מלחמת "חרבות ברזל" הפתיעה את מדינת ישראל וגורמת לשיבושים משמעותיים במערכות המדינה והחברה האזרחית. מעבר לאתגרים הביטחוניים, המדיניים והכלכליים שהמלחמה מציבה, מסתמנת פגיעה משמעותית במארג החיים של מגוון אוכלוסיות.

הפגיעה היא בתחומי הגוף והנפש, החינוך, רשתות הביטחון והרווחה החברתית. ירידה בפעילות הגופנית והסוציאליזציה, עיוותים בעקומות ההתפתחות והלמידה בקרב ילדים ובני נוער, עלייה בבדידות אצל בני הגיל השלישי ובכלל, התפוררות המרקם החברתי בקרב אוכלוסיות רבות ושיבושים באספקת השירותים כתוצאה מאילוצים ביטחוניים – הן דוגמאות ספורות לרבות הקיימות. האמור ניכר בקרב הקולות בציבור והאתגרים שמוצפים על ידי מקבלי ההחלטות.

מעבר לאתגרים הביטחוניים, המדיניים והכלכליים שהמלחמה מציבה, מסתמנת פגיעה משמעותית במארג החיים של מגוון אוכלוסיות, בתחומי הגוף והנפש, החינוך, רשתות הביטחון והרווחה החברתית

ככל שהמלחמה נמשכת, מתברר שהמדינה ממשיכה לתכנן מדיניות בכלים סטנדרטיים, שאינם מתאימים לנסיבות החדשות, אין התייחסות כוללנית ל"אסטרטגיית יציאה" מהמשבר, וקיים חוסר בהירות רב לגבי היכולת להחזיר מערכות חברתיות אלו לתפקוד מלא. תפקוד כזה שיאפשר להן לגשר על הפערים הגדולים שנוצרו בענפי הפיתוח החברתי.

לאמץ חדשנות בתחומי המדיניות מהעולם

יישום רדוקציוניסטי ולא גמיש של מדיניות אינו יכול לתת מענה יעיל למצב החדש. האתגרים והאילוצים הקיימים מחייבים את מקבלי ההחלטות לבחון יישום של מדיניות דינמית, כזאת שתתחשב במרחבי הסיכון ואי-הוודאות, ותאפשר לבצע בה התאמות תוך כדי תנועה.

על מנת לתכנן מדיניות מסוג זה ניתן להישען על פיתוחי מדיניות חדשנים, הצוברים תאוצה ברחבי העולם, כדוגמת גישת מסלולי מדיניות מסתגלים ודינמיים ("Dynamic Adaptive Policy Pathways "DAP). גישה זו פותחה ב-2013 על ידי צוות חוקרים הולנדי בהובלתה של פרופ' מרג'ולין האסנוט מאוניברסיטת אוטרכט, והיא מציעה מסגרת מדיניות לפיתוח אסטרטגיות בעלות גמישות וחוסן.

בניגוד לתהליכי מדיניות עם יעדים ופעולות קבועים מראש, DAPP מתבססת על זיהוי שיטתי של נקודות החלטה קריטיות בתהליך, מיפוי מסלולי פעולה אלטרנטיביים, וניטור מתמשך של מדדי מפתח.

ככל שהמלחמה נמשכת, מתברר שהמדינה ממשיכה לתכנן מדיניות בכלים סטנדרטיים, שאינם מתאימים לנסיבות, וללא התייחסות כוללנית ל"אסטרטגיית יציאה" מהמשבר ולהחזרת תפקוד המערכות החברתיות

יתרונה המרכזי של הגישה, ביכולתה לנווט דרך מרחבי אי-ודאות מורכבים, תוך מזעור הסיכון לכשל מדיניות ומקסום הגמישות האסטרטגית. היא מאפשרת למקבלי החלטות לזהות ולתעדף פעולות המניבות תועלת בטווח הקצר, לצד שמירה על אופציות פתוחות לטווח הארוך. מעין מפת דרכים שלוקחת בחשבון את סך האילוצים הקיימים באותה עת, ומאפשרת לתמרן בכל צומת דרכים לכיוון המסלול בעל סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר, בהתאם למטרות שהוגדרו.

אימוץ הגישה צובר תאוצה בעולם, בייחוד בתחומי התכנון העירוני וההיערכות לשינויי אקלים. היא מסמנת מעבר מתכנון סטטי – לניהול מדיניות באופן דינמי ומותאם לאתגרי המאה ה-21.

באוסטרליה, למשל, במסגרת תכנית ניהול הפארק הימי של שונית המחסום הגדולה, יושמה הגישה לשימור המגוון הביולוגי ולהתמודדות עם איומי שינויי האקלים. התוכנית כוללת מערכת של אפשרויות ונתיבי הסתגלות המגיבים לשינויים בטמפרטורת המים, הלבנת אלמוגים ואירועי קיצון אחרים, תוך שמירה על גמישות בניהול ובשימור המערכת האקולוגית במקום.

בבריטניה, יושמה גישת ה-DAPP בפרויקט Thames Estuary 2100 לניהול סיכוני שיטפונות בשפך התמזה ובלונדון. התוכנית כוללת מערכת של אפשרויות לנתיבי הסתגלות, היכולים להתמודד עם עליות במפלסי המים עד לתרחישי קיצון. בשתי הדוגמאות הדגש הוא על מקרים ותגובות המותאמים למגוון מצבים של "מציאות אפשרית".

להכיר באילוצים, לראות את החברה כמערכת אקולוגית  ולהתייעל תוך כדי תנועה

מה שלא תפקד היטב לפני המלחמה בתחום המדיניות החברתית, כנראה שלא יתפקד גם אחריה. שינוי באופן יישום המדיניות בישראל "ביום אחרי המלחמה" נחוץ להתפתחותה של המערכת הציבורית, לניצול מיטבי של כספי הציבור ולמתן מענה יעיל לאתגרים החברתיים בישראל ובכלל.

מוצע למקבלי ההחלטות בישראל לפתח מסגרות מדיניות גמישות, הרואות בחברה מערכת מורכבת ומשולבת בדומה למערכת אקולוגית, שבה קבוצות, גורמים ואינטרסים שונים משפיעים הדדית זה על זה, במטרה ליצור סינרגיה בין כל מרכיבי החברה, תוך התאמה מתמדת למציאות המשתנה.

פרקטיקות לניהול דינמי קיימות במגזר הפרטי מאות שנים, טוב יעשה המגזר הציבורי אם ישכלל את תפיסתו לכזאת שמחקה את המגזר הפרטי ביכולתו להתאים את פעולותיו בכל רגע נתון בהתאם למטרות ותנאי השוק.

מוצע למקבלי ההחלטות בישראל לפתח מסגרות מדיניות גמישות, הרואות בחברה מערכת מורכבת ומשולבת. בדומה למערכת אקולוגית שבה קבוצות, גורמים ואינטרסים שונים משפיעים הדדית זה על זה

קיימים מודלים רבים ליישום מדיניות על בסיס ניתוח תרחישים, כימות והערכה, אך DAPP נבדלת מהם בקבלת החלטות דינמית וביישום גמיש, המתבססים על התאמה ל"מציאות בשטח", מודל שטרם יושם בישראל בתחומים חברתיים.

יורי רטומסקי הוא סמנכ"ל אסטרטגיה וחדשנות בקבוצת אלומיניום קונסטרקשיין. לשעבר הדירקטור של מכון בוריס מינץ לפתרונות אסטרטגיים לאתגרים גלובליים באוניברסיטת תל אביב.