שני עננים שחורים מרחפים השנה מעל עולם המוזיקה הפופולרית.
ענן אחד מרחף מעל ראשם של המוזיקאים, היוצרים, הנגנים, המפיקים ובעלי הזכויות בעולם כולו, ומאיים לשנות מהיסוד את כל מה שידענו עד עכשיו על דרכי היצירה, ההפקה, ואמצעי השיווק וההפצה של מוזיקה. הענן השני מרחף רק מעל ישראל ומעל אוהבי מוזיקה ישראלים.
הענן הראשון הוא הכניסה המסחררת של הבינה המלאכותית לכל תחומי חיינו, כולל כמובן יצירת מוזיקה. הטכנולוגיה משתכללת במהירות כה גדולה, שסביר להניח שבין כתיבת הפסקה הראשונה בכתבת סיכום השנה הזו ועד שתונח הנקודה שבסופה – ידווחו על קפיצת מדרגה טכנולוגית נוספת, שתתיישן תוך יומיים.
אם טרם נחשפתם ליכולות שומטות הלסת של תוכנות AI להפקת מוזיקה (שהבולטת בהן כרגע היא Suno), אתם מפספסים את המהפכה הגדולה ביותר בימי חיינו של טכנולוגיה בשירות מוזיקה.
אם טרם נחשפתם ליכולות שומטות הלסת של תוכנות AI להפקת מוזיקה (שהבולטת בהן כרגע היא Suno), אתם מפספסים את המהפכה הגדולה ביותר בימי חיינו של טכנולוגיה בשירות מוזיקה
מי שיחגגו בסוף השנה האזרחית 60, כלומר ילידי אמצע שנות השישים – חוו במהלך חייהם כמה קפיצות טכנולוגיות דרמטיות, שעיצבו מחדש את המוזיקה הפופולרית. ב-1965 הביטלס הקליטו את Rubber Soul המהפכני במכונת הקלטה של 4 ערוצים בלבד (Studer J37, אם אתם ממש מתעקשים על הפרטים הקטנים, שאליהם אפשר לצלול באנתולוגיה המשופצת והמומלצת של הביטלס שעלתה בתחילת החודש ל"דיסני+").
היום כל נער או נערה שמפיקים מוזיקה בחדר השינה שלהם נהנים מאמצעי הקלטה טובים לאין שיעור. זה לא מבטיח כמובן שהם יצליחו להקליט יצירת מופת כמו Rubber Soul. זה כבר סיפור אחר.
טכנולוגיה ומוזיקה תמיד הלכו יד ביד. השכלולים הטכנולוגים באולפנים של שנות השישים הובילו ליצירות המופת האולפניות של סוף העשור ותחילת הסבנטיז. השכלולים הטכנולוגים במערכות ההגברה והווידאו של שנות השבעים והשמונים אפשרו את הופעות האצטדיונים ואת מכונת הדימויים של MTV, שנסגרה סופית השנה.
עליית המחשבים בשנות התשעים הולידה שלל ז'אנרים אלקטרוניים ששינו את הדרך שבה בני אדם רוקדים. ואז האינטרנט חיבר את כולם ואפשר למוזיקה לנדוד בחופשיות מחדר השינה לבר הומה בקצה השני של כדור הארץ
עליית המחשבים בשנות התשעים הולידה שלל ז'אנרים אלקטרוניים ששינו את הדרך שבה בני אדם רוקדים. ואז האינטרנט חיבר את כולם ואפשר למוזיקה לנדוד בחופשיות מחדר השינה בצד אחד של העולם, לבר הומה בקצה השני של כדור הארץ.
מה תוליד מהפכת ה-AI? האם נחזה בעליית ז'אנרים חדשים שלא היו אפשריים קודם? מוקדם מאוד לדעת. אנחנו רק בדקות הראשונות של רעידת אדמה הזו, שתשנה את עולם המוזיקה מהיסוד. והיא כנראה תעשה זאת בדרכים שאנחנו נתקשה לדמיין כרגע.
אפשר רק לסמן כמה מגמות שכדאי לשים אליהן לב. אחת מהן היא ההתחייבות "אלבום זה נוצר במלואו ללא עזרת AI". רוזליה, לדוגמה, חזרה על כך בכל הזדמנות בראיונות שליוו את אלבומה LUX שיצא בתחילת נובמבר, התקבל בהתרגשות על ידי הביקורת והקהל, ומן הסתם יככב גבוה ברשימות סיכום שנה רבות.
אני מת על רוזליה ועוקב אחריה כמעט מתחילת דרכה המסחררת אל צמרת המוזיקה העולמית, אבל לאלבום הזה לא הצלחתי להתחבר. לאוזניי הוא טובע בתוך היומרנות של עצמו (שירים בחצי מיליון שפות, כולל עברית, התזמורת הפילהרמונית של לונדון, כל זה).
עניין אחר הוא ההצלחה הבלתי תיאמן, המשוגעת ממש, של סיבוב הופעות האיחוד של "אואזיס". מי שלא היה שם באמת לא יוכל להבין. הייתי בחיי במאות ואולי באלפי הופעות, בכל הגדלים ומכל המינים – לא ראיתי מימי דבר דומה למה שהלך שם, מבחינת ההתרגשות של הקהל במהלך ההופעה.
איך זה קשור ל-AI? זה כנראה לא קשור ישירות. אבל מזכיר לי שסרט הדוקו המעולה על אואזיס "סופרסוניק" הסתיים בהופעות הענק של הלהקה בנבוורת' ב-1996, הופעה שהלהקה כנראה תשחזר בסדרת הופעות באוגוסט 2026 (דבר שעדיין לא אושר), שמן הסתם יתועדו בהמשך בסדרה הדוקומנטרית שמופקת על הלהקה בעקבות האיחוד השנה (כל אירוע מוזיקלי גדול בעולם מלווה היום בסדרה דוקומנטרית).
נואל גלאגאר אומר ב"סופרסוניק", שההופעות ההן של אואזיס בנבוורת' היו למעשה חגיגות הפרידה מהעולם שלפני האינטרנט. הן קרו רגע לפני שהרשת, הסמרטפונים, האינפלואנסרים והרשתות החברתיות נכנסו לתמונה ושינו הכול לתמיד.
יכול להיות שסיבוב ההופעות הסופר מצליח של אואזיס השנה ייזכר כמעין נפנוף פרידה לעולם שלפני מהפיכת ה-AI? העולם שבו אמנים אהובים היו בני אדם, בשר ודם, עם האופי המחורבן שלהם, הקנאות המוזרות שלהם, הריבים המשונים – וגם הכישרון, הכריזמה והיכולת לחבר אנשים ביחד?
אם הלהיטים של השנים הבאות ייכתבו, יולחנו ויופקו על ידי מחוללי מוזיקה מתוחכמים (ואלוהים ישמור, כמה שהם מתוחכמים) – מי יסעיר אותנו על הבמה בעתיד?
אם הלהיטים הגדולים של השנים הבאות ייכתבו, יולחנו ויופקו על ידי מחוללי מוזיקה מתוחכמים (ואלוהים ישמור, כמה שהם מתוחכמים) – מי יסעיר אותנו על הבמה בעתיד? אוואטרים, כמו במופע הנוסטלגיה המהמם והמצליח של להקת אבבא?
הענן השני שריחף מעלינו השנה – ריחף רק מעלינו בישראל. עוד ועוד אמנים בעולם חוסמים את הגישה למוזיקה שלהם מישראלים.
חלק מהאלבומים שזכו השנה לביקורות נלהבות באתרי המוזיקה הבינלאומיים כבר אינם נגישים יותר למאזינים הישראלים. לחלקם אפשר עדיין להאזין בבנד-קמפ, חלקם כבר נחסמו גם שם. מי שממש רוצה יכול לייבא תקליט ויניל.
אולי בעתיד לא תהיה לנו ברירה אלא לחזור ולהיות הבעלים של האלבומים שאנחנו אוהבים, ולא רק שוכרים שלהם. כי מי יודע מה יילד יום.
אחרי בינג' בסדרה החמודה "שושלת גינס" בנטפליקס, שמלווה בהמון שירים של Fontaines D.C האירית, שאלבומה האחרון Romance נבחר כאן ממש לפני שנה לאלבום השנה 2024, התברר לי שאני לא יכול להאזין ללהקה יותר. היא חסומה בפניי בכל פלטפורמה מוכרת – כל עוד אני מזוהה ברשת כישראלי.
אחרי בינג' בסדרה החמודה "שושלת גינס" בנטפליקס, שמלווה בהמון שירים של Fontaines D.C האירית, התברר לי שאני לא יכול להאזין ללהקה יותר. היא חסומה בפניי בכל פלטפורמה מוכרת
מה שמוביל אותנו היישר לרשימת עשרת אלבומי השנה 2025 – שיגיעו השנה עד ל-11, כמחווה לרוב ריינר – שאת כולם אפשר (לפחות בינתיים) לשמוע גם בישראל. אני מצרף גם פלייליסט של שירים שאהבתי השנה ושלא כולם נכללים באלבומים שנכנסו לרשימה.
11
אלון אבוטבול – Footprints on Water
בשולי הרשימה ולפניה: הצדעה לאמן אדיר וחד פעמי שעזב אותנו השנה במפתיע ובחטף בשיא כוחו, כשהוא רק בן 60. ישראלי בכל נימי נפשו, שהצליח למכור כריזמה להוליווד. מי ששום תוכנת AI לא תצליח לשחזר את הקסם האישי והכישרון הייחודי שאפף אותו.
כל אלה נוכחים מאוד באלבום הזה, שעליו אלון אבוטבול שקד בחודשי חייו האחרונים ולא הספיק להשלים. אוהביו הוציאו בחודש שעבר לזכרו ולכבודו. זה אלבום חורף מושלם, יפהפה, ועכשיו גם עצוב מאוד. לפעמים רוחו של ליאונרד כהן מרחפת בו בין הערוצים.
10
Daniel Caesar – Son of Spergy
גם זה אלבום נהדר במיוחד לימי גשם קרים, בעיקר אם יש לכם אח בוערת בסלון ופתיתי שלג בחלון.
דניאל סיזר הקנדי – שהלחים את שם הבמה המעט יומרני שלו משילוב של דניאל התנ"כי עם יוליוס קיסר הרומי – מחבר גוספל וסול עם אלקטרוניקה ונגיעות של היפ הופ. רוחו של פרנק אושן, שדניאל סיזר מעריץ, נוכחת כמעט בכל רצועה באלבום, שכולל ביקורי אורח של סאמפה ושל בון איבר, ששותף כאן לשני שירים נהדרים וגם אחראי לתחנה הבאה ברשימה.
רוחו של פרנק אושן, שדניאל סיזר מעריץ, נוכחת כמעט בכל רצועה באלבום, שכולל ביקורי אורח של סאמפה ושל בון איבר, ששותף כאן לשני שירים נהדרים
9
Bon Iver – SABLE, fABLE
אם האלבום של דניאל סיזר מסתיים ברחשי יער מרגיעים שמתוכם מבליח קולו החד פעמי של בון איבר (שם הבמה של ג'סטין ורנון), האלבום של בון איבר דווקא מתחיל עם פידבק צורם ועוכר שלווה של 12 שניות שמוביל לאלבום שבו הוא שר ש"הכול הוא אהבה שלווה / וזה מתאים לי", מסביר "שום דבר לא קרה כמו שקיוויתי" (ב"ספייסייד"), ומתחייב: "אני אוכל להתמודד עם הרבה יותר ממה שאני מתמודד / אז אני ממשיך לחפש את נקודת האחיזה / להציף את הלב" ("עונת הפרסים").
ולהציף את הלב זו העבודה שלו.
8
Suede – Antidepressants
את סוויד ראיתי בפעם הראשונה עוד לפני שהם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם ב-1992, ומאז הם שזורים בפס הקול של חיי. הקשר העמוק שלהם לישראל ולקהל הישראלי (ברט אנדרסון אפילו שיתף פעולה עם אביב גפן) מבטיח, יש לקוות, שהגישה לקטלוג שלהם לא תישלל מאיתנו בקרוב. אם זה יקרה, זה יהיה עצוב במיוחד.
האלבום שסוויד הוציאו השנה מפוצץ מתשוקה וכריזמה, כאילו לא חלפו יותר משלושים שנה מאז פרצו לחיינו. הקול של ברט אנדרסון הוא עדיין כבל חשמלי רופף בגשם, והאלבום הוא מטח שירי סוויד מעולים ממש
האלבום שסוויד הוציאו השנה מפוצץ מתשוקה וכריזמה, כאילו לא חלפו יותר משלושים שנה מאז פרצו לחיינו. הקול של ברט אנדרסון הוא עדיין כבל חשמלי רופף בגשם, והאלבום הוא מטח שירי סוויד מעולים ממש, כאלה שהיו משתלבים בלי למצמץ באלבומיהם הגדולים בניינטיז.
;"יום אחד בין אטום לכוכב", מזכיר – וכנראה לא במקרה – את "דוג מן סטאר", האלבום השני והמופתי שלהם. וזה רף גבוה לכוון אליו.
7
David Byrne – Who Is The Sky
את דיוויד ביירן אני אוהב הרבה לפני שאהבתי את סוויד. הרומן החד-צדדי שלנו נפרש כבר על פני חמישים שנה כמעט.
ביירן, שיהיה השנה בן 74, ממשיך להיות עוף מוזר אך קומניקטיבי, לפעמים באותו שיר עצמו, אינטלקטואל אנין שמצליח לשמור על תמימות וסקרנות של ילד פעור עיניים. וכדרכו – מפזר בשיריו מיליון סימני שאלה, ולא מתאמץ לענות.
ביירן הוא האמן שתמיד מחפש. שמנסה. שלא מרוצה. ששואל שאלות. "הדירה שלי היא החברה שלי" הוא שר לדירה שלו במנהטן, ומזכיר לרגע את "אוהב להיות בבית" של אריק איינשטיין.
"מה הסיבה לכל זה?" הוא שואל בשיר שזהו שמו ומנסה להבין מה הטעם בכלל באהבה. "האם זה הגוף שלי או המוח שלי? למה אנחנו מדברים על זה 24 שעות ביום?"
"בדלת שנקראת 'לא'" הוא פוגש באדם שאומר לו "היית צריך לדעת שלא תוכל להיכנס / כי הדלת אומרת 'לא'". מהלך הפוך לדלתות שמנחשות את מאיר אריאל ונפתחות לו מעצמן.
לביירן אין המון טקס בישבן. במסיבה עירונית הוא פוגש את בודהה, שעומד ליד שולחן המאפים. ובודהה מגלה לו ש"אין לו תשובות ומעולם לא היו לו" וממליץ לו לקחת ביס ממאפה האוכמניות.
לביירן אין המון טקס בישבן. במסיבה עירונית הוא פוגש את בודהה, שעומד ליד שולחן המאפים. ובודהה מגלה לו ש"אין לו תשובות ומעולם לא היו לו" וממליץ לו לקחת ביס ממאפה האוכמניות
צפו ביוטיוב בהופעה הנהדרת שדיוויד ביירן ביצע ממש לא מזמן במסגרת סדרת "טייני דסק" של NPR. מתברר שגם בעשור השמיני לחיים אמן יכול להיות לא פחות Cool מבתחילת דרכו. ודייויד ביירן כתב פרק בספר על קוליות אורבנית.
6
Melody's Echo Chamber – Unclouded
אם אתם אוהבים דרים פופ, זה האלבום בשבילכם. "לכל מקום שאליו אני הולכת / פרחים הופכים לזהב / יש אוקיאנוס של אהבה שנמזג לתוך הנשמה שלי", מלודי פרוצ'ט הצרפתיה שרה באלבום הרביעי שלה וקולה הקטן והמתוק-אך-מסתורי משייט על עננים של פסיכדליה, מפלים של כלי קשת, כשגיטרות ערפיליות מחבקות מלודיות וגרובים ערמומיים ומגניבים.
