יצחק רבין נרצח בפעם הראשונה ב-4 בנובמבר 1995, בתום עצרת העם שנערכה בתל אביב תחת הסיסמה לא לאלימות – כן לשלום. כשירד מהבמה התקרב אליו יגאל עמיר מאחור וירה בו שלוש יריות מטווח אפס.

לא היה צריך להיות ספק מי רצח את ראש הממשלה ומדוע, והרוצח אף הודה והתגאה במעשהו. הרי הוא בא מתוך מחנה מתנגדי הסכם השלום בין ישראל והפלסטינים, ורבים מחברי מחנה זה העריכו, שרק אלימות תמנע מרבין להגשים את מדיניותו. מעטים אף סברו שמותר לעשות זאת על ידי רצח ממש.

לא היה צריך להיות ספק מי רצח את רבין ומדוע, והרוצח הודה והתגאה במעשהו. הוא בא ממחנה מתנגדי הסכם השלום עם הפלסטינים, ורבים במחנהו העריכו, שרק אלימות תמנע מרבין להגשים את מדיניותו

מבחינה זו היה זה רצח פוליטי "מוצלח" מאוד. ממשלות נתניהו שבאו אחריו נסוגו מתהליך השלום שחייב ויתור טריטוריאלי, גם במחיר של הנצחת הסכסוך עם הפלסטינים.

לאחר הרצח ערכתי מחקר ראשון על סיבות הרצח, משמעותו ותוצאותיו. טענתי שם, כי בשנים הבאות המאבק הפוליטי יהיה בין אלה שיבקשו להנציח את הרצח, לבין אלה שיבקשו להכחיש אותו (The Rabin Memoirs by Yitzhak Rabin, With afterword by Yoram Peri, University of California Press, Berkeley, Los Angeles, 1996)

ואכן במחקר שני, שערכתי 20 שנה לאחר הרצח והתפרסם בספר שפירסמתי בשם "יד איש באחיו – רצח ורבין ומלחמת התרבות בישראל" (הוצאת בבל, תל אביב, 2005) הוכחה התזה הזו במספרים.

מייד לאחר הרצח החלו לפרוח תיאוריות קונסיפירציה מטורפות ומופרעות: רבין לא נרצח בכיכר אלא במכונית בדרך לבית החולים, רבין נרצח בכלל בבית החולים איכילוב, לא יגאל עמיר רצח את רבין אלא שמעון פרס, הייתה זו יוזמה של השב"כ, ועוד פנטזיות חסרות שחר. אידיאולוג פוליטי המתקשט בתואר ד"ר ומזרחן מאוניברסיטת בר אילן (ממנה הגיע הרוצח) אף חזר בפומבי על תיאוריית קונספירציה מחונטרשת לפני זמן לא רב.

ב-2015, כ-16 אחוזים מהיהודים בישראל סברו שיגאל עמיר לא היה הרוצח, ועוד 19 אחוזים אמרו שאינם יודעים מי היה הרוצח. היום, במלאת 30 שנה לרצח, האחוזים גבוהים עוד יותר, ורק מעט יותר מ-60 אחוזים מאמינים שעמיר הוא אכן הרוצח.

מייד לאחר הרצח החלו לפרוח תיאוריות קונסיפירציה מופרעות: רבין לא נרצח בכיכר אלא במכונית בדרך לביה"ח, או באיכילוב, לא יגאל עמיר רצח אותו אלא פרס, הייתה זו יוזמת השב"כ, ועוד פנטזיות חסרות שחר

בקרב הצעירים, רבים מאוד משיבים שפשוט אינם יודעים, אבל בקרב חברים בציונות הדתית לא פחות מ-55 אחוזים, לא פחות, טוענים שלא עמיר הוא הרוצח. 

מדוע יש אחיזה רחבה כל כך לתיאוריות הקונספירציה בכל הקשור לרצח רבין? הנושא נדון בכנס בינלאומי שנערך ב-2005 באוניברסיטת קמברידג' ובו השתתפתי ועסק בסוגיית רציחות פוליטיות בעולם. מסקנה שעלתה מכנס מרתק זה הייתה, שברוב המקרים, אלה שמפיצים תיאוריות קונספירציה עושים זאת כדי להמעיט מחומרת משמעות הרצח וכאסטרטגיה שנועדה להרחיק את ההאשמה המופנית בצדק כנגדם.

אז כמטאפורה אפשר לומר, שהכחשת הרצח הייתה ועודנה הפעם השנייה בה נרצח יצחק רבין.

אבל בשנים האחרונות נוסף על כך גם רצח שלישי. הפעם מדובר בתיאור המסולף בדבר אופיו של האיש ועמדותיו המדיניות, כשהקוד הוא "רבין כפושע אוסלו". תיאור זה מופץ על ידי תומכי הקואליציה הממשלתית, המתארים את רבין כסמולני, אוהב ערבים, בוגד, ובעל תכונות אישיות כמו חלש, הססן, לא יציב, שיכור, ומה לא. כך תיאר אותו לדוגמה אמנון לורד, אחד מבכירי הכותבים של הימין, בספרו "הסערה: הדרך לאוסלו והשלכותיה" (2003) וכן בהרבה מאמרים נוספים. והוא רק אחד מני רבים.

מטרת התיאור הזה היא אחת – להציג את תהליך השלום כתהליך שלילי, להכפיש את הסכם אוסלו ולטעון, כי הוא זה שהביא על ישראל את כל האסונות מזה 30 שנה; מאז ההתנתקות מרצועת עזה של אריאל שרון ב-2005 ועד למתקפת חמאס בשבת השחורה של אוקטובר 2023. כל מי שמכיר את העובדות ההסטוריות לאשורן יודע, שטענות אלה אינן מחזיקות מים. אבל מה שחשוב לעניין הרצח השלישי הוא שהן מציגות את רבין בצורה מעוותת.

בשנים האחרונות נוסף תיאור מסולף בדבר אופיו של רבין ועמדותיו המדיניות, כשהקוד הוא "רבין כפושע אוסלו", המופץ על ידי תומכי הקואליציה. לפיו רבין סמולני, אוהב ערבים, בוגד, חלש, הססן, לא יציב, שיכור ומה לא

רבין היה רחוק מלהיות שמאלני, ולא אהב, בלשון המעטה, את שלום עכשיו. הוא היה ביטחוניסט, והאמין, כמו המורה שלו ליחסים בינלאומיים הנרי קיסינג'ר, שביחסים בין מדינות ועמים הגורם הקובע הוא הכוח. כשהביע התנגדות ליוזמת רוג'רס, אמר מפורשות לנשיא ריצ'רד ניקסון:

"הרי אתה אדוני אמרת לי זה לא מכבר, שהדרך היחידה להתדיין עם הסובייטים היא מעמדת כוח. הוא הדין גם לגבי המזרח התיכון".

השהות בארה"ב עשתה אותו לרפובליקאי, כפי שהיטיבו להראות פרופ' איתמר רבינוביץ בספרו הביוגרפי על רבין וכן הדיפלומט האמריקאי דניס רוס בספרו.
רבין היה פרגמטיסט, פרקטיקן ופסימי, כפי שהיו רבים מבני הדור שלו ובראשם הדמות המשפיעה ביותר שלהם – משה דיין.

כשרבין הגיע למסקנה שצריך לקדם הסדר מדיני עם מדינות המעגל הראשון – מצרים, ירדן וסוריה – לא היה זה משיקולים מוסריים או אידיאולוגיים, אלא מתוך הערכה אסטרטגית שקולה. הוא האמין שנוצר חלון הזדמנות קצר, בן כעשר שנים, המאפשר להיערך טוב יותר לקראת העימותים הצפויים עם המעגל השני הגרעיני, של איראן, עיראק ולוב.

המחיר הוא ויתור על שליטה בגבעות חסרות משקל ביטחוני ביהודה ושומרון וחתימת הסכם שלום עם מדינות המעגל הקרוב, כדי לתת מרחב טיסה של כמה דקות למטוסי חיל האוויר בדרכם למדינות המעגל השני.

המחיר מבחינת רבין היה ויתור על שליטה בגבעות חסרות משקל ביטחוני ביו"ש וחתימת הסכם שלום עם מדינות המעגל הקרוב, לטובת מרחב טיסה של כמה דקות למטוסי חיל האוויר בדרכם למדינות המעגל השני הגרעיני

גם ראייתו את הפלסטינים היתה תוצאה של שיקול פוליטי קר, פרגמטי, זהיר ומפוכח. לאחר הרצח ביקשה הוצאת הספרים היוקרתית של אוניברסיטת קליפורניה להוציא לאור באנגלית את ספרו יומן שירות, שכלל גם קטעים שהצנזורה צינזרה מכתב היד בעברית. נתבקשתי על ידם לכתוב שם את פרק הסיכום ולתאר את התקופה שחלפה אחרי שכתב את הספר המקורי. תיארתי שם בהרחבה כיצד התפתחה בהדרגה השקפתו לגבי הבעייה הפלסטינית. (The Rabin Memoirs ,1993).

בניגוד לשותפו-יריבו שמעון פרס, שהפליג בחזיונות השלום הנצחי והציע שישראל תצטרף לליגה הערבית, רבין נשאר ביטחוניסט, שלא שאף לגאול את העולם, אלא לנווט את עמו בין הסכנות הצפויות.

כריאליסט, רבין הבין שחלו שינויים בעולם. ברית המועצות שסיפקה משען צבאי לערבים נחלשה, ופרצה האינתיפדה. וזו הוכיחה, כי הפלסטינים, בניגוד לישראלים, מוכנים לשלם מחיר דמים כבד למאבק ללא סוף. הוא העריך שניתן להשיג הסכם עם אש"ף, שלום שנשען על עוצמה צבאית.

"ביטחון קודם לשלום" אמר, "אך בלי שלום, אין ביטחון אמיתי". תועמלני ממשלת הכזב מבקשים רק ביטחון, ותולדות השנים האחרונות מוכיחים פעם נוספת שעם מלחמה חסרת סוף, אין שלום אבל גם לא ביטחון.

ישיבת מרכז מפלגת העבודה שבה נבחר יצחק רבין להחליף את גולדה מאיר, יורם פרי יושב לצד רבין, 1974 (צילום: דוד רובינגר (על פי כללי שימוש הוגן, סעיף 19 לחוק))

התיאור שבו מוצג רבין על ידי מעצבי ההגמוניה הישראלית היום רחוק כרחוק מזרח ממערב מדמותו של "מר ביטחון", שידע גם להשיג יתרונות מדיניים, כלכליים, ובינלאומיים חסרי תקדים לישראל. דוגמה אחת בלבד – מספר המדינות שקיימו יחסים דיפלומטיים עם ישראל זינק והגיע ל-150, כמעט כמספר המדינות שמכירות במדינת פלסטין, הודות למדיניותה של ממשלת נתניהו. 
את התיאור של רבין על ידי אבירי מכונת הרעל הקואליאציונית אפשר אפוא להגדיר, בלשון ציורית כמובן, כלא פחות מאשר הרצח השלישי.

התיאור שבו מוצג רבין על ידי מעצבי ההגמוניה הישראלית היום רחוק כרחוק מזרח ממערב מדמותו של "מר ביטחון", שידע גם להשיג יתרונות מדיניים, כלכליים, ובינלאומיים חסרי תקדים לישראל

*קובץ מאמרים נרחב על הרצח משמעותו ותוצאותיו, של פרופסורים להיסטוריה, פוליטולוגיה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, לימודי יהדות ומשפטים, מופיע בספר בעריכתי, בשם: The Assassination of Yitzhak Rabin, Stanford University Press, California, 2000.

יורם פרי הוא פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. סוציולוג פוליטי, שפרסם עשרות מאמרים ושישה ספרים, בעיקר על יחסי חברה-צבא, צבא-פוליטיקה, תקשורת ודמוקרטיה. רבים מהם זכו בפרסים בינלאומיים בעלי יוקרה, בין השאר ספרו "רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל". בעבר הקים ועמד בראש מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל-אביב.