אסון קטן עמד לנחות על יו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן. בעוד הוא עסוק במרוץ אמוק להשלמת החקיקה באחד החוקים המרכזיים של ההפיכה המשטרית – החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה – הגיעה אל שולחנו מטלה קואליציונית שאינה סובלת דיחוי: הצעת חוק יסוד לימוד תורה.

על פי המתווה הרגיל, הנורמלי, להתנהלות הכנסת – הוועדה המוסמכת לדון בחקיקת חוקי יסוד היא ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת. וכך גם קבעה היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק.

אבל בממשלה ובקואליציה הנוכחית, המילה נורמלי היא מילה גסה. רוטמן נעמד על הרגליים האחוריות. הוא הבין היטב כי הכנסת הדיון בהצעת החוק הזו – שספק אם היא מיועדת כלל להגיע אל קו הסיום החקיקתי וכל תכליתה מעין מתת פוליטית לסיעות החרדיות – מציבה איום ממשי על יכולתה של ועדת החוקה לדון בהצעת חוק פיצול תפקיד היועמ"ש.

רוטמן הבין היטב כי הכנסת הדיון בהצעת החוק הזו – שספק אם היא מיועדת כלל להגיע אל קו הסיום החקיקתי – מציבה איום ממשי על יכולתה של ועדת החוקה לדון בהצעת חוק פיצול תפקיד היועמ"ש

לפיכך, רוטמן החזיר את הצעת החוק לוועדת הכנסת, וביום שני השבוע הוחלט כי ועדת הכנסת היא זו שתדון בהצעת חוק יסוד לימוד תורה.

הבעיה היא שהלשכה המשפטית של הכנסת מתעקשת לדבוק בסדרי פעולה נורמליים ככל הניתן גם במצב הנוכחי – אל מול קואליציה שמתייחסת לכל כלל, הוראת תקנון או נוהג כאל פלסטלינה שניתן ללוש.

היועצת המשפטית של הכנסת שגית אפיק בדיון של ועדת הכנסת, 1 בדצמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

זה לא רק העניין הפעוט הזה, של המומחיות הנצברת של חברי הכנסת החברים בוועדות השונות, לעסוק בנושאים הייעודיים שבתחום סמכותה של הוועדה. זה גם הצוות התומך, ובראש ובראשונה צוות הייעוץ המשפטי לוועדה.

היועץ המשפטי לוועדת החוקה הוא ד"ר גור בליי, שנאלץ לשבת בשלוש שנים וחצי האחרונות בצמידות לרוטמן, לחטוף ממנו לא פעם, ולמתן הצעות חקיקה בלתי אפשריות לכדי משהו שאולי ניתן יהיה להגן עליו בבג"ץ בבוא היום.

בליי, לשעבר נציג הכנסת בערכאות שיפוטיות, הוא המומחה החוקתי של הכנסת. מבלי להפחית ממקצועיותה של עו"ד ארבל אסטרחן, היועצת המשפטית לוועדת הכנסת, מי שיוכל להתמודד עם הקשיים החוקתיים הטמונים בהצעת חוק יסוד לימוד תורה, הוא בליי.

מבלי להפחית ממקצועיותה של עו"ד אסטרחן, היועצת המשפטית לוועדת הכנסת, מי שיוכל להתמודד עם הקשיים החוקתיים הטמונים בהצעת חוק יסוד לימוד תורה, הוא בליי

אתמול (חמישי) שיגרה אפיק מכתב אל חברי ועדת הכנסת שעתידים לקיים בשבוע הבא לא פחות מארבעה דיונים בהצעת חוק יסוד לימוד תורה. מכתבה משדר גישה קשוחה, אך הוא גם משקף נכונות להתגמש בשני מישורים:

הן בהסרת הדרישה שהוועדה שתדון בהצעת החוק תהיה ועדת החוקה, והן בהסרת הדרישה שגם אם הדיונים יתקיימו בוועדת הכנסת, הרי שהיועץ המשפטי שילווה את דיוני החקיקה הללו יהיה בכל זאת בליי.

עו"ד גור בליי, היועץ המשפטי של ועדת החוקה, לצד יו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן בדיוק על הצעות החוק לפיצול תפקיד היועמ"ש. 5 בינואר 2025 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

חברי הקואליציה התנגדו לדרישה הזו של אפיק, שהרי היועץ המשפטי בליי הוא אמנם איש מוכשר, אך ברור שלא ניתן לחצות אותו לשניים: הוא יוכל להימצא רק באחד מחדרי הוועדות בכל רגע נתון. פירוש הדבר היה, שאם אכן היה נקבע שהוא זה שילווה את דיוני חקיקת חוק היסוד, שדבר זה יאט באופן ניכר את חקיקת שני החוקים.

מכתבה של אפיק משקף כאמור נסיגה מהדרישה הזו. לאחר שיו"ר ועדת הכנסת, ח"כ אופיר כץ, קבע מתכונת דיונים מואצת לדיון בהצעת חוק היסוד, ומשהתברר שבליי לא יוכל ללוות באופן אישי את כל הדיונים בשל הלו"ז המקביל של ועדת החוקה, החליטה אפיק כי עו"ד אסטרחן בכל זאת תהיה זו שתלווה דיוני חקיקה בסיוע משפטנים מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת החוקה.

בין השורות, אפיק כוללת במכתבה דרישה לרף חקיקה ב"רמת תקינות גבוהה במיוחד, הן ביחס שמיעת מוזמנים ונציגים חיצוניים, חברי כנסת ועמדות מגוונות, והן לעניין אופן קיום הישיבות ותדירותן".

בין השורות, אפיק כוללת במכתבה דרישה לרף חקיקה ב"רמת תקינות גבוהה במיוחד, הן ביחס שמיעת מוזמנים ונציגים חיצוניים, חברי כנסת ועמדות מגוונות, והן לעניין אופן קיום הישיבות ותדירותן"

הדרישה הזו, לרף חקיקה העולה על הרף המינימלי או הסביר, מוסברת בכך שמלכתחילה דבק בהליכי החקיקה פגם הנובע מכך שהוועדה הלא נכונה היא זו שהקואליציה החליטה שתטפל בהצעת החוק.

פירושה של הדרישה הזו – המובלעת, כאמור, בין השורות – היא שאם הכנסת לא תקפיד על הליכי חקיקה תקינים במיוחד, היא מסתכנת בכך שהיועצת המשפטית לכנסת תוציא תחת ידיה חוות דעת, שלפיה דבק בהצעת החוק פגם היורד לשורשם של הליכי החקיקה.

יו"ר ועדת הכנסת אופיר כץ מנהל הצבעה בדיון על חוק פיזור הכנסת. 1 ביוני 206 (צילום: יהונתן זינדל/פלאש90)

משמעותה של חוות הדעת הזו היא קטלנית: בפעם היחידה בתולדות הכנסת שבה נתן היועץ המשפטי לכנסת חוות דעת כזו, בפרשת מיסוי דירה שלישית בשנת 2016, ביטל בג"ץ את החוק בשל הפגמים בהליכי החקיקה, תוך התבססות על חוות הדעת של יועמ"ש הכנסת.

הדרישה ל"אופן קיום הישיבות ותדירותן" מהדהדת דרישה דומה שהציבה אפיק לאחר שהכנסת הכריזה דין רציפות על הצעת החוק הגיוס של ח"כ בני גנץ מהכנסת הקודמת, ועל גבי השלד החקיקתי הזה הרכיבה את חוק הפטור מגיוס לתלמידי ישיבות.

יש בסיס לטענה כי על יסוד הדרישות הפרוצדורליות שהציב הייעוץ המשפטי של הכנסת לדיוני החקיקה של חוק ההשתמטות, חוק הפטור הגיע בסופו של יום למבוי סתום. נכון לעכשיו, לפחות.

בינתיים, על רקע ההתפתחויות האלה, הונח על שולחן הכנסת נוסח עדכני של חוק יסוד לימוד תורה. הבשורה הטובה – הוא פוגעני פחות.

מהנוסח החדש הוסרו שני רכיבים חשובים, הן ההקבלה בין "לומדי התורה" לבין משרתי הצבא והמילואים; והן ההצהרה האופרטיבית כי "לומדי התורה" יזכו ליחס שווה למשרתים, מבחינת זכויותיהם וחובותיהם

מהנוסח החדש הוסרו שני רכיבים חשובים, הן ההקבלה בין "לומדי התורה" לבין משרתי הצבא והמילואים, שכונו בנוסח הקודם של הצעת החוק "מי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי"; והן ההצהרה האופרטיבית כי "לומדי התורה" יזכו ליחס שווה למשרתים, מבחינת זכויותיהם וחובותיהם.

חיילים בכותל המערבי לקראת השבעת טירונים ב"נצח יהודה", 11 ביוני 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

הנוסח הנוכחי קובע, באופן הרבה יותר לקוני, כי מטרת החוק היא "הכרה בלימוד התורה כערך יסוד במדינת ישראל, על מנת ליצור מאזני צדק ביחס לערכי יסוד אחרים במדינה".

אם יגיע היום שבו בג"ץ יצטרך לדון במשמעותו של חוק יסוד זה, ככל שייחקק, ובתוצאות האופרטיביות שהוא אמור להכתיב, עצם ההשמטה של ההתייחסות לזכויותיהם וחובותיהם של לומדי התורה במהלך הליכי החקיקה, יהיה נתון מרכזי בפרשנות חוק היסוד.

בעולם פרשנות החקיקה זה נקרא הסדר שלילי: הצעת חוק היסוד הזו שוללת במפורש הכרה בערך לימוד התורה כמקור להשוואת זכויות וחובות, כלכליות או אזרחיות.