זה אלבום לצוף עליו ולחלום על עולם מעודן ויפה יותר, בכל פעם שגלי המציאות מאיימים להטביע אותנו. מה שקורה לא מעט לאחרונה.
5
Tame Impala – Deadbeat
קווין פרקר – הוא טיים אימפלה – היה בן הזוג של מלודי פרוצ'ט בתחילת העשור שעבר. שניהם עברו מאז גלגולי חיים שלמים. פרוצ'ט נשארה סוד של קהילה קטנה יחסית. פרקר הוא כבר כמה שנים אחד השמות החמים בעולם, אחרי שהמריא אל הסטטוספרה עם Currents שהשנה חגג עשור.
בין לבין היה נראה כמה שנים שהוא מתקשה למצוא מחדש את התדר ההוא, שהוא גם מתוחכם ואינדי וגם מסחרי ומכוון לבמות הגדולות. השנה הוא סוף-סוף הצליח
בין לבין היה נראה כמה שנים שהוא מתקשה למצוא מחדש את התדר ההוא, שהוא גם מתוחכם ואינדי וגם מסחרי ומכוון לבמות הגדולות. השנה הוא סוף-סוף הצליח. "מצטער שלא עניתי / הלוואי ויכולתי להסביר מה מתחולל אצלי בפנים / קלוט את הפרפרים, בנאדם / הם גרמו לי לנסות" הוא שר ב"אין תשובה".
ובשיר הכי טוב באלבום – "לוזר" – הוא שר "קיבלתי את המסר / למדתי את השיעור שלי / ניסיתי לתקן את זה / נראה לי שהרסתי את זה". ריף הגיטרה סוחב בעדינות אחורה, אבל נושא קדימה את הפלצטו המזוהה כל כך, ואת האובך ההפקתי שרשומים בטאבו על שמו של פרקר.
4
Little Simz – Lotus
יקירת הבית, סימז הקטנה (שאנחנו מעדיפים לקרוא לה פשוט ליטָל) כועסת. מאוד מאוד כועסת. בעיקר על InFlo, מי שהפיק את שלושת אלבומיה הקודמים והמעולים, עזר לה לגבש את הסאונד והפרסונה האומנותית שלה, ואז הונה אותה וגזל את כספה – כך לפחות על פי תביעה שהיא הגישה נגדו השנה ומתבררת בבית המשפט בלונדון.
סימז הקטנה כועסת. מאוד מאוד כועסת. בעיקר על InFlo, מי שהפיק את שלושת אלבומיה הקודמים והמעולים, עזר לה לגבש את הסאונד והפרסונה האומנותית שלה, ואז הונה אותה וגזל את כספה
הסכסוך המכוער הזה נוכח מאוד באלבום, שנפתח בשיר "גנב" שבו היא רושפת "זה מה שנצלנים עושים / הם גורמים לך לחשוב שאתה משוגע ולהטיל ספק בכל החלטה שלך". לא קשה לדמיין איך נראתה מערכת היחסים הרעילה בין הזמרת הצעירה למפיק הכוכב שלה.
אלא שבאלבום החדש היא לא רק נוקמת את נקמתה המילולית (בלי להזכיר את שמו, כמובן), אלא גם מוכיחה לו, לעצמה ולעולם שהיא יכולה להסתדר מעולה בלעדיו.
3
Baxter Dury – Allbarone
ב-1977, כשבקסטר דיורי היה בן שש, הוא הופיע על העטיפה של "נעליים ומגפיים חדשים!!", האלבום של אבא שלו, איאן דיורי, שהנהיג אז את להקת הפאנק הבריטית "איאן דיורי והסתומים".
האלבום ההוא כלל את הלהיט "סקס, סמים ורוקנרול", שגם היה שם הסרט מ-2010 על סיפורו המשוגע למדי של איאן דיורי – טיפוס אקסצנטרי, שמחלת הפוליו בילדותו שיתקה אותו בחצי גוף, אבל לא מנעה ממנו להפוך לכוכב סצנת הפאנק הבריטית בסוף הסבנטיז.
איאן דיורי לא הספיק לראות את בנו הולך בעקבותיו. הוא מת בשנת 2000, שנתיים לפני שבקסטר הקליט את אלבומו הראשון. אבל בקסטר דיורי מזכיר לפעמים את אבא שלו כשהוא שר. "אלבארוני" הוא אלבומו השמיני, והוא מכוון גבוה.
דיורי מטייל בין מועדונים, מחכה לאיש הקוקאין שלו שיגיע, ממשיך לרקוד גם כשהמוזיקה נגמרת, עם פלייבק חלקלק שעוטף את הסיפורים הסליזיים שהם – כך נראה – מרכיב מרכזי בעולמו הפנימי. או בזיכרונות הילדות שלו. או בפנטזיות שלו. קשה לדעת. הוא כבר בכל זאת לא ילד.
דיורי מטייל בין מועדונים, מחכה לאיש הקוקאין שלו שיגיע, ממשיך לרקוד גם כשהמוזיקה נגמרת, עם פלייבק חלקלק שעוטף את הסיפורים הסליזיים שהם – כך נראה – מרכיב מרכזי בעולמו הפנימי
2
Sudan Archives – The BPM
כשראיתי לפני שנתיים את בריטני פרקס בבמה צדדית בשעת אחר צוהריים בפסטיבל פרימוורה, היה ברור שפצצת כישרון וכריזמה כזו מכוונת לבמות ולקהל גדולים בהרבה. פרקס – שמופיעה תחת שם הבמה המוזר "הארכיונים הסודנים" – היא זמרת פופ-סול, שלימדה את עצמה כינור משמיעה כשהייתה ילדה בסינסינטי, והתחילה להפיק מוזיקה על האייפד שלה בבית.
ב-BPM היא משכללת את המקצבים האפריקאים-טכנולוגיים שהיא אוהבת, מניחה עליהם פופ מלודי וקומניקטיבי שיכול להגיע רחוק. זה אלבום מושלם למסיבה שמגיעה אחרי שהמסיבה המרכזית דועכת אבל הדופק עוד גבוה, בעולם אופטימי יותר מזה שאנחנו חיים בו כרגע.
1
Fred again.. – USB
אני בכלל לא בטוח שהאלבום הזה עונה על חוקי הפורמט של אלבומים שמתייחסים אליהם ברשימות סיכום שנה. ודווקא בגלל זה הוא ראוי בעיני להופיע פה במקום הראשון. כי נדמה לי שהוא מצליח ללכוד משהו מהאווירה החמקמקה של הימים האלה, כולל התחושה שדברים רבים שהאמנו בהם חדלים להתקיים לנגד עינינו המשתאות.
אני בכלל לא בטוח שהאלבום הזה עונה על חוקי הפורמט של אלבומים שמתייחסים אליהם ברשימות סיכום שנה. ודווקא בגלל זה הוא ראוי בעיני להופיע פה במקום הראשון
למשל הקונספט של אלבום.
פרד אגאין.. – שם הבמה שאיתו מרקיד את העולם מי שנולד למשפחת אצולה בריטית כפרדריק ג'ון פיליפ גיבסון – כבר לא מאמין יותר באלבומים. USB הוא פרויקט מתגלגל שלו, שגדל כל הזמן, כמו אמבה אלקטרונית ונוטפת סקס אפיל.
את USB001 הוא חתם בשנה שעברה ומייד המשיך אל USB002 שנחתם לפני כמה שבועות אחרי סיבוב הופעות של עשרה ימים בעשר ערים שונות, והוא כולל שיתופי פעולה של פרד עם "אמיל והסניפרז" ו"פלואטינג פוינטז" (עוד אחד מאלו שהסירו את המוזיקה שלהם משרתי הסטרימינג).
האקלקטיות. הברדק. המקצבים השבורים. הפילטרים שנסגרים ונפתחים. האלבום שהוא לא אלבום שכולל שירים שהם לא שירים במסיבה שאנחנו בכלל לא מוזמנים אליה – זו נראית לי בחירה הולמת לסיכום השנה ההזויה שעוד מעט מסתיימת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו