ארצות הברית מסרה למועצת הביטחון את הצעת ההחלטה שלה לגבי "היום שאחרי" בעזה, ופירושה שאנו נכנסים לשלב "בינאום הסכסוך". שלב שאומנם מתחיל בעזה, אבל קורץ גם צפונה לגדה.

ההחלטה מדברת על הקמת מועצת השלום בראשות הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, ובניהולו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, אשר תנהל את שלב שיקום עזה, ועדת מומחים של תושבי עזה שתנהל את החיים האזרחיים, ובינתיים ירדן ומצרים יאמנו כוח פלסטיני שיקבל את האחריות הביטחונית על עזה, ויחליף את הכוח הרב לאומי.

ההחלטה מדברת על הקמת מועצת השלום בראשות טראמפ, ובניהול ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, אשר תנהל את שלב שיקום עזה, עם ועדת מומחים של תושבי עזה שתנהל את החיים האזרחיים

"בינאום הסכסוך" הוא דרישה ותיקה של הרשות הפלסטינית, המבקשת להשתית את פתרון הבעיה הפלסטינית על החלטות האו"ם. אבל בניסוח הנוכחי של ההחלטה, הצפוי עוד לעבור שינויים, רמאללה לא מרוצה, מכיוון שלמרות שההחלטה אמורה לעבור במועצת הביטחון – הרי שהתהליך כולו ידלג על האו"ם. הכוח הבינלאומי לא ישתייך לאו"ם ולא יהיה במתכונת כוח יוניפי"ל, כלומר: לא כוח שמירת השלום, נוסח האו"ם, אלא כוח אכיפת השלום, בנוסח החדש, וגם יהיה תחת גוף שאינו של האו"ם, אלא מועצת השלום בראשות טראמפ ובלייר.

אם כך, בינאום הסכסוך אינו על פי המתכונת של אש"ף, הכרוכה ב"לגיטימיות הבינלאומית" וכוללת את החלטות החלוקה ושיבת הפליטים, 181, 338. יש להעריך כי הפלסטינים יפעילו את השפעתם במסדרונות האו"ם, ויש להם, כדי לקרב את הנוסח הסופי למתכונת של "הלגיטימיות הבינלאומית" על פי תפיסתם.

אף על פי שאש"ף נזהר מאוד בכבודו של טראמפ, ואין לצפות שייצא בגלוי נגד התוכנית, הרי אבו מאזן כבר אמר שהוא מעדיף את ההחלטות שהתקבלו בכנס ההכרה במדינה הפלסטינית אשר יזמו סעודיה וצרפת, על פני הצעת ההחלטה למועצת הביטחון שיזמה ארצות הברית.

הקמת מועצת השלום בניהולו של בלייר היא בבחינת סטירת לחי ללאומיות הערבית בכלל, ולדרכו של אש"ף בפרט. לנוכח החורבן הכללי שהמיטו האידאולוגיות של "המאבק" ברחבי העולם הערבי, ועזה היא רק דוגמה לכך, "המערב הקולוניאליסטי" חוזר לעשות סדר בעולם הערבי הכאוטי, ומינויו של בלייר מסמל להם שהמנדט הבריטי חוזר כי הנייטיבס נכשלו.

מועצת השלום בניהול בלייר היא סטירת לחי ללאומיות הערבית בכלל, ולדרכו של אש"ף בפרט. לנוכח החורבן הכללי שהמיטו אידאולוגיות "המאבק" בעולם הערבי, זה מסמל שהמנדט הבריטי חוזר כי הנייטיבס נכשלו

תחושת העלבון הזאת מאחדת את חמאס ואת אש"ף, ויש סימנים של התקרבות ביניהם לנוכח המאבק המשותף. מוסא אבו מרזוק אמר לאל-ג'זירה כי חמאס לא יקבל את התוכנית האמריקאית, והוסיף כי כעת חמאס מוכנה לקבל את דרישת אש"ף, לפיה ראש ועדת המומחים שתנהל את עזה יהיה שר בממשלת רמאללה.

מבחינת ישראל, הרי למרות שניתוק ביצוע המהלכים האלה מן האו"ם יכול להניח את דעתה, גם לה יש סיבה להיות מודאגת מעצם בינאום הסכסוך. יש לה סיבה לדאגה מן הכורח לצאת מעזה לטובת צבאות זרים, שיכנסו לעזה מכוח החלטה של מועצת הביטחון, ויבלמו את יכולתה לפעול בעזה בנוסח חופש הפעולה שיש לה בסוריה ובלבנון.

למרות שההחלטה מרוכזת בעזה, הרי יש לה השלכות גם על הגדה, שכן הרשות ברמאללה תוכל לקבל פיקוד על עזה רק אחרי שתעבור רפורמה עמוקה שתשנה את פניה, כולל בחירות כלליות, אשר יקימו לה הנהגה לגיטימית שתוכל לייצג את הפלסטינים בהמשך הדרך. לא כממשיכת דרכו של אש"ף "והמאבק" שלו, אלא מתוקף בחירת הפלסטינים.

אש"ף לא מעוניין בזה, ומה שאנו רואים בצד של אש"ף זה מהלך של חידוש הלגיטימיות של אש"ף, ולא של העם הפלסטיני. אבו מאזן מתכננן כינוס מוסדות אש"ף בשטחים ובפזורה גם כדי לשמור על מורשת אש"ף, וגם כדי לחסום את חמאס מלהשתתף בבחירות. כלומר: רפורמה של כאילו.

כאשר מדברים על הרפורמות, מאליה באה השאלה של החלפת אבו מאזן ביורש, אשר דמותו תעצב את דמותה של הרשות הפלסטינית, וכן השאלה איזו מעצמה ערבית תהיה מוכנה לתמוך ברשות הפלסטינית. כרגע, הרשות נמצאת די לבד. אף מעצמה ערבית לא מוכנה להשקיע בה. מול קטאר שמושקעת בעזה של חמאס –  סעודיה והאמירויות, שאמורות למנף את רמאללה מול חמאס של קטאר, נמנעות מכך, וירדן השכנה הקרובה עושה הכול כדי לנתק עצמה מן הגדה.

למרות שההחלטה מרוכזת בעזה, הרי יש לה השלכות גם על הגדה, שכן הרשות ברמאללה תוכל לקבל פיקוד על עזה רק אחרי שתעבור רפורמה עמוקה שתשנה את פניה. אבל אש"ף לא מעוניין בזה

חוסיין א-שיח', סגנו הרשמי של אבו מאזן, הוא המועמד המוביל, אבל הוא לא מעורר התלהבות, ובאחרונה היה במסע של יחצנות אישית בירדן, סעודיה ומצרים. לא ראינו סימנים של התלהבות. סעודיה הבטיחה לרמאללה סיוע כספי, אבל עד לרגע זה היא לא קיימה את הבטחתה, כלומר: היא לא רואה אופק להשקעה ברמאללה. חוסיין א-שיח' לא הלהיב אותה.

אחת הבעיות למצוא יורש לאבו מאזן היא השבטיות הקיצונית של החברה הפלסטינית. אם היורש יבוא מרמאללה, חברון וג'נין לא יקבלו אותו – ולהפך. אחת הסיבות שתושבי השטחים קיבלו את אש"ף היא שאש"ף בא מבחוץ ועקף את מכשול השבטיות.

הבעיה של חוסיין א-שיח' חריפה יותר – אפילו ברמאללה יש לו התנגדות של שבט ברגותי הגדול, הרוצה את מרוואן ברגותי האסור בישראל כמי שינהיג את הפלסטינים. אבל לנוכח כישלון שביתת הרעב של ברגותי, שלא סחפה המונים מחוץ לכותלי הכלא – נראה שגם "ברגותי" מעצב את דמותו כדמות חמולתית ולא לאומית.

לפיכך, יש לשים לב לשיבתו של האחיין של יאסר ערפאת, נאסר אל-קידווה, לקדמת הבמה. ראשית, הוא נושא עמו את ההילה המאחדת של יאסר ערפאת, שנית הוא מחאן יונס, ובכך עוקף את מכשול החמולתיות – ושלישית – הגורם הקובע – הוא אישיות בינלאומית ומקובל בעולם.

יש לשים לב לשיבת האחיין של ערפאת, אל-קידווה, לקדמת הבמה. הוא נושא את ההילה המאחדת של ערפאת, הוא מחאן יונס ובכך עוקף את מכשול החמולתיות – והוא אישיות בינלאומית ומקובל בעולם

מבחינת יחסי הכוחות בעולם הערבי, נאסר אל-קידווה מקובל על המיפרציות וסעודיה, ואם הוא יסתמן כיורש העתידי, סעודיה ואמירויות יאמצו את הרשות הפלסטינית ויקימו אותה על רגליים כלכליות.

אבו מאזן וסביבתו לא אוהבים זאת, וזאת הסיבה שאבו מאזן חזר ותיקף את חוסיין א-שיח' כיורשו. אבל גם ישראל, הפרו-קטארית, לא אוהבת זאת, מסיבות אחרות.

כאשר הרשות הפלסטינית תידרש להתכנס לקראת רפורמות, היא תוכל לטעון, שכל עוד נערי הגבעות מעלים באש את הכפרים שלה, היא לא יכולה להתמסר לרפורמות. קרוב לוודאי שטענותיה יפלו על אוזניים קשובות, ביחוד של טראמפ, ודאי של האירופים, וישראל תידרש לשים קץ להשתוללות הפורעים.

אם כך, הצעת ההחלטה של ארצות הברית היא עדיין גולמית, אבל מציינת את כניסת הבעיה הפלסטינית למסלול הפתרון הכפוי, שיתחיל בעזה ויימשך בגדה.

הכוונה להקים את מועצת השלום מסמלת את כישלון האידאולוגיות של אש"ף ושל הלאומיות הערבית בכלל, ומאחדת את אש"ף וחמאס ברצון להכשיל את העלבון הזה. אבל הקרע ביניהם כל כך עמוק, עד כי אש"ף לא ירשה לחמאס להיכנס לגדה במסגרת בחירות הנדרשות מן הרפורמות.

כשהרשות תדון ברפורמות, היא תוכל לטעון, שכל עוד נערי הגבעות מעלים באש את כפריה, היא לא יכולה להתמסר לרפורמות. טראמפ והאירופים יהיו קשובים לטענות, וישראל תידרש לשים קץ להשתוללות הפורעים

כעת, יש לעקוב אחר השינויים שההחלטה תעבור במסדרונות האו"ם, עד שתקבל את עיצובה הסופי.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.