אז מה באמת קורה בעקבות מלחמת 12 הימים? שימו לב למיתוג – ניצחון וקוץ בו.

כדי להבין מי המנצחים והמפסידים במערכה, צריך להסתכל מעבר לשאלה "מי פוצץ יותר דברים". ההכרעה אינה נקבעת רק על פי התמונות של עשן ואש, אלא על פי הבנת המטרות — לטווח קצר ולטווח ארוך — של כל אחד מהשחקנים. אז אציע סיכום: מי עלה, מי ירד, ומה הלאה.

המנצח לעת עתה

בנימין נתניהו יוצא מהשלב הדרמטי האחרון כמנצח הבולט. החלטתו להורות על מתקפה ישראלית על איראן — הן על תשתיות גרעין והן על בכירים צבאיים ומדעיים — בלי התחייבות ביטחונית ברורה מצד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נראתה תחילה כמהלך פזיז. אך במבט לאחור, היא התגלתה כהימור שהצליח.

נתניהו יוצא מהשלב הדרמטי האחרון כמנצח הבולט. החלטתו להורות על מתקפה ישראלית על איראן, בלי התחייבות ביטחונית ברורה מצד טראמפ, נראתה תחילה כמהלך פזיז. אך במבט לאחור התגלתה כהימור שהצליח

היעילות המפתיעה של ישראל בחיסול גורמים בכירים כבר בגל התקיפה הראשון, לצד הצלחה יחסית בהגנה מפני מטחי טילים בליסטיים שבאו אחר כך, טלטלה את טהראן והובילה את וושינגטון להצטרף. החלטתו של טראמפ להורות על תקיפה אמריקאית נגד מתקני הגרעין של איראן שימשה כהשלמה קריטית שהפכה את ההימור של נתניהו לניצחון אסטרטגי.

הדבר חסר תקדים: אף פעם ארה"ב לא נלחמה לצד ישראל במישור ההתקפי. חשוב גם שהעולם המוסלמי כמעט שתק והאירופאים בשקט די גיבו. ההצלחה הזו עשויה "לנקות" במשהו את מורשתו החבוטה.

אבל כדי להצליח, נתניהו חייב כעת לסיים את המלחמה בעזה ולקצור פירות מדיניים. לא בטוח שיש לו את זה. אבל מצבו בסקרים ישתפר, ואם לא יקשיב לבן ולרעיה – אז ייתכן שתהיה לו תקומה.

מהמר שנכשל

האייתוללה עלי ח'אמנאי מוצא את עצמו עמוק בצד המפסיד. אמנם שרד את המכה, אבל רבים מבני בריתו הקרובים חוסלו, ואיראן תחת משטרו האפל נראית פגיעה להחריד. הדבר נכון שבעתיים אם מביאים בחשבון שהמלחמה בעצם התחילה ב-7 באוקטובר, ומאז מיליציות הפרוקסי שלו, חזבאללה וחמאס, נפגעו קשות.

ח'אמנאי בנה על כך שישראל לא תעז לפעול לבד, וכי טראמפ יימנע ממלחמה בכל מחיר. בשני ההיבטים — הוא טעה. ועכשיו איראן שילמה את המחיר, ולפי כל קנה מידה סביר הושפלה.

ח'אמנאי מוצא את עצמו עמוק בצד המפסיד. הוא בנה על כך שישראל לא תעז לפעול לבד, וכי טראמפ יימנע ממלחמה בכל מחיר. בשני ההיבטים — הוא טעה. ועכשיו איראן שילמה את המחיר, ולפי כל קנה מידה סביר הושפלה

אם שר החוץ של איראן נפגש עם ולדימיר פוטין השבוע – זה היה ברשות ישראל. מוקדם לקבוע אם הרפובליקה האסלאמית אכן עומדת בפני שינוי פנימי עמוק, אך הלחץ גובר. ודרישות קשות יגיעו במו"מ עם ארה"ב.

בעל הבית של הקזינו

בקזינו של המזרח התיכון, לא תמיד המהמר הוא זה שמרוויח. לפעמים זהו בעל הקזינו. טראמפ קוצר את פירות המהלך הישראלי. ההחלטה שלו לתמוך בתקיפת מתקני הגרעין באיראן, למרות הסיכון, מציגה אותו כבעל ברית אסטרטגי ואמיץ. כרגע הכל תלוי במה יעשה בשיחות עם איראן. לא יאמן: בור ועם ארץ, נוכל ונאשם פלילי סדרתי, אומר שטויות ומשקר בלי למצמץ – והוא מנהל את העולם.

מפסידה שלא יודעת שהיא כזו

אם המצב יחזק את נתניהו ויאפשר לו לשרוד פוליטית ואף להיבחר שוב, ישראל המודרנית והדמוקרטית תעמוד מול שבר עמוק מאוד.

מנצח שכנראה יודע היטב

אם טראמפ מנהל הכל ומתחזק, הדבר עוזר לרודן הרוסי פוטין. טראמפ ינסה להחזיר את רוסיה ל-G7 ולחתור להסדר שישאיר שטחים אוקראינים בידיה.

ואשר לבאות

יש אפשרות שאיראן תידרש על ידי ארה"ב (ובעקיפין ישראל) לדברים הבאים:

• סיום העשרת אורניום ברמות גבוהות, ובפרט הפסקה מוחלטת של כל העשרה מעבר לרף של 3% המותר לשימוש אזרחי, בהתאם לאמנת אי-ההפצה הגרעינית (NPT). ייתכן שהוויתור של ארה"ב על התעקשות לגבי רמת ההעשרה הזו יהיה הגזר היחיד שיוצע לאיראן.
• פירוק או צמצום דרמטי של תכנית הטילים, ובמיוחד מערכות בליסטיות מדויקות ולטווח ארוך.
• הפסקת התמיכה בגורמי פרוקסי אזוריים, כולל חזבאללה, החות'ים בתימן והמיליציות השיעיות בעיראק. זהו אולי הסעיף המרכזי – אף יותר מבחינת מדינות ערב מאשר מבחינת ישראל. עבור מדינות ערב, מדובר בגופים שמערערים את ריבונותן וביטחונן הפנימי, בעוד שישראל רואה בהם איום ביטחוני ישיר. אלה הכלים שדרכם איראן מקרינה כוח ברחבי האזור. ישראל ובעלות בריתה הסוניות מעוניינות לא רק בהקפאה זמנית של המבנה הזה, אלא בפירוקו המלא. גם לבנון מעוניינת בכך.

הסדר מוצלח עשוי להיות תחילתו של שינוי עמוק יותר במאזן האזורי.

בקזינו של המזה"ת, לא תמיד המהמר הוא זה שמרוויח. לפעמים זהו בעל הקזינו. טראמפ קוצר את פירות המהלך הישראלי. החלטתו לתמוך בתקיפת מתקני הגרעין באיראן, חרף הסיכון, מציגה אותו כבן ברית אסטרטגי אמיץ

מבחינת ישראל, זהו אולי הרגע שבו נתניהו יכול לצאת מהבוץ הבלתי נגמר של עזה, ולנסות להשיג פריצת דרך דיפלומטית רחבה יותר. סיום הלחימה בעזה יהיה מהלך שמקובל על הציבור בישראל, ואם נתניהו יצליח לשלב זאת עם הרחבת הסכמי אברהם – אולי תוך צירוף ערב הסעודית, ואפילו צעדים מדודים לעבר הבנות עם לבנון או סוריה – הוא עשוי להציל את מורשתו.

האם כדאי לתת לו הסדר טיעון ואפילו את הנשיאות כדי לגאול את ישראל מקללתו? הדבר אולי יאפשר קואליציה שתקבור את ההפיכה המשטרית ותטפל סוף סוף בסוגיה הקשה שנקראת "החרדים". לא בטוח שהדבר אינו כדאי.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com