סיפור זן מספר על מורה ששאל את תלמידו מהי משמעות החיים. התלמיד השיב כי החיים הם כמו נהר גדול וזורם. המורה הגיב: "לא הבנת דבר". לימים פגש התלמיד במורה ושב ושואל אותו: "אז מהי משמעות החיים?" השיב לו המורה: "החיים הם כמו נהר גדול וזורם".
להבנתי, הסיפור נועד להמחיש שהבנה אינה מתמצה במתן התשובה הנכונה, שהרי התלמיד יכול לשנן את השיעור אך עדיין לא להבין באמת. כיום, בעידן הבינה המלאכותית די בשאלה כדי שזו תספק תשובה "נכונה". אך האם זו הבנה אמיתית?
הבנה אינה מתמצה במתן התשובה הנכונה, שהרי התלמיד יכול לשנן את השיעור אך עדיין לא להבין באמת. כיום, בעידן הבינה המלאכותית די בשאלה כדי שזו תספק תשובה "נכונה". אך האם זו הבנה אמיתית?
סיפור זן נוסף, בעל מסר דומה, סיפרתי לפני מספר שנים, כשהתנדבתי בהוראת הפילוסופיה לתלמידי כיתה ה'.
החיים הם מים זורמים – או שאינם?
על פי הסיפור: מורה הזן שכב על ערש דווי. תלמידיו המתינו למילת חכמה אחרונה בטרם ימות. אחד התלמידים שאל אותו בלחש על משמעות החיים. השיב לו המורה בקול חלוש "החיים הם מים זורמים".
לחש התלמיד את התשובה לזה שלידו וזה לחש לזה שלידו "החיים הם מים זורמים…החיים הם מים זורמים…החיים הם מים זורמים", וכך הלאה עד האחרון, הצעיר שבהם.
לא הבין הצעיר ושאל בלחש מה פירוש "החיים הם מים זורמים". שמע זאת חברו ושאל גם הוא את זה שלצידו מה פירוש "החיים הם מים זורמים", וכך הלאה עד התלמיד הראשון. שאל זה את המורה בלחש "מורי, מה פירוש החיים הם מים זורמים"?
חשב המורה לרגע, ולחש "טוב, החיים הם לא מים זורמים", ומת.
כיצד לפרש את הסיפור? שוחחתי עם התלמידים והצעתי להם שלושה כיווני מחשבה:
- היו ספקנים – העבירו כל דבר הנלמד בשבט הביקורת שלכם. בבודהיזם יש ביטוי שאומר: "כשתפגוש את בודהה – הרוג אותו". משמעותו היא לבחון עד כמה תורתו של בודהה מתאימה עבורך.
- לכל אדם פרשנות משלו – ייתכן כי תשובות שונות מתאימות לאנשים שונים. עבור אדם מסוים מתאים הדימוי שהחיים הם כמו מים זורמים, בעוד עבור האחר דימוי זה אינו מתאים.
- הבנה אינה רק שכלית – אין תשובה אחת נכונה, שכן את החיים צריך לחוות ולא רק להבין. הבנה היא צמצום החיים לממד הקוגניטיבי בלבד.
לא הבין הצעיר ושאל את חברו מה פירוש "החיים הם מים זורמים", והשאלה עברה מפה לאוזן עד שהגיעה חזרה למורה: "מורי, מה פירוש החיים הם מים זורמים?" חשב המורה ולחש "טוב, החיים הם לא מים זורמים", ומת
מה בין בינה מלאכותית להבנה אמיתית?
בניגוד לסיפור הזן, המעודד את האדם לבחון את התשובה הנכונה עבורו, הבינה המלאכותית מספקת תשובה מיידית שאמורה להיות "נכונה". בעוד שבזן-בודהיזם קיימים קואנים (חידות זן פרדוקסליות) שנועדו לפרוץ את גבולות התודעה, והתלמיד נדרש לשהות עם החידה ולהרהר בה לעיתים במשך שנים, הבינה המלאכותית שואפת לתת תשובות מהירות ומיידיות. בכך היא מציבה אתגרים לא פשוטים למערכת החינוך.
האתגרים שמציבה הבינה המלאכותית למערכת החינוך
1
למידה כתהליך מתמשך – למידה והבנה הם תהליכים מתמשכים, הכרוכים במאמץ. הבנה אינה מושג סטטי אלא תהליך דינמי המתרחש ומשתנה לאורך זמן. הבינה המלאכותית, לעומת זאת, מספקת תשובה מיידית ללא תהליך חשיבה ממושך מצד השואל. סוקרטס הבין זאת כבר לפני כ-2500 שנה – שהרי המילה פילוסוף אין משמעותה אדם חכם, אלא אדם שאוהב חכמה.
בדיאלוגים האפלטוניים, סוקרטס לא מציג תשובות, אלא מוביל את בן שיחו להכיר בכך שהתשובות בהן היה בטוח – מביאות לסתירה ובלבול. ייתכן כי בכך הוא מלמד אותנו שלעולם לא נגיע לתשובה מוחלטת אחת. החיפוש אחר האמת הוא אינסופי. ניתן להתקרב לעולם האידאות אך לא לתפוס אותו במלואו.
הבינה המלאכותית, לעומת זאת, עלולה לחבל בתהליך זה בכך שהיא מספקת תשובה אחת "נכונה". ייתכן כי בנושאים מסוימים כמו ידע עובדתי או תרגילים מתמטיים עשויה להיות תשובה אחת נכונה, אך הדבר שונה כאשר מדובר בפרשנויות של טקסטים ספרותיים, תהליכים היסטוריים והתנהגויות אנושיות.
בדיאלוגים האפלטוניים, סוקרטס לא מציג תשובות, אלא מוביל את בן שיחו להכיר בכך שהתשובות בהן היה בטוח – מביאות לסתירה ובלבול. ייתכן כי בכך הוא מלמד אותנו שלעולם לא נגיע לתשובה מוחלטת אחת
2
מקוריות וייחודיות – תיפגע היכולת להגיע לתשובות מקוריות המותאמות לתלמיד, לאופיו, לרגשותיו ולניסיון חייו, שכן הוא יושפע מתשובה המבוססת על המידע העובדתי של הבינה המלאכותית ועל האלגוריתם לניתוח המידע.
3
קושי בהפנמת הידע ובביצועי הבנה – יגדל הקושי של התלמיד להצליח בביצועי הבנה. ביצועי הבנה בוחנים את האפשרות של הלומד ליישם את הידע במצבים שונים מאלו שנלמדו. על מנת להגיע לרמת הבנה כזו יש צורך בהפנמת הידע. הפנמה הדורשת זמן ומאמץ, העומדים בניגוד למיידיות של התשובה הניתנת על ידי הבינה המלאכותית.
הבנה כתהליך חוויתי
כותב דוד אבידן בשירו "לרדת לעלות"
"להבין משמע להגיע, וזה כבר עניין של לוגיסטיקה.
אבל להגיע אין משמע להבין. וזה כבר עניין מיסטי.
אז מה עושים עם זה?
קודם כל לא לרדת לסוף-דבר, אלא לעלות אליו.
ואחר כך לא לגעת בדבר עצמו. אלא לגעת בעצמנו
למראה הדבר הגדול הזוהר למעלה.
ואחר כך לא לסלוח לעצמנו על ההחטאה".
מה המשמעות של "לגעת בעצמנו" עליו כותב אבידן? בעיניי, המשמעות היא לחוות את הלימוד, את התרחשות ההבנה ואת חדוות הגילוי. תהליך זה כרוך בלהיות אוהב חכמה ולא רק בעל תשובה "נכונה".
הייתי משנה את השורה האחרונה בשיר של דוד אבידן, ומוכן לסלוח ללומד על ההחטאה, כל עוד עבר תהליך משמעותי של חוויה הקשורה בהבנה. חוויה בה האדם חש שהעולם המסתורי שבו הוא חי – הפך להיות קצת יותר מובן, או דווקא קצת פחות מובן – אך מנקודת התייחסות גבוהה יותר.
מה המשמעות של "לגעת בעצמנו" עליו כותב אבידן? בעיניי, המשמעות היא לחוות את הלימוד, את התרחשות ההבנה ואת חדוות הגילוי. תהליך זה כרוך בלהיות אוהב חכמה ולא רק בעל תשובה "נכונה"
רבי נחמן, סוקרטס והחיפוש הבלתי נגמר
בשיחה שקיימתי עם הבמאי והמשורר יוסי יזרעאלי, שביים מספר הצגות על פי סיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב, אמר לי יזרעאלי כי רבי נחמן טוען שהעולם מציג את עצמו כקושיה בלתי ניתנת לפתרון, וכאשר האדם מתאמץ לפתור אותה – הוא מגלה כי הפתרון מציב קושיה גדולה ממנה.
חוסר הידיעה של סוקרטס, כמו של רבי נחמן, נובעים מחקירה מתמשכת, ובכך שונים מחוסר הידיעה של האדם שאינו חוקר ואדיש למסתורין של היקום.
לסיכום – האם נחמיץ כולנו את העטיפה הזוהרת?
מערכת החינוך ניצבת בפני אתגרים:
- תשובות מיידית במקום שהות עם הבעיה.
- היעדר מאמץ בלמידה.
- צמצום ההבנה לתשובה אחת "נכונה".
- היעדר התרחשות של הבנה ושל חווית הגילוי.
דוד אבידן כתב "להבין – משמע לטפס במעלות הדברים, דרך שבעה רקיעים ולמעלה מהם, ושם הדבר נמצא, ממתין בעטיפה זוהרת, לא נגוע".
האם נחמיץ כולנו את "העטיפה הזוהרת"?
ד״ר אלדד שידלובסקי, מרצה לכלכלה ושוק ההון במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.




































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנובעיני נקודת ההתיחסות שאתב מביא ביחס לבינה המלאכותית איננה מדוייקת. הבינה המלאכותית מעלה תשובה להתיחסות ודיון היא איננה סופית . איננה מובאת כאמת אחת. תחמיד/משתמש סקרן ייטיב לשאול שאלות ולבקשות, לבטיל ספק ולבקש דיוק. תלמיד/משתמש שאינם נוטים לשאול יסתפקו בתשובה המופקת . אם נקיש לגבי שימוש בבינה מלאכותית בתחום בתי הספר והלמידה הרי שאני רואה בו יתרון. מורה חושב, יבקש לתאר תהליך של שיטוט, שאילצ שאלות, בקשה לדיוק ואז אף התיחסות אישית בעפה לכך. כמו כל תהליך למידה בביהס הכול נגיש, והמורה צריך לעורר ולכודד מחשבה ושאילת שאלות . מורה מיומן באמת ינסה להביא שתי תשובות /התייחסויות מנוגדות לאותה סוגייה עי הבינה המלאכותית ואז התלמידים יצארכו לבחון בעצמם
לתוצרי מערכת החינוך שלא הצליחו להתמודד עם הטקסט הנ"ל:
מה שבית הספר אמור ללמד זה איך ללמוד. הידע עצמו הוא תוצר לוואי של האימון הנ"ל, אבל אם כבר מתאמנים איך ללמוד משהו ונרכוש מזה ידע, כדאי שזה יהיה משהו בעל ערך. מערכת החינוך לא ממש עומדת באידאל הזה.
אני לא לגמרי מסכים בעניין הבינה המלאכותית. היא מספקת תשובות כך שנראה כאילו שהיא מחליפה את הצורך בידע. אבל המטרה היא לרכוש כישורים – ללמוד איך להוציא ממנה תשובות שימושיות, ומתי להטיל בהן ספק זה כבר בתחום הכישורים.