משחר ילדותי חייתי בחיפה, כי נולדתי בעיר זו, אך רק משנת 1963 בערך, בהיותי בן 21, התוודעתי בהדרגה לבתי הקפה של חיפה. עד אז, לא נכללה בסדר יומי ישיבה בבית קפה, ופתאום – בקפה ניצה, מול דואר הנביאים – התוודעתי לקסם המיוחד של בתי הקפה.

הקפה הראשון בבית משפחת חזז

את הקפה הראשון לגמתי כ-10 שנים לפני כן, בבית משפחת חזז שבקרית חיים מערבית, שם ישבנו במרפסת בחצר סביב שולחן, עם "טבלה" של שש-בש וזרקנו קוביות משחק – כל אחד בשיטתו ובסגנונו, או לפחות עקבנו בסקרנות אחר המתחרים, הערותיהם, היגוי דיבורם, וביטוייהם המקצועיים.

ושתינו קפה.

הילדים היו מנועים ממנעמי הקפה, אך לקראת גיל בר מצווה (הקדמתי מעט), זכיתי ללגום קפה בפעם הראשונה; היה זה קפה שחור, מרוכז, מתוק, ורתוח שאמי ואשת הדוד שלה היטיבו להכין.

הילדים היו מנועים ממנעמי הקפה, אך לקראת גיל בר מצווה (הקדמתי מעט), זכיתי ללגום קפה בפעם הראשונה; היה זה קפה שחור, מרוכז, מתוק, ורתוח שאמי ואשת הדוד שלה היטיבו להכין

עם הלגימה הראשונה, מברכים: דיימן, دايمًا, כלומר (בערבית) תמיד, לאות כי אנו מאחלים לעצמנו ולכל הנוכחים שתמיד נזכה לשבת וללגום קפה.

קפה ניצה בפינת הרחובות הרצל והנביאים

הקפה אצל אשת הדוד – זה לא הקפה שקיבלתי שנים מאוחר יותר בניצה. שם, בניצה – לא הקפה היה חשוב, אלא האווירה.

המלצר היה בעל גינונים מקצועיים כאילו זה עתה בא מאירופה, ועל הקירות היו תמונות בשחור-לבן של דמויות, שברבות הימים אחת מהן הייתה – דמותי. ולפעמים, כשחזרתי ובאתי לבדוק – היא הייתה זרה לי ושייכת לאחרים – אולי כפיל שלי, אך לא. הנערה שישבה בפוזה מסוימת בצמידות לדמותי בתמונה – היא הייתה "שלי", אף שאני לא הייתי מעשן, ואולי כן.

עוד ייחוד היה, ונותר, בקפה ניצה, כבר 78 שנה – חלון צדדי, בגובה מתאים לקשר עין כשיושבים בכיסאות הגבוהים – עם מה שקורה בחוץ, לכיוון רחוב הרצל.

ואף שהבעלים הוחלפו, לא במקרה הקפה שם לא הוחלף – וגרר אחריו ניחוח חיפאי בוהמי משולב עם קורטוב הוליוודי, שכן ברומם של הקירות היו דיוקנאות כוכבים כמרילין מונרו, דין מרטין, קלארק גייבל, סול מינאו, ג'ון ויין, ג'יימס דין, סופיה לורן ועוד.

המלצר היה בעל גינונים מקצועיים כאילו זה עתה בא מאירופה, ועל הקירות היו תמונות בשחור-לבן של דמויות, שברבות הימים אחת מהן הייתה דמותי. ולפעמים, כשחזרתי ובאתי לבדוק – היא הייתה זרה לי ושייכת לאחרים

קפה כרמלי ברחוב החלוץ

קפה כרמלי היה ממוקם ברחוב החלוץ ליד רחוב הנביאים, סמוך לתחנות האוטובוסים. ברחוב הנביאים 10 שכן משרדי הראשון בחיפה (לתכנון אדריכלי והנדסי), ובקפה כרמלי אפשר היה לראות כרטיס ביקור שלי מוצמד בנעץ, איני זוכר לאן בדיוק.

את הבוקר היינו מתחילים בקפה כרמלי. כרמלי יידע מה כל אחד מעדיף – אני העדפתי בורקס חתוך לקוביות עם זיתים וביצה קשה, ואשתי האדריכלית צפורה – אשר עיצבה מספר בתי קפה בעיר התחתית ברחוב העצמאות – העדיפה בעיקר קפה הפוך עם הרבה קצף.

כרמלי היה מקפיד להוסיף לכוס שלה קצף, במהלך שתיית הקפה.

קפה שני ברחוב העצמאות

רחוב העצמאות בעיר "נשלט" בשנות השבעים של המאה העשרים על ידי רוכלים המוכרים הכל, בזול, מהימאים.

אפשר היה לרכוש שם בחמישית מחיר חגורת עור מפלסטיק לגבר, או ג'ינס לא Lee  או טרנזיסטור על סוללות, או בושם כמעט מקורי. אי אפשר היה לעבור ברחוב העצמאות מבלי להיתקל בהם, ולפעמים, תוך כדי ויכוח, היו יורדים ממאה לעשר.

אפשר היה לרכוש בחמישית מחיר חגורת עור מפלסטיק לגבר, או ג'ינס לא Lee  או טרנזיסטור סוללות, או בושם כמעט מקורי. אי אפשר היה לעבור ברחוב העצמאות מבלי להיתקל בהם, ולפעמים, תוך כדי ויכוח, ירדו ממאה לעשר

קפה שני קיים באותו מקום ברחוב העצמאות גם כיום.

העוגות בשני היו ייחודיות, כאז כן היום, והסועדים עמי העדיפו עוגות גבינה וקצף.

הפוקדים את בית הקפה היו כל מי שעבד בעיר, בתקופה שעל פי חוק של ראש העיר אבא חושי – העסקים בעיר התחתית היו נסגרים בשעה 3 אחר הצהריים. אהבתי בקפה שני את עוגת הפרג הנדיבה.

קפה שפירא ברחוב יפו

התוודעתי לקפה שפירא (ש' מבוטאת כמו ס') ביזמת רעי, עו"ד אהרן מרגלית ז"ל. עו"ד מרגלית היה נהנתן, ואהב עוגות ייחודיות שהיו מייצרים רק שם, והוא ידע לתת מחמאות למלצרית ולבעלים.

על הקירות בשפירא היו קטעי עיתונות, בדרך כלל בשבח המקום, והבאים בשערי בית הקפה היו בדרך כלל אניני טעם ומלומדים – עורכי דין, רואי חשבון, יפים ויפות, ענובים ומטופחות. גם הלחמניות היו בטעם של עוגות.

קפה (קונדיטוריה) ליבל ברחוב ארלוזרוב

קפה ליבל היצירתי הנפיק בורקסים זעירים טעימים עם מליחות מתונה, כמוצר (פטנט) ייחודי רק לו. ועוגיות, ועוגות, ומיני מאפים, ועוגות לשבת לקחת, ולחמניות מעניינות.

אפשר ומומלץ לסור לשם במהלך השבוע, תמסרו לו ד"ש, לזכר התקופה שמשרדיי שכנו בסביבתו.

גם בקפה ליבל אפשר היה לעיין בכתבות על אודות בית הקפה – סימן לגאוות יחידה.

קפה אלי בעגלת הקפה הניידת

קפה אלי זה לא בית קפה, אלא איש אחד עם עגלה ומכשור להכנת קפה, למי שממש אוהב קפה. שתו אותו בעמידה, ברחוב, או שמוצאים ספסל בתחנת אוטובוס, או על הגדר או על המדרגות. מדובר באלי מלכה ז"ל, דייג, מוכר דגים, עושה קפה ועוד.

והקפה?

טורקי, שחור, חזק מתוק, בספלים קטנים, דיימן; دايمًا

מהנדס מבנים בוגר הטכניון, בעל תואר שני במדיניות ציבורית, לימודי תעודה בתכנון עירוני ותואר שלישי בהנדסה אזרחית. בעל משרד תכנון וייעוץ בחיפה, מחברם של ספרים מקצועיים ואחרים. מחבר הספר: "תכנון כחוק – דירות ומבני ציבור" בהוצאת "בורסי". אתר -www.benezra.co.il