פגישתם של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו התקיימה בנקודת זמן רגישה, שבה הצטלבו אינטרסים אסטרטגיים אמריקאיים עם אילוצים פוליטיים ישראליים ותהליכים אזוריים רחבים.

בדיעבד, מתברר כי לא היה זה מפגש סמלי בלבד, אלא שיחה שהניחה אבני דרך משמעותיות להמשך עיצוב המציאות בעזה ולמערכת היחסים של ישראל עם שותפותיה האזוריות והבינלאומיות.

בדיעבד, מתברר כי לא היה זה מפגש סמלי בלבד, אלא שיחה שהניחה אבני דרך משמעותיות להמשך עיצוב המציאות בעזה ולמערכת היחסים של ישראל עם שותפותיה האזוריות והבינלאומיות

כדי להבין את משמעות הפגישה, חשוב להתבונן קודם כל במטרותיו של טראמפ. מבחינתו, שלב ב' של ההסדר אינו סעיף טכני בתהליך, אלא מהלך שמסמן מעבר מהפסקת אש זמנית למסגרת ארוכת טווח שתייצר סדר חדש בשטח.

לכן, מהזווית האמריקאית, משמעות הפגישה היא יצירת מסגרת שלטונית שתמלא את הוואקום שייווצר עם היחלשות חמאס, לצד שיקום חלקי של תשתיות אזרחיות ופתיחת מעבר רפיח באופן מבוקר. כל אלה נתפסים ככלי לחיזוק היציבות ולהקטנת הסיכון להסלמה מחודשת.

ואולם, גם אם טראמפ מציג זאת כתהליך ביטחוני-מדיני, יש לזכור כי היחסים בין ארצות הברית למדינות המפרץ נשענים במידה רבה גם על אינטרסים כלכליים רחבי היקף. על כן מדינות אלו מצפות לראות תהליך ממשי של שיקום בעזה, הן מסיבות פנימיות והן כחלק מהעמקת שיתוף הפעולה עם וושינגטון. במקביל, קיימת גם מוטיבציה אישית-פוליטית מצד טראמפ, הרואה בהפסקת האש הישג דיפלומטי משמעותי. לנוכח הקושי לקדם פתרון במלחמה בין רוסיה לאוקראינה, ביסוס ההישג בעזה הופך עבורו לחשוב במיוחד.

אך בעוד טראמפ מביט על עזה כעל זירה שניתן "לייצב" באמצעות מתווה מדורג, נתניהו מגיע אליה כשהוא כבול לצרכים פוליטיים הפוכים. התנגדותם של שותפיו הקואליציוניים, ובראשם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, לכל מהלך שעלול להתפרש כוויתור על מנופי השפעה עתידיים בעזה, מרחפת מעל כל החלטה.

בעוד טראמפ מביט על עזה כעל זירה שניתן "לייצב", נתניהו מגיע כבול לצרכים פוליטיים הפוכים. התנגדות שותפיו הקואליציוניים לכל מהלך שעלול להתפרש כוויתור על מנופי השפעה עתידיים בעזה – מרחפת מעל

עם זאת, הלחץ הישיר מצד טראמפ והחשיבות שמייחס נתניהו ליחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית מצמצמים את מרחב התמרון שלו, ובמצבים כאלה, ניסיון העבר מלמד כי ישראל נוטה לנקוט צעדי ביניים זהירים אך בסופו של דבר לנוע בכיוון הנדרש על ידי בעלת הברית המרכזית שלה.

כדי לאפשר את התנועה הזאת מבלי לשלם מחיר פוליטי מלא בבית, נתניהו עשוי להזדקק ל"תמורה" שתוצג כהישג בזירה אחרת, איראן. ניתן להעריך כי נתניהו ביקש המשכיות ואף החמרה של משטר הסנקציות נגד טהראן, ולחלופין הבנה אמריקאית לפעילות צבאית אם יידרש.

בהקשר זה חוזר ועולה עקרון ה"תן וקח" המוכר מהפוליטיקה הבינלאומית, נכונות ישראלית להתקדם בשלב ב' בעזה תאפשר לנתניהו להציג הישגים גם בזירה האיראנית ובכך להציג את ההתקדמות בעזה לא כוויתור, אלא כחלק ממאזן הישגים.

לצד כל אלה, גם משפטו של נתניהו והמעורבות הפומבית של טראמפ בנושא, אף שאינם מצויים במרכז סדר היום הרשמי, ממשיכים לרחף ברקע. גורמים אלה עשויים להשפיע על הדינמיקה האישית בין השניים ועל נכונותו של טראמפ להפעיל לחץ או להפגין גמישות.

בסיכומו של דבר, השילוב בין לחצים בינלאומיים, אינטרסים אזוריים ויחסים אישיים עיצב את תוצאות הפגישה. ההערכה העולה ממנה היא ששלב ב' אכן ייצא לדרך, אם כי באופן מדורג וזהיר, תוך ניסיון לאזן בין הדרישות האמריקאיות לבין המגבלות הפוליטיות בישראל.

חשוב להיזהר ממסקנות מוקדמות. לא ההצהרות יקבעו אלא המעשה. בעידן הנוכחי ובמיוחד אצל טראמפ, הצהרות הן לעתים קרובות שפה של יחסי ציבור, איתותים ומסגור פוליטי, לא תיעוד אמין של מה שסוכם בפועל.

חשוב להיזהר ממסקנות מוקדמות. לא ההצהרות יקבעו את תוצאות הפגישה אלא המעשה. בעידן הנוכחי ובמיוחד אצל טראמפ, הצהרות הן לעתים שפת יחסי ציבור, איתותים ומסגור פוליטי, לא תיעוד אמין של המסוכם

לכן המבחן היחיד הוא האם נתניהו ירסן את שותפיו ויתיישר עם האינטרס האמריקאי ליציבות, או שיחזור להמר על הסלמה כדי לשנות את השיח במגרש הביתי שלו.

ד"ר יואב קפשוק, ראש המחלקה ללימודים רב-תחומיים במכללה האקדמית כנרת ומומחה ליישוב סכסוכים. חוקר את האופן בו מתפתחים סכסוכים בינלאומיים וקבוצתיים, ובמיוחד את הדרכים ליישובם והיה עמית מחקר במרכז לחקר המזרח התיכון London School of Economics.