העשור השלישי של המאה הנוכחית לא האיר פנים, בלשון המעטה, למעצמות-העל רוסיה וארה"ב במלחמותיהן באוקראינה ובאיראן. הראשונה כשלה צבאית ומדינית בפלישתה לאוקראינה, בה ספגה עד כה כ-1.2-1.3 מיליון הרוגים פצועים ונעדרים (יחד עם אוקראינה – כ-2 מיליון).
זה נעשה במלחמה סטטית, ללא הכרעה, המלווה בחרם ובסנקציות מערביות אפקטיביות על כלכלתה. במקביל המלחמה הולידה התחמשות מואצת של מדינות במזרח מערב וצפון אירופה, כדי להתמודד עימה בעתיד.
מדובר כאן ב"פיאסקו" כפול צבאי ומדיני-דיפלומטי, פועל יוצא של החלטתו הפזיזה של ולדימיר פוטין לבצע את הפלישה ב-24 בפברואר 2022 ולהכריעה תוך כמה ימים או שבועות ספורים.
המלחמה של פוטין באוקראינה הפכה ל"פיאסקו" כפול, צבאי ומדיני-דיפלומטי, פועל יוצא של החלטתו הפזיזה של פוטין לבצע את הפלישה ב-24 בפברואר 2022 ולהכריעה תוך כמה ימים או שבועות ספורים
מקבילו, הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, החליט ארבע שנים מאוחר יותר לצאת יחד עם ישראל ובעידודה למלחמה נגד איראן. המערכה עדיין לא הסתיימה, אבל כבר היום ניתן לומר כי מדובר בהצלחה צבאית מזהירה אך בכשלון אסטרטגי-מדיני משפיל ומבזה.
חוששני כי האוטרק השלישי ברשימה – שי ג'ינפינג הסיני, עלול להתקנא בשני חבריו ולהצטרף ל"פיאסקו" העולמי בשנת 2027, אותה הגדיר כ"שנה היסטורית" – קרי, לפלוש לטאיוואן.
התנהגותו של טראמפ ואי יכולתו וכשרונו לתרגם הישגים צבאיים למטבע מדיני, שהיא פועל יוצא מאי שביעות רצון רוב הציבור האמריקאי ממלחמת איראן וממלחמות בכלל, או כפי שניסח זאת טראמפ "קשיי עיכול בקיבתם" (They have no stomach for it) – עשויה לעודד את הסינים לפעול בטאיוואן.
מה עוד שבשנה הבאה ארה"ב וחלק מצבאה, הצי, יהיו עדיין עסוקים בענייני המו"מ הארוך והמפותל עם איראן. מאידך, מדובר בנשיא אמריקאי הפכפך ובלתי צפוי, העשוי לפעול בניגוד להיגיון הנ"ל.
מנגד, העובדה שאוקראינה ואיראן – למרות נחיתותן הצבאית והכלכלית – הצליחו לעמוד מול מעצמות כרוסיה וארה"ב, נוסכת רוח גבית ותקווה לטאיוואן – במידה שתצליח לעמוד במתקפות הראשונות של סין על אדמתה.
לכן גם לנשיא סין ברור כי בניגוד "לטיול" שלו בהונג קונג, טאיוואן תלחם על עצמאותה אם יחליט לפלוש. המשטר הסיני רואה בטאיוואן חלק בלתי נפרד מהרפובליקה העממית הסינית, ומצהיר שוב ושוב שיפעל לאיחודה. קודם כל בדרכי שלום ואם לא – אזי יעשה זאת בכוח. זאת הסיבה שהסינים מרבים לערוך סביבה תמרונים ימיים (50 ק"מ מפרידים בין האי העיקרי לחופי סין) ושולחים מטוסי קרב למרחבה האווירי.
חוששני כי האוטרק השלישי ברשימה – שי ג'ינפינג הסיני, עלול להתקנא בשני חבריו, פוטין וטראמפ, ולהצטרף ל"פיאסקו" העולמי בשנת 2027, אותה הגדיר כ"שנה היסטורית" – קרי, לפלוש לטאיוואן
טאיוואן בעלת אוכלוסייה בת כ-23.5 מיליון נפש על שטח של כ-36,000 קמ"ר, מסוגלת לעמוד צבאית וכלכלית בפני פלישה סינית צפויה. כלכלית היא אחת מ"ארבעת הנמרים האסייתים", ונחשבת כמדינה מובילה בעולם בנושאים כמו ייצור מכשירי חשמל, מכונות וחומרת מחשבים, ומתמחה במיוחד בתחומי ייצור שבבים, מעבדים ומסכי LCD. יש לה חברות בעלות מוניטין עולמי כגון: ACER ,HTC ,ASUS וה"יהלום שבכתר" TSMC, המייצרת כ-70% מהתפוקה העולמית של שבבי עילית אלקטרוניים – הבסיס לבינה מלאכותית. יש הסוברים כי זו הסיבה והמטרה האמיתית של פלישה סינית צפויה לאי. התמ"ג שלה הוא כ-35,000 דולר לנפש.
לסין יש צבא בן כ-2 מיליון חיילים פעילים וכ-0.5 מיליון במילואים, כ-3,000 מטוסים, כ-140 ספינות וצוללות, כ2,800 טנקים וכ-8,000 תותחים – צבא גדול המאופיין בשליטה של פיקוד ריכוזי מאוד, עם לא מעט שחיתויות בצמרת הצבאית.
הצבא הטאיוואני, למרות נחיתותו המספרית, הוא צבא המבוסס על שירות חובה וקבע, המתאמן על בסיס יומי והמונה כ-170,000 חייל, בדומה לישראל, וכוח מילואים של כ-1.6 מיליון חיילים, פי 4 מישראל. מדובר בצבא מודרני וטכנולוגי מאוד, בעל תפישת עולם הגנתית – מניעת פלישה מהים ומהאוויר.
חיל האוויר של טאיוואן מונה כ-600 מטוסים, וכולל F-16 מיראז' 2000 ומטוסים מייצור מקומי. יש להם גם 100 מסוקי אפאצי וסופר קוברה, שלא לדבר על מאות טילי אוויר-ים ("הרפון" וייצור מקומי), לצרכי הטבעת ספינות אויב בטווחים ארוכים. בנוסף, הם בנו מערך הגנה אווירית צפוף של טילי נ"מ. חיל הים שלהם מונה כ-130 כלים ימיים, כולל חיל נחתים, ומבוסס על סטי"לים, צוללות וטילים נגד ספינות. כדי למנוע מהסינים להתבסס בים או להקים ראשי גשר על יבשת טייואן – תפקידו לפגוע בעיקר בכוח הפלישה, כמה שיותר רחוק מהחוף, ובמיוחד בכלים אמפיביים סינים.
חיל היבשה של טאיוואן בנוי על אוגדות חי"ר המאומנות היטב, הן בסדיר והן במילואים. חיל השריון מונה כ-600 טנקים בעיקר "אברהמס" האמריקאי וייצור מקומי וכן כ-1,500 תותחים. בנוסף הם מצוידים במאות משגרי טילים.
טאיוואן היא בעלת אוכלוסייה בת כ-23.5 מיליון נפש על שטח של כ-36,000 קמ"ר, והיא מסוגלת לעמוד צבאית וכלכלית בפני פלישה סינית צפויה. כלכלית היא אחת מ"ארבעת הנמרים האסייתים"
כחלק מלקחי מלחמות רוסיה-אוקראינה וישראל-חמאס-חזבאללה – בוצע רכש מסיבי של טילי נ"ט, טילי כתף, רובי צלפים, כתב"מים ורחפנים. לעומת הדוקטרינה הצבאית הסינית, הצבא הטאיוואני הוא מערבי, עם דרגות חופש הנתונות למפקדיו דבר המעודד יצירתיות בקרב.
בשנה וחצי האחרונות העמידו הטיוואנים תקציב נוסף ומיוחד לצרכי בטחון בשווי של 40 מיליארד דולר לרכש בטחוני דחוף, כאשר המטרה היא להגדיל את הוצאות הבטחון מ-3.3% ל-5% מהתמ"ג. טראמפ כמובן מציע 10%.
טייואן מאמצת מדיניות בטחונית של הרתעה א-סימטרית, קרי להפוך את הפלישה הסינית הצפויה למסוכנת, ממושכת ויקרה מאוד. המטרה האסטרטגית היא לשבור את שווי משקלה של המתקפה הצפויה על ידי כתב"מים, רחפנים, טילי נ"ט ונ"מ לטווח הבינוני, מוקשים ימיים, כלים בלתי מאוישים ומערכות פיקוד מבוססות בינה מלאכותית.
המטרה הטאיוואנית, כמו זו של אוקראינה ואיראן היא שרידות. ב-1979 חוקק בקונגרס האמריקאי חוק Ta'iwan Relations Act המחייב מחד את ארה"ב לסייע לה ולשמור על יכולת ההגנה העצמית שלה בעיקר על ידי מכירת נשק, ושמירת היכולת האמריקאית להגיב לניסיון לכפות על טאיוואן שינוי במעמדה בכוח. מאידך, זה לא מחייב את ארה"ב להילחם אוטומטית להגנתה במקרה של פלישה.
במלים אחרות מדובר ב"עמימות אסטרטגית" – לא מחייבת במפורש אבל לא שוללת התערבות צבאית. הטאיוואנים משקיעים חלק גדול מתקציבי הביטחון בפיתוח ובחיזוק תעשיות הנשק המקומית, ואינם מהמרים – כמו נאט"ו לאחרונה – על רכבת אווירית אמריקאית.
המטרה הטאיוואנית, כמו זו של אוקראינה ואיראן היא שרידות. יש חוק אמריקאי המחייב את ארה"ב לסייע לה ולשמור על יכולת ההגנה העצמית שלה, אך לא מחייב את ארה"ב להילחם אוטומטית להגנתה במקרה פלישה
הטאיוואנים למדו מהניסיון האוקראיני והישראלי. הם מבינים היטב כי לבסוף הם יעמדו לבדם וייאלצו לדאוג לעצמם. הם למדו זאת מההתנהגות האמריקאית והאירופית – כשלפעמים בעלות ברית נוקטות במדיניות של "כתף קרה" כמו הכרזות על אמברגו, מניעה נקודתית של משלוחי נשק, גינויים וביטולי הסכמי סחר. הם לגמרי לא בטוחים שטראמפ ואפילו קונגרס מאוחד יאפשרו תגובה אמריקאית הולמת ועוצמתית לפלישה סינית.
טראמפ כהרגלו, בביקורו במאי האחרון בסין – התבטא בלשון דו-משמעית. מחד הזהיר כי הוא דורש מטאיוואן לא להכריז על עצמאות רשמית ("קו אדום"), כדי למנוע היגררות אמריקאית למלחמה, ומאידך הכריז על כוונתו לקיים שיחה ישירה עם נשיא טאיוואן – צעד שנשיאים קודמים נמנעו ממנו ב-47 השנים האחרונות. וזה דבר שעורר זעם מיידי בסין.
שי ג'ינפינג, בניגוד לטראמפ, אינו מרבה לפטפט ולכן במקביל למשפט הקצר "2027 – שנה היסטורית" עליה חזר כמה פעמים, הוא הוסיף לאחרונה לפני ביקור טראמפ בסין אזהרה ברורה וקצרה: "טיפול שגוי עלול להביא למצב מסוכן, למשבר דיפלומטי עולמי ולהתנגשות צבאית".
לדידי למשפטים הקצרים של הסיני יש יותר משקל מפטפוטי הסרק של טראמפ. לכן, למיטב הבנתי ושיפוטי, רוב הסיכויים שבשנה הבאה נחזה שוב ב"פיאסקו" עולמי של פלישה לטאיוואן, ללא תגובה רצינית אמריקאית. היחידה שעשויה לשקול עזרה לטאיוואן היא דווקא יפן, הרואה בכיבוש טאיוואן סכנה לאומית לביטחונה.
לדידי, למשפטים הקצרים של הסיני יש יותר משקל מלפטפוטי הסרק של טראמפ. לכן, למיטב הבנתי, רוב הסיכויים שבשנה הבאה נחזה שוב ב"פיאסקו" עולמי של פלישה לטאיוואן, ללא תגובה רצינית אמריקאית
ברמה העולמית, כדאי מאוד לשים לב כי שלוש מעצמות-העל הללו לא ניצחו בשום מלחמה משמעותית מאז מלחמת העולם השנייה. רוסיה ניגפה באפגניסטן ולאחר למעלה מארבע שנות לחימה באוקראינה היא מתבוססת, נבלמת וסופגת אבדות כבדות.
הצבא האמריקאי "קיפל את זנבו" בןוייטנאם, עיראק ואפגניסטן. סין הובסה על ידי יפן (1937-45) במלחמה בה נפגעו כ-35 מיליון הרוגים ופצועים, כולל אזרחים. חייליה וטייסיה שלקחו חלק במלחמת קוריאה (1950-3) סיימו בתוצאת תיקו צבאי ומדיני.
משבר הגבולות בין סין לבין רוסיה ב-1969 גבה אמנם רק כ-100-150 מחייליה – מספר נמוך יחסית, בהתחשב בזה ששני הצבאות גייסו מאות אלפי חיילים ורוסיה אף שקלה אפשרות של תקיפה מקדימה על מתקני הגרעין הסיני. למזלם של שני הצדדים המשבר הסתיים בהסכם דיפלומטי שקט.
מהכישלונות העגומים של מעצמות-העל בעבר, בהווה ואולי גם בעתיד, מתבקשת מסקנה חדה וכואבת – במלחמה א-סימטרית בין ציוויליזציות מפותחות וחזקות כלכלית וצבאית לבין מדינות וכוחות נחותים מהן, אשר נלחמות על כבודן הלאומי ושרידותן – למעצמות אין יתרון במלחמה קונוונציונלית. להפך, הציבור הרחב בתוך המעצמות (מתחיל לקרות גם בשקט ברוסיה) אומר את דברו – והאוטרקים הכל-יכולים לכאורה השולטים כיום, נאלצים בסופו של דבר לקבל את דעתם ולהתקפל.
מרדכי איש שלום הוא בוגר מלחמת יום כיפור והמכללה לביטחון לאומי, לשעבר סמנכ"ל לכלכלה ותכנון במשרד הכלכלה וכלכלן ראשי. כיהן כציר\נספח כלכלי בכחצי תריסר מדינות בצפון אמריקה ואירופה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו