מנהיגות מושחתת נושאת בתוכה את סופה. לא משום שמישהו רוצה להפיל אותה, אלא משום שהיא נשענת על יסודות רקובים שאינם מסוגלים להחזיק מעמד לאורך זמן.

כאשר אנשים חסרי כישורים מגיעים לשלטון – לעיתים במסווה של קורבנות, בשם "הצדק" או בשם "העם" – המאבק שלהם איננו על טובת הציבור, אלא על הרצון להנציח בורות, עוני ופילוג. אין כאן עניין של אידאולוגיה או דעה פוליטית, אלא תופעה פסיכולוגית עמוקה.

כשחסרי כישורים מגיעים לשלטון – לעיתים במסווה של קורבנות, בשם "הצדק" או בשם "העם" – המאבק שלהם אינו על טובת הציבור, אלא על הרצון להנציח בורות, עוני ופילוג. אין כאן עניין של אידאולוגיה או דעה פוליטית

האספסוף הפוליטי הזה צומח מתוך חוצפה המאפיינת תודעת עבדים. אנשים אלו מתמרדים לא נגד עוול, אלא נגד מי שמגלם סדר, אחריות, אינטליגנציה רגשית, השכלה וכישרון. הם מבקשים להסיר מעל עצמם כל אחריות מוסרית; הם בזים לאנטון צ'כוב – משום שקריאת צ'כוב מחייבת התבוננות פנימית, מחויבות מוסרית ואחריות לחיים האישיים ולסביבה. כל מה שצ'כוב מסמל הם רוצים למחוק. הם מפרשים אנושיות כחולשה ואהבה כטיפשות, מפני שהם אינם מסוגלים לאהוב מישהו או משהו; הם אינם מכירים חיים אלא צורת קיום הישרדותית בלבד, נטולת תרבות, המסוגלת לעצב את האדם בדמות וצלם אלוהים.

הם מגבירים קול מפני שהם יודעים "שדברי חכמים בנחת נשמעים". ולכן הם צועקים – כי לדברים שלהם אין טעם, אין תוכן ואין עומק מחשבתי. אל השלטון הם מגיעים כמעט תמיד בדרכים עקלקלות: דרך עיריות, קשרים אישיים ומניפולציות. תמיד בחסד ולעולם לא בזכות, מתוך מניעים יצריים בלתי נשלטים. הם עבדים לכסף, לכבוד ולכוח – "כשדים המתבוננים מלמטה למעלה על אנשים בעלי בחירה חופשית".

וכאשר הם סוף סוף תופסים את השלטון, השלב הראשון הוא ביזוי והדחה של אנשי המקצוע – אלו שבאמת יודעים לנהל מדינה. הם עושים זאת מתוך הבנה עמוקה שהם מסלקים אנשים טובים ומוכשרים מהם, ומתוך קנאה יוקדת המאפיינת חסרי יכולת. ברגע שבעלי כשרון גורשו מהפנתיאון והמצפון נדחק החוצה, מתגלה האמת: מישהו בכל זאת צריך לנהל מדינה.

כאשר הם סוף סוף תופסים את השלטון, השלב הראשון הוא ביזוי והדחה של אנשי המקצוע – אלו שבאמת יודעים לנהל מדינה. הם עושים זאת מתוך הבנה עמוקה שהם מסלקים אנשים טובים ומוכשרים מהם

כאן מתחילה קריסת המערכות מבפנים. גם כשהם נותרים לבדם, ללא האויב הדמיוני שהמציאו עבור החברה, הם ממשיכים לפעול מתוך שנאה, תחרות וקנאה – זה מה שמניע אותם. ולכן נראה כיצד האחריות מושלכת מצד לצד, וכיצד איש אינו מסוגל לשאת בנטל תפקידים אמיתיים: ביטחון לאומי, חינוך, מדע, תרבות, כלכלה – וכל מה שדורש כישרון, הבנה, אחריות ותכנון.

תהליך של רגרסיה מתפתח לאט, בשחיקה מתמשכת של ערכים אנושיים עליהם מושתתת חברה תקינה, בהתרסקות השירותים החיוניים ובהחלפה של בעלי מקצוע בעסקנים.

המטרה היחידה של מנהיגות מושחתת היא לשרוד לאורך זמן, להרגיל את האנשים למלחמה, ליוקר מחייה, לשירותים לקויים בכל תחומי החיים. לחכות עד שהאנשים ירימו ידיים ויכירו בכך שהעבריינים הם בעלי הסמכות.

חלק גדול מהחברה הישראלית לא מודע לכך שתחומים רבים מנוהלים על ידי העולם התחתון: למשל נדל"ן ובנייה – שמנוהלים לעיתים על ידי משפחות פשע; מסעדות וחנויות מזון, קיוסקים היוצרים מרחב להלבנת כספים; הפצת ומכירת סמים. מיותר לציין שאלו שכן בוחרים לעבוד לפי החוק נאלצים לעיתים לשלם דמי חסות, ובחלק מהמקרים הם נאלצים להפוך לשותפים לפשע. אני קורא לאנשים האלה "תומכי פשע".

גם המנהיג עצמו, העומד בראש, נולד מתוך אדישותם ועצלנותם של האנשים, ומתוך אמונה במשיח השקר של ימינו, אנשים טובים נאלצים לשלם מחיר כבד. במשך שנים טופחה תפיסה מרקנטילית על ידי אנשי שיווק מיומנים, שבנימין נתניהו הוא "דוד מלכא משיחא". אך שוכחים את העיקר: גדולתו של דוד איננה בפולחן אישיות, אלא ביכולתו לומר "חטאתי".

המטרה היחידה של מנהיגות מושחתת היא לשרוד לאורך זמן, להרגיל את האנשים למלחמה, ליוקר מחייה, לשירותים לקויים בכל תחומי החיים. לחכות עד שהאנשים ירימו ידיים ויכירו בסמכותם של העבריינים

המדינה איננה מתפקדת בשום בחינה. וכמו כל מערכת אנושית – האחריות אינה רק על מנהיגות מושחתת וחסרת כישורים בסיסיים; האחריות מוטלת על כולנו. החברה הישראלית לא יכולה להתנער ממנהיגיה; הם לא צומחים מתוך ואקום, אלא מתוך הקשרים פנימיים שלנו – ירושלים, קריית גת, חדרה. כפי שאמר הסופר הרוסי צ'כוב במכתביו:

"אצלנו השלטון הוא מקום שאליו זוחלים אנשים שאין להם מקצוע מלבד היכולת לשרת את עצמם".

יהודה רחנייב הוא יוצר, אוצר ויזם תרבות, המגיש שתי תוכניות אירוח שבועיות העוסקות ביצירה ישראלית. הוא מוביל את פרויקט "הרוח החדשה" – סדרת כנסים המפגישה בין דוברים ויוצרים מתחומי האמנות. פועלו מתמקד בבחינת הקשר בין הזהות היהודית והישראלית ובעיצובו מחדש דרך שיח תרבותי עמוק.