מוצאי שבת האחרון. מקפיא גדול במרכול במרכז תל אביב. במגירה התחתונה של המקפיא נחים כמה מארזי פלסטיק שמכילים "פילה דג בס מעובד קפוא". אבל לא רק פילה יש שם. על האריזה כתוב: "מכיל לפחות 80% דג".
רגע, מה יכול להיות בדג חוץ מדג, ועוד בכמות שעשויה להגיע ל־20%? התשובה היא: קרח. הדג מצופה משני צידיו בשכבה עבה של קרח גרוס. במדבקה שעל גבי האריזה מצוין שמשקל המוצר 328 גרם, והמחיר מחושב בהתאם.
רק שהמשקל הזה כולל עד 20% קרח. הדג עצמו שוקל כ־260 גרם בלבד, אבל הלקוחות משלמים על 328. בבדיחה הוותיקה מוכרים קרח לאסקימוסים, במציאות מוכרים קרח לישראלים. הבדיחה על חשבוננו.
החל מ־1 באוגוסט החוק בישראל אמור ליישר קו עם האיחוד האירופי, ועל גבי האריזה של דגים קפואים מיובאים יהיה מותר לרשום משקל אחד בלבד – משקל הנטו של הדג
השאלה היא אם התעלול הזה, עוד סעיף קטן ומרגיז ביוקר המחיה בישראל, עומד להסתיים בקרוב. החל מ־1 באוגוסט החוק בישראל – באיחור ניכר – אמור ליישר קו עם האיחוד האירופי, ועל גבי האריזה של דגים קפואים מיובאים יהיה מותר לרשום משקל אחד בלבד – משקל הנטו של הדג. מי שיתעקש למלא את האריזה בקרח, יעשה את זה על חשבונו.
כדי להבין איך בעצם נולדה נוכלות הקרח הזו צריך לחזור שנים לאחור. הזיגוג (Glazing) של הדג בקרח נוצר מהצורך לייצר חיץ בין בשר הדג לאוויר ולמנוע חִמצון. "השתמשו בזה לפני 20 שנה כשלא היו אריזות וואקום", אומר גורם בתחום, "אבל מרגע שהומצאה אריזת הוואקום מעטפת הקרח העבה כבר לא נחוצה, ואפשר להסתפק בשכבה דקה של 7% גלייזינג כדי שהדג יהיה בטוח לחלוטין.
"למרות זאת, המשיכו לעשות גלייזינג בתוך הוואקום במשקל שהגיע ל־20% מהמוצר. לקחו פילה של 400 גרם, הוסיפו 80 גרם קרח וגבו מחיר בהתאם".
באיחוד האירופי החליטו לסגור את הפִּרצה וב־2014 נכנסה לתוקף תקנה לפיה יש לרשום על האריזה משקל אחד בלבד – משקל הנטו של הדג.
"בתוך חצי שנה הגלייזינג נעלם מהדגים שמיובאים לאירופה", אומר גורם בתחום, "מרגע שאמרו ליצרנים וליבואנים, 'תעשה גלייזינג כמה שאתה רוצה אבל תרשום רק את משקל הנטו של הדג', לא הייתה להם סיבה להמשיך עם כמויות כאלה של קרח".
"מרגע שאמרו ליצרנים וליבואנים, 'תעשה גלייזינג כמה שאתה רוצה אבל תרשום רק את משקל הנטו של הדג', לא הייתה להם סיבה להמשיך עם כמויות כאלה של קרח"
בישראל ביקשו לאמץ את התקינה האירופית, אבל המהלך נתקע בגלל היעדר הסכמות בין משרדי הממשלה על סעיפים שונים ביישום. גם סוגיית זיגוג הדגים נפלה קורבן למחלוקות האלה. במקום לעשות העתק־הדבק לתקן האירופי הוקמה ועדה בין־משרדית כדי ללבן את המחלוקות, והוועדה, כדרכן של וועדות, לקחה את הזמן. הרבה מאוד זמן.
בינתיים ברגולציה הישראלית נוצר סלט: היבואנים נדרשו לסמן על האריזה גם את משקל הברוטו של הדג וגם את משקל הנטו. כפי שניתן להבין מסיפורו של הדג מפסקת הפתיחה, לא פעם מצפצפים על החוק ומציינים את משקל הברוטו בלבד. אכיפה לא נראית באופק. וגם אם מציינים את שני המשקלים, רוב הציבור לא מבין את המשמעות.
"בפועל", אומר גורם בתחום, "התוצאה היתה שאותו מפעל בסין שמייצא דגים לישראל ולאירופה החזיק פסי ייצור נפרדים – לאירופה שלחו דגים בלי קרח ולישראל דגים עם 20% גלייזינג".
הדגים המיובאים שולטים לחלוטין בשוק דגי המאכל בישראל. לפי נתוני משרד החקלאות, 94% מהדגים שנאכלים בארץ מיובאים (86,500 אלף טון בשנה מתוך 92 אלף), כשרובם המכריע של הדגים המיובאים הם קפואים בעוד המקומיים – מבריכות דגים, מהים או מכלובים – משווקים טריים.
חלקם של הדגים המקומיים הצטמצם במהלך העשור האחרון בשל הסרת ההגנה המכסית מדגי הבריכות המקומיים, מה שהביא לירידה משמעותית בהיקפי הגידול וגם בעקבות הרפורמה בענף הדיג, שהשיתה הגבלות על הדייגים במטרה להגן על המערכות האקולוגיות והדגה בים התיכון.
"שינוי התקינה הוריד משמעותית את השימוש בגלייזינג במדינות האיחוד האירופאי", כתב ליפקין, "אני מוצא לנכון ליישם את מדיניות האיחוד האירופאי גם בישראל"
במקביל, ב־2016 הוסרו מכסים על ייבוא דגים, ובאופן מקומם היבואנים למעשה קיבלו גם פטור ממכס על הקרח שהם מוכרים לישראלים.
במהלך השנים היו פרסומים – בראשם התחקיר המפורסם של "כלבוטק" – על האיכות הירודה של חלק מהדגים המיובאים מסין, שכדי להגדיל את משקלם באופן מלאכותי הזריקו להם מים ופוספטים (שקושרים את המים). לא ברור עד כמה הפרקטיקה הזו רווחת גם כיום, אבל גם כשאין מים בתוך הדג – יש קרח מיותר מסביבו.
במשרד החקלאות, שחבר בוועדה הבין־משרדית, סברו שהגיע הזמן להאיץ את אימוץ התקינה האירופית, ובתחילת 2025 פנה יובל ליפקין, ראש מנהל ביטחון המזון במשרד החקלאות, למשרד הבריאות בדרישה להתקדם.
"שינוי התקינה הוריד משמעותית את השימוש בגלייזינג במדינות האיחוד האירופאי", כתב ליפקין, "אני מוצא לנכון ליישם את מדיניות האיחוד האירופאי גם בישראל".
למשרד הבריאות לקח שלושה חודשים להשיב, אבל התשובה היתה מעודדת: "פנייתך היא בגדר התפרצות לדלת פתוחה", כתבה פנינה אורן שנידור, מנהלת מערך הרגולציה במשרד הבריאות.
לכאורה הכל מתקדם בכיוון הנכון, אבל הניסיון מלמד שבישראל אפשר לברך על המוגמר – בעיקר כשמדובר בשינויי חוקים ותקנות שמיטיבים עם הצרכנים – רק אחרי שרואים את התוצאות על המדף
המשך מכתבה מנוסח בלשון פחות חד־משמעית, אבל ניתן לחלץ ממנו את ההבנה הבאה: עד 31 ביולי 2026 עדיין יהיה מותר לציין על האריזה של דגים מיובאים (כמו גם בשר מעובד מיובא) את משקל הברוטו והנטו, אבל לאחר מכן תאומץ התקנה "המחייבת סימון במשקל נטו בלבד".
לכאורה הכל מתקדם בכיוון הנכון, אבל הניסיון מלמד שבישראל אפשר לברך על המוגמר – בעיקר כשמדובר בשינויי חוקים ותקנות שמיטיבים עם הצרכנים – רק אחרי שרואים את התוצאות על המדף.
התחושה שעדיין מוקדם לפתוח שמפניה נובעת גם מכך שניסיון של זמן ישראל לחלץ ממשרד הבריאות תשובה ברורה נתקל בקשיים על אף שאלות חוזרות.
לצד המשפט המבטיח "משרד הבריאות מקדם את יישום דרישות הסימון החדשות למוצרי בשר ודגים במסגרת אימוץ התקינה האירופית, שייכנסו לתוקף עבור דגים מיובאים ובשר מעובד החל מ־1 באוגוסט 2026", צורפה האמירה ש"החובה לסמן על אריזות דגים את המשקל הנקי ואת המשקל הכולל קיימת כבר כיום מכוח התקנות, ואינה דרישה חדשה".
זו, כמובן, לא השאלה: השאלה היא, האם החל מ־1 באוגוסט יהיה אסור לציין את משקל הברוטו על האריזה בשביל שלא לבלבל את הצרכנים. על כך משרד הבריאות טרם השיב. וגם לא על השאלה למה השינוי המבורך – במידה ואכן יקרה – מתרחש 12 שנה אחרי אירופה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו