החל מהשבוע, בישראל קיימות שתי מערכות שיפוט בנושאים אזרחיים: האחת שופטת בהתאם לחוקי מדינת ישראל, שאותם חוקקה הכנסת לאורך שנות המדינה; והשנייה שופטת בהתאם להלכה היהודית, להוראות המשפט העברי שבתנ"ך, במשנה, בתלמוד ובכתביהם של רבנים לאורך הדורות.
החלטת הכנסת מיום שלישי האחרון לאשר בקריאה שנייה ושלישית את חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות) לא רק מרחיבה באופן דרמטי את סמכות השיפוט של בתי הדין הרבניים, אלא אף מאפשרת לדון בנושאים אזרחיים על פי "דין תורה".
על פני הדברים, בית הדין הרבני קיבל כעת מהמחוקק סמכות לדון בבוררות בעניינים אזרחיים, שהוא לא היה מוסמך לדון בהם עד עתה. לכאורה מדובר בסמכות לקיום בוררות, בהתאם לפרוצדורה הקבועה בחוק הבוררות.
בניגוד לפסק בורר בבוררות אזרחית רגילה – שעל מנת לקבל תוקף של פסק דין הוא צריך לקבל אישור של בית משפט – פסק בוררות של בית הדין הרבני ייחשב לפסק דין לכל דבר
אך זוהי מניפולציה, שכן בניגוד לפסק בורר בבוררות אזרחית רגילה – שעל מנת לקבל תוקף של פסק דין הוא צריך לקבל אישור של בית משפט – פסק בוררות של בית הדין הרבני ייחשב לפסק דין לכל דבר. ובקיצור: הפרוצדורה היא כמו זו של בוררות, אך המהות היא הליך משפטי לכל דבר.
המחוקקים, ברשלנותם, אף לא טרחו ליישב את הסתירה שבין הסעיף בחוק הקובע כי "דין פסק בוררות לפי חוק זה, פרט לערעור, כדין פסק דין של בית משפט" – לבין נוסח "הסכם הבוררות" הקבוע בטופס שהצדדים צריכים להגיש במשותף לבית הדין, שלפיו "הצדדים מודעים לכך שבית הדין אינו יושב בדיון כערכאה בעלת סמכות שיפוט".
יצור משפטי מוזר במיוחד – ערכאה שאינה בעלת סמכות שיפוט, שהתוצר שלה הוא מסמך שהוא פסק דין של בית משפט.
הסעיף הבעייתי ביותר בחוק מקנה לבית הדין הרבני סמכות לדון בעניין המצוי בבוררות לפי הדין הדתי. שאלות חוזיות, שאלות של דיני עבודה, שאלות של משפט מסחרי – הכול ייחתך בהתאם לדין ההלכתי ולשולחן ערוך.
הסעיף הבעייתי ביותר בחוק מקנה לבית הדין הרבני סמכות לדון בעניין המצוי בבוררות לפי הדין הדתי. שאלות חוזיות, שאלות של דיני עבודה, שאלות של משפט מסחרי – הכול ייחתך בהתאם לדין ההלכתי ולשולחן ערוך
אבל יש כוכבית: הסעיף קובע כי גם אם בית הדין הרבני פוסק בעניין אזרחי לפי דין דתי, לא ניתן לפגוע ב"זכות מהותית" הקבועה בחוקים כגון חוק שיווי זכויות האישה, חוק החוזים האחידים, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות וחלק מדיני העבודה.
פירוש הדבר הוא שהחוק החדש נותן לדייני בית הדין הרבני סמכות להחיל את הדין הדתי כמעט בכל נושא שהוא, באופן כמעט אבסולוטי, תוך קביעת איים אוטונומיים שבהם החקיקה של המשפט הישראלי תהיה מוגנת מפני הדין הדתי. שעטנז שכזה בין המשפט העברי למשפט הישראלי טרם נראה.
המחלוקת על היקף סמכות השיפוט של בתי הדין הרבניים, ימיה כמעט כימי קיום המדינה. מאז חקיקת חוק שיפוט בתי דין רבניים בשנת 1953, נקבע כי מדובר בערכאה שיפוטית בעלת סמכות ייחודית לדון בענייני נישואים וגירושים של יהודים, ובעלת סמכות מקבילה לזו של בתי המשפט האזרחיים בכל הקשור בעניינים ה"כרוכים" בנושאי נישואים וגירושים – כולל שאלות של משמורת, מזונות וחלוקת רכוש.
העמדה הרשמית של יוזמי החוק היא שבעל דין המבקש להתדיין בנושאים אזרחיים ואינו מעוניין להגיע לבוררות בבית הדין הרבני יכול פשוט לסרב לחתום על הבקשה לבוררות בבית הדין. "אין דבר שהוא יותר ליברלי מזה", היתמם ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה, בדבריו במליאת הכנסת בעת אישור החוק, "לתת לשני מבוגרים להגיד שהם רוצים לדון בהסכמה בסוגיה בסכסוך ביניהם לפי דין תורה".
"אין דבר שהוא יותר ליברלי מזה", היתמם ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה, בדבריו במליאת הכנסת בעת אישור החוק, "לתת לשני מבוגרים להגיד שהם רוצים לדון בהסכמה בסוגיה בסכסוך ביניהם לפי דין תורה"
אך הטענה הזו אינה משכנעת, ולו רק מפני שאין כל דרך לוודא שאכן ההסכמה שנתנו כל בעלי הדין לבקשה המשותפת לבוררות היא אכן "חופשית ומרצון". קיימות דרכים רבות להפעיל לחצים, ובעיקר על הגורמים המוחלשים ביותר בחברה, לתת הסכמה בעל כורחם לסוג כזה של התדיינות משפטית.
לא רק נשים בחברה הדתית והחרדית, שעשויות למצוא עצמן נאלצות להסכים לבוררות בבית הדין הרבני, אלא גם עובדים החותמים על הסכמי עבודה, לקוחות וצרכנים החותמים על חוזה סטנדרטי מול בית עסק או חברה, וכל מי שאין בידו כוח מיקוח אמיתי – עלול למצוא עצמו כמי שנתן הסכמה ל"בוררות" שכזו.
היוזמה לחוקק חוק שירחיב את סמכות השיפוט של בתי הדין הרבניים גם לעניינים אזרחיים החלה לפני 20 שנה, לאחר פסק דין עקרוני של בג"ץ שניתן באפריל 2006, ובו נקבע כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון ולהכריע בעניין "שאינו ממין העניינים המצויים במסגרת סמכותו הייחודית או בסמכותו המקבילה, אפילו ניתנה הסכמת הצדדים לשיפוטו".
פסק הדין עצר את ההתרחבות הזוחלת שאפשרו לעצמם דייני בתי הדין הרבניים בסמכותם לדון בעניינים שלא הוסמכו לדון בהם. אך מייד לאחר מכן, החלו להיות מוגשות הצעות חוק – פרטיות וממשלתיות – שאמורות היו לתת מענה מטעם המחוקק לפסק הדין הזה ולהעניק לבתי הדין הרבניים סמכות לשפוט גם בעניינים שאינם כרוכים בהכרח בסוגיות של נישואים וגירושים.
מדינת ישראל, כבעל דין בהליכים אזרחיים, ידעה לתת לעצמה פטור גורף מהסיכון שעניינים חוזיים, נזיקיים או קנייניים סבוכים יידונו בהתאם להלכה תלמודית. האזרחים מן השורה חשופים כעת לסיכון זה ממש
החוק הנוכחי מחריג מגדר הנושאים שיכולים להוות בסיס לבקשת בוררות בפני בית הדין הרבני עניינים פליליים ומנהליים, וכן הליכים שהמדינה היא צד להם: מדינת ישראל, כבעל דין בהליכים אזרחיים, ידעה לתת לעצמה פטור גורף מהסיכון שעניינים חוזיים, נזיקיים או קנייניים סבוכים יידונו בהתאם להלכה תלמודית. האזרחים מן השורה חשופים כעת לסיכון זה ממש.
יש להניח שגם חוק הבוררות בבתי הדין הרבניים יגיע במהרה אל שולחנו של בג"ץ, כמו חוקים נוספים שהקואליציה עמלה כעת על השלמתם, בטרם יפקע כוח החקיקה של הכנסת הנוכחית, בואכה תקופת הבחירות.
בית המשפט העליון יצטרך לשקול נקיטת צעד שהשופטים נרתעים ממנו: הוצאת צו-ביניים במסגרת עתירה חוקתית. שופטי בג"ץ עושים כל שביכולתם כדי לא להשעות את תוקפה של חקיקת הכנסת, אלא רק בפסק דין סופי ומנומק, בדרך כלל לאחר שנים של התדיינות. אלא שבמקרה הנוכחי הנזקים עלולים להגיע בטווח זמן אפסי: המחוקקים קבעו כי החוק החדש נכנס לתוקף באופן מיידי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהוא כותב מנקודת הנחה שלהאלץ לדון לפי דין התורה הקדושה זה משהו רע. למה זה כזה פגיעה בזכויות של 'מוחלשים' שהדיון בעניינם יהיה לפי כללי הצדק והיושר של התורה שלנו? אולי להיפך, להכריח לדון לפי דיני המדינה זה פוגע בזכויות? בית דין רבני זה דרך הנכונה ביותר לפתור סכסוכים באופן שיהיה לפי הצדק והיושר, הרבה יותר ממערכת המשפט החולה שלנו, שעובדת על סחר והסכמים בין הפרקליטות ועורכי דין מושחתים.