שאלת עתידה הפוליטי של ח"כ טלי גוטליב תתברר מן הסתם בעתיד הקרוב, בבחירות המקדימות בליכוד ובבחירות הכלליות. אך בתחום אחד אפשר שבסופו של יום היא תותיר מורשת חיובית – הוא תחום דיני חסינותם של חברי כנסת.
תחימת גבולותיה של החסינות הפרלמנטרית, צמצומה המעשי והגבלתה לתחום הפלילי, עשויות בסופו של דבר להירשם על שמה של גוטליב. האינטרס הציבורי עוד יצטרך להודות לה על כך.
גוטליב כמובן מחזיקה בעמדות הפוכות – לשיטתה החסינות הפרלמנטרית צריכה להיות אבסולוטית, ולחול בתחום המשפט האזרחי כפי שהיא חלה בתחום המשפט הפלילי.
החלטתו של שופט בית המשפט המחוזי בלוד רמי חיימוביץ', שניתנה במסגרת תביעתה של שקמה ברסלר נגד גוטליב, עשויה לסמן תחילתה של מגמה המשרטטת גבולות לחסינות חסרי הכנסת
אך החלטתו של שופט בית המשפט המחוזי בלוד רמי חיימוביץ', שניתנה אתמול (שלישי) במסגרת תביעתה של פרופסור שקמה ברסלר נגד גוטליב, עשויה לסמן תחילתה של מגמה המשרטטת גבולות לחסינות חסרי הכנסת, שבתי משפט שלום ומחוזיים נוהגים לפרש כחסינות מוחלטת.
החלטתו של חיימוביץ' ניתנה במסגרת תביעת לשון הרע בסך 2.6 מיליון שקלים שהגישה ברסלר בפברואר 2024 נגד גוטליב ושורת משפיעני ימין.
התביעה הוגשה בעקבות טענות של גוטליב נגד ברסלר ובן זוגה, איש שב"כ, שכללו האשמות בדבר שיחה ששירותי הביטחון האמריקאיים יירטו לכאורה בינו לבין מנהיג חמאס באותה עת, יחיא סנוואר; פגישה של ברסלר עם ראש המוסד באותה עת, יוסי כהן; טענות על בריחתה כביכול של ברסלר מהארץ לאחר 7 באוקטובר; ועוד. "לשון הרע שקרית, במדרג החומרה הגבוה ביותר שניתן להעלות על הדעת", נכתב בתביעה.
התבטאויותיה של גוטליב בעניין ברסלר ובן זוגה הניבו תוצאות הן בתחום המשפט הפלילי והן במשפט האזרחי. במסלול הפלילי, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה החליטה להעמיד לדין את גוטליב באשמת הפרת סעיף 19 לחוק שב"כ, בכך שחשפה את זהותו של עובד השירות ופגעה בביטחון המדינה.
בהמשך לכך, מליאת הכנסת אמורה להצביע השבוע על חסינותה של גוטליב, לאחר שוועדת הכנסת קיבלה את בקשתה לעמוד על חסינותה ולא לאפשר את הגשת כתב האישום לבית המשפט.
"מסירת עובדות לא נכונות פוגעת בשמו הטוב של היחיד", כתב חיימוביץ', "ועלולה גם לפגוע בהליך הדמוקרטי לשמו ניתנה החסינות, שכן הציבור מסתמך על דברי חבר הכנסת ומניח כי מסר עובדות בדוקות ונכונות"
במסלול האזרחי, הוגשו תביעות נפרדות הן על ידי ברסלר והן על ידי בן זוגה, ואלה מתבררות בבית המשפט המחוזי בלוד.
גוטליב, המחשיבה עצמה כמומחית בכל תחומי המשפט, מייצגת את עצמה בהליך זה, והיא ביקשה מבית המשפט לסלק את תביעתה של ברסלר על הסף נוכח חסינותה.
מבחינה פורמלית, בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את הבקשה, ודחה את התביעה ככל שהיא נוגעת להתבטאויותיה שאותן סיווג כהבעת דעה. אך מהותית, ההחלטה מחריגה מגדר החסינות האוטומטית טענות עובדתיות של חברי כנסת, שהוא מידע שקרי על פי התביעה.
"מסירת עובדות לא נכונות פוגעת בשמו הטוב של היחיד", כתב השופט חיימוביץ', "ועלולה גם לפגוע בהליך הדמוקרטי לשמו ניתנה החסינות, שכן הציבור מסתמך על דברי חבר הכנסת ומניח, נוכח תפקידו הרם, כי מסר עובדות בדוקות ונכונות".
ביחס לפרסומים שאותם סיווג בית המשפט כטענות עובדתיות ולא הבעת דעה, נקבע כי יש צורך בבירור נוסף – בדרך של שמיעת ראיות – כדי להחליט אם החסינות בעניינן חלה.
במסגרת הדיון בגבולות החסינות, בית המשפט מוצא עצמו כמי שמגדיר גם את גבולות תפקידו של חבר הכנסת – שכן החסינות חלה על פעולות והתבטאויות שנעשות במסגרת מילוי התפקיד, ולא על התנהגות פרטית.
החסינות חלה על "מבחן הסיכון הטבעי", המאפשר לחברי הכנסת לגלוש מפעולות מותרות לאסורות ועדיין ליהנות מחסינות, אך היא אינה חלה על הפרת חוק הפגנתית, מתוכננת ומודעת
החסינות הפרלמנטרית היא רחבה, וכוללת הגנה על פעולות אסורות, שכן פעולות הנעשות במסגרת הדין אינן זקוקות להגנתם של דיני החסינות. אך חסינות רחבה אינה חסינות מוחלטת. החסינות חלה על "מבחן הסיכון הטבעי", המאפשר לחברי הכנסת לגלוש מפעולות מותרות לאסורות ועדיין ליהנות מחסינות, אך היא אינה חלה על הפרת חוק הפגנתית, מתוכננת ומודעת.
דבריו של השופט חיימוביץ' אינם בבחינת חידוש משפטי גורף. הם מבוססים על פסיקתו של בית המשפט העליון בשאלת גבולות החסינות, למשל דברים שנכתבו בפרשת ח"כ מיכאל גורלובסקי בשנת 2004, שהועמד לדין בפרשת ההצבעות הכפולות.
חיימוביץ' היה אז בתחילת הקריירה שלו, ושימש עוזרו המשפטי של השופט מישאל חשין, בעת שהוא הצטרף לפסק דינו של הנשיא דאז אהרן ברק, וקבע כי לגורלובסקי לא עומדת חסינות במובן הפלילי, שכן לא ייתכן שהצבעות כפולות במרמה במליאת הכנסת הן חלק ממילוי תפקידו של חבר כנסת.
מילים, להבדיל ממעשים, מהוות אתגר מורכב יותר עבור דיני החסינות, מאחר שרוב מוחלט של תפקיד חבר הכנסת הוא להתבטא, וקשה הרבה יותר לסווג איזו התבטאות לא נעשית במסגרת מילוי התפקיד. המפתח להבחנה נמצא לדעת השופט חיימוביץ' בלשונו של סעיף 1 לחוק החסינות – המקנה חסינות מהותית ל"הבעת דעה בעל פה או בכתב".
בדיני לשון הרע, שבהם נטועה תביעתה של ברסלר נגד גוטליב, קיימת הבחנה מהותית בין הבעת דעה, שעשויה לזכות בהגנת תום הלב, לבין השמעת טענה עובדתית, הנזקקת בדרך כלל להגנת "אמת דיברתי".
"מובן שאסור לחבר כנסת לשקר במודע, למסור לציבור עובדות שהוא יודע שאינן אמת, או להציג לציבור מידע שקיבל ממקור לא אמין כאמת צרופה, רק כדי לפגוע ביריב פוליטי"
בהקשר זה דבריו של בית המשפט המחוזי ברורים: "מובן שאסור לחבר כנסת לשקר במודע, למסור לציבור עובדות שהוא יודע שאינן אמת, או להציג לציבור מידע שקיבל ממקור לא אמין כאמת צרופה, רק כדי לפגוע ביריב פוליטי".
תגובתה של גוטליב להחלטת בית המשפט נגועה, כהרגלה, בהתקרבנות ודברי הסתה מפורשים או משתמעים כלפי בית המשפט. "איזו הפתעה", היא כתבה בהודעתה, "בית המשפט בשירות המסיתה והממרידה שקמה ברסלר וחבר מרעיה".
לטענתה, פרסומיה בעניין ברסלר אינם נסמכים רק על אתר הביבים "עדנה קרנבל" אלא גם על "מקור מהימן ביותר" שגוטליב "סומכת עליו מאוד", ולכן, מאחר שהיא הסתמכה על "מקורות אמינים ורציניים", הרי שהיא זכאית לחסינות מהותית.
גישתה מבטאת עמדה שלפיה אין כל צורך לתת לבית המשפט כלים לבחון את אמיתות גרסתה, את רצינות מקורותיה ואת מהימנותו של המקור. צריך פשוט לסמוך על מילתה.
יש לקוות שגוטליב תבקש לערער על החלטת הביניים של חיימוביץ', וכך הנושא יזכה לפסיקה מחייבת של בית המשפט העליון בשאלת גבולות החסינות
נוכח ריבוי המקרים בשנים האחרונות שבתי משפט שלום דחו על הסף תביעות לשון הרע נגד ח"כים תוך קבלת עמדה אוטומטית שעומדת להם חסינות מוחלטת הלכה למעשה, יש לקוות שגוטליב תבקש לערער על החלטת הביניים של חיימוביץ', וכך הנושא יזכה לפסיקה מחייבת של בית המשפט העליון בשאלת גבולות החסינות.



תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו