איראן וארצות הברית ניצבות בימים אלה בפני שורת החלטות דרמטיות, שהשלכותיהן חורגות בהרבה מהמתרחש כעת בזירה הפנימית באיראן.

הצהרתו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, לפיה איראן ביקשה לחדש את המשא ומתן על הסכם הגרעין מלמדת, כי מאחורי הקלעים – במקביל לאיומים הפומביים המושמעים בשני הצדדים – מתקיימים מגעים בין וושינגטון לטהרן, ככל הנראה בתיווך עומאני.

מטרת המגעים בין ארצות הברית לאיראן היא לבחון, אולי דווקא נוכח מצבה הקשה של הרפובליקה האסלאמית, את האפשרות להגיע להסכם בין המדינות.

הצהרת הנשיא טראמפ, לפיה איראן ביקשה לחדש את המשא ומתן על הסכם הגרעין מלמדת, כי מאחורי הקלעים – במקביל לאיומים הפומביים – מתקיימים מגעים בין וושינגטון לטהרן

דיווחים אלה מחדדים עד כמה הימים הקרובים יהיו מכריעים – לא רק לעתיד ההפגנות באיראן, אלא גם ליחסי ארה"ב-איראן ולסבירות להסלמה רחבה במזרח התיכון.

ההנהגה האיראנית ניצבת דילמה עמוקה: האם, לנוכח המצב הפנימי הרעוע, היא מוכנה להתקדם להסכם עם הממשל האמריקאי תוך ויתורים דרמטיים בסוגיית העשרת הגרעין, או שמא תבחר לסרב ולהיערך לספיגת מהלומה אמריקאית.

מהלומה כזו, גם אם לא תוביל להפלת המשטר, עלולה להכניס אותו למצב קשה בהרבה – בעיקר בשל הסיכון להידרדרות לעימות רחב מול ארצות הברית ואולי גם מול ישראל.

מן העבר השני, הממשל האמריקאי יידרש להכריע האם בכוונתו לתקוף את איראן בכל תרחיש, תוך הסתכנות בהסלמה שעלולה לצאת משליטה, או שמא לנצל את חולשת המשטר – בדומה למערכת "12 הימים" של "עם כלביא" שניהלה ישראל,  כדי לנסות ולחלץ ממנו ויתורים "היסטוריים" בסוגיית הגרעין.

מהלך כזה עשוי אמנם להניב הישג מדיני מול המשטר האיראני – אך בפועל עלול גם להוביל לדעיכת ההפגנות באיראן על רקע היעדר תמיכה אמריקאית במפגינים.

ההחלטות שיתקבלו בוושינגטון ובטהרן יהיו בעלות השלכה ישירה ועמוקה על רמת הסיכון להסלמה, על המשך המחאה באיראן, ועל הסבירות שאיראן וישראל ימצאו עצמן בעימות ישיר זו מול זו.

ההחלטות שיתקבלו בוושינגטון ובטהרן יהיו בעלות השלכה ישירה ועמוקה על רמת הסיכון להסלמה, על המשך המחאה באיראן, ועל הסבירות שאיראן וישראל ימצאו עצמן בעימות ישיר זו מול זו

בכל הנוגע לתהליך קבלת ההחלטות, נדמה כי ההכרעה העומדת בפני מנהיג איראן האייתוללה עלי ח'אמנאי מאתגרת את הקווים האדומים שהוא עצמו הציב, ואת חששו להיתפס כמי שנסוג מהם ומקרב את המשטר למערב.

עם זאת, המנהיג האיראני הוכיח בעבר יותר מפעם אחת כי הוא מסוגל להפגין גמישות טקטית – כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהסכם הגרעין עם ארצות הברית – כאשר העניין משרת, לשיטתו, את עתידה ושרידותה של המהפכה האסלאמית.

ועדיין, ללא לחץ משמעותי מלמטה וללא שינוי ממשי במאזן הכוחות בתוך הנהגת המשטר, קשה לראות את מנהיג איראן מסכים לוויתורים מהותיים מסוג זה.

במקביל, נשיא ארצות הברית טראמפ, מבקש לבדל את עצמו מממשליהם של קודמיו ברק אובמה וג'ו ביידן, אשר לא תמכו באופן פומבי בהפגנות באיראן בשנים 2009 ו־2022.

לכאורה, טראמפ נכון להפעיל כוח ואף לאיים בשימוש בזרוע הצבאית כדי ללחוץ על המשטר האיראני. אולם מנגד, כפי שהמקרה הוונצואלי הוכיח, טראמפ נוטה להעדיף עבודה מול ההנהגה הקיימת של מדינה, ולא בהכרח מול גורמי אופוזיציה. כזכור, גם בעבר הבטיח טראמפ כי יוכל להגיע להסכם עם איראן.

נדמה שההכרעה העומדת בפני ח'אמנאי מאתגרת את הקווים האדומים שהוא עצמו הציב, ואת חששו להיתפס כמי שנסוג מהם ומקרב את המשטר למערב. אך הוא גם הוכיח בעבר כי הוא מסוגל להפגין גמישות טקטית

בצד של הממשל האמריקאי נשאלת ברקע הדברים השאלה – מה הממשל מנסה להשיג באיראן? החלפת משטר? הסכם גרעין? תשובה לשאלה זו תינתן כשנבין את היקפו של המהלך האמריקאי.

מנגד, ברור שגורמים במשטר האיראני כגון הנשיא מסעוד פזשכיאן ושר החוץ עבאס עראקצ'י ינסו להפעיל לחץ על המנהיג לשנות את עמדתו העקרונית לגבי העשרה ולמנוע תקיפה אמריקאית, תוך שיפור דרמטי של מצבה הכלכלי של איראן. ייתכן שיכולת ההשפעה שלהם תקבע את שאלת הצפי להסלמה.

כאמור, להחלטותיהם של המנהיגים תהיה השלכה ישירה על סיכויי העימות בין מדינותיהם ועל עתיד מערכת היחסים בין טהרן לוושינגטון. שניהם הוכיחו בעבר יכולת התגמשות – אבל נשאלת השאלה האם זו תספיק הפעם למנוע הסלמה רחבה. 

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).