בשנת 1979, כאשר נוסדה הרפובליקה האסלאמית באיראן, נהנה המשטר הדתי החדש מתמיכה רחבה בחברה האיראנית. במהלך ארבעת העשורים הבאים, הוא יאבד בהדרגה את בסיס התמיכה הזה.
כעת, כאשר המהפכה האסלאמית מציינת 46 שנה, ראיות חדשות מצביעות על כך שאפילו תומכיה האחרונים – ציבור אידיאולוגי קיצוני הנאמן למנהיג העליון האייתוללה עלי חמינאי ולמשמרות המהפכה – מתחילים להפנות עורף למערכת.
לראשונה בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית עולות שאלות האם חברי "הבסיס הקשה" – המהווים את חיילי השטח של מנגנון הדיכוי – ימשיכו להגן על המשטר ללא סייג אם תפרוץ מחדש התקוממות.
לראשונה בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית עולות שאלות האם חברי "הבסיס הקשה" – המהווים את חיילי השטח של מנגנון הדיכוי – ימשיכו להגן על המשטר ללא סייג אם תפרוץ מחדש התקוממות
שאלות אלה כבר עוררו פאניקה בקרב האליטה הבכירה של הרפובליקה האסלאמית, היודעת היטב כי הדמורליזציה והנטישה של כוחות הדיכוי של בשאר אל-אסד הן שהובילו לקריסת המשטר הבעת'יסטי בסוריה.
הרפובליקה האסלאמית של איראן נסמכה על קהלים חברתיים חופפים במשך יותר מארבעה עשורים כדי לשמר את כוחה. מתמיכה רחבה ב-1979 ועד "הבסיס הקשה" המצומצם של היום, הממסד הדתי השלטוני באיראן איבד בהדרגה את תמיכת מרבית השכבות שייצג בעבר.
במהלך העשור הראשון של המהפכה, הרפובליקה האסלאמית החלה לאבד את התמיכה של המעמד החברתי המודרני באיראן עקב יישום מדיניות אסלאמיסטית נוקשה, בהובלת "המהפכה התרבותית" של המנהיג העליון דאז רוחאללה ח'ומייני, ששאפה למגר כל השפעה מודרנית, מערבית וטרום-אסלאמית מהחברה האיראנית.
פריצת מלחמת איראן-עיראק שנמשכה שמונה שנים סיפקה לח'ומייני סמכויות מלחמתיות חסרות תקדים לחסל את הכוחות החילוניים שסייעו בהפלת משטר שושלת פהלווי הקודם.
שינויים מהותיים בחברה האיראנית אפיינו את העשור השני של המהפכה. עייפות ממלחמה, בשילוב עם בום דמוגרפי של צעירים הביאו למגמת חילון וליברליזציה במעמדות הביניים
שינויים מהותיים בחברה האיראנית אפיינו את העשור השני של המהפכה. עייפות ממלחמה, בשילוב עם בום דמוגרפי של צעירים – כאשר יותר משני שלישים מאוכלוסיית איראן הייתה אז מתחת לגיל 30 – הביאו למגמת חילון וליברליזציה במעמדות הביניים של איראן.
הדיכוי האלים של מגמה זו החל לשחוק את התמיכה במערכת מצד שכבות אלה והגיע לשיא חדש בשנת 2009 בעקבות הבחירות לנשיאות שזויפו והדיכוי של ההפגנות בעקבותיהן, מה שהביא לאובדן מוחלט של תמיכת מעמד הביניים במשטר.
כמעט עשור לאחר מכן, בעיות כלכליות הביאו לראשונה לשחיקה בתמיכת מעמד הפועלים והאוכלוסייה הכפרית – מה שכונה על ידי ח'ומייני "מעמד המדוכאים", שהיה הבסיס המסורתי של הרפובליקה האסלאמית. חוסר יכולת לספק מצרכים יומיומיים לאיראנים העניים נגרם בשל ניהול כושל של הממשלה, שחיתות ממסדית נרחבת וקשיים כלכליים שנבעו מסנקציות בינלאומיות.
ההתנגדות התפרצה לרחובות איראן בשנים 2017 ו-2019, כאשר לראשונה עמדו בראש המחאות איראנים ממעמד הפועלים באזורים שנחשבו למעוזי המשטר – כמו קום ומשהד. דיכוי המחאות על ידי משמרות המהפכה, במיוחד בשנת 2019 – אז נהרגו 1,500 בני אדם תוך כמה שבועות – היה המסמר האחרון בארון, והביא להפניית עורף סופית של מעמד המדוכאים למערכת.
דיכוי המחאות על ידי משמרות המהפכה, במיוחד בשנת 2019 – אז נהרגו 1,500 בני אדם תוך כמה שבועות – היה המסמר האחרון בארון, והביא להפניית עורף סופית של מעמד המדוכאים למערכת
מ-2019 ואילך, כאשר המהפכה ציינה 40 שנה, בסיס התמיכה של הרפובליקה האסלאמית – שבעבר נהנתה מפופולריות רחבה – מסתמך כמעט באופן בלעדי על בסיס אידיאולוגי נוקשה ומצומצם.
קהל זה – המכונה "הבסיס הקשה" (הסתיה סח'ת) – תומך במשטר מתוך מניעים אידיאולוגיים אסלאמיסטיים נוקשים. תמיכתו מתמקדת בהטלת מדיניות אסלאמיסטית נוקשה בתוך איראן ומחוצה לה, שהיא בעיניו "צדק אסלאמי".
מדיניות זו כוללת אכיפת מוסר אידיאולוגית באיראן; תמיכה בארגונים החברים ב"ציר ההתנגדות" של משמרות המהפכה, כמו חזבאללה וחמאס; מחויבות לחיסול ישראל; אנטי-אמריקאיות חריפה; ושאיפה לפיתוח נשק גרעיני – עמודי התווך האידיאולוגיים של המהפכה האסלאמית.
כדי לחזק עוד יותר את הבסיס הקשה הזה, הרפובליקה האסלאמית יצרה "חברה עמוקה" המורכבת מאותו ציבור חברתי – חברה מקבילה של "פנימיים" של הרפובליקה האסלאמית בתוך האוכלוסייה הרחבה באיראן (המכונה "חיצוניים"), אשר שומרת על תפקוד המדינה וזוכה בעקבות זאת לפטרונות.
המחויבות האידיאולוגית של ציבור זה מתבטאת בכך שהוא משתתף מרצון בעצרות תעמולה שמארגנת המדינה, מבצע אכיפת מוסר (למשל, באמצעות אכיפה פיזית של חוק החיג'אב ודיווח על נשים ללא כיסוי ראש לרשויות), ואף יוצא מרצונו לרחובות כדי לדכא מחאות נגד המשטר, כמו בשנת 2022. חברי ציבור זה הם אותם אנשים שמשמרות המהפכה והמיליציה הביתית שלהם, הבסיג', מגייסים לשורותיהם.
אף שאין נתונים רשמיים על מספר האנשים המהווים את הבסיס הקשה הזה, הערכות מצביעות על כך שמספרם אינו עולה על שמונה מיליון בני אדם, שהם כ-10% מהאוכלוסייה
אף שאין נתונים רשמיים על מספר האנשים המהווים את הבסיס הקשה הזה, הערכות מצביעות על כך שמספרם אינו עולה על שמונה מיליון בני אדם, שהם כ-10% מהאוכלוסייה. נתון זה מקבל חיזוק ממספר האיראנים שהתנדבו לקבל את חיסון הקורונה מתוצרת משמרות המהפכה במקום חיסונים שאושרו בעולם.
עם זאת, בשנה האחרונה זעזעה סדרת בגידות לכאורה את מה שחמינאי והנהגת משמרות המהפכה הבכירה ראו תמיד כבסיס צייתני ללא עוררין.
הסדקים החלו להופיע לראשונה לאחר מותו הפתאומי של נשיא איראן אבראהים ראיסי, שמחנהו וממשלתו התבססו לחלוטין על הבסיס הקשה הזה. לאחר מותו של ראיסי, רבים ציפו כי סעיד ג'לילי, בעל ברית קרוב של הנשיא המנוח, יירש אותו.
ציפייה זו לא הייתה נטולת יסוד. מאז 2019, חמינאי השיק תוכנית "טיהור" אידיאולוגי שנועדה להעצים דור חדש של קנאים נוקשים בכל ענפי המשטר. עם זאת, הפעם ככל הנראה התערבו חמינאי והנהגת משמרות המהפכה הבכירה כדי למנוע מג'לילי להפוך לנשיא, ובמקום זאת מינו את הרפורמיסט מסעוד פזשכיאן.
החלטה זו נבעה מתפקודם הכושל של הטכנוקרטים האידיאולוגיים של ראיסי, שהאיצו את המשברים של איראן, וכן מההכנות לחזרתו האפשרית של דונלד טראמפ לבית הלבן והחלת "לחץ מקסימלי" מחודש. חמינאי חישב שנשיא במסווה של רפורמיסט יוכל לפלג את המערב מול טהרן.
החלטה זו נבעה מתפקודם הכושל של הטכנוקרטים האידיאולוגיים של ראיסי, שהאיצו את המשברים של איראן, וכן מההכנות לחזרתו האפשרית של דונלד טראמפ לבית הלבן והחלת "לחץ מקסימלי" מחודש
החלטה זו זכתה לביקורת נרחבת מצד הבסיס הקשה, שראה בנשיאותו של פזשכיאן בגידה אידיאולוגית בהתחייבות להמשיך בדרכו של ראיסי, עד כדי כך שעלו חשדות בנוגע לסיבת התרסקות המסוק שהביאה למותו של ראיסי, כאשר נפוצה שמועה שמדובר בעבודה פנימית של טהרן.
אך הבגידות רק החמירו. המכה הבאה הייתה כאשר המנהיג העליון נתן אור ירוק לפזשכיאן למנות את שר החוץ לשעבר מוחמד ג'וואד זריף לסגן נשיא לעניינים אסטרטגיים.
במשך שמונה שנים גייסו חמינאי ומשמרות המהפכה את הבסיס הקשה כדי לתקוף ולנהל מבצעי לוחמה פסיכולוגית נגד זריף. הם טענו כי הוא מרגל אמריקאי ובוגד במשטר, ואף האשימו אותו בהעלבת מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה קאסם סולימאני, אשר נחשב בעיניהם ללוחם שיעי משיחי.
הכישלונות הפנימיים הללו החריפו עוד יותר כאשר המועצה העליונה לביטחון לאומי, הנשלטת על ידי חמינאי, התערבה כדי לעכב את יישום קודי אכיפת המוסר הדרקוניים שעברו לאחרונה.
החלטה זו עוררה מתקפות על הנהגת המשטר, כאשר הבסיס הקשה האשים בגלוי את האליטה הבכירה של הרפובליקה האסלאמית בשחיתות אידיאולוגית ובהפקרת אחד מעמודי התווך החשובים ביותר של המהפכה האסלאמית.
אך האכזבה אינה מוגבלת לעניינים הפנימיים של איראן. הצלחתה של ישראל לקטוע את "ציר ההתנגדות" – כולל חמאס וחזבאללה – ולחסל מפקדים בכירים של חזבאללה ומשמרות המהפכה זעזעה אף היא את חברי הבסיס הזה.
אך האכזבה אינה מוגבלת לעניינים הפנימיים של איראן. הצלחתה של ישראל לקטוע את "ציר ההתנגדות" – כולל חמאס וחזבאללה – ולחסל מפקדים של חזבאללה ומשמרות המהפכה זעזעה אף היא את חברי הבסיס הזה
הם החלו להטיל ספק במחויבות האידיאולוגית של האליטה של משמרות המהפכה ובחוסר הנכונות של ההנהגה לתקוף את ישראל – ואף רמזו על כך שהם משתפים פעולה עם שירותי המודיעין הישראליים.
גם כאשר משמרות המהפכה ביצעו תקיפות ישירות חסרות תקדים נגד ישראל, חוסר היעילות של טילים ומל"טים של המשטר – שעליהם התפארו מפקדים איראניים במשך שנים – ערער עוד יותר את אמונתם של חברי הבסיס הקשה שתמיד האמינו בתעמולה של המשטר בנוגע ליכולות משמרות המהפכה.
הקש ששבר את גב הגמל התרחש במרחק של יותר מ-1,100 ק"מ מאיראן, עם קריסת משטר אסד בסוריה: נפילתו של בשאר אל-אסד הציתה מחדש את הזעם כלפי חמינאי ואליטת משמרות המהפכה.
עבור הבסיס הקשה – רבים מהם נלחמו ושפכו דם בהתנדבות בסוריה נגד קבוצות סלפי-ג'יהאדיסטיות – ההחלטה של חמינאי לעמוד מנגד ולצפות בסוריה נופלת לידי המורדים בהובלת היאת תחריר א-שאם נתפסה כבגידה נוספת. זאת משום שהבסיס הקשה שמע ללא הרף כי שמירת סוריה היא עניין של שמירת האסלאם השיעי ו"המקדשים השיעיים הקדושים", ולא רק הגנה על אסד.
כעת, לאחר הדמורליזציה בנוגע לסוריה וכל הגורמים האחרים, הבסיס הקשה זועם על כך שההנהגה של הרפובליקה האסלאמית מאותתת שהיא פתוחה למו"מ עם טראמפ, אשר הורה על חיסולו של סולימאני במהלך כהונתו הראשונה כנשיא ארה"ב.
הבסיס הקשה זועם על כך שההנהגה של הרפובליקה האסלאמית מאותתת שהיא פתוחה למו"מ עם טראמפ, אשר הורה על חיסולו של סולימאני במהלך כהונתו הראשונה כנשיא ארה"ב
מאז מותו של סולימאני, חמינאי ומפקדי משמרות המהפכה הבטיחו לנקום נקמה קשה ולהתנקש בחייו של טראמפ ובחיי כל המעורבים בתקיפה שהביאה למותו של סולימאני. האפשרות שהמשטר ישקול אפילו ללחוץ את ידו של רוצחו של סולימאני רק הגבירה את זעמם של חברי הבסיס הקשה.
השחיקה בתמיכת ציבור הבסיס האידיאולוגי הקשה צפויה להשפיע עמוקות על הרפובליקה האסלאמית. חמינאי ומשמרות המהפכה מודעים היטב לכך, שיותר מכל קבוצה דמוגרפית אחרת באיראן, שחיקת הבסיס הקשה מעמידה בסיכון את עצם קיומה של הרפובליקה האסלאמית, שכן חברי ציבור קטן אך קיצוני זה מהווים את חיילי השטח של מנגנון הדיכוי, המדכא את האזרחים בכל פעם שמתפרצות מחאות נגד המשטר.
על רקע זה, חמינאי ומשמרות המהפכה לא בזבזו זמן בניסיון לתקן את המשבר הקיומי הזה, אם כי יש להודות שאפשרויותיהם מוגבלות. כדי להשיב את התמיכה מהבסיס הקשה, לרפובליקה האסלאמית אין ברירה אלא להחיות מחדש את מדיניותה האידיאולוגית בבית ובחו"ל.
חמינאי יודע, עם זאת, כי מרחב התמרון שלו במזרח התיכון יהיה מוגבל, שכן הממשל החדש של טראמפ לא בזבז זמן בהחזרת לחץ מקסימלי על המשטר כדי להגביל את יכולתו לממן את המיליציות הטרוריסטיות שלו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר גם הוא כי ישראל לא תעמוד מנגד ותאפשר לטהרן לחמש מחדש את הקבוצות שהכריזו עליה מלחמה לאחר ה-7 באוקטובר 2023.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר גם הוא כי ישראל לא תעמוד מנגד ותאפשר לטהרן לחמש מחדש את הקבוצות שהכריזו עליה מלחמה לאחר ה-7 באוקטובר 2023
מכיוון שיכולת המענה של חמינאי לצרכי הבסיס הקשה בזירה הבינלאומית מוגבלת, סביר שינסה להשביע את רצונם בזירה הפנימית. מוחמד ג'וואד זריף ועבדולנאסר חמתי, שר האוצר של פזשכיאן, נראים כקורבנות ראשונים למהלך זה. בתחילת החודש, הפרלמנט בטהרן הדיח את חמתי מתפקידו.
התפטרותו של זריף, עם זאת, אינה סבירה ללא תמיכתם של חמינאי והנהגת משמרות המהפכה, שיודעים היטב כי נפילתו תחזיר להם מעט מההון הפוליטי האבוד. באותו אופן, בנאומו האחרון, הפתיע המנהיג העליון רבים כאשר שלל אפשרות לשיחות עם טראמפ, בניגוד לאיתות הראשוני שלו כי משא ומתן עם הממשל האמריקאי החדש אפשרי.
אך מהלך זה לבדו לא יספיק כדי להשביע את הבסיס הקשה. בזירה הפנימית, כדי להשיב את התמיכה, חמינאי יצטרך להחריף את אכיפת המדיניות האסלאמיסטית האידיאולוגית, במיוחד אכיפת המוסר.
כמובן, זהו משחק מסוכן עבור האייתוללה, שכן מהלך כזה יוביל לתגובת נגד בקרב האוכלוסייה הרחבה, ויגדיל את הסיכוי להתפרצות מחאה המונית נוספת נגד המשטר.
כמובן, זהו משחק מסוכן עבור האייתוללה, שכן מהלך כזה יוביל לתגובת נגד בקרב האוכלוסייה הרחבה, ויגדיל את הסיכוי להתפרצות מחאה המונית נוספת נגד המשטר
וכאן טמון הפרדוקס עבור חמינאי: האם לרכך את המדיניות האידיאולוגית ולסכן את אובדן חיילי השטח של מנגנון הדיכוי שלו? או להחריף אותה ולהגדיל את הסיכוי להפגנות המוניות? שני התרחישים מציבים איום קיומי על הרפובליקה האסלאמית ועשויים להביא לכך שחמינאי ימצא את עצמו בפני גורל דומה לזה של אסד.
סעיד גולקר הוא עמית בכיר במכון טוני בלייר לשינוי עולמי ופרופסור חבר במחלקה למדעי המדינה ושירות ציבורי באוניברסיטת טנסי בצ'טנוגה.
כסרא ערביא הוא מנהל מחקר משמרות המהפכה בארגון "מאוחדים נגד איראן גרעינית", חוקר שאינו תושב במכון המזרח התיכון ומי שכיהן בעבר כראש תוכנית איראן במכון טוני בלייר לשינוי עולמי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו