הצעת החוק שאושרה אתמול (ראשון) בוועדת השרים לענייני חקיקה, המבקשת להסמיך את שר המשפטים יריב לוין למנות תובע כרצונו – ללא כל מגבלות או תנאים – בחקירה שבה מתעורר חשד נגד היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או מי מהכפופים להם, מהווה "חוק עוקף בג"ץ" באופן הבוטה והישיר ביותר.

בשלושת השבועות האחרונים ניתנו שני פסקי דין בבג"ץ, במסגרת העתירות נגד החלטותיו של לוין להטיל על גורמים שמחוץ למערכת אכיפת החוק את תפקיד הפרקליט המלווה בחקירת פרשת הפצ"רית: פעם על נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, ופעם על השופט בדימוס יוסף בן חמו.

פעמיים פסל בג"ץ את החלטותיו של לוין, תוך שקבע אמות מידה ומגבלות על שיקול דעתו של השר באותם מקרים נדירים שבהם יש להעביר את סמכויות היועצת המשפטית לממשלה לגורם שמחוץ למערכת אכיפת החוק. המגבלות הללו הן בדיוק מה שלוין מנסה להסיר מעליו כעת, באמצעות הצעת החוק שהוגשה על ידי ח"כ צבי סוכות מעוצמה יהודית.

פעמיים פסל בג"ץ את החלטותיו של לוין, תוך שקבע אמות מידה ומגבלות על שיקול דעתו של השר באותם מקרים נדירים שבהם יש להעביר את סמכויות היועצת לגורם שמחוץ למערכת אכיפת החוק

בג"ץ קבע כי אם היועצת מצויה בניגוד עניינים בנוגע לחקירה פלילית מסוימת, נוכח העובדה שעדותה בתיק עשויה להידרש, השר רשאי להעביר את סמכויותיה לגורם אחר, אך גורם זה צריך להיות עובד מדינה בכיר, משפטן מובהק, בעל ניסיון בעבר או בהווה בחקירות פליליות, וחף מכל שיוך פוליטי.

בפסק הדין בעניין בן חמו בג"ץ חידד את המגבלות הללו וקבע שהן אינן בגדר המלצות שהשר רשאי להתעלם מהן או להסתפק במאמץ למלאן.

נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית לצד השופטת יעל וילנר והשופט חאלד כבוב בדיון על מינוי יוסף בן חמו למלווה חקירת הפצ"רית. 27 בנובמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הצעת החוק המדוברת מהווה תיקון לחוק סדר הדין הפלילי – אחד משני החוקים, לצד חוק שירות המדינה (מינויים), שהשר אמור לפעול לפיהם בבואו למנות תובע במצב הנדיר שבו היועץ המשפטי לממשלה מצוי בניגוד עניינים.

על פי ההצעה, אם "נודע למשטרה על ביצוע עבירה על ידי היועץ המשפטי לממשלה או על ידי פרקליט המדינה או מי מטעמם, תפנה לשר המשפטים למינוי תובע לעניין זה. לתובע הממונה יהיו כל סמכויות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לעניין חקירה ותביעה כאמור; לעניין זה, 'תובע' – לרבות תובע משטרתי".

נוכח החשש להתערבות פוליטית בחקירה פלילית קונקרטית, בג"ץ הדגיש בשני פסקי הדין את החשיבות הקריטית שבהטלת מגבלות על יכולת הבחירה של שר המשפטים

סוכות מפרט בדברי ההסבר להצעת החוק ש"במצב דברים בו עולה חשש לביצוע עבירה מצד היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, נוצר ניגוד עניינים מעצם מעורבות הפרקליטות בחשדות האמורים, החל מליווי החקירה ועד להחלטה אם יש מקום להגיש כתב אישום.

"נוכח זאת, הצעת החוק מבקשת לתקן את המצב ולאפשר לשר המשפטים למנות תובע חיצוני לפרקליטות במקרים אלו, בדומה לחקירת שוטרים הנעשית בידי מח"ש ולא בידי גורמי החקירה במשטרה".

ח"כ צבי סוכות מגיע למח"ש בירושלים, 6 בפברואר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הצעת החוק הזו לוקה במספר כשלים יסודיים, ובהתאם דברי ההסבר שלה מנוסחים באופן מטעה ומניפולטיבי. ראשית, היא לכאורה אינה מדברת על אותן נסיבות מדויקות השוררות בפרשת הפצ"רית: בפרשה הנוכחית לא נקבע כי היועצת המשפטית או מי מאנשי הפרקליטות חשודים בדבר.

כל שקבעה היועצת המשפטית של משרד המשפטים, עו"ד יעל קוטיק, בחוות דעתה היא שקיימת אפשרות שעדותה של היועצת או עדותו של המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), עו"ד אלון אלטמן, תידרש במהלך החקירה – כעדים, לא כחשודים.

בהצעת החוק המגבלות נעלמו ואינן. דברי ההסבר להצעה כלל אינם מזכירים לא את ההגבלות ולא את פסקי הדין שניתנו בעניין זה בשבועות האחרונים

ובכל זאת, בג"ץ קבע כי ניתן להעביר את סמכויות הפיקוח על החקירה הזו לגורם שמחוץ למערכת אכיפת החוק. אבל – וזו הנקודה המרכזית – נוכח החשש להתערבות פוליטית בחקירה פלילית קונקרטית, בג"ץ הדגיש בשני פסקי הדין את החשיבות הקריטית שבהטלת מגבלות על יכולת הבחירה של שר המשפטים.

בהצעת החוק המגבלות הללו נעלמו ואינן. דברי ההסבר להצעת החוק כלל אינם מזכירים לא את ההגבלות ולא את פסקי הדין שניתנו בעניין זה בשבועות האחרונים.

שר המשפטים יריב לוין והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה בטקס הפרידה ממ"מ נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, 1 באוקטובר 2024 (צילום: אורן בן חקון/פול)

לא בכדי זה היה המסר שהמשנה ליועצת המשפטית (משפט ציבורי־מנהלי), ד"ר גיל לימון, ניסה להעביר לשרים שהשתתפו אתמול בישיבת ועדת השרים לחקיקה. כל שההצבעה הזו מבקשת לעשות הוא לאפשר התערבות פוליטית בחקירת הפצ"רית, כך שניתן יהיה להדביק חשד פלילי ליועצת המשפטית לממשלה, וכך להדיחה.

ללא הועיל: השרים אישרו את תמיכת הקואליציה בהצעת החוק, וזו אמורה לעלות להצבעה בקריאה טרומית בזמן הקרוב.

כשל נוסף בהצעת החוק, נעוץ בשאלה מי יקבע אם התעורר "חשד סביר" נגד היועצת או פרקליט המדינה, שיחייב את הצעד הדרסטי של פנייה לשר המשפטים כדי שיבחר תובע כלבבו. שהרי, פרשנותו המקובלת של סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי היא שלא בכל מקרה של תלונה למשטרה על אדם מסוים נפתחת חקירה באופן אוטומטי.

אם ייחקק חוק מפורש, לשופטי האגף השמרני יהיה קשה מאוד לאתר בחוקי היסוד את העקרונות החוקתיים המפורשים שיאפשרו להם לעמוד על העיקרון המונע התערבות של פוליטיקאים בחקירה ספציפית

פוליטיקאים נוהגים להדגיש את חשיבות הכלל הזה כאשר מוגשות תלונות נגדם. רק כאשר קיימת תשתית עובדתית המגבשת חשד סביר נגד אדם נפתחת נגדו חקירה. מי יקבע אם התגבש חשד סביר נגד היועצת? השר הרי לא יכול למנות תובע עד שהתנאי הזה מתמלא, וכך נוצר מעגל שוטה.

הבעיה היא, שעל אף פסקי הדין הברורים של בג"ץ בעניין ההגבלות שחובה להטיל על שר המשפטים כאשר הוא מתקרב לאזור המסוכן של התערבות בחקירה פלילית מסוימת – אם וכאשר הצעת החוק הזו תיחקק, אין כל ודאות שהעקרונות שבית המשפט עמד על חשיבותם יוכלו להיוותר במקומם. במצב של חסר חקיקתי, לבית המשפט קל יותר לקבוע כללים במרחב הרעיוני של המשפט המנהלי.

שר המשפטים יריב לוין במליאת הכנסת, 3 בדצמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אך אם ייחקק חוק מפורש, יצטרכו השופטים לדון בחוקתיות החוק הזה, וכאן תתעורר בעיה קשה: לשופטי האגף השמרני בבית המשפט העליון יהיה קשה מאוד לאתר בחוקי היסוד את העקרונות החוקתיים המפורשים שיאפשרו להם לעמוד על העיקרון המונע התערבות של פוליטיקאים בחקירה ספציפית.

גילוי נאות: עו"ד יובל יועז הוא יו"ר "משמר הדמוקרטיה הישראלית", שעתרה לבג"ץ נגד מינוי הנציב קולה לתפקיד הפרקליט המלווה בחקירת פרשת הפצ"רית, ועתירת המשמר לדיון נוסף תלויה ועומדת בבג"ץ בפני הרכב 11 שופטים.