מה יש לממשלה נגד אנרגיה סולארית, ולמה היא מתעקשת לפגוע בסיכוי של ישראל לנצל את אנרגיית השמש ולחסוך כסף, זיהום אוויר ותחלואה?

השבוע התפרסם, כי רשות החשמל בוחנת את הפחתת התעריף שמקבלים בעלי גגות סולאריים עבור מכירת חשמל לרשת, בעיקר באזור הדרום, ונעזרת לשם כך בשלל טיעונים, מן הגורן ומן היקב.

כידוע, ישראל מפגרת אחרי מדינות אירופה וה-OECD בשילוב אנרגיות מתחדשות במשק האנרגיה שלה.

למה הממשלה מתעקשת לפגוע בסיכויי ישראל לנצל את אנרגיית השמש ולחסוך כסף, זיהום אוויר ותחלואה? כידוע, ישראל מפגרת אחרי מדינות אירופה וה-OECD בשילוב אנרגיות מתחדשות במשק האנרגיה שלה

בשנה שעברה כ-49% מהחשמל שיוצר באיחוד האירופי הגיע ממקורות אנרגיה מתחדשים, לעומת כ-15% בלבד בישראל. היעד הרשמי שלנו לשנת 2030 הוא 30% בלבד, וכל ההערכות – גם הממשלתיות – מצביעות על כך שישראל לא תצליח להגיע אליו.

דווקא כעת, כשנראה שמספר מרכיבים במשק החשמל הסולארי סוף סוף עולים על מסלול מסודר, החליטה המדינה לסחרר את כל השחקנים עם תכנית בלתי אפויה, שמסתמכת על הנחות יסוד מוטעות או מטעות.

מדינת ישראל וחברת החשמל כשלו בעשורים האחרונים בפיתוח מערכת ההולכה ובקידום מהיר של יכולת אגירת אנרגיה. למרות שישראל היא מובילה טכנולוגית בתחום האנרגיה, רק בינואר 2023 הוקם מכון מחקר לאומי בתחום אגירת אנרגיה, ורק בסוף 2024 הסתיים אישורו של פרק אגירת האנרגיה בתוכנית המתאר הארצית.

אז במקום להדביק את הפיגור הזה משתמשים בו כדי להאט את קצב הקמת גגות סולריים ברחבי הארץ. לשם כך נשלף הטיעון הדמגוגי שצרכני החשמל (כלומר כלל אזרחי מדינת ישראל ללא יוצא מן הכלל) "מסבסדים" את ייצור אנרגיה מתחדשת בנגב. אבל האם סבסוד ההתיישבות החקלאית והפריפריאלית בנגב איננו יעד לאומי שמדינת ישראל מבצעת כבר עכשיו במגוון דרכים? האם לא עדיף שהחקלאים ייצרו חשמל סולארי מאשר יקבלו עוד הקלה במס הכנסה?

בשנה שעברה כ-49% מהחשמל שיוצר באיחוד האירופי הגיע ממקורות אנרגיה מתחדשים, לעומת כ-15% בישראל. היעד הרשמי לשנת 2030 הוא 30% בלבד, אך לפי כל ההערכות – גם הממשלתיות – ישראל לא תגיע אליו

ויש גם את ענין התעריפים. רשות החשמל טוענת, שעלות רכישת חשמל מתחנת כוח קונוונציונלית בשעות השפל נעה סביב 13-15 אגורות לקוט"ש בלבד, לכאורה הרבה פחות מהתשלום המובטח ליצרני חשמל על גגות.

כאן הדמגוגיה כבר מכעיסה ממש. הרי לתחנת כוח המונעת בגז יש פליטות מזהמים לא מבוטלות לאוויר ולאטמוספירה. היא תורמת (נכון, פחות מתחנה פחמית) לתחלואה ולתמותה מזיהום אוויר, ומעלה את שיעור פליטות גזי החממה של ישראל. אנרגיה סולרית, לעומת זאת, היא נקיה מפליטות. להבדל הזה קוראים בשפה המקצועית "הפנמת עלויות חיצוניות", והתעלמות ממנה זו התעלמות מהמציאות הכלכלית של משק האנרגיה ומהתרומה של אנרגיות מתחדשות לבריאות הציבור.

רשות החשמל שוקלת לתמרץ מתקנים חדשים שיוקמו דווקא במרכז הארץ, בסמוך למוקדי הביקוש, שכן הם לא יתחרו על קווי ההולכה הפקוקים. זו יוזמה מבורכת ומועילה, אבל המחשבה ה"אוצרית" של חסכון בכל מחיר מעוותת את התמונה.

מאז שנת 2020 נבנו בנגב כ-40,000 יחידות דיור חדשות, ועד שנת 2030 מתוכננות באזור למעלה מ-90,000 יחידות דיור נוספות. הערים המובילות בבנייה הן אשקלון, נתיבות, אופקים, באר שבע ושדרות ואלפי יחידות דיור שווקו גם ברהט, חורה, ערערה בנגב ושגב שלום. שלא לדבר על הפיתוח בחבל תקומה, וחוות השרתים המתוכננות בעשור הקרוב. המסקנה היא שהנגב בעצמו זקוק לאנרגיה הסולארית הזאת, ובעתיד הלא-רחוק יפחת מאוד הצורך להוליך את החשמל צפונה.

בנוסף, מדובר על מתקנים סולריים הנקראים "מתקני דו־שימוש", היות והם מוקמים על גגות בתים, רפתות, לולים, שדות חקלאיים ומבני תעשייה ומסחר. מתקנים אלה חוסכים הקמת מתקנים סולריים על הקרקע החקלאית, שהיא משאב במחסור חמור בישראל, ובנגב היא הולכת ומוחלפת בשכונות מגורים חדשות. 

מאז 2020 נבנו בנגב כ-40,000 יחידות דיור חדשות, ועד 2030 מתוכננות באזור למעלה מ-90,000 יחידות דיור נוספות. הנגב זקוק לאנרגיה הסולארית, ובעתיד הקרוב יפחת הצורך להוליך את החשמל צפונה

האוצר צריך קצת יכולת להסתכל מעבר לחור של הגרוש. התעשיה הסולרית בישראל עדיין מתפתחת, והעובדה שטרם הגיעה לאיזון מלא לא צריכה להביא לכך שיוטלו עליה גזירות שיפגעו בתהליך החשוב של מעבר המשק הישראלי לאנרגיה מתחדשת.

נאור ירושלמי הוא חבר מועצת העיר בנס ציונה. בעבר כיהן כמנכ"ל "חיים וסביבה" - ארגון הגג של ארגוני הסביבה, והוא המייסד והמנהל של מיזם "הצווארון הירוק".

יעל כהן פארן היתה ח"כ בכנסת ה-20 מטעם "המחנה הציוני" כנציגת "התנועה הירוקה". הובילה בכנסת את נושאי הסביבה והקיימות. כיום מנכ"לית התנועה הירוקה, לשעבר מנכ"לית "מגמה ירוקה" ו"הפורום הישראלי לאנרגיה". השתתפה כמעט בכל וועידות האקלים של האו"ם בעשר השנים האחרונות.