קשה להאמין שזה קורה, אבל כנסת ישראל מסיימת השבוע קדנציה מלאה. גם לחברי הכנסת ולחברי הממשלה קשה להאמין שזה קורה. רובם המכריע היו בטוחים שהם עומדים לעוף זמן קצר אחרי טבח השבעה באוקטובר.
אבל לראש הממשלה בנימין נתניהו היו תוכניות אחרות, ואלה אולי התוכניות היחידות שבאמת הצליחו לו בארבע השנים האחרונות: לשפר את מצבו. כדי להגשים אותן הוא יצא למכירת חיסול של מדינת ישראל, על מנת לשמר את קואליציית ה-64 שגוננה עליו, שהוא אפילו הצליח להרחיב ל-68. וכדי שזה יקרה, נתניהו היה צריך להיכנע לכל הדרישות של שותפיו, שבלעדיהם לא היה לו סיכוי לשרוד: הם זיהו שהוא סחיט ולו לא היה אכפת להיסחט.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרי ממשלה וחברי כנסת משתתפים בישיבת מליאה ובהצבעה על הצעת חוק להקפאת מעצרים של סרבני גיוס חרדים באולם מליאת הכנסת בירושלים, 14 ביולי 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)
וכך נתניהו העניק לחרדים חוקי השתמטות שהם חלמו עליהם שנים, הוא איפשר לכהניסטים להתפרע ולהטיל את אימתם על הפלסטינים בגדה המערבית, הוא העביר את משטרת ישראל לידי איתמר בן גביר ומינה אותו ל"שר לביטחון לאומי", ואז – לצרכיו שלו – הוא נתן אור ירוק ליריב לוין ולשמחה רוטמן להתעלל במערכת המשפט ושלח את שלמה קרעי להתעלל בתקשורת.
רק השבוע – כשברור שאנחנו מתקרבים במהירות לבחירות, וברור שמפלגות הקואליציה הנוכחית רחוקות מאוד מתמיכת רוב בציבור – כנסת הבלהות השערורייתית בתולדות המדינה העבירה, בין השאר את החוקים הבאים:
- חוק יסוד: לימוד תורה
- חוק הקפאת מעצרים לתמידי ישיבות
- חוק החלשת היועמ"שית
- חוק חלוקת הג'ובים של ש"ס שמכונה חוק הכשרות
- החוק להפרדה מגדרית באקדמיה
ובאוויר עדיין תלויים גם חוק החלשת התקשורת של קרעי, חוק הנצחת "אירועי" השבעה באוקטובר וחוק ועדת חקירה פוליטית לחקר אותם "אירועים".
אתמול אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. מעתה והלאה לחוות דעת של היועמ"ש אין יותר תוקף מחייב והיא בגדר המלצה בלבד. ראש הממשלה נתניהו נעדר גם הפעם מההצבעה – כמו בחוקים הקודמים שאושרו השבוע בבליץ החקיקה שהוא חלק מהדיל הפוליטי עם החרדים – אבל הפעם ייתכן שהסיבה היא בכלל ניגוד העניינים הפרטי שלו, הנובע ממשפטו הפלילי.
בתוך בולמוס החקיקה הזה – שגם נעשה במין זחיחות מקוממת ובשביעות רצון עצמית שנובעת מחדוות הכוח והשררה – אפשר להחמיץ את העובדות הפשוטות הבאות:
- ישראל הגיעה למצב שבו ראש הממשלה שולט שלטון יחיד ללא מצרים במפלגתו ובממשלה שלו (ולראייה: הליכי קבלת ההחלטות הלא קיימים ביחס לאירועים דרמטיים כמו המלחמה באיראן, שלא פעם התקבלו על ידי נתניהו לבדו);
- הרשות המבצעת (הממשלה) שולטת לחלוטין ברשות המחוקקת (הכנסת), שסרה למרותה;
וכעת כל מה שצריך לעשות זה לפרק את הרשות השופטת, כדי שהאגדה היפה על "הפרדת רשויות" שכולנו למדנו עליה למבחן הבגרות באזרחות פשוט תחדל סופית להתקיים בישראל.
כמעט כל הפעולות שנעשות כעת מטרתן היחידה היא לפרק את הבלמים היחידים שעדיין מרסנים פה שלטון ללא מעצורים
כמעט כל הפעולות שנעשות כעת מטרתן היחידה היא לפרק את הבלמים היחידים שעדיין מרסנים פה שלטון ללא מעצורים. ואין בעולם הדמוקרטי שלטון שאין לו מעצורים. זה מה שעומד בבסיס השיטה.
ראש הממשלה והקואליציה שלו מנצלים את מה שנראה כמו ימי פומפיי האחרונים שהכוח עדיין בידיהם, כדי לפרק את כל הגופים שעדיין יכולים לרסן אותם, או אפילו רק למתוח עליהם ביקורת, בין אם זו ביקורת משפטית (היועמ"ש), ביקורת מוסרית (התקשורת), או ביקורת ציבורית (ועדת חקירה ממלכתית).
כשחברי הכנסת מדברים היום גבוהה-גבוהה על "חיזוק המשילות" הם מכוונים בעצם לדבר הבא: נהניתם מהקדנציה האחרונה שלנו? אתם רוצים עוד מהטוב הזה? תנו לנו למשול עליכם עוד קדנציה בלי שום מעצורים בכלל, ויהיה לכם עוד יותר טוב ועוד יותר טוב.
