בעקבות החטיפה של נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו ואשתו על ידי צבא ארה"ב, מתקיים שיח ער לגבי הסיבות לצעד הדרמטי ובאשר להשלכותיו על שאר העולם וכמובן גם עלינו.

המהלך בוונצואלה, כמו גם ההתקפות על ספינות ונצואליאניות שהובילו קוקאין ומריחואנה ופריסת כוחות חסרת תקדים של הצי האמריקאי לחופי ונצואלה, הם ביטוי של מסמך דוקטרינת הביטחון לאומי (NSS) שפרסם ממשל טראמפ לאחרונה.

המסמך מכריז שארה"ב אינה רואה את עצמה יותר כמגינת העולם החופשי, הדמוקרטיה וזכויות האדם, אלא מקדמת אינטרסים כלכליים וביטחוניים אמריקאים לפי תפיסת אמריקה תחילה של תנועת ה-MAGA (Make America Great Again).

מסמך דוקטרינת הביטחון של ממשל טראמפ מכריז שארה"ב לא רואה עצמה יותר כמגינת העולם החופשי, הדמוקרטיה וזכויות האדם, אלא מקדמת אינטרסים כלכליים וביטחוניים אמריקאים לפי תפיסת אמריקה תחילה

המסמך מזכיר את דוקטרינת מונרו מתחילת המאה ה-19 במהדורה טראמפיסטית  (Trump Corollary). משמעות דוקטרינת מונרו היא אמירה אמריקאית שכל מה שמתרחש בהמיספרה המערבית קשור לביטחונה הלאומי של ארה"ב ולכן ארה"ב לא תסבול השפעות זרות ומנוגדות לאינטרסים האמריקאים.

דוקטרינת מונרו מסבירה גם את האמירות של דונלד טראמפ לגבי האינטרסים של ארה"ב בגרינלנד, כך גם לגבי פנמה, שבשטחה התעלה האסטרטגית המחברת בין האוקיינוסים ומשפיעה על התעבורה הימית לארה"ב. גם השיח על סיפוח קנדה, שגרם לעליית ממשלת מרכז בניגוד למגמת ההתחזקות של הימין הקנדי עד אז – כולם קשורים לאותה תפיסת עולם.

ההתרכזות בהמיספירה המערבית מסבירה את הניגוד בין הכרזות טראמפ על היותו משכין שלום, ומנסה להימנע ממעורבות צבאית אמריקאית בשאר העולם, לבין מעשיו באמריקות ושאיפותיו ביחס לגרינלנד. זאת למרות שלאחרונה השתתף בתקיפה של מתקני הגרעין באיראן ותקף גם מטרות דאעש בסוריה וניגריה.

מסתמנת גם חלוקת תפקידים בתוך הממשל האמריקאי – מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי מרקו רוביו הוא ממשפחה שברחה מקובה בעקבות המהפכה הקומוניסטית של פידל קסטרו. הוא נץ במדיניות החוץ בכלל ובכל שקשור לאמריקה הלטינית ונגד מנהיגי שמאל פופוליסטי בפרט. זאת בניגוד לגישה של סגן הנשיא ג'יי די וואנס, המייצג את הגישה הבדלנית שמנסה להגביל את מעורבות ארה"ב למעט מתן דגש לפעילות כלכלית ודיפלומטית, ללא סנטימנטים ערכיים שאפיינו את מדיניות החוץ של ארה"ב בעבר.

ההתרכזות בהמיספירה המערבית מסבירה את הניגוד בין הכרזות טראמפ על היותו משכין שלום, ומנסה להימנע ממעורבות צבאית אמריקאית בשאר העולם, לבין מעשיו באמריקות ושאיפותיו ביחס לגרינלנד

הדגש על ונצואלה אינו באמת בשל הסיבות שניתנו להתקפה, כהגנה של ארה"ב נגד נרקו-טרוריזם. איום הסמים המשמעותי על ארה"ב אינו מוונצואלה אלא הרבה יותר ממקסיקו במעברים יבשתיים. החשיבות של ונצואלה היא בשל היותה בעלת מאגרי הנפט מהגדולים בעולם, מהם נהנו חברות אנרגיה אמריקאיות עד שהוגו צ'אבס, קודמו של מדורו, הלאים אותם.

טראמפ מנסה לוודא שארה"ב תהנה ממאגרי אנרגיה ומשאבי טבע אחרים ולא הסינים, שהם המתחרים של ארה"ב על ההובלה בכלכלת העולם בעידן העתידי. כך גם התיעדוף לשליטה בתעלה בפנמה ועל המעברים הימיים שהופכים למשמעותיים באזור גרינלנד, שיש בה גם מינרלים נדירים שחשובים מאוד לתעשיית ה-AI.

מדורו הוא גם סמל של השקפת עולם מנוגדת לזאת של טראמפ, שמנסה לקדם מנהיגים אנשי ימין כפי שעשה בארגנטינה, הונדורס וצ'ילה. ממש כמו בתקופת המלחמה הקרה, בה פעלה ארה"ב נגד משטרים ששיתפו פעולה עם בריה"מ – ראה הפעולה האמריקאית בפנמה שהורידה את הגנרל מנואל נורייגה מהשלטון (1989) ופעילות ה-CIA  נגד סלבדור איינדה בצ'ילה (1973).

אז הרציונל היה להגן על העולם הדמוקרטי-ליברלי מהקומוניזם הטוטליטרי של ברית המועצות, אבל את טראמפ לא מעניינת הדמוקרטיה, לא בארה"ב ולא בעולם. הגישה הזאת מתבטאת בעמדה החיובית שלו כלפי ולדימיר פוטין, רג'פ טאיפ ארדואן וויקטור אורבן, בעוד שהוא מזלזל באוקראינה ובממשלות אירופה הליברליות.

טראמפ מנסה לוודא שארה"ב תהנה ממאגרי אנרגיה ומשאבי טבע אחרים – ולא הסינים, שהם המתחרים של ארה"ב על ההובלה בכלכלת העולם בעידן העתידי. כך גם התיעדוף לשליטה בתעלה בפנמה ובמעברים הימיים

חטיפת הזוג מדורו מעלה הרבה חששות בקרב מנהיגי קובה וניקרגואה, אבל גם בקרב מנהיגים אחרים ביבשת, בעלי אוריינטציה שמאלית כמו בברזיל וקולומביה. גם באירופה, שתומכת באופן מסורתי בדין הבינלאומי ובמוסדות הבינלאומיים, יש דאגה מהמהלכים של טראמפ וחשש שזה יספק לפוטין רוח גבית באוקראינה ואולי גם נגד מדינות נוספות בסביבתו כמו המדינות הבלטיות, פולין וגם מולדובה, שאין לה הגנה אוטומטית של נאט"ו.

עולה השאלה מה המשמעות של החטיפה לגבי המחויבות האמריקאית המסורתית לטייוואן נגד התוקפנות הסינית. ארה"ב מכרה לטייוואן הרבה מאוד נשק ותחמושת לאחרונה, אבל ממשל טראמפ מבדיל בין עסקות כלכליות שמסייעות לכלכלה האמריקאית, לבין התערבות צבאית שמהווה נטל על הכלכלה.

באשר למזרח התיכון, משמעות הדוקטרינה החדשה היא שהאזור כבר לא בסדר העדיפויות של הממשל, למעט היכן שישנן הזדמנויות להצלחה כלכלית ודיפלומטיה שתסייע לפרס נובל לשלום.  

סביר להניח שהסיוע הביטחוני שהוגדר ב-MOU, עליו חתם הנשיא ברק אובמה ב-2018 לא יימשך באותה מתכונת תחת ממשל טראמפ, וגם המחויבות האמריקאית ליתרון הצבאי האיכותי של ישראל לא מובטחת תחת הגישה הזאת.

באשר למזרח התיכון, משמעות הדוקטרינה החדשה היא שהאזור כבר לא בסדר העדיפויות של הממשל, למעט היכן שישנן הזדמנויות להצלחה כלכלית ודיפלומטיה שתסייע לפרס נובל לשלום

חשוב מאוד שנבין את המהלכים של ממשל טראמפ ואת השלכותיהם עלינו, אבל מצד שני חשוב גם שנפסיק לחשוב שהכול סובב סביבנו, כפי ששמענו בימים האחרונים, כאילו הפעולה בוונצואלה נועדה בכלל כדי להעביר מסר לאיראן. זה לא נכון מהותית ולא נכון גם ברמה התדמיתית, לגרום לאמריקאים לחשוב שישראל היא הסיבה למלחמות גם בצד השני של העולם.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.