ביום שאחרי ההסכם לסיום המלחמה, המשק הישראלי מתחיל לנשום לרווחה. עשרות אלפי חיילי מילואים צפויים להשתחרר: חלקם ישובו למקומות העבודה הקודמים, ואחרים ייצאו לחפש משרה חדשה. מי שהחזיקו צווי 8 פתוחים ועבדו במקביל צפויים לאבד חלק מהכנסתם, אך במקביל יופחתו ההוצאות הציבוריות בכמה מיליארדי שקלים בחודש הודות להפסקת תשלומי השכר למילואימניקים ולצמצום עלויות המלחמה האחרות.

אם ההסכם לסיום המלחמה יעבור לשלב הבא, התמונה הכוללת נראית חיובית: גם שוק ההון מצוי באופוריה שהחלה עם היוודע פרטי העסקה המסתמנת ונמשכה עם חתימתה. כסף חדש זרם לבורסה, שסיימה את המסחר אתמול במחזור חריג במיוחד של 4.7 מיליארד שקלים. עם זאת, המלחמה הותירה אתגר כלכלי נוסף – הפערים בהכנסות בין הענפים השונים העמיקו.

מי שמשתכרים הרבה פתחו פער מכל השאר. הקיטוב הפוליטי לא הלך לשום מקום, ובמקביל אליו העמיק הקיטוב החברתי־כלכלי. התופעה הזו החלה בקורונה, כך שערב המלחמה רמות השכר של שלושת רבעי המשתכרים הנמוכים עוד לא התאוששו מהמגפה, ואילו הרבעון העליון המשיך לצמוח.

מי שמשתכרים הרבה פתחו פער מכל השאר. הקיטוב הפוליטי לא הלך לשום מקום, ובמקביל אליו העמיק הקיטוב החברתי־כלכלי

המסקנה הזו עולה ממחקר חדש שערכו שירה ביבלש ויוני בן־בשט מ"פורום ארלוזורוב" מיסודה של ההסתדרות החדשה. השניים בחנו את רמות השכר הממוצעות ב־73 ענפי תעסוקה וחילקו אותן לרבעונים: ברבעון התחתון השכר נמוך מ־6,900 שקלים בחודש, וברבעון העליון הוא גבוה מ־13 אלף שקלים.

אילוסטרציה: מגדלי משרדים בבני ברק. 30 ביולי 2025 (צילום: גילי יערי/פלאש90)

משק מפוצל

לפי ממצאי המחקר, מאז אוקטובר 2023 ועד יוני 2025 נמשך השחיקה בשכר הריאלי ברמות השכר הנמוכות והבינוניות – ולמעשה, השכר בהן קפא. לעומת זאת, בענפים בעלי שכר גבוה נמשכה מגמת עלייה יציבה עד אמצע 2024, אז נרשמה גם בהם האטה בצמיחת השכר הריאלי.

הפגיעה החריפה ביותר נרשמה בקרב עובדי הרווחה והסעד, המשתייכים לרבעון השכר התחתון, ושכרם ירד אף מתחת לרמה שנרשמה ב־2019. בענפי המכירות הקמעונאיות (שכר נמוך עד בינוני) ובענף המסחר הסיטוני (בינוני עד גבוה) הפגיעה מתונה יותר, אך גם בהם נרשם קיפאון ממושך מאז פרוץ המלחמה.

מדד ג'יני לאי־שוויון בשכר בין ענפי המשק הגיע באפריל האחרון לשיא מאז תחילת המדידה בשנת 2012, ורמות אי־השוויון נותרו גבוהות גם לאחר שנבלמה העלייה

לעומת זאת, שכר המתכנתים ואנשי המחשוב עלה מאז פרוץ המלחמה, אף שבאמצע השנה שעברה נרשמה האטה בקצב הצמיחה. בשורה התחתונה, מדד ג'יני לאי־שוויון בשכר בין ענפי המשק הגיע באפריל האחרון לשיא מאז תחילת המדידה בשנת 2012, ורמות אי־השוויון נותרו גבוהות גם לאחר שנבלמה העלייה.

ניתן להביט על שוק העבודה הישראלי כעל מסך מפוצל: ברמות השכר הנמוכות נרשמה צניחה בהכנסה הריאלית, אף שמספר המשרות לנפש התאושש במלואו מהמשבר – כך שכמות המשרות במגזר גדלה. ברמות השכר הבינוניות ניכרת בלימה וקיפאון בשכר הממוצע, בעוד שמספר המשרות התאושש רק חלקית.

מדד ג'יני לאי־שוויון בהכנסות בין ענפים (צילום: "פורום ארלוזורוב")

החזקים התחזקו

ברמות השכר הגבוהות, גם השכר וגם מספר המשרות היו גבוהים כבר ערב המשבר, ולמרות הפגיעה שנרשמה, הם עדיין מצויים מעל המגמה ארוכת הטווח וכאמור, המלחמה רק העמיקה את הפער בין הקבוצה הזו לבין שאר העובדים.

"הניסיון שלנו הוא לא להסתכל רק על הנתונים המקובלים, שמציגים כלכלה במצב טוב יחסית, עם שיעורי אבטלה נמוכים ולכאורה חסינות למלחמה, דבר שהוא לא הגיוני", אומר מנכ"ל "פורום ארלוזורוב" עמית בן־צור. לדבריו, הנתונים הממוצעים מסתירים את הסיפורים שמתחבאים מאחוריהם, ולכן בחרו החוקרים לבחון את הנתונים ברזולוציה של ענפים בודדים ולא להתייחס למשק כולו כאל יחידה אחת.

"בשלוש הקבוצות ברמות השכר הנמוכות יותר יש קיפאון או ירידה, ואילו בשכר הגבוה יש עלייה. יש גם ענפים בעלי שכר נמוך שירדו אפילו מתחת לרמות שהיו לפני הקורונה"

"רואים שבשלוש הקבוצות ברמות השכר הנמוכות יותר יש קיפאון או ירידה, ואילו בשכר הגבוה יש עלייה. יש גם ענפים בעלי שכר נמוך שירדו אפילו מתחת לרמות שהיו לפני הקורונה. רואים גם ירידה חדה במספר המשרות ביחס למועסקים בתחילת המלחמה. ייתכן שיש פחות עבודות זמניות או כאלה שבהן מספר השעות גמיש, זה יכול להעיד על שינוי מבני – שהמשק מסתדר עם פחות משרות.

"במספר המשרות לנפש רואים שבענפים הנמוכים חזרנו למגמה שלפני הקורונה, ברמות הבינוניות המספר הרבה מתחת למגמה ארוכת הטווח, ובענפים הגבוהים אנחנו מעליה. כלומר, ברמות השכר הבינוניות יש התכווצות. אם אנשים עברו לרמות שכר גבוהות – זה אחלה. אבל אם הרמות הנמוכות התרחבו, המשמעות היא שאנשים עברו למשרות בשכר נמוך יותר מזה שהיה להם לפני המלחמה.

מחאת המורות מול מטה ההסתדרות בתל אביב. 8 במאי 2025 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

"ברמת האי־שוויון בין קבוצות המועסקים (בשונה ממדד ג'יני הרגיל של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמודד חלוקת הכנסות בין האנשים כפרטים, ע"ש), הייתה קפיצה במלחמה ובחודשים האחרונים – התייצבות ברמות שלא היו מאז 2012, אז התחלנו להסתכל בנתונים.

"זה מצביע על שינוי וכלכלה דואלית: יש מועסקים שהתחזקו, אבל הרוב לא בהייטק, וזה אומר ששכרם של הרבה מאוד ישראלים ממשיך להישחק.

"רואים שהשכר הריאלי בכלל המשק מאט מאוד את הצמיחה שלו, כאשר האינפלציה נמוכה יותר ממה שהייתה לפני שנה ושנתיים. וזה אומר שכוח הקנייה הולך ונפגע להרבה מאוד ישראלים"

"זה מייצר בעבוע של מתח חברתי בין פריפריה גאוגרפית וחברתית למרכז. ועוד דבר: רואים שהשכר הריאלי בכלל המשק מאט מאוד את הצמיחה שלו, כאשר האינפלציה נמוכה יותר ממה שהייתה לפני שנה ושנתיים. וזה אומר שכוח הקנייה הולך ונפגע להרבה מאוד ישראלים".

מה לדעתך הממשלה יכולה לעשות כדי להתמודד עם המצב הזה?
"שוק העבודה והמשק לא יתאוששו לבד אם הממשלה לא תנהל מדיניות נכונה. אם תיגמר המלחמה והמשק יחזור לשגרה, מי שמספיק חזק יתאושש ומי שלא – לא. הרבה פעמים אחרי משברים אי־השוויון קופץ כאשר קבוצה קטנה נהנית מהשיקום וחלק גדול מהאוכלוסייה נשאר מאחור".

אילוסטרציה: פארק ההייטק ביקנעם. 8 בספטמבר 2024 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)

אם עובדים יעברו מענפים בשכר נמוך לגבוה, הבעיה תיפתר?
"המשק בנוי ממגוון סוגי תעשיות. נגיד שמחר בבוקר מחצית יהיו בהייטק, והיו חזונות למיליון אנשים בהייטק – זה אומר שלא יהיו נהגי אוטובוסים, מורות, עו"סיות, שוטרים ורופאים. אלה ענפים בשכר לא גבוה, אך חיוניים לתפקוד המשק, ואנחנו לא יכולים לוותר עליהם. לא נצליח לגייס ולשמור על אנשים טובים במגזר הציבורי אם התחרות מול הענפים בשכר גבוה תהיה בלתי־אפשרית.

"איך נפתור את המחסור במורים? אותו דבר בתעשייה המסורתית ובייצור המזון. אנחנו חיים בעולם משוגע, עם שיבושים בשרשראות האספקה, וישראל חייבת לייצר חלק בעצמה. צריך לטפח ולדחוף אותם קדימה – וזה תפקידה של המדינה, שאמורה להגדיר מהם היעדים הלאומיים ואילו ענפים יקודמו. לשם כך נדרשת מדיניות אסטרטגית, אך בלי תקציב ויעדים ברורים – זה לא יקרה מעצמו".

אם אפשר היה להעביר את כלל העובדים להייטק, הבעיה הזו לא הייתה קיימת – אבל המדינה תקרוס. מכאן הצורך הבהול של הממשלה לבלום את המגמה הזו

אם אפשר היה להעביר את כלל העובדים להייטק, הבעיה הזו לא הייתה קיימת – אבל המדינה תקרוס. מכאן הצורך הבהול של הממשלה לבלום את המגמה הזו. הצרה היא שהממשלה הנוכחית אינה מגבשת תקציב ליציאה מהמלחמה, ובשנה הבאה התקציב צפוי להיות תקציב המשכי. אילו הייתה קואליציה מתפקדת, זו המדיניות שלדעת בן־צור היה עליה לגבש.

"מי שירוויח ונמצא במצב טוב מלכתחילה יתחזק, ומי שלא – יתדרדר. רואים התמתנות גם בשכר הגבוה, אך הם עדיין מעל המגמה שמלפני הקורונה, בעוד שרוב האוכלוסייה לא שם. וזה בדיוק המקום שבו לממשלה יש תפקיד – להסתכל על המקומות האלה, לדחוף אותם קדימה כדי שהפריון יגדל וכולנו נהנה מזה.

הכלכלן עמית בן־צור, מנהל מכון יסודות ופורום ארלוזורוב (צילום: ארן דולב)

"זה הזמן להגדיל השקעות ממשלתיות במקומות אסטרטגיים. ביטחון לאומי הוא גם תעשייה ופריפריה, ויש ענפים שהמדינה לא יכולה להרשות לעצמה לאבד – וזה המקום שבו הממשלה צריכה להיכנס ולייצר תמריצים, כדי שהענפים האלה לא ירדו מתחת לסף חברתי־כלכלי מסוים. אם אין תקציב – אי אפשר לעשות את זה".