במאה ה-11 המשורר הצרפתי דה ליל טבע את המשפט "כל הדרכים מובילות לרומא". משפט עוצמתי בעל מסר כוחני. משפט זה מיוחס להנחת אבן הדרך הזהובה של הקיסר אוגוסטוס ברומא, שסמלה את רשת דרכי המסחר המסועפת שבשליטת רומי. במאה ה-21 נראה שמתפתח פרויקט טורקי שאפתני אשר ינקז את כל צינורות הגז של המזרח התיכון ומרכז אסיה אל איסטנבול. והמטרה היא שברז האנרגיה של אירופה יהיה בידי טורקיה של רג'פ טאיפ ארדואן.
במאה ה-21 נראה שמתפתח פרויקט טורקי שאפתני אשר ינקז את כל צינורות הגז של המזרח התיכון ומרכז אסיה אל איסטנבול. זאת במטרה שברז האנרגיה של אירופה יהיה בידי טורקיה של ארדואן
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אנרגיה מזמן הפכה מילה נרדפת לכסף, זאת בעידן בו "בעל המאה בעל הדעה". עיקרון זה לא חמק מארדואן, שליט טורקיה מעל שני עשורים. בעשורים הקודמים ארדואן ניסה לבנות תשתית גז אשר מזרימה את המשאב היקר בין המדינות השונות באירופה ואסיה, אולם הפרויקט נתקל בקשיים רבים לנוכח המציאות הגיאו-פוליטית של אז.
כיום, בשנת 2025, בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה, נפילת משטר אסד והמו"מ בין ארמניה לאזרבייג'ן – הכוכבים של ארדואן מסתדרים בשורה אחד אחר השני. כל זאת בדרך ליצירת ברז אנרגיה טורקי שייתן לארדואן את היכולת לשתק את מדינות אירופה והמזרח התיכון.
טרם פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה, כ-40% מאספקת הגז האירופי הגיעה מרוסיה. הפלישה הרוסית לאוקראינה גרמה לכך שאירופה הייתה צריכה להמציא עצמה מחדש בכל הקשור ליבוא אנרגיה ובעיקר גז, הנחשב בעיניי האירופאים לאנרגיה ירוקה יותר מנפט. הפתרון המיידי היה רכישת גז נוזלי בגלונים המובלים באניות מקטאר, אלג'ריה וכו'. כשלכולם ברור שלא ניתן להסתמך על דרך זאת כיוון שהיא יקרה ואינה עומדת בעומס הביקוש בשוק האירופי.
מצוקת האיחוד האירופי העירה בארדואן ובטורקים חלום נשכח, בו תכננו מערכת הובלת גז בשיתוף פעולה בין מצרים, ישראל וקפריסין, שתוביל גז דרך מאגרי הגז של אלה בצינור תת ימי עד לשטח טורקיה ומשם לאירופה. אולם ההתדרדרות ביחסים בין טורקיה לישראל ומצרים, הביאה לכך שהפרויקט השאפתני הזה ייגנז ולא יצא לפועל. אולם אין זה סוף פסוק מבחינת הטורקים, אשר מאז כניעתם במלחמת העולם הראשונה מנסים ליצור לעצמם מעמד של מעצמה בניחוח עות'מאני.
מצוקת האיחוד האירופי העירה בארדואן ובטורקים חלום נשכח, כשתכננו מערכת הובלת גז בשיתוף פעולה עם מצרים, ישראל וקפריסין, שתוביל גז ממאגרי הגז המצריים בצינור תת ימי לטורקיה ומשם לאירופה
לאור המצב המתואר לעיל, צמחה אלטרנטיבה לצינור הישראלי-מצרי-קפריסאי. הוצע הקמת פרויקט גז הנקרא "צינור הגז הערבי", אשר מסלולו מתחיל בקטאר, לבנון, מצרים וירדן ומתאחד לצינור אחד על אדמת סוריה עד למעבר Kilis-Öncüpınar (באב אל סלמה) בסמוך לעיירה הטורקית קיליס. אולם גם פרויקט זה נגנז עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה.
נפילת משטר אסד וקריסת הציר השיעי טרפה את כל הקלפים וסידרה לטורקיה הזדמנות היסטורית לשלוט בכל המתרחש בסוריה תחת משטר אחמד א-שרע (אבו מוחמד אל-ג'ולאני) ולהחיות את חלום "ברז הגז הטורקי".
בנוסף לשינויים הגאו-פוליטיים עקב המלחמות בסוריה וברוסיה, הגיעה התפתחות מפתיעה דווקא ממרכז אסיה. אזרבייג'ן וארמניה החלו במגעים לפתרון הסכסוך האלים ארוך שנים ביניהן סביב השליטה בחבל נגורנו-קרבאך, אשר נתגלע בתחילת שנות ה-90 בין השתיים, כאשר טורקיה תומכת באופן ברור באזרים המוסלמים. מבחינה היסטורית שתיהן ראו בארמניה אויב משותף, שקוטע את הרצף הטריטוריאלי ביניהן.
חשוב לציין, שעל אף האופטימיות הטורקית ליצור רצף גיאוגרפי אזרי-טורקי נוסף, המו"מ נתקל בהתנגדות פנים ארמנית מצד אלה הרואים בהסכם זה כניעה לאויב טורקי המר אשר בין השנים 1915-1916 ביצע רצח עם בו נספו כ- 1.5 ארמנים נוצרים. זאת באמתלה כי הארמנים הנוצרים היו גיס חמישי של רוסיה הצארית, אשר טבחה ב-1.5 מיליון בני המיעוט הצ'רקסי המוסלמי בשטחה בשנת 1864. כך האימפריות הגדולות "התקזזו" ביניהן על חשבון קבוצות המיעוטים שחיו בשטחן. אבל אולי דווקא ארדואן בשנת 2025 יביא לסיום מעגל הדמים שבין הים השחור לים הכספי.
על אף האופטימיות הטורקית ליצור רצף גיאוגרפי אזרי-טורקי נוסף, המו"מ נתקל בהתנגדות פנים-ארמנית מצד הרואים בהסכם זה כניעה לאויב טורקי המר, שביצע רצח עם בארמנים בין 1915-1916
ביום 02.08.2025 הכריזה טורקיה על הקמת צינור שיוביל גז מאזרבייג'ן, ארמניה וטורקיה דרך מעבר קיליס לסוריה. מדובר על סדר גודל של אספקת 4-6 מיליון קוב ביום, שכתוצאה ממנו כמעט כל משק החשמל הסורי יהיה תלוי בטורקים.
עוד יוער כי קטאר מהווה שותפה בלעדית במימון הקמת צינור גז זה, עוד ראיה לכמה ידה בכל המתרחש במזרח התיכון. עצם הקמת הצינור האזרבייג'ני-סורי מדגים כיצד זרועותיה של טורקיה לופתות עד חנק מדינה שכנה אשר תלויה בצינור גז העובר דרכה.
הכרזה זאת מהווה יריית פתיחה ביצירת מערכת צנרת הגז השאפתנית של ארדואן, כאשר המטרה הברורה היא יצירת מציאות חדשה בה שוק האנרגיה אירופאי תלוי באספקה העוברת דרך טורקיה.
במצב דברים זה לטורקיה יהיה קלף מיקוח חזק מאוד אל מול האיחוד האירופי, שבשנים האחרונות מנסה לשמור על מרחק משלטון ארדואן. כך שארדואן אוחז בחבל משני קצותיו. מצד אחד מכפיף את אירופה בכובעה כצרכן, ואת המזרח התיכון בכובעו כספק.
המפסידות העיקריות מהפרויקט הטורקי הינן מצרים, רוסיה ואיראן. מצרים, חלמה להיות ספקית גז עיקרית לשווקים האירופי והים תיכוני, אך ההשתלטות הטורקית בתמיכת קטאר על צנרת הגז הנחיתה עליה מכה כלכלית קשה.
אם מצרים תרצה להתחבר למערכת הגז הטורקית יהיה עליה להיכנע בפני ארדואן, אשר באופן סדרתי מאשים אותה (כמו את כל הציר המוסלמי-סוני המתון) בבגידה לנוכח שיתוף הפעולה עם ישראל במגוון מישורים, תוך הפקרת העזתים.
כניעה מצרית כזאת יכולה להוות מנוף לחץ קטארי-טורקי בכל הנוגע לעמדת מצרים ביחס לישראל והפלסטינים. תרחיש סביר מאוד לנוכח העובדה שמצרים מדינה ענייה מאוד, הנואשת להאמיר את התמ"ג שלה.
