סוף השבוע האחרון היה המסוכן ביותר מבחינת המשטר באיראן. מעבר למהומות שהתפשטו בערים הגדולות ולמספר המפגינים שגדל משמעותית, גברה גם התעוזה. בעיר כרג' שמצפון לטהרן הבירה הועלה באש בניין השייך לממשלה. כרג' אינה סתם עוד עיר: באזור הזה ממוקם מפעל הצנטריפוגות של תעשיית הגרעין, ולכן היא חשובה מאוד למשטר.

גם במשהד שבצפון־מזרח המדינה פרצו מהומות. משהד גם היא אינה סתם עוד עיר – היא מקום הולדתו של המנהיג העליון עלי חמינאי, עיר הקיץ שלו, ועיר הנחשבת לאחת הקיצוניות ביותר באיראן בהיבט הדתי.

לכך יש להוסיף את הידיעות על שרפת עשרות מסגדים בטהרן הבירה, כדי לצייר תמונה מדאיגה מאוד עבור המשטר. הפעם המחאה הזו חוצה לא רק מגזרים אתניים, אלא גם שכבות חברתיות מגוונות.

בתחילת גל המחאה הזה דיברו רבים על כך שבשונה מהמחאה שהפילה את השאה ב־1979, למחאה הזו אין מנהיג; בימים האחרונים זה כנראה משתנה

כמו כן, ביומיים האחרונים נראית תופעה חדשה: רזא פהלווי, בנו של השאה הגולה, שעד כה נתפס כחלש, מצליח להניע את ההמונים ברחבי איראן. הקריאה שלו ביום רביעי שעבר לצאת להפגין בסוף השבוע בשעה 20:00 בערב הוציאה מאות אלפים לרחובות.

בתחילת גל המחאה הזה דיברו רבים על כך שבשונה מהמחאה שהפילה את השאה ב־1979, למחאה הזו אין מנהיג; בימים האחרונים זה כנראה משתנה. אתמול המשיך הנסיך הגולה לדבר אל הציבור האיראני וקרא להמשיך בהפגנות גם בימים הקרובים, כשהוא מוסיף קיסם למדורה: קריאה למגזרי התחבורה והאנרגיה לשבות מפעילות.

Téhéran, ce soir.

Mesdames messieurs, nous vous présentons le peuple le plus courageux du monde ! L'Iran va renaître ! pic.twitter.com/ytEhcZXkbs

— Association Femme Azadi (@femmeazadi) January 10, 2026

אם זה יקרה, למשטר תהיה בעיה: מישהו מצליח מעל ראשו לא רק לדבר אל ההמונים אלא גם להניע אותם לפעול.

בישראל מביטים בדריכות גדולה על הנעשה באיראן, עם הערכות מצב יומיות. החשש מצעד נואש של האיראנים הוא אמיתי. בצר לו, עלול המשטר בטהרן לשגר טילים לעבר ישראל כדי לערבב מחדש את הקלפים. זה יהיה הימור מסוכן מצדו, בניסיון להסב את תשומת הלב של הציבור האיראני ממחאה לשרידות.

ישראל, ואולי לא רק היא אלא גם ארה"ב, יגיבו לתקיפה כזו, שאולי תנקה את הרחובות ממפגינים – אך לא בטוח שתלכד אותם מאחורי ההנהגה הנוכחית. בינתיים לפחות, ראש הממשלה נתן הוראה לשרים שלא להתראיין בעניין האיראני, מחשש למיסקלקולציה שתדחוק את האיראנים לפינה.

בצר לו, עלול המשטר בטהרן לשגר טילים לעבר ישראל כדי לערבב מחדש את הקלפים. זה יהיה הימור מסוכן מצדו, בניסיון להסב את תשומת הלב של הציבור האיראני ממחאה לשרידות

במילים אחרות, להימנע ממצב שבו בשל הצהרות ישראליות יחשבו האיראנים שישראל עומדת לתקוף שוב בהפתעה, ואז ינסו להקדים אותה בתקיפה משלהם.

מי ששבר שורות מההוראה הזו של בנימין נתניהו היה השר עמיחי אליהו מעוצמה יהודית, שאמר השבוע לגלי צה"ל: "מבטיח שברגע זה יש אנשים שלנו שפועלים שם". הוא, אגב, לא פוטר – בדיוק כפי שלא פוטר לאחר האמירה שלו על אפשרות של הטלת פצצה גרעינית על רצועת עזה.

מפגינים נגד המשטר האיראני נושאים דיוקן של מוחמד רזא פהלווי, בנו של השאה האחרון של איראן, במהלך הפגנה מחוץ לשגרירות איראן בלונדון, 10 בינואר 2026 (צילום: CARLOS JASSO / AFP)

נכון לאתמול בערב האינטרנט באיראן הושבת לחלוטין. הסרטונים והידיעות שיצאו משם הגיעו כמעט כולם דרך מערכת צלחות הלוויין הפרטיות "סטארלינק" של אילון מאסק, שהוברחו לאיראן במהלך השנים האחרונות.

מאסק, שמתגלה כאחד מגיבורי גל המחאה הזה, הודיע שלשום כי הוא פותח ללא תשלום את כל תקשורת הלוויינים שלו מאיראן, כדי לאפשר לעולם לעקוב אחר הנעשה שם. מעבר לכך, אתמול, בצעד סימבולי, הוא שינה את דגל איראן ברשת "X" מדגל איראן המהפכנית, עם הכיתוב "אללה" במרכזו, לדגל איראן המלוכנית, עם סמל האריה והחרב.

את מניין הנפגעים הרשמי קשה מאוד לאמוד בשלב הזה, אך העובדה שמשמרות המהפכה נכנסו בסוף השבוע לדיכוי ההפגנות יכולה להסביר את הדיווחים הלא־רשמיים על מאות הרוגים מקרב המפגינים בימים האחרונים.

לא בכדי, כנראה, פורסמה השבוע תוכנית המילוט של המנהיג העליון חמינאי למוסקבה: בין אם זו תהיה ישראל ובין אם זו תהיה ארה"ב – חמינאי הוא מטרה לא רק לגיטימית, אלא אולי אף שוברת שוויון

ידיעות לא מאומתות דיברו על כך ששתי ערים – אבאדאן ומלכשהאי, שתיהן במערב איראן – נפלו לידי המפגינים. לא מן הנמנע כי הכיבוש מחדש שלהן בידי משמרות המהפכה גבה את חייהם של מאות.

המצב החדש הזה, של מאות הרוגים, מציב דילמה בפני נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שחזר אתמול על האיום לפעול נגד האיראנים אם מפגינים ייפגעו. עד כה לא זוהה תגבור כוחות כלשהו במפרץ הפרסי. גם אם ארה"ב תחליט לתקוף, נשאלת השאלה מה יהיו המטרות.

מחאה נגד השלטון האיראני מחוץ לשגרירות איראן במרכז לונדון, 9 בינואר 2026 (צילום: HENRY NICHOLLS / AFP)

במקרה כזה הבחירה חייבת להיות מדויקת מאוד, לא רק מבחינת הפגיעה עצמה אלא בעיקר מבחינת המסר – כזה שיפגע במשטר ולא בהמונים. הדבר מוריד את תשתיות האזרחים מסדר היום ומשאיר למעשה את סמלי השלטון כמטרות האפשריות היחידות: מתקנים צבאיים, משרדי ממשלה, מחנות צבאיים ואולי גם אישים בכירים.

לא בכדי, כנראה, פורסמה השבוע תוכנית המילוט של המנהיג העליון חמינאי למוסקבה: בין אם זו תהיה ישראל ובין אם זו תהיה ארה"ב – חמינאי הוא מטרה לא רק לגיטימית, אלא אולי אף שוברת שוויון.