"כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש, שלהבת יה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" (שיר השירים, פרק ח פסוק ו).

אני מעלה היום זיכרון ישן מלפני 67 שנה, בהקשר לספר דהוי השמור בספרייתי בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", ספר דק כרס בן עשרות עמודים, ואני נרגש ונרעש לפתוח את דפיו, להעלות זיכרונות נשכחים – ולקרוא מתוכו עוד ועוד, הדמויות מתעוררות לחיים ולהמולת הנעורים, וכאילו לא חלפו שנות דור.

זהו סיפורו של רב"ט יוסף פינסקי, חבר קיבוץ גבת, שנפל למען המולדת ביום 3.11.1956, בדמי ימיו.

אני מעלה היום זיכרון ישן מלפני 67 שנה, בהקשר לספר דהוי ששמרתי, ואני נרעש לפתוח את דפיו ולהעלות זיכרונות נשכחים. זהו סיפורו של רב"ט יוסף פינסקי, חבר קיבוץ גבת, שנפל למען המולדת בדמי ימיו

אני קורא מאמר חדשותי על אודות קיבוץ רעים הממוקם במערב הנגב הצפוני, בהקשר של טבח השבעה באוקטובר 2023 – ומתמקד בתיאור "קרב רעים" העקוב מדם, בו הסתערו על הקיבוץ במפתיע עשרות מחבלים – ונבלמו על ידי שישה אנשי כיתת הכוננות.

ואני מסתכל על המפה, רואה בעיני רוחי את הקיבוץ, המשדר שלוה ורוגע ואהבה, ומעלה שוב את הזיכרונות מלפני  67 שנה.

היינו אז חבורה של צעירים, תלמידי תיכון "קריית חיים", נערות ונערים נמרצים, תוססים, אופטימיים, החיים במדינה בקושי בת עשר, אך עם חלומות ושאיפות ותוכניות עד לב השמיים.

ביום קיץ חם, חבורה זו, החבורה שלנו, עלתה על משאית, בדרכה דרומה לשירות לאומי בקיבוץ רעים. היינו ישובים על ספסלי עץ ודרוכים לקראת הבאות. המטרה הייתה לסייע לחברי הקיבוץ בעבודת אדמה חקלאית, בהתנדבות – כפי שהיה נהוג בקרב הנוער הישראלי, שחונך באותה תקופה להתנדבות ולערכים.

במסגרת זו, עקרנו מהאדמה צנון וגזר, ובעיקר קטפנו כדורי כותנה וארזנו אותם בשקים שהיו מיועדים למשלוח אל מפעלי הייצור של בית החרושת "אתא" לביגוד. ולי אישית הייתה מטרה נוספת, מיוחדת, לכבוש את ליבה של הנערה ל', שלא נענתה לחיזוריי הנרמזים.

התנדבנו לעקור מהאדמה צנון וגזר, ובעיקר קטפנו כדורי כותנה וארזנו אותם בשקים שיועדו למשלוח למפעלי הייצור של בית החרושת "אתא" לביגוד. ולי אישית הייתה מטרה נוספת, מיוחדת, לכבוש את לב הנערה ל'

ומה הקשר בין הדברים?

היה זה שבוע עבודה גדוש עמל וחוויות, עם זיכרונות של חבורת נערות ונערים על הדשא, ריחות אדמה, רטיבות ורעננות של אגלי הטל, ולגביי – תפיסת עמדות אסטרטגיות מול ל' החמקמקה ואפילו חיבור שירי אהבה למענה.

בסיומו של כל הבליל המרתק הזה נתכנסנו, בתום אותו שבוע עבודה, למפגש סיכום ופרידה, נאחזים בחוויות שחומקות להן מחיינו. וקיבלנו גם שי אישי צנוע – כאות הערכה על מפעל ההתנדבות –  כל משתתף-מתנדב קיבל את ספרו של רב"ט יוסף פינסקי "עזה כחיים", שבאותה עת כבר היה טמון בקיבוצו, קיבוץ גבת בצפון.

יוסף פינסקי ז"ל

קריאת הספר "עזה כחיים" הייתה מרתקת.

סופר בו על חבורת צעירים תוססת – ועל מלחמה, על אהבות ועל אכזבות, ועל אותו מתח הגורם לרטט בכל הגוף ומפעיל את כל החושים, כמו המתח שחוויתי ביני לבין ל', אשר ככל הנראה היה רק בכיוון אחד.

חבורת הצעירים מ"עזה כחיים" שאפה לחיות, וכמו כיום, כל העניין הוא החיים. כאז כן היום, השאיפה לחיים היא עזה, משולבת באהבה, וכנראה שכוללת, עדיין, מות קדושים.

לא במקרה בחר המחבר את שם הספר, המעורר אסוציאציה עם הפסוק משיר השירים, וצמד המלים "עזה כמוות". המוות נמצא ומורגש באוויר, גם כשלא מדברים עליו, כפי שאי אפשר שלא לחשוב על המוות באמירת הביטוי שחודש על ידי המחבר – "עזה כחיים".

חבורת הצעירים מ"עזה כחיים" שאפה לחיות, וכאז כן היום, השאיפה לחיים היא עזה, משולבת באהבה, וכנראה שכוללת, עדיין, מות קדושים. המוות נמצא ומורגש באוויר גם כשלא מדברים עליו

הדברים מוקדשים לסופר הצעיר לנצח יוסף פינסקי, בן קיבוץ גבת, ולזכר הימים הקסומים שחווינו בקיבוץ רעים. אותו קיבוץ, שכעבור 67 שנים חדר שוב ללב, בנסיבות אחרות, קשות, שלא ניתן לתאר בשפת אנוש.

מהנדס מבנים בוגר הטכניון, בעל תואר שני במדיניות ציבורית, לימודי תעודה בתכנון עירוני ותואר שלישי בהנדסה אזרחית. בעל משרד תכנון וייעוץ בחיפה, מחברם של ספרים מקצועיים ואחרים. מחבר הספר: "תכנון כחוק – דירות ומבני ציבור" בהוצאת "בורסי". אתר -www.benezra.co.il