משבר הוא גם הזדמנות, אומרים האמריקאים, במקביל לאמירה המפורסמת של וינסטון צ'רצ'יל – לא לבזבז משברים.

ישראל היא עתה בעיצומו של משבר פנימי. יש התקפה נחרצת על הדמוקרטיה מממשלה שמבינה שבכללי המשחק הדמוקרטיים היא לא תוכל להיבחר שוב. היא בהתקפה חזיתית על עצמאותם של השופטים, היועצים המשפטיים, התקשורת ואף האקדמיה.

אצל חלק מהקואליציה, התקפה זו מונעת אף מתפיסות עמוקות יותר. התפתח בישראל ימין קיצוני קלאסי, מהסוג שזכור לרע מאירופה של פעם ושהיהודים היו אז לא פעם מטרה לעוינותו.

אצל חלק מהקואליציה, ההתקפה על הדמוקרטיה מונעת אף מתפיסות עמוקות יותר מהישרדות פוליטית. התפתח בישראל ימין קיצוני, מהסוג הזכור לרע מאירופה של פעם, שהיהודים היו לא פעם מטרה לעוינותו

וכך, משהקמנו מדינה, התברר לנו היהודים, שחוליים חברתיים אלה, אשר האמנו בזמנו שהם נחלת אחרים בלבד, קיימים גם אצלנו. אלה הן העובדות וזו המציאות שבה ישראל מוצאת את עצמה עתה. אלא שבמקום להיכנס למלנכוליה ולהיתפס לייאוש אפשר, ברוח האמרות למעלה, להתייחס למשבר זה כהזדמנות שנפלה לידינו לתקן דברים שכבר מזמן זקוקים לטיפול. דברים שהוזנחו כי לא הורגשה דחיפות.

תנאי ראשוני לכך הוא להתמיד במאבק העיקש שמנהל רוב רובו של המיינסטרים הישראלי, הליברלי ודמוקרטי, נגד מהלכי הממשלה. מאבק שבעטיו הרפורמה המשפטית ואיתה ההפיכה המשטרית, בינתיים נבלמו.

ההצלחה לעכב את התהליכים האלה הייתה קריטית, כי בתחילה גורם ההפתעה היה לטובת הצד של הממשלה: הוא נבע מכך שבישראל חששו תמיד, ברמת הסכנה הקיומית למדינה, מאיומים ביטחוניים עליה מהחוץ. לא ציפו שמשבר קשה עבורה יבוא דווקא מבפנים.

כך שכשהחלו המהלכים של הממשלה לרפורמה המשפטית, התגובה הייתה עדיין ספונטנית ולא מסודרת. היו הפגנות מאולתרות וגילויי דעת של בכירים לשעבר אבל לא יותר. עתה, שנתיים אחרי כן, יש כבר התארגנות נגדית רחבת ממדים והרבה יותר מסודרת.

פרט להמשך מאבק עיקש במה שעושה הקואליציה, אפשר כבר להבחין איך המשבר יכול להיות לתועלת. הוא יוצר הזדמנויות לשינויים קריטיים נדרשים ואף אולי לפריצות דרך בבעיות מורכבות שמחכות כבר זמן רב לטיפול ופתרון.

תחילה גורם ההפתעה היה לטובת הממשלה: הוא נבע מכך שבישראל חששו תמיד מאיומים ביטחוניים מהחוץ, שיהוו סכנה קיומית למדינה. לא ציפו שמשבר קשה עבורה יבוא דווקא מבפנים

1. מעמד השטחים

ישראל עדיין תקועה עם הבעיה הפתוחה של השטחים הפלסטיניים, או יו"ש בשמם העברי. מבחינה פרקטית, ישראל לא יכולה לחזור לקו הירוק, כי מה שראינו עתה עם עזה ממחיש עד כמה זה יכול להיות מסוכן לבנטחונה להשאיר את האזור שם ללא שליטה צבאית.

היפרדות מליאה היא כנראה אף לא העדפה של הפלסטינים. הם יכולים פוטנציאלית ליפול תחת שלטון של קיצונים ועריצים, מקרבם או מסביבתם, דהיינו ליפול מהפח אל הפחת.

לכן הפתרון הרצוי הוא הישארותם עמנו, אך בסטטוס אזרחי שונה מהמצב היום, שבו הם בעצם חסרי זכויות אזרח. יצירת משהו כמו "פדרציה ישראלית", שתעניק להם אוטונומיה אזרחית ב"מחוז" שלהם. הסדרת מצבם תשפר את יחסי ישראל עם מדינות ערביות, שהעניין הפתוח שם מטרידם, וגם תשקם את מעמדה של ישראל בעולם, הרואה בעין רעה את הנעשה בשטחים.

התזמון עתה למהלך כזה הוא טוב במיוחד מכמה סיבות:

• ראשית, הייתה נפילה גדולה לחמאס, שאתו אי אפשר להגיע להסכמים עקב התנגדותו הנחרצת לעצם קיומה של מדינת ישראל. במקומו, כנציגות ראויה לפלסטינים, יש את הרשות הפלסטינית שעברה עם הזמן מהפכים והיא עתה פרטנר מתאים להסדרים.
• שנית, הייתה עתה בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות בארה"ב ועל פי מה שזכור מיוזמות שלו בתקופת כהונתו הקודמת, כמו "תוכנית המאה" ו"הסכמי אברהם", הסדר מהסוג לעיל זה קו המחשבה שלו.
• לבסוף, יש את התרומה של המשבר הפנימי עתה. משבר שבעטיו התפתח עימות חריף בתוך החברה היהודית בין המיינסטרים הישראלי לבין הימין הקיצוני. עקב זאת אפשר לצפות שהמיינסטרים הישראלי, שחלקו הגדול ליברלי ומעוניין בפתרון לבעיית השטחים – יהיה עתה יותר ביקורתי כלפי העמדות הלא מתפשרות של הימין הקיצוני. אולי אף יתרחש קירוב לבבות בינו לבין הנציגות הפלסטינית המתונה.

2. הדמוקרטיה בישראל

המשבר הפנימי היום בישראל ממחיש בבהירות עד כמה הדמוקרטיה בישראל פרוצה להתקפה ממי שנחוש להחלישה. כך שעוד תוצאה חיובית מהמשבר יכולה להיות מאמץ לסגור את הפרצות, שאפשרו לממשלה הנוכחית לעשות מה שעשתה. לישראל אין חוקה ולכן היא זקוקה ליצירת מערכת הגנות חילופית. המשבר הנוכחי העיר אותנו לכך ובחריפות.

המשבר הפנימי היום בישראל ממחיש בבהירות עד כמה הדמוקרטיה בישראל פרוצה להתקפה ממי שנחוש להחלישה. כך שעוד תוצאה חיובית מהמשבר יכולה להיות מאמץ לסגור את הפרצות שמאפשרות זאת

3. התנהלות החרדים במדינת ישראל

עניין נוסף שטעון טיפול הוא האנומליה המתמשכת ביחסי חרדים ומדינת ישראל. עניין זה גם קשור ישירות למשבר הנוכחי בתוך ישראל, כי החרדים הם אלה שאפשרו את מהלכי הממשלה הנוכחית – הם עשו זאת במסגרת ה"דילים" שלהם עם בנימין נתניהו, מנדטים תמורת פריווילגיות כמו אי-גיוס לצבא, מימון ממשלתי לתוכנית לימודים ללא לימודי ליבה, וקבלת כספי ענק מקופת המדינה לצרכים ייחודיים שלהם.

למעשה, החרדים עצמם מצדדים בפגיעה במעמד וסמכות מערכת המשפט, כי הם רוצים יד חופשית בניהול הדילים האלה שלהם. כך שהסדרת יחסיהם של החרדים עם מדינת ישראל הפכה הכרח לתקינות התנהלותה של המדינה. בייחוד כך לנוכח גידולם הדמוגרפי הצפוי – אם יימשך אופן התנהלותם הנוכחי, המדינה תגיע למשבר עמוק.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.