המפסידות העיקריות מהפרויקט הטורקי הן מצרים, רוסיה ואיראן. מצרים חלמה להיות ספקית גז עיקרית לשווקים האירופי והים תיכוני, אך ההשתלטות הטורקית בתמיכת קטאר על צנרת הגז הנחיתה עליה מכה
בדומה למצרים, הפרויקט הטורקי חיסל את הרעיון האיראני ליצירת צינור גז מאיראן-עיראק-סוריה, כשאדמת סוריה תשמש פלטפורמה לייצוא גז מהרפובליקה האסלאמית המבודדת. זאת לרבות השתלטות על משק החשמל הסורי והלבנוני באמצעות הנתינים השיעים שלה בשאר אסד וחזבאללה.
יצירת נתיב גז מטורקיה לאירופה זוכה לאהדה ולעידוד מצד מדינות האיחוד, אשר מעוניינות ליצר אלטרנטיבה לגז הרוסי ממנו התנתקו. האיחוד האירופי כיום מעודד יבוא גז מאזרבייג'ן, שבשנים האחרונות התקרבה מאוד למערב ולישראל.
אבל חשוב לזכור שכל צינורות הגז עוברים באיסטנבול, ותחת ידו של ארדואן. מה שבעצם יוצר מצב קפקאי בו אירופה נאלצת לבחור בין ולדימר פוטין לארדואן, ואם לומר את האמת, אני לא מקנא באירופאים כי ההתלבטות קשה מדי.
מבחינת השפעת הפרויקט על ישראל: ישנו תסריט בו ישראל דווקא תצא נשכרת מהקמת מערכת הגז הטורקית. לאחר תגלית מאגרי גז עצומים, בשנת 2017 ישראל הפכה ליצואנית גז טבעי, ולאחת מהשחקנים המשמעותיים בשוק האנרגיה באזור.
אולם כמדינה חסרת חברים בצפון נוצר אתגר משמעותי ביצירת נתיב יצוא יעיל שיממש את פוטנציאל היצוא. כיום הגז הישראלי נע בשני נתיבים עיקריים: הראשון דרך צינור אל מצרים, שבעבר שימש לייבוא, ומשם באניות מצריות, והשני באניות היוצאות מנמלי ישראל. כאשר שני נתיבים אלה פחות יעילים משמעותית מהזרמת גז דרך צינור קרקעי.
נפילת שלטון אסד וניתוק הקשר בין סוריה לאיראן הוליד פריצת דרך בכל הנוגע ליחסי ישראל-סוריה. כמובן שעדיין מוקדם לחלום על שלום עם האויב הוותיק מצפון, במיוחד כשהוא נשלט על ידי ארדואן וקטאר. אבל במקרה של כינון יחסים דיפלומטיים עם סוריה, תיפתח בפני ישראל האופציה להתחבר למערכת הגז הטורקית, וכך לייצא גז טבעי לאירופה בכמות גדולה ובעלות שינוע נמוכה, מה שיאמיר את הרווח הלאומי מייצוא הגז וישפר את הכלכלה הישראלית.
ההיסטוריה מלמדת כי להסכמי שלום יש רווח כלכלי מובהק, אולם חשוב לזכור שכמו אירופה נהיה תלויים בפטרון הטורקי, שבלשון המעטה משנה לשנה פחות מחבב את ישראל. לכן מוקדם מדי לשמוח. עד שייכון השלום המיוחל עם סוריה, הפרויקט המתואר יהווה מתחרה אגרסיבי לייצוא הגז הישראלי.
עדיין לא שלום עם סוריה, במיוחד כשנשלטת על ידי ארדואן וקטאר – אך אם יכוננו יחסים דיפלומטיים תיפתח האופציה להתחבר למערכת הגז הטורקית ולייצא גז טבעי לאירופה בכמות גדולה ובעלות שינוע נמוכה
מכאן ניתן להסיק כי לא לחינם הלך העורב אצל הזרזיר. אחת המטרות בשיתוף פעולה בין קטאר לארדואן היא נגיסה בכלכלה הישראלית. או לכל הפחות יצירת עוד תלות כלכלית ישראלית בטורקיה שתהווה מנוף לחץ ודרך השפעה על ישראל.
עו"ד אלון עלי הוא בן לעדה הבדואית. שירת (עדיין משרת) בחיל השריון כקצין לוחם בחטיבה 188. למד משפטים במסלול מצטיינים שמשלב תואר ראשון ושני. עסק בלימודיו בנושאי צדק חברתי והיה שותף לעתירות למימוש זכות החינוך בקרב בני נוער בארץ.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו