כדי לקבל מושג ראשוני על גודל האתגר שאיתו הם עומדים להתמודד, יצאו חברי צוות המתכננים הישראלי לסיור לימודי בגרמניה. על הפרק: הכבל הגדול בעולם להולכת חשמל על קרקעית הים.
"המארחים היו כנים", מספר עינב סירקיס, ראש צוות התכנון של חברת "Aviv" שמשרד האנרגיה הפקיד את המלאכה בידיה, "וסיפרו שאחת הסיבות שהם בחרו להעביר את החשמל בים היא שבים אין מתנגדים. לדגים אין עורכי דין".
אבל לדגים בישראל יש את החברה להגנת הטבע. בכנס שהחברה קיימה לאחרונה על מצב הים והאוקיינוסים, סירקיס הוזמן לשרטט קווים לדמותו של אחד הפרויקטים השאפתניים ביותר בישראל, יהיו כאלה שיעדיפו את המינוח מגלומני: הולכת חשמל באמצעות כבל שיונח על קרקעית הים – או ליתר דיוק בעומק שלושה–ארבעה מטר מתחת לקרקעית – על פני 102 קילומטר.
אם התוכניות יוגשמו והכבל יוליך 5.4 ג'יגה־ואט (5,400 מגה־ואט) – זה יהיה הכבל התת־ימי שמוליך את ההספק הגדול בעולם
אם התוכניות יוגשמו והכבל יוליך 5.4 ג'יגה־ואט (5,400 מגה־ואט) – זה יהיה הכבל התת־ימי שמוליך את ההספק הגדול בעולם. אם כי ייתכן שעד שתושלם המלאכה כבר יהיו מתחרים שיעקפו אותו.
הרעיון נבט במנהל התכנון ובמשרד האנרגיה לפני מספר שנים, לנוכח המצוקה הקשה של הולכת החשמל בישראל. 65% מהחשמל בישראל מיוצר בדרום שבו יש יותר שטחים פנויים, והשדות הסולאריים רחבי הידיים בנגב רק חיזקו את המגמה.
רוב הצריכה, לעומת זאת, ממוקמת היכן שגרים רוב האנשים – במרכז. קווי ההולכה היבשתיים פקוקים, המותניים של הארץ צרים והתחושה היא שאי אפשר להכניס עוד סיכה, שלא לדבר על קווי מתח גבוהים ומכוערים שזקוקים לרצועת קרקע שפשוט לא קיימת.
הפתרון: להוליך את החשמל בים. כמו השאטל הימי שמירי רגב הבטיחה פעם שיעקוף את הפקקים באיילון, אבל מעולם לא קיימה.
התוכנית שאושרה בקיץ 23', אי אז לפני המלחמה, מדברת על כבל שיימתח מאזור אשקלון עד דור, יאסוף חשמל משורה של תחנות כוח שמייצרות כ־10,000 מגה־ואט בקרבת החוף ויוליך אותו למרכזי הביקוש באמצעות שש כניסות ליבשה. נוסף על כך, ליד קיסריה מתוכננת שלוחה מערבה לכיוון היציאה מהמים הטריטוריאליים של ישראל, במסגרת חיבור עתידי אפשרי לאירופה.
השאלה שמרחפת מעל הפרויקט היא האם ישראל מסוגלת לבצע אותו בלי לגרום לפגיעה אנושה בטבע הימי
מיותר לציין שבישראל אין ניסיון בתכנון וביצוע של פרויקט ענק כזה. "זה אתגר תשתית חדש לא רק לים אלא לכל המדינה", אומר סירקיס, "והוא בהחלט מאתגר את המערכת".
התכנון תוקצב בשלב זה על ידי משרד האנרגיה ב־10 מיליון שקלים, ורשימת העושים במלאכה כוללת, רשימה חלקית, שתי מנהלות פרויקטים, שני מתכננים, שלושה יועצי סביבה, שני יועצי אנרגיה, אקולוג ימי, אקולוג יבשתי, סייסמולוג, וצוות בינלאומי שמתמחה בתשתיות, שכבר הכין דוח הנדסי שכולל היבטים כלכליים וסביבתיים של הפרויקט.
שני הפרקים הראשונים של תסקיר ההשפעה על הסביבה כבר נכתבו, והם מקיפים 3,500 עמודים. "אנחנו מנסים לרדד ל־1,500", מנסה סירקיס להרגיע. מדובר אומנם במגה פרויקט, אבל בכל הנוגע לעצם הולכת החשמל בים ישראל לא ממציאה את הגלגל.
מפת קווי ההולכה הימיים הולכת ומתעבה בשנים האחרונות, וכוללת כבל תת־ימי שמחבר בין אנגליה לדנמרק, כבל שנמתח במקביל לחוף המזרחי של אנגליה ומוליך חשמל בין חלקי הממלכה; כבלים שמחברים את האיים ליבשת במדינות כמו יוון, איטליה ויפן; וכבלים שמחברים לחוף טורבינות רוח שממוקמות בים ושדות צפים של פאנלים סולאריים.
הטכנולוגיה קיימת, אבל כולם, לפי שעה, מעבירים פחות חשמל משמתוכנן לעבור בכבל הישראלי.
הבעיה היא שעל אף כל המתקנים שמוקמים בים ושלל התוכניות שנרקמות לגביו, יש מעט מאוד ידע על הנעשה במעמקי הים הישראלי. בשנים האחרונות התגלו בו כמה פלאי טבע מרהיבים בעלי ערך אדיר למערכת האקולוגית
השאלה שמרחפת מעל הפרויקט היא האם ישראל מסוגלת לבצע אותו בלי לגרום לפגיעה אנושה בטבע הימי. הים הישראלי מתמלא בשנים האחרונות בשלל מתקני תשתיות שיונקים את משאביו: קידוחי גז על קרקעית הים, אסדות שמטפלות בגז, מתקני התפלה, מרינות ועוד ועוד.
רוב מי השתייה בישראל מגיעים מהים, וכך גם רוב האנרגיה שאנחנו צורכים. חלק מהמתקנים האלה נשענים על צנרת המשתרעת לאורך עשרות ואף מאות קילומטרים. כשמתבוננים במפת התשתיות בים הישראלי, מתברר פתאום שמה שנראה כמו ישימון תכול ואינסופי הוא למעשה מרחב צפוף למדי.
הבעיה היא שעל אף כל המתקנים שמוקמים בים ושלל התוכניות שנרקמות לגביו, יש מעט מאוד ידע על הנעשה במעמקי הים הישראלי. בשנים האחרונות התגלו בו כמה פלאי טבע מרהיבים בעלי ערך אדיר למערכת האקולוגית.
למשל תופעת האבעבועים – נביעות של מתאן מתוך קרקעית הים שמאפשרות קיום של חיים בעומק הים ללא אור שמש. חיידקים מיוחדים מפיקים אנרגיה מהגז שבוקע מהקרקעית, והם משמשים כמזון לתולעים, ספוגים וקיפודי ים. כך נוצרות מושבות ייחודיות ומרהיבות – למשל בעומק הים מול פלמחים – שעד השנים האחרונות לא ידענו על קיומן.
מי יודע מה עוד מסתתר שם, במרחבים האפלוליים שהאדם טרם חקר. "בהדרגה מתחילה לחלחל ההבנה שהים הוא לא שממה, ושאם לא נהיה זהירים וצנועים אנחנו עלולים לרסק מערכות חיים ונכסי טבע שהיו כאן הרבה לפנינו ושבלעדיהם גם אנחנו לא נהיה כאן", אומר גורם בתחום שמירת הטבע.
"אי אפשר להסתכל על הים כריק, כדף לבן שאפשר לעשות בו מה שרוצים. יש שם מערכות חיים שצריך לשמור עליהן. בואו לא נעשה את הטעויות שעשינו ביבשה"
"אני מבין את החששות ואפילו מסכים איתם", אומר סירקיס, "כשהזמינו אותי להציג בכנס של החברה להגנת הטבע לא היה לי ספק שאני מגיע למרות שאני יודע שיש כאלה שרואים בי שטן עם הזנב והקרניים והקלשון.
"הגישה שלי היא לא לעשות את הפרויקט על הראש של כולם, לראות איך עושים את זה נכון. אי אפשר להסתכל על הים כריק, כדף לבן שאפשר לעשות בו מה שרוצים. יש שם מערכות חיים שצריך לשמור עליהן. בואו לא נעשה את הטעויות שעשינו ביבשה. בואו ניגש לזה אחרת".
להובלת החשמל בים יש הרבה יתרונות, אבל גם כמה חסרונות בולטים. בראשם: הצורך לפרוס את התשתיות על פני שטחים נרחבים. לדברי סירקיס, המסדרון הראשי שבו ייפרס הכבל יחייב רצועה ברוחב 1,500 מטר (על פני 102 קילומטר). הקווים שיתחברו ליבשה יצריכו מסדרון של 150 מטר במפגש עם החוף. בסך הכול במהלך ההקמה יהיה צורך לתפוס כ־3,500 דונם לטובת הנחת הכבל.
עם כל הכבוד לשטח, הפעולה בעלת ההשפעה המשמעותית ביותר על הסביבה הימית תהיה החפירה. הכבל מוטמן, כאמור, בעומק שלושה–ארבעה מטרים, כלומר יצטרכו לפתוח את קרקעית הים כמו ריצ'רץ' לאורך יותר ממאה קילומטרים ואחר כך לסגור.
"במהלך ההטמנה יש חשש מהרחפה של חול מהקרקעית, שיכולה לגרום לעכירות של המים, מחדירה של מינים פולשים, מרעש וזיהום מהאוניות", אומר סירקיס, "אתה מייצר שינוי בקרקעית הים, מטמין כבלים, איך שלא מסתכלים על זה יש לזה השפעה".
הכבל מוטמן, כאמור, בעומק שלושה–ארבעה מטרים, כלומר יצטרכו לפתוח את קרקעית הים כמו ריצ'רץ' לאורך יותר ממאה קילומטרים ואחר כך לסגור
חשש אחר נוגע לקרינה האלקטרומגנטית שנפלטת מקו מתח רב עוצמה. "אף אחד לא בדק את ההשלכות של הקרינה האלקטרומגנטית על יצורי הים, שחלקם מסתמכים על חישה חשמלית לאיתור טרף וניווט", אומר אלון רוטשילד, מנהל תחום המגוון הביולוגי והים בחברה להגנת הטבע.
רוטשילד מודאג כי את הבדיקה של ההשלכות ומיפוי הטבע התת־ימי סירקיס ואנשיו מעדיפים לדחות לשלב מאוחר יותר בפרויקט, "כדי להשאיר גמישות תכנונית ותפעולית להמשך", אומר סירקיס. את רוטשילד זה לא מרגיע: "זה מגה פרויקט עם הפרה בהיקף אדיר של הקרקעית, כשכלל לא עשו מיפוי רציני של הערכים בקרקעית ולא בדקו כמו שצריך את ההשלכות.
"אם מעבירים את כל הבדיקות המהותיות לשלב מאוחר יותר עלול להיווצר מצב שכבר לא תהיה גמישות לחזור לאחור. אם יגלו פתאום שהתוואי פוגע בבתי גידול אז יגידו, 'סליחה, בעצם בואו נבחן את החלופה היבשתית'?"
החשמל יצטרך לזרום, השאלה אם הוא יעשה את זה ביבשה או בים. הנזקים של תשתיות חשמל ביבשה מוכרים: פגיעה קשה בשטחים פתוחים, סכנה לציפורים, מפגע נופי חסר תקנה. הים הוא בגדר נעלם, והעברת חשמל בים היא משוואה עם נעלם גדול.
אני שואל את רוטשילד אם הוא מעדיף קו מתח ביבשה או בים. "זו נבלה וזו טרפה", הוא משיב, "אבל אי אפשר לקבל החלטה כל עוד אין לנו מושג מה יהיו ההשפעות".
"זה מגה פרויקט עם הפרה בהיקף אדיר של הקרקעית, כשכלל לא עשו מיפוי רציני של הערכים בקרקעית ולא בדקו את ההשלכות"
המחלוקת הזו עוד תתנהל כאן פרק זמן לא מבוטל. רק אחרי שהתוכנית הגדולה תאושר סופית – זה אמור לקרות בעוד כשנתיים – אפשר יהיה להזמין את מבצעי העבודה. והם לא יגיעו בריצה.
"יש שלושה–ארבעה כלי שיט בעולם שיודעים לבצע את ההטמנה של כבלים בקרקעית הים", אומר סירקיס, "ושניים–שלושה ספקים שמייצרים את הכבלים. מכיוון שיש כבר קווים מוזמנים קדימה בכל העולם, ההמתנה בתור עומדת כיום על שמונה שנים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו