בינואר 2023 התראיין חבר הכנסת שמחה רוטמן אצל שאול אמסטרדמסקי. העורכים של כאן 11 בחרו לפתוח את הריאיון בקטע בו הם משוחחים על סרטים הוליוודיים.

רוטמן הסביר, ברצינות רבה, שאווטאר הוא סרט שמאלני ושר הטבעות הוא סרט ימני. אני מצרף פה את ההבעה על פרצופו של אמסטרדמסקי כאשר הוא אומר "תזכיר לי לא ללכת איתך לסרטים".

בשבוע שעבר, כמעט בדיוק שלוש שנים לאחר אותה שיחה, התארח רוטמן בפודקאסט של הארץ ושוחח עם ליאור קודנר וד"ר אבי גרפינקל על הרבה נושאים וגם, שוב, על אווטאר ושר הטבעות.

רוטמן הסביר, ברצינות רבה, שאווטאר הוא סרט שמאלני ושר הטבעות הוא סרט ימני. אני מצרף פה את ההבעה על פרצופו של אמסטרדמסקי כאשר הוא אומר "תזכיר לי לא ללכת איתך לסרטים"

השיחה חשפה הרבה יותר מאשר את הטעם הקולנועי של יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. היא חשפה את הדרך שבה אחד מנבחרי הציבור שלנו תופס את המציאות. נראה שעבור רוטמן, הקולנוע הוא לא רק בידור, הוא כלי עזר להבנת האידיאולוגיה של היריב ולביצור האידיאולוגיה שלו עצמו. בשיחה, רוטמן מאמץ חלוקה ברורה בין שני האפוסים הקולנועיים.

בכל הנוגע לאווטאר, רוטמן וגרפינקל די מסכימים: זהו סרט פרוגרסיבי בבירור (תמשיכו לקרוא, לי זה לא ברור). רוטמן רואה בסרטו של ג'יימס קמרון ייצוג של השמאל העולמי: המאבק של הילידים (הנא'ווי) נגד התאגיד הקפיטליסטי והכוח הצבאי הדורסני. עבור רוטמן, אווטאר הוא עולם שבו המורכבות נעלמת לטובת נרטיב של כובש מול נכבש, סביבתנות רדיקלית וביקורת על המערב. הוא מנתח את הסרט כדי להצביע על מה שהוא תופס כשטחיות של המחנה הנגדי.

אך המנה העיקרית מגיעה בשר הטבעות. כאן, רוטמן לא רק מנתח, הוא מזדהה. לקראת סוף השיחה הוא מצהיר: אני בעולם של שר הטבעות. בעולם הזה הוא שייך לבני אור וברור מיהם בני החושך. עבורו, יצירתו של טולקין היא לא סיפור על פיות ואלפים, אלא מפה פוליטית. מדבריו משתמע שהוא רואה במערכת המשפט הישראלית, ובמיוחד בבית המשפט העליון, את הרוע המוחלט, המקבילה המודרנית לסאורון.

הקישור לטבעת הכוח הוא כמעט מתבקש בשיח שלו: כוח בלתי מוגבל, שאינו נבחר ושאינו נותן דין וחשבון, הוא הטבעת שחייבים להשמיד כדי להחזיר את הסדר על כנו. רוטמן רואה ברפורמה המשפטית שלו את המסע להר האבדון. הוא לא בא לתקן את המערכת, הוא בא לבער את הרע. המציאות עבורו היא קרב אפי ברור בין בני אור לבני חושך, שבו אין מקום לפשרות או למורכבות, בדיוק כפי שאין פשרה עם האורקים של מורדור.

עבור רוטמן, יצירתו של טולקין היא לא סיפור על פיות ואלפים, אלא מפה פוליטית. מדבריו משתמע שהוא רואה במערכת המשפט הישראלית, ובמיוחד בבית המשפט העליון, את הרוע המוחלט, המקבילה המודרנית לסאורון

הבעיה הגדולה בניתוח של רוטמן (ולדעתי הצנועה גם של גרפינקל) אינה רק בפרשנות הפוליטית, אלא בהשטחה של היצירות עצמן. השימוש במושגים כמו ימין ושמאל כדי לתייג יצירות מיתולוגיות חוטא לאמנות ולאמת.

יצירות אפיות גדולות כמו שר הטבעות, מלחמה ושלום, מרד הענקים, האודיסאה ועוד, הן יצירות שאין אפשרות לצמצם אותן להגדרה צרה. כל קורא הנשבה בקסמן עושה זאת מנקודת מבט שונה ומוצא בהן משהו המתאים לו. יתרה מזאת, קריאה של אותו אפוס בשלבים שונים בחיים מביאה לראייה שונה של היצירה.

נתחיל באווטאר. האם ברור שהוא שמאלני? הסרט הוא סיפור על גבורה צבאית, נאמנות לקבוצה והגנה על המולדת, ערכים שלכאורה מזוהים עם הימין אבל הם בעצם ערכים אוניברסליים.

הגיבור, ג'ייק סאלי, הוא חייל מארינס לשעבר שמוצא את ייעודו לא דרך שיח זכויות, אלא דרך הפיכתו ללוחם והנהגת צבא. יתרה מכך, הסרט ספג ביקורת קשה משמאל על מוטיב המושיע הלבן (White Savior), הרעיון שהילידים זקוקים לאדם מבחוץ כדי שיציל אותם הוא תפיסה קולוניאליסטית שרחוקה מלהיות פרוגרסיבית.

מה לגבי שר הטבעות? טולקין, שהיה שמרן דתי, שנא אלגוריות פוליטיות פשטניות. המסר האמיתי (לדעתי הלא מקצועית בעליל) של שר הטבעות הוא לא שאנחנו הטובים והם הרעים, אלא שהכוח משחית את כולם. הטבעת, הכוח האולטימטיבי, משחיתה את כל מי שעונד אותה. הטבעת אינה מסמלת את בית המשפט; היא מסמלת כל כוח ריכוזי ומוחלט. אם נלך לפי הלוגיקה של טולקין, גם כוח שלטוני חסר מעצורים של ממשלה הוא טבעת מסוכנת.

בשר הטבעות הכוח משחית את כולם. הטבעת, הכוח האולטימטיבי, משחיתה את מי שעונד אותה. היא לא מסמלת את ביהמ"ש אלא כוח ריכוזי מוחלט. לפי הלוגיקה של טולקין, גם כוח ממשלתי חסר מעצורים הוא טבעת מסוכנת

יתרה מכך, הניצחון בשר הטבעות לא מושג על ידי המלך הגדול או הלוחם החזק, אלא על ידי ההוביטים, האנשים הקטנים, הפשוטים, אלו שרק רוצים לגדל גינה ולשתות בירה. זוהי ביקורת על עצם הרעיון של עוצמה פוליטית גדולה, מימין ומשמאל כאחד. שוב, מסרים אנושיים גלובליים שאינם ניתנים לתיוג ימני או שמאלי. אנשים שמרגישים קטנים מול כוח גדול, שרוצים פשוט לחיות, מוצאים את עצמם בהוביטים.

במציאות, אין רוע מוחלט. שופטי בג"ץ ותושבי רצועת עזה הם לא אורקים, והמפגינים בקפלן אינם צבאו של סאורון. מצד שני, הממשלה היא לא אחוות הטבעת הטהורה שבאה להציל את העולם.

המציאות מורכבת מאינטרסים מנוגדים, מתפיסות עולם שלכל אחת מהן יש נקודות צדק ונקודות עיוורון. כשרוטמן מטיף שהרוע נמצא בבית המשפט, הוא חוסם כל אפשרות לדיאלוג.

בשיחה שלו עם גרפינקל וקודנר, הוא מבטל את המורכבות בטענה שהיא תירוץ לאי-עשייה. אך במדינה דמוקרטית, מורכבות היא לא תקלה, היא התכונה המרכזית. מערכת המשפט צריכה תיקון? ייתכן מאוד. אבל התייחסות אליה כאל ישות דמונית שצריך להשמיד היא גישה שמחריבה את המרקם החברתי.

במציאות, אין רוע מוחלט. שופטי בג"ץ ותושבי רצועת עזה הם לא אורקים, והמפגינים בקפלן אינם הצבא של סאורון. מצד שני, הממשלה היא לא אחוות הטבעת הטהורה שבאה להציל את העולם. המציאות מורכבת

יש רגע בשיחה לקראת הסוף, שבו רוטמן אומר שוב ושוב: ברור, ברור, ברור. אפשר להבין את הפיתוי: כשמציאות כואבת ומבלבלת, ברור נותן קרקע יציבה ומצפן. אבל אותו ברור גם סוגר דלתות. אמירה זו עשויה לשקף לא רק כלי רטורי, אלא הלך רוח המעדיף עקרונות יסוד מוצקים על פני עמימות או מורכבות חברתית רבת-פנים. עבורו, מה שאחרים מגדירים כמורכבות עשוי להתפרש לעיתים כניסיון לטשטש אמיתות פשוטות ונגישות.

הזיקה שהוא מוצא לעולם של שר הטבעות מרמזת על תפיסה של שליחות עקרונית, שבה הוא מזהה את עצמו כמי שפועל למיגור כוח הנתפס כבעייתי באופן יסודי. אם הכול כבר ברור לחלוטין, פשרה נראית מייד כוויתור מוסרי ולא כצורך פוליטי. ומשם הדרך קצרה למצב שבו כל מחלוקת נתפסת כמאבק קיומי שמכיר רק ניצחון או תבוסה.

אווטאר ושר הטבעות הם סרטים נפלאים (ושר הטבעות הוא ספר מופלא עוד הרבה יותר מהסרט), שנועדו לעורר בנו השראה ומחשבה, לא לספק לנו תירוצים לשנאת אחים או להרס מוסדות המדינה.

הצלחתם הגדולה מצביעה על כך ששמרנים ופרוגרסיביים כאחד הזדהו איתם. האירוניה היא ששני האפוסים הללו חולקים את אותו אויב ברור: גם קמרון וגם טולקין מודאגים עמוקות מהאופן שבו האדם משתמש בכוח ובטכנולוגיה כדי להחריב את עולם הטבע והרוח. בעוד שאווטאר מביט קדימה והחוצה ומציע שעלינו להפוך לאנשים חדשים כדי לשרוד, שר הטבעות מביט לאחור וטוען שעלינו לזכור את דרכינו הישנות כדי להינצל.

המציאות הישראלית של 2026 דורשת מאיתנו הרבה יותר מאשר חלוקה לבני אור ובני חושך. היא דורשת מאיתנו להכיר בכך שכולנו חיים באותה ממלכה, ושאף אחד לא מחזיק בבלעדיות על הטבעת. עלינו להביט קדימה כדי ליצור אדם חדש וגם להתבונן לעבר ולשמר את מה שחשוב.

אווטאר ושר הטבעות הם סרטים נפלאים, שנועדו לעורר השראה ומחשבה, לא לספק תירוצים לשנאת אחים או להרס מוסדות המדינה. המציאות הישראלית דורשת להכיר בכך שאיש לא מחזיק בבלעדיות על הטבעת

ואחרי שלוש שנים מאז השיחה שלו עם אמסטרדמסקי, יש דבר אחד ברור ברור ברור, אפשר לבקש משמחה רוטמן להחליף סרט?

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.