מנהיגיה של איראן בפחד אדיר. הפעולה האמריקאית בוונצואלה ומעצרו של הנשיא הרודן ניקולאס מדורו ואשתו הם איתות ברור למה שעלול לקרות למשטרים עריצים שמהווים איום על ארה"ב. אם באמצעות כמויות אדירות של סמים ואם באמצעות טילים בליסטיים ארוכי טווח ותאי טרור.

ארה"ב ביצעה מתקפת אוויר רחבת היקף על מטרות ברחבי ונצואלה, כולל בקראקס הבירה.​ הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ הודיע, כי הנשיא מדורו ורעייתו נעצרו והוטסו מחוץ למדינה כדי לעמוד לדין על עבירות נרקו־טרור.​

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, חשף בשבת האחרונה פרטים נוספים על הפעולה הלא שיגרתית של כוחות הקומנדו האמריקאים. 

לדברי טראמפ, מדורו ניסה להימלט: "הוא היה בבית שהוא יותר כמו מבצר. הוא היה במקום עם דלתות פלדה וחדר מאובטח – אבל הוא לא הצליח להגיע לחדר הזה כשהכוחות שלנו פרצו. הוא רצה לנהל משא ומתן בימים האחרונים, אבל אני אמרתי לא". לפי הפרטים שנמסרו, נשיא ונצואלה מדורו נתפס והוא בדרכו לארצות הברית, שם יוגש נגדו כתב אישום, כאמור. 

לדברי טראמפ, מדורו, שנעצר והוטס לארה"ב כדי להישפט בעבירות נרקו־טרור, ניסה להימלט: "הוא היה בבית שהוא יותר כמו מבצר, במקום עם דלתות פלדה וחדר מאובטח – אבל לא הצליח להגיע לחדר הזה כשכוחותינו פרצו

כצפוי רוסיה ואיראן גינו את התקיפה האמריקאית בוונצואלה כהפרה בוטה של ריבונות, והזהירו מפני פגיעה ביציבות הבינלאומית.​

איראן בנתה לאורך שנים נוכחות צבאית־ביטחונית בוונצואלה: שיתוף פעולה עם המשטר, קשרים עם ארגון חזבאללה, וסיוע צבאי הכולל העברת אמצעי לחימה. זה מתואר על ידי גורמי ביטחון אמריקאים כאיום מדרגה ראשונה על המערב.​

מומחי ביטחון אמריקאים הציגו לא פעם את הזירה הוונצואלית כחלק ממלחמת פרוקסי רחבה יותר עם איראן – שילוב של קרטלים, טרור ויריבים מדינתיים.

ברמת הכוונה המוצהרת, המוטיבציה הרשמית היא מאבק בנרקו־טרור וחשבון אישי עם מדורו, ולא מהלך ישיר בזירה האיראנית.​

בפועל, עצם הנכונות של וושינגטון לבצע חטיפה של ראש מדינה מכהן ולהפיל את ההגנה שלו, מהווה אות הרתעה לכל מחנה יריב – כולל טהראן ושלוחותיה – לגבי מה שארה"ב מוכנה לעשות מחוץ למזרח התיכון.​

העובדה שאיראן היא אחת מבעלות הברית המרכזיות של מדורו ושהיא גינתה בחריפות את התקיפה, מחזקת את הקריאה האיראנית של האירוע כחלק ממסר רחב יותר: אין "חסינות גישה" גם בזירות מרוחקות כמו אמריקה הלטינית.​

איראן בנתה נוכחות צבאית־ביטחונית בוונצואלה: שיתוף פעולה עם המשטר, קשרים עם חזבאללה, וסיוע צבאי הכולל העברת אמצעי לחימה. גורמי ביטחון אמריקאים תיארו זאת כאיום מדרגה ראשונה על המערב

מבחינת תפיסת איום, המשטר האיראני יראה בכך איתות שארה"ב מוכנה לפתוח חזיתות לחץ גם על תשתיות ובעלי ברית של איראן מחוץ למזרח התיכון, ולהרחיב את שדה הקרב הגלובלי נגדה.​

הסבירות לתרחיש העתידי מצד איראן היא להגברה של נאומים וגינויים דיפלומטיים, חיזוק מסרים על "ציר ההתנגדות", ואולי העמקת הקשרים הביטחוניים־כלכליים עם שותפות אנטי אמריקאיות באמריקה הלטינית כתגובה.​

מבחינת ארה"ב, המהלך בוונצואלה מדגים יישום של מדיניות שמטשטשת גבולות בין מלחמה בטרור, מאבק בקרטלים ובלימה של יריבים כמו איראן ורוסיה – לכלל זירה אחת משותפת.​

לכן, גם אם לא הוכרזה הפעולה בוונצואלה כמהלך "נגד איראן", הפעולה היא עוד צורה של  לחץ: הוכחה שוושינגטון מוכנה לפגוע ישירות במשטר, שהוא גם שותף אסטרטגי של טהראן וגם פלטפורמה לפעילותה במערב.​

יש לציין כי הקשרים בין איראן ונצואלה לא הסתכמו רק במילים. בשנים האחרונות גם ארה"ב וגם ישראל עקבו אחרי משלוחי נשק שונים מאיראן לוונצואלה. בין היתר הגיע מידע מוצק על העברת כמות גדולה של מל"טים חמושים מאיראן לוונצואלה.

מבחינת תפיסת איום, המשטר האיראני יראה בכך איתות שארה"ב מוכנה לפתוח חזיתות לחץ גם על תשתיות ובעלי ברית של איראן מחוץ למזרח התיכון, ולהרחיב את שדה הקרב הגלובלי נגדה

אז ארה"ב החליטה שהסמים, אבל גם הקשר הצבאי עם איראן, הם סיבות טובות לפעולה צבאית.

באיראן כאמור לא ישנים בשקט מאז הפעולה.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.