנה. ב־2020 נרצחו 38, ב־2021 – 48. ואילו במקביל, בחברה הערבית מספר הרציחות נסק.
לפי נתוני הכנסת, במאה שעברה נרצחו בישראל בנסיבות פליליות כ־20 ערבים בשנה. בעשור הראשון של המאה הנוכחית עלה מספרם לכ־60 בממוצע בשנה, ובעשור הקודם הגיע לכ־70 בשנה. ב־2019 מספר הנרצחים הערבים זינק ל־94, ב־2020 ל־109 וב־2021 ל־126.
ב־2021 הושקה תוכנית רב־מערכתית למלחמה בפשיעה בחברה הערבית. בשנה שלאחר מכן, חלה ירידה קלה במספר הנרצחים הערבים. אבל בן גביר הפסיק את שיתוף הפעולה של משרדו עם התוכנית ולמעשה עצר אותה, ובמקביל שיבש את כל עבודת המשטרה במאבקי הכוח הפוליטיים שעורר בה. המחאות נגד הממשלה, ההסלמה בטרור ולבסוף המלחמה, העמיסו על משאבי המשטרה. התוצאה הייתה זינוק בפשיעה.
בן גביר ודוברות המשטרה פתחו בקמפיין תקשורתי שהציג ירידה במספר העבירות. אבל הנתונים שהציגה המשטרה לתקשורת היו שונים מאוד מנתוני השנתון הסטטטיסטי
בצל העלייה במספר הרציחות, בן גביר ודוברות המשטרה פתחו בקמפיין תקשורתי שמבשר, כביכול, ירידה במספרן של עבירות אחרות. לפי אחת ההודעות, למשל, מספר גניבות הרכב ירד ב־2023 בכ־21% לעומת 2022. בן גביר נופף בהודעות הללו והצהיר שוב ושוב: "קיבלתי משטרה בקריסה, הוספתי שוטרים, חיזקתי, עשיתי דברים שלא עשו שנים".
אבל בכתבה שפורסמה ב־"Ynet" לאחר בדיקת השנתון הסטטיסטי של המשטרה נכתב כי הנתונים שהציגה המשטרה לתקשורת היו שונים מאוד מנתוני השנתון הסטטיסטי. לפי הפרסום, מספר גניבות הרכב שדווחו בשנתון, למשל, היה גבוה פי 10 מאשר בהודעות המשטרה. לפי השנתון, מספר תיקי עבירות הרכוש עלה ב־2023 בכ־10%; מספר התקיפות עלה בכ־17%; מספר תיקי המרמה גדל ב־9%.
יותר אלימות במשפחה
לפי נתוני משרד הרווחה, בזמן המלחמה חלה עלייה חדה בהיקף האלימות במשפחה. בחצי השנה הראשונה של המלחמה (מאוקטובר 2023 עד מרץ 2024) הגיעו לשירותי הרווחה 4,565 פניות בגין אלימות במשפחה, לעומת 2,760 בתקופה המקבילה שנה קודם לכן.
מספר התלונות של נשים על אלימות מצד בני זוגן, וכן של גברים על אלימות מצד בני ובנות זוגם, זינק מ־2,036 ל־3,400. גם מספר הילדים שהתלוננו על אלימות מצד הוריהם וקרוביהם זינק מ־243 ל־386. אנשי מקצוע מעריכים כי הקורבנות שמדווחים על אלימות במשפחה מהווים רק חלק קטן ממספר הקורבנות המלא.
לפי הנתונים, מספר קרבנות האלימות במשפחה שהמשטרה הפנתה לשירותי הרווחה דווקא ירד בזמן המלחמה בכ־30%, כנראה בשל תפקודה הלקוי של המשטר
לפי הנתונים, מספר קרבנות האלימות במשפחה שהמשטרה הפנתה לשירותי הרווחה דווקא ירד בזמן המלחמה בכ־30%, כנראה בשל תפקודה הלקוי של המשטרה. בעמותת "נשים נגד אלימות" מדווחים כי בחודשי המלחמה הראשונים ירד בכ־50% מספר הפונות למרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, וירד ב־14% מספר הנשים והילדים שהגיעו למקלטים לנפגעות אלימות. זאת, כיוון שהרשויות נאלצו להקדיש משאבים עצומים למפונים וקרבנות הטבח, ולא היו נגישות.
למרות זאת, הסיוע הממשלתי למאבק באלימות במשפחה קוצץ. הממשלה הפסיקה לממן את "פורום מיכל סלה" הפועל למניעת אלימות נגד נשים; קיצצה את תקציבי מרכזי הסיוע; העבירה גרסה מרוככת וחסרת שיניים של חוק האיזוק האלקטרוני, שגם היא בקושי מיושמת.
יוקר המחיה מאמיר
עם פרוץ המלחמה, כשצעירים עזבו בהמוניהם את הדירות השכורות כדי להתגייס, הישראלים בקושי יצאו לקניות ולבילויים. הפעילות במשק שותקה, האינפלציה נעצרה והמחירים אף ירדו מעט – וישראל איבדה מ"מעמדה" כאחת המדינות היקרות בעולם. אך מאז, יוקר המחיה חזר לעלות במרץ.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדד המחירים לצרכן לחודש אוקטובר עלה ב־0.5% לעומת המדד בספטמבר, ב־3.9% לעומת ינואר השנה וב־3.5% לעומת אוקטובר שעבר. עלייה נרשמה דווקא במחירי המוצרים החיוניים: מחירי ההלבשה וההנעלה עלו באוקטובר ב־3.5% לעומת ספטמבר; שכר הדירה התייקר בכ־2.2% ושכר הדירה לשוכרים חדשים התייקר ב־4%.
נגיד בנק ישראל אמיר ירון הצהיר כי לא יוריד בשנה הקרובה את הריבית במשק. רוכשי הדירות ימשיכו לשלם ריבית גבוהה על המשכנתה, המגדילה את ההחזר החודשי
התחבורה הציבורית התייקרה באוקטובר ב־1.9%, אף שהדלק הוזל ב־3.6%; מוצרי מזון ובריאות התייקרו ב־0.5%. לעומת זאת, שירותי התרבות והבידור דווקא הוזלו ב־0.2%; הרהיטים הוזלו ב־1.4% ומוצרי המתכת ב־2.1%.
בשל האינפלציה, נגיד בנק ישראל אמיר ירון הצהיר כי לא יוריד בשנה הקרובה את הריבית במשק, העומדת על 4.5%. המשמעות היא שהמפעלים והעסקים הקטנים ימשיכו לשלם ריבית גבוהה על האשראי, המקשה על פעילותם, ורוכשי הדירות ימשיכו לשלם ריבית גבוהה על המשכנתה, המגדילה את ההחזר החודשי.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מחירי הדירות ירדו באוקטובר ב־0.1% ביחס לספטמבר, ועלו ב־6.1% ביחס לאוקטובר שעבר. כמו כן, הריבית עלתה בשנתיים וחצי האחרונות מ־0.2% ל־4.75% ב־2023 עד שירדה ל־4.5%, כך שמי שקנה דירה בעבר משלם כיום, כאמור, החזר חודשי גבוה יותר על המשכנתה.
השכר נשחק
הישראלים משלמים יותר ויותר – אבל ההכנסות דווקא התכווצו. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השכר הממוצע לשכירים ישראלים באוגוסט היה 13,376 שקל. מדובר בירידה של כ־220 שקל , או 1.5%, בהשוואה לשכר הממוצע ביולי, ושל כ־550 שקל, או 3%, ביחס ליוני.
אם לוקחים בחשבון את האינפלציה, השכר הריאלי ירד מאוגוסט 2023 לאוגוסט השנה בכ־2.4%. רמת החיים הממוצעת בישראל נמצאת, אפוא, בירידה
השכר הממוצע באוגוסט היה גבוה בכ־4% ביחס לאוגוסט אשתקד; אבל אם לוקחים בחשבון את האינפלציה, השכר הריאלי ירד מאוגוסט 2023 לאוגוסט השנה בכ־2.4%. רמת החיים הממוצעת בישראל נמצאת, אפוא, בירידה. עם זאת, המזל הוא כי מדובר לפי שעה בירידה קלה אחרי שנים ארוכות של עלייה.
המשק בקשיים ועסקים נסגרים
המלחמה וההפיכה המשטרית גובות מחיר כלכלי כבד: הוצאות הממשלה האמירו; יחסי החוץ מידרדרים ופוגעים במסחר; ההשקעות צומצמו; דירוג האשראי ירד; מאות אלפי עובדים גויסו למילואים; תיירות החוץ נעלמה; הפעילות העסקית שותקה זמנית בכל המדינה (בתחילת המלחמה) ובצפון (בחודשים האחרונים).
ביחס לאתגרים הללו, המשק הישראלי מפגין שרידות מרשימה – ועדיין, מצבו בכי רע. התוצר של המשק הישראלי צמח ב־2023 בכ־2% בלבד. כלומר, התוצר לנפש לא צמח כלל. התוצר ב־2024 צמח, לפי הערכות, בכ־1% בלבד, כלומר, התוצר לנפש, המשקף את רמת החיים, ירד בכ־1%.
הגירעון הממשלתי זינק מ־1.5% לפני המלחמה ל־8.5% בספטמבר השנה. חברות ההייטק מצמצמות פעילות ומפטרות עובדים, בשל המצב המקומי, לצד תהליכים עולמיים שאינם קשורים לישראל.
בשנה ממוצעת נפתחים בישראל כ־45 אלף עסקים ונסגרים כ־40 אלף. מאוקטובר 2023 עד ספטמבר 2024, נפתחו רק כ־36 אלף עסקים ונסגרו כ־59 אלף, כך שמספרם הכולל ירד בכ־23 אלף, או בכ־3.5%
גם בתעשייה, למעט התעשייה הביטחונית, מדווחים על קשיים. לאחרונה נסגר מפעל הצמיגים "אליאנס" בחדרה, שהעסיק כ־550 עובדים. הבעלים – חברת "יוקוהמה" היפנית, החליטו לסגור "בשל התייקרות הייצור בישראל והתייקרות ההובלה הימית". כלומר, בגלל הקושי להחזיק מפעל באזור לחימה.
ההייטק והתעשייה מכניסים את הכספים שמקיימים את המשק, אבל מי שמזרים את הכספים לציבור הרחב הם העסקים הקטנים והבינוניים בענף השירותים, שמעסיקים את מרבית העובדים. ומצב העסקים הללו מתדרדר.
בשנה ממוצעת נפתחים בישראל כ־45 אלף עסקים ונסגרים כ־40 אלף, כך שמספרם הכולל גדל בשנה ממוצעת בכ־5,000, או ב־0.7%. אלא שלפי נתוני חברת המידע BDO Coface, מאוקטובר 2023 ועד ספטמבר 2024 נפתחו רק כ־36 אלף עסקים ונסגרו כ־59 אלף, כך שמספר העסקים הכולל במשק ירד בכ־23 אלף, או בכ־3.5%.
מצב דומה שרר גם בזמן מגפת הקורונה, אבל בזמנו רבים מבעלי העסקים שנסגרו ועובדיהם מצאו עבודות כשכירים בזכות הגאות ששררה בעסקים הגדולים – ואינה קיימת כיום.
מאות אלפי עובדים רשומים כ"מועסקים" אבל נמצאים במילואים. מספרם נע בין 7% ל־12% מהעובדים במשק לפי היקף הלחימה, והיה גבוה גם לפני כניסת צה"ל ללבנון, כך שיישאר גבוה גם אחרי הנסיגה ממנה
האבטלה לא עולה כי העובדים במילואים
כשעסקים רבים נסגרים ומצטמצמים, ניתן היה לחשוש מאבטלה נרחבת, אבל היא נותרה נמוכה. לפני המלחמה הייתה בישראל אבטלה מינימלית של כ־2.5%. באוקטובר ונובמבר אשתקד שיעור האבטלה זינק לכ־10%. האבטלה נותרה גבוהה מאוד בצפון, אבל בשאר המדינה היא ירדה במהירות לרמה קרובה לזו של ספטמבר שעבר. באוגוסט נרשמה אבטלה של כ־2.7%, ובספטמבר כ־2.9%.
ההסבר לאבטלה הנמוכה אינו משמח. מאות אלפי עובדים רשומים כ"מועסקים" אבל נמצאים במילואים. הם מקבלים שכר, אבל לא מהמעסיקים שלהם, אלא מצה"ל. מספרם נע בין 7% ל־12% מהעובדים במשק – תלוי בהיקף הלחימה – והיה גבוה גם לפני כניסת צה"ל ללבנון, כך שיישאר גבוה גם אחרי הנסיגה ממנה.
וכך, העסקים קורסים בלי לפטר עובדים. למעשה, מדובר באבטלה סמויה, בעלות גבוהה לממשלה, שבשלב כלשהו תהפוך לאבטלה רגילה – כאשר העובדים ישתחררו ממילואים, המעסיקים שלהם לא יוכלו, ורובם לא ירצו, לפטר אותם, אבל ייאלצו לפטר עובדים אחרים.
התקציב יחמיר את המצב
מאז פרוץ המלחמה הממשלה והכנסת הגדילו את תקציב הביטחון בכ־55 מיליארד שקל לשנה (נוסף על סיוע נדיב של 22 מיליארד דולר מארה"ב), והקדישו כ־15 מיליארד נוספים לסיוע למפונים. תוספות העתק לתקציב מומנו מעודפים שהצטברו בקופת המדינה בשנים קודמות, הגדלה חדה של הגירעון וקיצוצים בשירותי הממשלה.
תוספות העתק לתקציב מומנו מעודפים שהצטברו בקופת המדינה בשנים קודמות, הגדלה חדה של הגירעון וקיצוצים בשירותי הממשלה השונים
במסגרת הקיצוצים בוטלו פרויקטים לשדרוג תשתיות התחבורה הרעועות בהיקף של קרוב למיליארד שקל; נלקחו מיליארדי שקלים מ"קרן הניקיון" של המשרד להגנת הסביבה; קוצצה ההשקעה במפעלי מים; קוצצו 300 מיליון שקל מתקציב הבריאות, בעיקר בהכשרות נדרשות לצוותים הרפואיים המדולדלים ובתמיכה בקופות החולים; קוצצה התמיכה בחקלאות, למרות הנזק לחקלאות במלחמה; קוצצו תקציבי החינוך הממלכתי, ההשכלה הגבוהה והתרבות.
האופוזיציה והפקידות המקצועית לחצו על הממשלה והכנסת לבטל את התוספות שהועברו במסגרת ההסכמים הקואליציוניים לטובת החינוך החרדי, הקצבאות לאברכים, שירותי הדת, תוכניות החזרה בתשובה, הבנייה בהתנחלויות ומשרדי ממשלה מופרכים. הממשלה ביטלה חלק מתוספות התקציב הקואליציוניות, אבל התעקשה להקדיש להן תוספת של כחמישה מיליארד שקל בשנה.
הדרג המקצועי באוצר לחץ לקצץ בקצבאות ובתנאי ההעסקה של עובדי המדינה, להעלות מיסים ולבטל פטורים ממס. חלק מ"הגזרות" הללו התבצעו: בתקציבי המדינה ל־2024 ו־2025 הועלה המע"מ ב־1%; הוגדל מס הבריאות; הועלו התשלומים לביטוח לאומי; הוקפאו מדרגות מס הכנסה, מה שיכביד את נטל המס על המעמד הבינוני–נמוך.
כמו כן, הוקפאו קצבאות הילדים; נלקחו רכיבים שונים משכר עובדי הציבור; הוטלו מיסים מיוחדים, למשל על סיגריות ורכבים חשמליים. הכלכלן הראשי במשרד האוצר ד"ר שמואל אברמזון פרסם הערכה לפיה הגזרות בתקציב "יעלו לכל משק בית כ־4,000 שקל בשנה".
לא ברור אם תוספות התקציב והגזרות שמממנות אותן יספיקו. הממשלה מתעלמת מהצורך בעשרות מיליארדי שקלים לשיקום הצפון – ומעלות התוכנית להשליט ממשל צבאי בעזה, כ־20 מיליארד שקל בשנה
עם זאת, בלחץ יו"ר ש"ס אריה דרעי בוטלו התוכניות להקפיא את שכר המינימום ואת קצבאות הביטוח הלאומי ולהגדיל את מיסוי החיסכון הפנסיוני. התקציב פוגע, אפוא, בשכבות החלשות ובמעמד הביניים פחות ממה שהיה עלול לפגוע.
כך או כך, לא ברור אם תוספות התקציב, והגזרות שנעשו כדי לממן אותן, יספיקו. הממשלה תקצבה תוכנית לשיקום עוטף עזה, אך מתעלמת מהוצאות של עשרות מיליארדי שקלים שיידרשו לשיקום יישובי קו העימות בצפון.
כמו כן, הממשלה, בהובלת סמוטריץ' ונתניהו, מתעלמת גם מעלות התוכנית שהיא עצמה מובילה לממשל צבאי בעזה. הפרשן הכלכלי של זמן ישראל ערן הילדסהיים מעריך שממשל כזה יחייב את ישראל לשקם את הרצועה על חשבונה ויעלה למדינה לפחות כ־20 מיליארד שקל בשנה. "ההתעלמות של סמוטריץ' מהמציאות עלולה להביא לחורבן כלכלי", הזהיר הילדסהיים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
היסטורית, משטר שרוצה לשעבד את נתיניו
ליוקר מחיה ולשירות נצחי ולדיכוי ולנרטיב מהונדס
ימנע ממוסדות המדינה לחנך ולספק שירותים
כך שהכל מופרט, באופן שמעביר הון לידי מושחתים.
העושק ומצב חירום נצחי מונעים מרי אזרחי
ומסרסים את המשכילים שנותרו.
ההדתה ורמיסת אנשי המקצוע הישרים
בשילוב עם שינוי תכני החינוך ומניעת תמיכה במדע,
פירוק המדיה החופשית ודריסת שומרי הסף
מאפשרת בהמשך שינויים בחופש הבחירה ובקניין.
כבר עכשיו מעניקים חסינות לכל תומכי הפשיזם.
את כל זה אמר לי אזרח מודאג, ואני עניתי לו:
יהודה סף דיקטטורית.
סכנה ברורה וקיומית.
קונספציה, ממש עכשיו.